גרש ירחים מט

מצוה לקיים דברי המת די"ל משום מלוה קאמר ומלוה על פה אינו גובה מיורשים, והא דלא פירש לשם מלוה י"ל דלא אסיק אדעתיה שימות, א"כ י"ל דמשום מלוה קאמר ואין נותנין ודו"ק:

גם י"ל בפשיטות דיתנו לאחר מיתה משמע בכל גווני אפילו מת מקבל בחיי נותן, ובהא לא שייך מצוה לקיים דברי המת כדלקמן דף הסמוך ע"ב, משא"כ אי מוקי בשכ"מ אפי' מת מקבל בחיי נותן נותנים ליורשיו, כמ"ש התוס' לקמן דף הסמוך ריש ע"ב ודו"ק:

בגמרא אמר רב זביד לעולם בבריא וכו'. והקשה הפ"י מאי קמ"ל דנותנין לאחר מיתה הא מחיים זכה ומאי רבותא במה שנותנין לאחר מיתה טפי ממחיים, ואיפשר לומר דמיירי הכא בפקדון לרב זביד, והיינו באופן הלזה דהפקיד לו מנה מותרין והיינו היכא דמותר להשתמש בהן, וכיון דרב זביד ס"ל מעמד שלשתן דוקא בפקדון א"כ י"ל למאי דאיתא בגמרא ב"מ דף מ"ג לרב נחמן דס"ל בנאנסו אינו חייב באחריות מ"מ בהוציא נעשו מלוה, וא"כ י"ל דס"ד דנטעון ליתמי שמא כבר הוציא פרוטה מן המעות וכבר נעשו מלוה ובמלוה לא תיקנו מעמד שלשתן קמ"ל דלא טענינן להו הכי, משא"כ בהוא קיים כיון שלא חזר בפירוש ודאי נותנין אפי' לא קנה כלום, ולהכי קמ"ל דיתנו לאחר מיתה והיינו אפי' אחר מיתת הנמחה כיון שצבורין ומונחין בקרן זוית אמרינן מסתמא עדיין לא הוציא, א"כ אגב אורחא קמ"ל דנותנין לאחר מיתה הן של הנותן הן של הנפקד ולא שייך כן מחיים רק שנוכל לומר אם חזר הנותן והנמחה מת דודאי טפי ניחא למיתני מילתא דפסיקא אפי' מת הנותן וגם הנמחה, ובזה מיושב קושיית התוס' לקמן אי ס"ל מעמד שלשתן גם במלוה הא גופא קשיא אמאי לא מוקי מתני' אפי' אין צבורין, ולפ"ז ניחא דאי איתא נמי למלוה במעמד שלשתן א"כ תיקשי אמאי תנן לאחר מיתה פשיטא כיון דמחיים נותנין גם לאחר מיתה לא פקע, ול"ל דקמ"ל אף אם הנמחה מת דאפי' הוציא לא גרע ממלוה ובמלוה נמי איתא מעמד שלשתן, אע"כ לא איירי במעמד שלשתן אי מעמד שלשתן איתא נמי במלוה וא"ש:

ומיושב מה שהקשה בפ"י לפי שיטת הרמב"ם דמוקי מתני' בתן ותן כזכי א"כ לוקמא במתני' משום תן כזכי, דלהרמב"ם ברישא נמי איירי במסר, ולפ"ז ניחא דאי משום תן כזכי תיקשי אמאי נקט לאחר מיתה וע"כ איירי במעמד שלשתן ולא תיקנו במלוה, ודוק היטב:

עוד איפשר לומר דקמ"ל דהא יש לדייק למה נקט לשון תנו ולא אמר תן וכ"ש אי גרס ברישא תן, לכן נראה דקמ"ל באם היה הנפקד ושאר אנשים עומדים שם ואמר תנו דאיכא למימר דלא קאמר שיתן מנה הנפקד רק מנכסיו וא"כ לא הוי מעמד שלשתן, קמ"ל כיון דהנפקד היה שם ג"כ והנפקד בכלל אין אומרים שדוקא נתכוין למנה אחרת שאינה ביד הנפקד, אלא כיון דלא קפיד גם מנה הנפקד בכלל ושפיר הוי מעמד שלשתן, וא"כ איפשר אם הוא קיים כשטוען ברי שלא כיון לזו המנה הנפקד איפשר שהיה יכול לטעון אם יתן איזו אמתלא, אבל בסתמא לא טענינן ליורשים הכי וא"ש, וא"כ מיושב נמי הרמב"ם דאי משום זכי די"ל דדוקא תן הוי כזכי היינו משום שאומר כן לזה שנפקד אצלו, אבל כשאמר לרבים ע"כ נתכוין ג"כ על איזו מנה שיקחו מנכסיו או מנה הנפקד ובהא ע"כ לאו כזכי כיון שעדיין לא היתה המנה תחת ידם, וא"כ כיון דלגבי שאר אנשים לאו כזכי גם לגבי הנפקד לא הוי כזכי, משא"כ מעמד שלשתן שפיר מהני גם בכה"ג כיון דעכ"פ לנפקד נמי אמר וא"ש:

ובזה יש ליישב דברי הרמב"ן (בבעה"מ) שדייק שמעמד שלשתן מהני אפי' לא אמר בפירוש מנה שהפקדתי לך, דהא הכא מוקי במעמ"ש אע"ג דאמר סתמא רק מנה לפלוני, והקשה הגי"ת דילמא איירי שאמר מנה זו כמו לאוקימתא דחיישינן למנה קבור, ולפ"ז ניחא דהכא ע"כ נקט תנו לרבותא א"כ ע"כ איירי שלא פירש המנה, דאילו פירש ה"ל למינקט תן, ודוק היטב:

בתוס' ד"ה אית ספרים דגרסי כו' אכן קשה לר"י ע"ז כו' עכ"ל בימי חורפי אמרתי ליישב הגירסא על נכון, והוא דבודאי במתני' איירי דברים כפשטן והיינו דאמר תנו מנה ולא נודע על מה כיון, לכן אמר מנכסי נותנין בין שנתכוין למתנה בין שנתכוין לפקדון כיון שאמר מנכסי, מנה זו נותנין והיינו כיון שאמר מנה זו אפי' בפקדון לא שייך מנה קבור', מנה סתם אין נותנין דשמא מנה פקדון קאמר ומנה קבור קאמר, וא"כ ע"כ בשכ"מ איירי דבבריא י"ל דשמא מתנה קאמר והא לא משך משא"כ בשכ"מ מתנה נמי קני ונותנין בין שכיון למתנה בין שכיון לפקדון, כן נ"ל נכון מאד ליישב הגירסא ודו"ק:

(ע"ב) בתוס' ד"ה קסבר ר"פ כו' וא"ת כו' ואפילו אין צבורין כו' א"כ מה"ט עכ"ל. התוס' נדחקו, ונראה ליישב דבלא"ה כבר כתבתי דקשה לדעת הרמב"ם דמוקי מתני' בתן אמאי לא מוקי משום תן כזכי, וי"ל בפשיטות דהתוס' כתבו לקמן דמעמד שלשתן אפי' בעל כרחו, א"כ י"ל דמתני' משמע אפי' לא קיבל עליו המקבל נמי יתנו, והיינו משום דמעמד שלשתן הוא אפי' בעל כרחו של נפקד א"כ לא שייך זכיי' כיון דהנפקד אינו מרוצה, אלא די"ל דהתוס' הוכיחו דע"כ בעל כרחו נמי איתא דאל"כ ל"ל תיקון מעמד שלשתן לימא ליה זכי, ומזה מוכח דאפי' בעל כרחו הוא, מיהו אי אמרינן מעמד שלשתן במלוה תו לא מוכח דאיתא בעל כרחו דהא מעמד שלשתן איתא במלוה ובמלוה לא שייך זכי, וא"כ י"ל מעמד שלשתן אינו אלא מדעתו:

עוד י"ל ליישב קושיית התוס' דקשה לישנא דנקט תנו אי במעמד שלשתן ה"ל למימר תן כלישנא דרב, לכן נראה דקמ"ל אפי' שנים הם הנפקדים כגון שהפקיד לשניהם וקיי"ל שאם הפקיד אצל שנים הם אחראין וערבאין זה לזה, וכמ"ש בש"ך סימן ע"ז, וא"כ כל אחד ה"ל בפלגא נפקד ובפלגא של חבירו לוה שהוא ערב בעד חבירו, וא"כ ס"ד כיון דמעמד שלשתן ליתא במלוה א"כ כאן שהוא לוה ונפקד על זה לא מהני שיקנה במעמד שלשתן הערבות שנתערב בעד החצי של חבירו, דהערבות לא עדיף ממלוה דלית ביה מעמד שלשתן, קמ"ל דמ"מ מהני כיון שהפקדון עדיין בעין הערבות נעשה ממילא, וא"כ אי מעמד שלשתן גם במלוה ה"ל למיתני תן ודו"ק:

ועוד נראה דהא קשה לכאורה לפי שיטת הרמב"ן דבמעמד שלשתן יכול למחול, א"כ קשה ר"פ אמאי לא אמר כרב זביד ורב מוקי בציבורין היינו משום דמתני' נקט יתנו לאחר מיתה משמע שיתנו בהכרח וזה דוקא בפקדון שכבר קנאו המקבל, משא"כ במלוה כיון דקיי"ל אפילו יורש מוחל א"כ לא פסיקא דיתנו לאחר מיתה, דהא יכולין היורשים למחול ללוה, וצ"ל דמ"מ משמע לישנא דרב דאמר והוא שצבורין דבאין צבורין לא יתנו כלל אפי' לא מחיל, א"כ י"ל דלהכי לא ניחא ליה לאוקמא במעמד ג' כיון דס"ל דאיתא בין במלוה בין בפקדון לא שייך לאוקמא מילתא דרב והוא שצבורין דבאין צבורין נמי נותנין, גם לא ניחא לאוקמא מתני' בין במלוה בין בפקדון דא"כ אין הפירוש יתנו שוה דבפקדון יתנו בהכרח ובמלוה דוקא אם לא מחלו היורשים אבל אם מחלו לא יתנו ולא ניחא לאוקמא מתני' בהכי, ודוק היטב:

ועוד נראה ליישב קושייתם דבלא"ה איך אמר ס"ל ל"ש מלוה ולא שנא פקדון, הא באמת פליגי בהך מילתא ר"מ ורבנן בקידושין דף מ"ח ורבנן ס"ל דדוקא בפקדון ולא במלוה, וא"כ לפמ"ש התוס' לעיל במשנה דלא גרסינן תן וא"כ אתיא מתני' כרבנן, דלר' מאיר מאי איריא תנו אפי' תן נמי לא יתנו לאחר מיתה, וכיון דאתיא כרבנן ורבנן ס"ל מעמד שלשתן בפקדון דוקא, וא"כ ה"ל לאוקמא במעמד ג' כיון דמתני' כרבנן אתיא ורבנן ס"ל מעמד שלשתן בפקדון דוקא, וצ"ל דמ"מ כיון דרב ס"ל בהא כר"מ דמעמד ג' איתא נמי במלוה לא ניחא ליה לאוקמא דלא כהלכתא אע"ג דמתני' כרבנן אתיא מדלא נקט תן, והשתא א"ש דלא מצי לאוקמא במעמד שלשתן כיון דס"ל להלכתא לא בעינן צבורין והיינו משום דס"ל כר' מאיר בהא, אבל לאוקמא מתני' בין במלוה בין בפקדון לא איפשר כיון דאתיא כרבנן ולרבנן ע"כ דוקא בפקדון, רק דלא ניחא ליה לאוקמא מתני' לרב שלא כהלכתא, א"כ תו לא קשיא לוקמא בין במלוה דכיון דע"כ אתיא כרבנן ורבנן לא ס"ל מעמד שלשתן במלוה א"כ ניחא ליה טפי לאוקמא דרב אמר כהלכתא דס"ל מעמד שלשתן איתא נמי במלוה ולא בעי צבורין להלכתא, אבל אם נאמר דרב דוקא לרבנן דס"ל מעמד שלשתן בפקדון דוקא לא מסתבר שיאמר רב והוא שצבורין ומונחין כיון דלפום שיטתיה במלוה נמי איתא מעמד שלשתן ולא בעינן צבורין, ודוק היטב:

ועוד נראה ע"פ דברי הרמב"ן שהבאתי לעיל דס"ל אם אמר סתם תן מנה לפלוני ולא אמר בפירוש מנה שיש לי בידך אין יכול לומר שדעתו על מנה שאלונו רק מסתמא מנה שיש לו בידו קאמר, וראייתו מן המשנה דמוקי במעמד שלשתן אע"פ שלא אמר מנה זו, והקשה בגי"ת הא אי מוקי משום מנה קבור ע"כ איירי באמר מנה זו, ונראה ליישב דהא קשה להך אוקימתא דבעי צבורין משום מנה קבור אמאי לא מוקי רב באין צבורין ובאמר בפירוש מנה שאינו קבור, וצ"ל אף דנוכל לפרש במתני' דמנה זו קאמר, אבל להוסיף על לשון המשנה לא אמרינן דמנה צבורין אינו אלא פירוש שייחד המנה, והשתא י"ל דהוכחת הרמב"ן דאיך אמרינן ר"פ מ"ט לא אמר כר"ז קסבר לא שנא מלוה לא שנא פקדון הא מ"מ בעינן צבורין, דבשלמא בפקדון שייך מנה זו ושפיר קנה, משא"כ במלוה לא שייך מנה זו רק שאמר לב"ח שלו תנו מנה לפלוני א"כ י"ל דילמא מנה שילונו קאמר, וא"כ ע"כ איירי בפקדון וא"ש דבעי צבורין, דאע"ג דס"ל דמעמד ג' איתא במלוה, מ"מ אין להוסיף על לשון המשנה כדפירשתי, אלא ודאי גם במלוה לא בעינן מנה זו שיש לי בידך א"כ א"ש דלא בעינן צבורין, ודברי הרמב"ן נכונים:

מיהו אי אמרינן דלא כדברי הרמב"ן, איפשר ליישב קושיית התוס' באמת, דבמלוה בעינן מנה שיש לי בידך ובפקדון סגי במנה זו, לכן ניחא ליה לפרש המשנה בשתי לשונות, ודוק היטב:

עוד נראה ליישב דברי הרמב"ן במ"ש במעמד שלשתן א"צ לומר מנה שיש לי בידך ומייתי ראיה מן המשנה דאיתא תנו מנה לפלוני יתנו לאחר מיתה ומוקי ר"ז במעמד שלשתן אע"ג דלא קאמר רק תנו מנה, והקשה בגידולי תרומה הא לאוקימתא דרב חייש למנה קבור ע"כ איירי במנה זו א"כ גם לר"ז איירי במנה זו של פקדון, עמ"ש לעיל בזה, ונראה דבלא"ה יש להבין מאי פריך ר"ז מ"ט לא אמר כר"פ לימא משום דלקבורה לא חיישינן, ואף דרב גופיה חייש לקבורה, מ"מ