גרש ירחים מח

מתני' בשכ"מ דאילו בשכ"מ אפי' לא אמר תנו, והקשה בפ"י לשיטת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דאף דתן כזכי מ"מ בעינן מטא לידיה א"כ קשה נימא דקמ"ל דבתנו נמי לא יתנו לאחר מיתה אף דכזכי הוא, ונראה ליישב בפשוט דאדרבה לשיטתם אין חילוק כלל, דבאמת אין סברא לחלק בין שהגט בעין ושאינו בעין דכיון דתני כזכי אין חילוק דלעולם הוי כזכי, והשתא בשכ"מ דכתבו דידיה היינו כתבו ותנו ממילא הוי כאומר כתבו וזכו, ונשמע דלא יתנו מטעם דבעינן מטא לידיה דלעולם תנו הוי זכו, וזה פשוט וברור:

ועפ"ז י"ל דגם שיטת רש"י כך היא דלעולם אי הוה תנו הוה כזכי אף שאין הגט בעין, אלא דרש"י פירש כאן דלא מסרם לשליח בחייו, דהא בלא"ה הר"ן הקשה על פירש"י ורי"ף מהא דמיבעיא לן ביבמות במזכה גט לאשתו במקום יבם אי הוי זכות, וקשה אפי' הוי זכות מ"מ הא לא מטא לידה ולא יתנו לאחר מיתה, לכן נראה דודאי כבר כתבתי לעיל דף ט' דרש"י משמע ליה דלא שייך להקשות מגט לאחר מיתה דפשיטא דאין שייך שום קנין לאחר מיתה, לכן צ"ל אע"ג דתן כזכי מ"מ בעינן מטא לידיה, לכן נקט שיטת הרי"ף והיינו משום דמוכח כן מן המשנה דלא יתנו לאחר מיתה דאפי' לא מסרם ליד שליח בחייו מ"מ כשקיבל הגט בחייו אין חילוק דלעולם תן כזכי אע"פ שלא מסרו ליד שליח בחייו' ומה שפירש"י כאן שלא מסרם ליד שליח בחייו אין הכוונה דמשום שלא מסרם לא הוי כזכי, דמ"מ הרי אמר תנו וכשנטלו ממילא הוי כזכי, אלא נראה דהך בעיא דמזכה גט במקום יבם ע"כ ס"ל דאי הוה זכות זכה מיד, וא"כ קשה אי מוקמינן מתני' בשכ"מ ע"כ הוא במקום יבם, וא"כ אי נימא דזכות הוא ולא בעינן מטא לידה א"כ אמאי לא יתנו לאחר מיתה, וע"כ לומר אי מתני' בשכ"מ צריך לאוקמא שלא מסר בחייו שום גט רק אמר תנו היינו שיכתבו ויתנו, וכדלקמן דף ס"ה אמר לשנים תנו גט לאשתי ה"ז יכתבו ויתנו, הרי דבתנו נכלל ג"כ הכתיבה שיכתבו גם הם, ועפ"ז נראה באם לא נכתב הגט עדיין ואמר תנו והיינו שיתנו הם אפי' יהיה זכות או באשה בכה"ג בשליח לקבלה כיון דהוא לא מסר הגט ליד שליח רק אמר תנו והם יהיו הנותנים ליד האשה, א"כ ע"כ מה שנותנים הגט לאשה הוא מטעם שהם שלוחי הבעל שציום ליתנו, שהרי צריך לבא ליד האשה מיד בעל או מיד שלוחו, וא"כ אפי' יהיו שלוחי קבלה של האשה כיון שע"כ הם שלוחי הבעל לנתינה שהרי הבעל לא נתן לידה והם הנותנין, א"כ אי איפשר שיזכו לאשה דהא לא חזרה שליחות אצל הבעל, והך מילתא איתא לקמן דף ס"ג ע"ב ומשם בארה דהך מילתא דחזרת שליחות קאי בספיקא כמבואר שם, והשתא אם נימא דלא בעינן חזרת שליחות ויכולין להיות שלוחי הבעל וגם האשה, א"כ תיקשי אמאי לא יתנו לאחר מיתה ע"כ מוכח דבעינן מטא לידיה, וכפירש"י לעיל, אבל אי בעינן חזרת שליחות תו לא מוכח דבעינן מטא לידיה די"ל כיון דזכות הוא זוכה מיד, ואי קשיא מתני' אמאי לא יתנו לאחר מיתה י"ל שלא מסרו ליד שליח, ואף דתן כזכי בכל גווני מ"מ כיון שלא מסרו הבעל בחייו א"כ לא מצי ליתן רק מכח שליחות האדון, א"כ לא יוכלו לזכות לעבד דהיינו דינא דחזרת שליחות דעבד ואשה שוין דיליף לה לה מאשה, והשתא א"ש דאי מתני' בשכ"מ כדלקמן דמשמע דמצי מיתוקמא בשכ"מ ע"כ איירי בלא מסר, דאילו במסר תיקשי למאי דבעי למימר במזכה גט לאשתו במקום יבם הוי זכות א"כ לפום הך סברא ע"כ לא בעינן מטא לידיה, וא"כ אמאי לא יתנו לאחר מיתה אפי' בגט תיקשי נמי, ולזה פירש"י דמתני' בלא מסר א"כ לא קשיא הא הוי זכות, דהא כיון שלא מסר הגט ונעשו שלוחי הבעל והאדון שוב לא יוכלו לזכות לאשה ועבד דלא חזרה שליחות, מיהו אי לא בעינן חזרת שליחות ע"כ הטעם דבעינן מטא לידיה, דאל"כ אע"פ שלא מסר מ"מ תן כזכי הוי לעולם אי לא בעינן חזרת שליחות וע"כ צריך מטא לידיה, א"כ י"ל לעיל ע"כ מקשה מטעם רבותא דאין גט לאחר מיתה אינו רבותא כלל, א"כ י"ל דע"כ בעינן מטא לידיה, והיינו אי לא בעינן חזרת שליחות, דאי בעינן חזרת שליחות תיקשי בלא"ה הא איכא מילתא דשוו גיטי נשים לשיחרורי עבדים בחזרת שליחות, וע"כ ס"ל דלא בעינן חזרת שליחות לפום הך ס"ד, וכיון דלא בעית חזרת שליחות ע"כ הטעם במשנה משום דבעינן מטא לידיה, דלענין תן כזכי אין חילוק בין מסר ללא מסר, וכיון דלא בעינן חזרת שליחות ע"כ לומר דבעינן מטא לידיה, דאל"כ אמאי לא יתנו לאחר מיתה, כלל הדברים דאי בעינן חזרת שליחות י"ל דלא בעינן מטא לידיה, ואי לא בעינן חזרת שליחות ע"כ בעינן מטא לידיה, וא"כ צדקו דברי רש"י יחדיו, דלעיל בקושיא ע"כ ס"ל דלא בעינן חזרת שליחות, דאל"כ ה"ל בלא"ה דבר דשוו גיטי נשים לשיחרורי עבדים, ואי לא בעינן חזרת שליחות ע"כ בעינן מטא לידיה, מיהו מתני' ע"כ בלא מסרם, דאל"כ מוכח ממתני' דבעינן מטא לידיה, וא"כ מאי מיבעיא ליה במזכה גט לאשתו במקום יבם הא בעינן מטא לידיה, אלא ע"כ איירי בלא מסרם וי"ל הטעם משום חזרת שליחות, משא"כ במסרם לא שייך טעמא דחזרת שליחות כיון דהבעל עצמו מסר וכן האדון, ולזה נקט רש"י מסרם לשון רבים דקאי נמי אגט, או איירי בשכ"מ ומזכה גט לאשתו במקום יבם זכות וצדקו שניהם יחדיו, ודוק היטב:

וליישב דעת הרי"ף והרמב"ם שסוברין דלא הוי גט עד דמטא לידיה איפשר לומר דכל זמן דלא מטא לידיה לא בריר לן שיהיה העבד חפץ בשיחרור, אך באם מקבל העבד השיחרור מתברר שהיה זכותו והוה השיחרור למפרע שיחרור דהוברר שהיה זכות גמור, מיהו לאחר מיתה לא יתנו מ"מ דשמא אילו היה האדון חי לא היה לו חפץ בקבלת השיחרור דניחא ליה לעבוד את המוריש אבל היורשים אינו רוצה לעבוד, וא"כ אין ראיה שנעשה לו זכות ממה שאינו חפץ לעבוד היורשים לכן לא יתנו דשמא אילו היה חי לא היה רוצה להשתחרר, ומיושבים בזה כל הקושיות, ולפ"ז גם קודם דמטא לידיה הוי ספיקא עכ"פ, ומיושב גם מה שהקשתי לעיל דאי עריק יאכל תרומה, ולפמ"ש ניחא דמעיקרא נמי ספיקא הוא, ודוק היטב:

עוד איפשר לומר בסתירת דברי רש"י היינו כדפרישית לעיל, דע"כ מקשה לעיל אי בעינן מטא לידיה דאין גט לאחר מיתה הוא מילתא דפשיטא אלא דתליא אי טעמא דמתני' כדס"ד לעיל דף י"א ע"ב משום תופס לבעל חוב, א"כ י"ל כיון דלא הוי כזכי רק מטעם תפיסה י"ל דלא נגמר השיחרור עד דמטא לידיה, מיהו לפי האמת דתן כזכי א"כ לא בעינן מטא לידיה, ונקט רש"י הכא לפי המסקנא ודו"ק:

בתוס' ד"ה האומר כו' אי גרסינן תן גט זה אתיא מתני' כר"מ עכ"ל. וקשה הא לקמן מוקי מתני' בבריא ובמעמד שלשתן וס"ל דבעינן ציבורין א"כ ע"כ ס"ל דמעמד שלשתן דוקא בפקדון, א"כ תיקשי כיון דמתני' אתיא כר' מאיר ור' מאיר ס"ל בקידושין דף מ"ח במעמד שלשתן לא שנא מלוה לא שנא פקדון, ואיפשר שרב זביד מוקי פלוגתא דר"מ ורבנן דפליגי במלוה ברשות בעלים לחזרה ומיירי בלא הוציא עדיין ור"מ לשיטתיה אזיל דס"ל מלוה ברשות בעלים לחזרה, א"כ הוי פקדון דתקנו בו מעמד שלשתן, ורבנן לשיטתייהו דמלוה ברשות מלוה וה"ל פקדון ולא תקנו מעמד שלשתן ודו"ק:

בא"ד אתיא כר' מאיר. וקשה הא לקמן ד"ה והא כתבו התוס' דלא מוקי מתני' כר' מאיר דהוא יחידאה, וכיון דע"כ אתיא כר' מאיר ור"מ ס"ל מצוה לקיים דברי המת א"כ אמאי בעי ציבורין, וצ"ל דאי אתיא מתני' כר"מ היינו ע"כ כהאי תירוצא דלא שייך מצוה לקיים דברי המת בלא הושלש מתחלה לכך, וכתירוץ ר"ת לקמן ודו"ק:

בא"ד ונאמר דלא אמרינן תן כזכי כו' עכ"ל. וקשה לי למה הוצרכו לכך הא בלא"ה אפי' יהיה תן כזכי אפילו לא מסר מיד ליד מ"מ הכא בשיחרור דיליף לה לה מאשה א"כ אי איפשר שיזכה לעבד דהא באשה אם אמר טלי גיטך מע"ג קרקע לא אמר כלום כדלקמן דף ע"ח, א"כ לא עדיף השליח מאילו קיבלו העבד עצמו כשא"ל האדון טול גיטך מע"ג קרקע דלא מהני וע"כ הוי שליח האדון וצריך למסור ליד העבד, ואיפשר דקשיא להו להתוס' דאם נימא הטעם משום טלי גיטך מע"ג קרקע, א"כ מאי משני לעיל דהוא מילתא דאיתא בשטרות הא הך מילתא דטלי גיטך מע"ג קרקע ליתא בשטרות, וא"כ בשטרות כה"ג תן כזכי הוא ודו"ק:

בד"ה תנו כו' ואע"ג דלא הוי רישא דומיא דסיפא כו' עכ"ל והקשה בספר פ"י לפ"ז מאי פריך בגו שם דומיא דגט דלא קנו מיניה אף הכא נמי דלא קנו מיניה ש"מ מתנת שכ"מ לא בעי קנין הא כתבו התוס' דלא בעי דומיא, ונדחק, ונראה דבלא"ה קשה איך ס"ד דמיירי בקנו מיניה א"כ מאי איריא לאחר מיתה הא פשיטא כיון דקנה מחיים נותנין גם לאחר מיתה, וצ"ל דבעי לאשמועינן הכא דומיא דגט נותנין ג"כ וכיון דבעי לאשמועינן דומיא דגט א"כ בגט דלא יתנו לאחר מיתה הוא עיקר הרבותא דהא מחיים נותנין וכיון דעיקרו דומיא דגט א"כ ע"כ איירי לאשמועינן דומיא דגט דאפי' לא קנו מיניה נותנין כיון דעיקר מה דתני יתנו לאחר מיתה איידי דגט ע"כ קמ"ל במידי דדמי לגט והיינו דאפי' בלא קנין נותנין דאי איירי בקנין א"כ אפילו מחיים נותנין ופשיטא דיתנו לאחר מיתה, וע"כ עיקרא לאשמועינן דדומיא דגט נותנין ודו"ק:

בד"ה והא כו' הא קיי"ל מצוה לקיים דה"מ כו' עכ"ל. לכאורה לא קשיא דע"כ מתני' לא אתיא כר' מאיר, דלר"מ אפילו בתן נמי לא הוי כזכי בשיחרור דחוב הוא, וא"כ לפמ"ש התוס' במשנה דגרס תנו ע"כ לא אתיא כר' מאיר, ולגירסא דגרס תן ואתיא כר"מ לא משני התוס' מידי כיון דע"כ כר' מאיר אתיא, וצ"ל תירוץ התוס' דבעינן הושלש מתחלה לכך ודו"ק:

מיהו נראה ליישב קושיית התוס' דקשה בתנו מנה לפלוני אמאי יתנו לאחר מיתה דילמא משום הלואה קאמר, ובתוס' ב"ב דף ק' ע"ב כתבו דכשמצוה ליתן מכח מלוה אפי' אמר תנו אין נותנין למ"ד מלוה ע"פ אינו גובה מן היורשים כדמוכח שם בגמרא, וא"כ משמע אפי' משום מצוה לקיים דברי המת אין נותנין מדפריך בפשיטות אמר תנו נותנין ורב ושמואל דאמרי תרווייהו מלוה על פה אינו גובה מן היורשים, וצ"ל כיון דסתם שכ"מ חושש למיתה א"כ ה"ל לפרושי דאמלוה קאמר כדי שלא יצטרכו היורשים לשלם אם ימות ואם רצונו שישלמו היורשים דוקא א"כ לא גרע ממתנה דמהני, וא"כ י"ל דע"כ לא איירי בבריא דל"ל משום