גרש ירחים מג

כשהן שמות של ישראל וישראל שכיחי טפי דמסקי בשמות אלו בהא איכא למיחש דיסמכו עליהם, והיינו דדין הוא להחזיקן בישראלים מאחר דישראל שכיחי טפי בשמות אלו, אבל שמות דשכיחי בהו נמי עכו"ם מספיקא לא תלינן בישראל דמידי ספיקא לא נפיק ולעולם לא מכשרינן בלא עדי מסירה, א"כ אין לחוש למיסמך דכיון דשמותיהן כשמות כותים אף שאין מובהקין ביותר נתלה בנכרים ולא נכשיר בלא ע"מ, ומינה נמי דאי מספקא לן נמי תלינן בנכרים, והשתא ה"ל הני שמות דמספקא לן כמובהקין דלא נסמוך עליהם כיון דעלה על לבנו ספק בהני שמות שנכרים נקראים ג"כ בהם תלינן בנכרים ולא נסמוך בלא עדי מסירה אי דבסתמא לא תלינן בנכרים רק במובהקין ביותר, והשתא ממילא באין מובהקין דלא תלינן בנכרים, ואם באמת הם עכו"ם אין לסמוך עליהם אפי' בע"מ דחיישינן דאתו למיסמך עלייהו כיון דמדינא לא תלינן בעכו"ם, ושני ליה לא בא לידינו אלא לוקוס ולוס דלא שכיחי והיינו מובהקין, והא דסבר לעיל שמות מובהקין איכא בינייהו היינו לפום מאי דפשיט ליה ר' יוחנן דבסתמא תלינן בישראל לכן ה"ל מזוייף מתוכו דחיישינן למיסמך עלייהו, אבל שמהתא אחריני דשכיחי לא מכשרינן, ונשמע תרתי, חדא דבשמות אחרים יש לחוש דאתו למיסמך עלייהו, ועוד השמיענו בזאת דבשמות שאינן מובהקין נמי חיישינן שמא נכרים הם, ונקטינן בתרווייהו לחומרא, לכן אמר לא בא לידינו אלא לוקוס ולוס והכשרנו והיינו שמות מובהקין ומינה דבשמות שאין מובהקין אין מכשירין אפי' ע"י ע"מ דחיישינן דסמכי עלייהו שיסברו שהם ישראל, אף דאנן נמי חיישינן לשמא עכו"ם הם מ"מ פסלינן אפי' ע"י ע"מ דחיישינן דאתו למיסמך עלייהו שיסברו שהם ישראל, והשתא תו לא קשיא דלעיל מסיק דבעינן שמות מובהקין, דזה אינו רק לפום מסקנא ופשיטותא דר' יוחנן דלא מכשרינן אלא בלוקוס ולוס, אבל אכתי לא מוכח אי משום דבסתמא באינן מובהקין תלינן בישראל, דלהכי נקרא מזוייף מתוכו דחיישינן דאתו למיסמך עלייהו, או דנקטינן בתרווייהו לחומרא שפוסלין באין מובהקין אפילו בע"מ דילמא אתו למיסמך עלייהו והיינו כשהם נכרים, ומ"מ גם בסתמא לא נתלה להכשיר שבאמת הם ישראל, אלא דאנן לא מכשרינן בסתמא לומר שישראלים הם רק חיישינן לכותים ואפי' הכי הוי מזוייף מתוכו דחיישינן לטועין שיחזיקום בישראל, ובאמת היה מקום לומר דאפי' שמות שאינן מובהקין לגמרי כיון דתלינן בנכרים תו ליכא למיחש דסמכי עלייהו וה"ל כמובהקין, ובהכי ניחא דר"פ מפרש היכי דמי שמות מובהקין והיינו משום דס"ד דסתמא שמות שרגילין בהם הנכרים דלא תלינן בהו בסתמא שישראל הם ה"ל כמובהקין, דהא לא אתו למיסמך עלייהו, ולהכי קמ"ל דוקא הני שהם מובהקין ביותר והיינו משום דנקטינן בתרווייהו לחומרא, ופריך מגיטין הבאים ממדינת הים דמכשרינן אלמא דלא תלינן בנכרים וא"כ איך אמר שאר שמות לא, הא לפי האמת נתלה ג"כ בישראל, ואף דמפרש טעמא מפני שרוב כו' איפשר דס"ד דעכ"פ בעדי מסירה ה"ל להכשיר, ומשני כדאיתא בגמרא, כללא דמילתא האיבעיא בש"ס עדים חתומים ושמותיהם כשמות נכרים, הוא, אי אמרינן מסתמא ישראלים והשתא ממילא גם בע"מ לא סגי רק בשמות מובהקין דשמות שאינן מובהקין יחזיקום בישראל, או נימא דגם באינן מובהקין לא יחזיקום בישראל מדינא ומ"מ נקרא מזוייף מתוכו מטעם דילמא טעו בהו, ושני ליה דדוקא במובהקין מכשרינן ובאין מובהקין לא מכשרינן אפי' בע"מ, ונשמע דאף דלא תלינן בישראל מ"מ נקרא מזוייף מתוכו, והכל נכון וברור ודוק היטב, ומקום הניחו לי מן השמים להתגדר בו, וצדקו דברי הראב"ד לפי פשיטותו של ר' יוחנן הוא פוסק כר"ש דהא הכשיר עכ"פ בשמות מובהקין:

בפירש"י ד"ה מהו לאכשורי בעדי מסירה עכ"ל. צ"ע דפשיטא דצריך ע"מ בגט שבא ע"י שליח דלא עדיף מבעל עצמו שנותנו שצריך ג"כ עדי מסירה, וא"כ אפי' עדים ישראלים חתומים בו לא סגי בלא עדי מסירה, והיה איפשר לומר דרש"י ס"ל כשיטת הרי"ף דע"ח נמי כרתי ויכול השליח ליתנו לה בינו לבינה, רק הכא דליכא ע"ח צריך ע"מ, אלא דרש"י לעיל דף הקדום ד"ה מודה דפירש דחיישינן לאתי למימסריה באנפייהו, ואי ס"ל ביש ע"ח לא צריך לע"מ ה"ל לפרושי בפשיטות דכיון שיסברו שהם ישראלים לא צריכי לע"מ, ונראה דכוונת רש"י לאכשורי בע"מ היינו כשהגט יוצא מת"י האשה, דבגט שחתומים עליו ישראלים אפי' אינה מביאה עדי מסירה בפנינו כיון שיוצא מתחת ידה אמרינן מסתמא נמסר לידה כדין, אבל הך דשמות עכו"ם הם צריכין לבא עדי מסירה בפנינו, כן נ"ל ודו"ק:

מיהו נראה דבעינן עכ"פ ראיה שהבעל שלחו, דאל"כ כיון דעדיו נכרים א"כ ה"ל כגט בלא עדים דאין השליח לחוד נאמן, וכמ"ש הרמב"ם בפ"ט מגירושין דין ל"ב, ועיין בסמוך:

ובזה ניחא מה שהקשה בס' פני יהושע בשם בנו מוהר"ר בערוש דמאי מייתי מהך דגיטין הבאים ממדינת הים דכשרים מפני שרוב ישראלים שמותיהן כשמות נכרים, ומאי קושיא דילמא ממדינת הים הוא דכשר כיון דרוב ישראל שמותיהן כשמות נכרים א"כ מן התורה כשר, והשתא שפיר מהימן השליח דהוא חד לומר בפני נכתב ובפנ"ח כדלעיל בריש מכילתין, משא"כ בא"י דא"צ בפני נכתב עי"ש, ולפ"ז לא קשה מידי דאין השליח נאמן כתרי רק בגט כתוב וחתום כהלכתו, אבל אם אין חתימות על הגט לא מהימן השליח לחוד כמ"ש הרמב"ם, וא"כ כיון דיש להסתפק על החתימות ממילא לא מהני עדות השליח מידי דבהא לא הקילו טפי בשליח מעד דעלמא, ובלא"ה נמי מאמירת בפני נכתב אין ראיה שהם ישראלים לפירש"י לעיל דחיישינן דהבעל גופיה טעה אם הם ישראלים, וא"כ אין ענין מזה לאמירת בפ"נ, גם איפשר דלענין שיעיד על החתומים שהם ישראל איפשר דמהימן משום מילתא דעבידא לגלויי כמו באישתמודענוהו ביבמות פ' החולץ, ואפי' בא"י מהימן ודו"ק:

שם ד"ה התם כו' ואפי' בע"מ כרבנן עכ"ל. והקשה הרשב"א הא לרבנן אפי' לוקוס ולוס דשמות מובהקין פסילי דגזור אטו אינן מובהקין, ותירץ מהרש"א כיון דעדים אינן כאן אין לחוש שימסרו בפניהם והוי גזירה לגזירה ע"ש, ויש לדקדק בזה דאדרבה בהא איכא למיגזר טפי שמא לא יביא עדים שנמסר לידו מיד הבעל, דבגט שעדים חתומים עליו א"צ השליח לעדים שנמסר מידו ליד הבעל, ועוד דמאי קאמר רש"י ואפי' בע"מ פשיטא דכל גט לא סגי בלא ע"מ כמ"ש לעיל, א"ו כוונת רש"י אפי' מביאה עדי מסירה בפנינו לאחר זמן, ואיפשר לומר דהא דגזרו רבנן מובהקין אטו אינו מובהקין היינו ליתן לה הגט עם החתימות, אבל אם חותך החתימות ונותן לה הגט בלא חתימות גם רבנן מודו דכשר דכיון דנותן בלא חתימות לא אתו למיסמך בלא ע"מ, וא"כ י"ל בשמות שאינן מובהקין שיש לספק שמא ישראלים הם אין תקנה לחתוך החתימות דשמא הם ישראל ונתכוין להרבות בעדים שיהיו ע"ח ולא תצטרך לעדי מסירה בפנינו והיינו להרבות בעדים, א"כ אין תיקון לחתוך החתימות דשמא ישראלים הם, א"כ ר' יוחנן דמכשיר לוקוס ולוס בשמות מובהקין היינו ע"י תיקון לחתוך החתימות וא"ש, מיהו י"ל לפ"ז גם בשמות שאינן מובהקין איפשר לתקן שיתננו לה ויחזור ויקחנו ממנה ויחתוך החתימות ויתננו לה ע"י ע"מ, דאז כשר ממנ"פ אם עדיו ישראלים כבר נכשר בנתינה ראשונה ואם עדיו כותים כשר ע"י ע"מ אחר שנחתך, מיהו איפשר דגם בהא גזרינן רק בשמות מובהקין יוכל לחתוך החתימות בטרם נתינה דשמות נכרים טיוטא בעלמא הן ולא שייך לומר דנתכוין להרבות בעדים, משא"כ כשיש לחוש שהם ישראלים, ודוק היטב:

עוד י"ל דס"ל לרש"י דלפי האמת י"ל דפליגי בשמות שאינן מובהקין, ובהא גופא פליגי אי מזוייף מתוכו כשר בעדי מסירה, והא דאמר ר' אבא מודה ר"א במזוייף מתוכו היינו משום דקיי"ל כרבנן, ור"ש מכשיר במזוייף מתוכו, והא דצריך לאוקמא לעיל שמות מובהקין איכא בינייהו משמע דשמות שאינן מובהקין לכ"ע פסול, היינו לרבה דס"ל במתני' ריש מכילתין משום שאין בקיאין לשמה וצריך כתיבה וחתימה משום מזוייף מתוכו א"כ משמע דלכ"ע מזוייף מתוכו פסול וצ"ל שמות מובהקין איכא בינייהו, ולדידן דקיי"ל כרבא דמשום מצויין לקיימו י"ל דר"ש מכשיר ולא חייש למזוייף מתוכו ושמות מובהקין כשר לכ"ע, ור"ש מכשיר אפי' שמות שאינן מובהקין ולא חייש למזוייף מתוכו:

ובהכי ניחא דרש"י פירש לעיל דרבנן ס"ל כר"מ דע"ח כרתי לכן לא מוקי לה כר"א, וקשה מ"ש כאן דכרבנן אתיא, ומצאתי שגם פ"י הרגיש בזה, ולפ"ז י"ל דודאי שינויא דשמות מובהקין דחיקא ליה, מיהו היינו דוקא לרבה דס"ל משום לשמה וצריך לאוקמא בשמות מובהקין הוא שינויא דחיקא, אבל לר' יוחנן לשיטתיה דס"ל הלכה כסתם משנה ע"כ רישא נמי ר"א דסתמא כר"א כיון דפסק כוותיה בגיטין, ואיכא למימר דפליגי במזוייף מתוכו גופיה כדפרישית, וגם ת"ק ס"ל ע"מ כרתי, ולא צריך לדחוק דשמות מובהקין איכא בינייהו אלא דר"ש מכשיר אפי' שמות שאינן מובהקין ולא חייש למזוייף מתוכו ודוק היטב. מיהו לולא פירש"י היה איפשר באמת לפרש דת"ק דמתני' היינו ר"מ דס"ל ע"ח כרתי ולכ"ע שמות מובהקין לר"א כשר, ונדחו דברי הרא"ש והר"ן דאין לקבוע הלכה כיחידאה דליכא (רק) פלוגתא בשמות מובהקין רק בע"מ כרתי, וא"כ ר' יוחנן כהלכתא דקיי"ל ע"מ כרתי וכשיטת הראב"ד, ובלא"ה שיטת הראב"ד לפסוק כר"ש וכר' יוחנן דהכא, ומה שדחה הר"ן דאיכא תרי לישני וללישנא אחרינא לא מוכח הלכה כר"ש, צ"ע דמ"מ מן התורה כשר רק משום גזירה בעלמא י"ל בדרבנן נקטינן לקולא:

ואיפשר לפרש בגמרא שיטה אחרת, דהא בלא"ה איכא למידק אסוגיין דמוכחא דבגיטין אפי' ערכאות כותים פסולין, וקשה לפי שיטת הר"ן ליישב דברי הרי"ף שסובר גם ע"ח כרתי, והקשו עליו מכמה סוגיות, ותירץ הר"ן לקמן בפ' המגרש דלר"א ע"ח כרתי מטעם עדי מסירה, דהא אנן חזינן הגט בידה בע"ח ואנן סהדי שנמסר והוי כמו עדי מסירה, וקשה לפ"ז גם ערכאות ליתכשרי בגיטי נשים דאנן חזינן הגט יוצא מתחת ידה וניהוי אנן ע"מ כמו שאר גט שיש עליו ע"ח בלא ע"מ דמיתכשר משום הכי, מיהו לשון הר"ן שם דכיון דיוצא מת"י בע"ח הוי ליה ע"ח כע"מ, א"כ איפשר דבערכאות דחתימתן