גרש ירחים מא

שטרות משמע בלא עדי מסירה, י"ל דמתני' אתי לאורויי הכשר כל השטרות בעדי מסירה ואיכא מינייהו דכשרים בלא עדי מסירה, אבל בהא ל"ל דכל השטרות כשרים ע"י עדי מסירה וידעי למיקרי כיון דבסתמא לא ידעי למיקרי כדפריך לקמן בפשיטות, וא"כ י"ל דמשמע ליה כיון דאיירי נמי בשטר מתנה לא איירי במציאות רחוק רק בפשוט דומיא דשאר שטרות דלא בעינן ידעי למיקרי כיון דלא צריך ע"מ ודו"ק:

בפירש"י ד"ה מודה כו' דילמא קאתי למימסרי' באנפייהו כו' עכ"ל לכאורה קשה דלעיל דפסלינן שלא לשמה משום מזוייף מתוכו לא שייך למימר הכי, דהא אי מסר בפני החתומים שפיר מהני, וע"כ הטעם כמ"ש התוס' דגזרינן כתיבה אטו חתימה כמ"ש לעיל דף ד', א"כ כאן ה"ל לפרושי דגזרינן כתיבה אטו חתימה שיכשירו ג"כ כתיבת ערכאות החתומים, והנלע"ד בזה דבלא"ה תמוה איך שייך שהבעל לא ידע אם הם נכרים שהוא הכותב ומעלה בערכאות, ובפ"י האריך בדברים שאין מתקבלין דמהיכא תיתי שלא תינשא ברשות ב"ד ויטעו הב"ד, אלא נראה דרש"י לא ס"ל כמ"ש התוס' דגזרינן כתיבה אטו חתימה רק כדפרישית לעיל דחיישינן שיחתמו בלא שישמעו מפי הבעל אי לא בעי לשמה וימסרו לשליח שלא מדעת הבעל ע"ש באורך, והכא נמי ל"ל דגזרינן חתימה אטו כתיבה דא"כ גם בשמות מובהקין נגזור, אלא דלא גזרינן הא, רק הטעם הוא דלפעמים כותב ומעלה בערכאות ולוקח הגט לעצמו, ופעמים שנחפז לדרכו ממנה שליח שימסור הגט לאשה והשליח שרואה החתומים בגט יוכל למסור בפני ע"ח, ועיין באה"ע סימן קמ"ב סי"ב דעדיף שימסור באפי הנהו סהדי שיהיה דבר שלם, עמ"ש בגמרא שם, מ"מ עכ"פ יש לחוש שהשליח ימסרנו שהרי השליח צריך למסור הגט בעדי מסירה שהשליח הוא מגרש, והשליח י"ל שלא ידע ויסבור שהם ישראלים, כן נ"ל בפירש"י וא"צ לדחוק כלל:

וארווח לן בזה מה שפירש"י דהוה מצי' לאוקמא שטר מתנה בע"מ, וקשה הא הוי ג"כ מזוייף מתוכו, ולפ"ז לא ק"מ דדוקא בגט אשה איכא הך חששא כשימסרנו לשליח וימסרנו השליח בפני החתומים, אבל במתנה אין דרך כלל למסור לשליח דאם אינו נמסר בו ביום ה"ל מוקדם, והנותן בעצמו יודע שהם נכרים, וגם אם מוסר ע"י שליח והשליח מוסר בפני ע"ח איהו דאפסיד אנפשיה, אבל בגט יש לחוש שיתירו אשת איש לעלמא ודו"ק:

ועפ"ז מיושב היטב דברי הש"ג שהביא בפני יהושע שפסק בגט היוצא מתחת ידי אשה בשמות מובהקין ואמרה שנמסר לה בעדי מסירה ישראלי' נאמנת, והתמיה עליו בספר פ"י דעיקר הטעם להכשיר בשמות מובהקין משום דלא יסמכו הב"ד כשלא תביא ע"מ בפנינו, ולפמ"ש לא קשיא כלל דודאי ליכא דטעי למסור בעדים נכרים רק דחיישינן שהשליח יטעה, אבל בשמות מובהקין הן שבא לידה מיד הבעל הן שבא לידה מיד שליח לא יטעו למסור בפניהם דמידע ידעי דנכרים הם, א"כ כיון דערכאות לא מרעי נפשייהו ובודאי כתבו וחתמו ע"פ הבעל אמרינן כמו בכל גט שמסתמא בא לידה בע"מ, וכאן נמי אמרינן מסתמא בא לידה בע"מ ישראלים, ודוק היטב:

(דף י"א ע"א) בגמרא בשמות מובהקין. והקשו התוס' א"כ הדיוטות נמי ליתכשרו בע"מ, ואיפשר לומר דהדיוטות פסולין דגזרינן שמא אחר שתוחזק מגורשת שאינה צריכה לגט לענין היתר כמו שפירש"י לקמן דף כ"ב ע"ב דיכולה להביא גיטה לב"ד וא"צ שוב לגט דיש זכרון וקול לדבר, א"כ אח"כ תגבה הכתובה עם גט זה שחתום בהדיוטות והדיוטות חשידי לשקר, א"כ איפשר שהגט לא היה חתום כלל רק נכשר ע"י ע"מ והיא חתמה עליו הדיוטות כדי להוציא הכתובה למ"ד גט גובה עיקר, ולענין ממון פסלינן הדיוטות אפי' בע"מ דיש לחוש שיסמכו עליהם כמ"ש התוס' להכי לא פריך בפשיטות:

ועוד נראה דשמות מובהקין לא מהני רק בערכאות, דנהי דהשמות מפורסמים שאין ישראלים מכונים בשמות הללו, מ"מ איפשר שגם נכרים לא נודעו להם שמות הללו ויש לטעות מ"מ דהם ישראלים, רק כשהם ערכאות, א"כ ידוע ומפורסם ששמות אלו לערכאות כותיים ותו לא תלינן בישראל שהרי ערכאות ידועים בשמות אלו, אבל אי לאו שמות מובהקין דערכאות איכא למיחש דילמא הני שמות גם נכרים אין רגילין ושפיר איכא למיטעי שכמו שנחשוב שהם נכרים שאין ידועים בשמות הללו נתלה בישראלי' שאין ידועים לנו בשמות הללו לכן בעינן ערכאות ג"כ, וכן נראה מפירש"י שכתב שמות דייני נכרים הם ודו"ק, מיהו בפירש"י בסמוך ד"ה אבל משמע דבגיטין אפילו הדיוטות כשרים:

עוד איפשר דשמות מובהקין א"צ שיהיו שמות שניהם מובהקין רק ע"א שיש לו שם מובהק, דבגט לא נסמוך על אחד אבל בממון יש לחוש לפמ"ש הרמב"ם בטוען פרעתי נגד שטר בע"א ה"ל מחוייב שבועה וא"י לישבע משלם, א"כ כשיסברו שא' ישראל תוציא הכתובה ואע"ג דכתובה שיעבוד קרקעות י"ל דפעמים משעבד מטלטלי אג"ק, מיהו בערכאות שפיר כשר לענין ממון כמו בשאר שטרות, אבל בהדיוט יש לחוש שמשקר ותוציא ממון בעד השני ההדיוט שלא כדת ודו"ק:

בפירש"י ד"ה אבל שמות שאינן מובהקין נעשו כשאר שטרות של מכר שנעשו בהדיוטות עכ"ל. ויש לדקדק לפירש"י דלעיל דגם שטרי מתנה כשרים ע"י עדי מסירה, וא"כ קשה ממה נפשך אי נעשו עם ע"מ הא רש"י ס"ל דכשרים אפי' שטרי מתנה, ואי בלא עדי מסירה אפי' בגט אשה פסילי ול"ל למיתני בשאר שטרות כיון דאפי' בגט אשה פסילי, ונראה דבשמות שאינן מובהקין פשיטא לן לפסול טפי בשאר שטרות מבגט, דכיון דא"צ ע"מ בשאר שטרות איכא למיחש טפי דיסברו שהם ישראלים ויסמכו עליהם, משא"כ בגט אשה דלא סגי בלא עדי מסירה אין חשש רק דילמא אתי למימסר באנפייהו, והא לאו חששא הוא כל כך. לכן קאמר דהוי כשאר שטרות באין מובהקין דפסילי אפי' ע"י ע"מ, ולא קאמר רש"י לעיל דשטר מתנה כשר אלא במובהקין, וכן משמע מפירש"י לקמן, ובאינן מובהקין מסתבר טפי לפסול בשאר שטרות מבגט אשה, לכן תליא בשאר שטרות דטפי מסתבר לפסול ודו"ק:

בגמרא מקום שאין ישראל חותמין נמי ליגזור כו'. וקשה דילמא במובהקין איירי וכולי האי (לא גזרינן) מובהקין אטו אינן מובהקין ומקום שישראל חותמין לא גזרינן:

בתוס' ד"ה רשב"ג כו' והקשה ה"ר אפרים כו'. איפשר ליישב קושייתו דמקום שאין ישראל חותמין היינו עיקר העדות שעל השטר דהיינו עדי חתימה שחתמו ראשונה דקפדי שלא להאמין לישראל, אבל אחר שחתמו שני עדים כותים תו לא קפדי להרבות בעדים אף שיהיו ישראל, ולכן במקום שאין ישראל חותמין ידוע שהם עכו"ם ואין מקיימין רק מן האחרונים שהם ישראל, משא"כ במקום שישראל חותמין יש לחוש שיקיימו מן הראשונים שיסברו שהם ישראל לכן לא מהני, אבל לעולם ס"ל ע"ח כרתי, ואיפשר דהתוס' לשיטתייהו לקמן דף י"ח ע"ב דס"ל דאין מקיימין השטר רק מעדים של מטה, אבל לפמ"ש הש"ך בסימן מ"ה דמקיימין נמי מעדים של מעלה שפיר י"ל דרשב"ג ס"ל ע"ח כרתי ומטעמא דפרישית דבמקום שאין ישראל חותמין מ"מ אחר שני עדים נכרים לא קפדי תו ומסתמא נהיגי לחתום כדי שיהיה על ידי ישראל, ודוק היטב:

בגמרא אמר רבא האי שטרא פרסאה. פירש"י שחתומים עליו הדיוטות, וקשה הא במשנה דמכשיר גיטי נשים דוקא משמע דשאר שטרות אפי' בעדי מסירה פסילי דומיא דגיטי נשים דאיירי בעדי מסירה פסילי שאר שטרות אפי' בע"מ, ועוד קשה דלעיל דפליג ר' עקיבא דמכשיר בהדיוטות ורבנן פסלי, וא"כ ע"כ בעדי מסירה מכשיר ר' עקיבא דבלא עדי מסירה פשיטא דהדיוטות חשידי לשקר, וא"כ רבנן דפליגי עליה ע"כ אפי' בעדי מסירה פסלי, והנלענ"ד בישוב פירש"י דודאי דברי הרא"ש דחוקים דמוקי בליכא עדי חתימה, וגם קשה מאי פריך הא בעינן כתב שאינו יכול לזייף, הא לקמן ס"ל לר' יוחנן דלר"א דס"ל ע"מ כרתי כותבין נמי על דבר שיכול לזייף אפי' בשאר שטרות, והתוס' ומפרשים הוכיחו מכאן דהלכה כר"א, ובאמת ר"ח פסק כר' יוחנן, והש"ך בסימן מ"ב דחק ליישב דברי ר"ח, ותו קשה אמאי לא פריך כל הני פירכי אמתני' דמכשרא ערכאות והא בעינן כתב שאינו יכול לזייף, ותו יש לדקדק דפריך והא לא ידעי למיקרי אטו נעלם מן המקשן דאיכא למימר דאיירי בדידעי, לכן נראה ליישב הכל חדא מגו חדא, והוא למאי דפריך בפשיטות והא לא ידעי למיקרי משמע בסתמא ישראל לא ידעי למיקרי בלשון פרסי, והשתא נראה דמתני' איירי דומיא דגט אשה שכתבו סופר ישראל, וכמו שפירש"י לעיל דף ט' ע"ב ד"ה ור"א, והשתא י"ל דהא דחיישינן בחתמו הדיוטות דילמא אתו למיסמך עלייהו היינו משום שיסברו שישראלים הם, היינו משום דכתיב בלשון ישראל, אבל אם כתוב בלשון פרסי כיון דסתם ישראל לא ידעי למיקרי מסקי אדעתייהו שעכו"ם כתבוהו וחוששין על החתימות ג"כ שהם נכרים לכן לא מכשרינן ליה בלא עדי מסירה, והשתא נראה דרבא שחידש זה בשטרא פרסאה שנכתב בלשון פרסי לא הוי מזוייף מתוכו דמסתמא תלינן בנכרים כיון דישראל לא ידעי בלשון פרסי בסתמא, והשתא פריך שפיר והא לא ידעי כיון דמכשרת ולא חיישת דאתו למיסמך עלייהו ע"כ משום דישראל אין בקיאין בלשון פרסי, א"כ מסתמא לא ידעי למיקרי, א"כ מאי מהני עדי מסירה, ומשני בדידעי דאיתרמי שידעו וע"מ בפנינו שידעו, אבל בסתמא לא תלינן שישראל כתבוהו בלשון פרסי וחתמוהו דתלינן טפי בעכו"ם ולא נכשיר בלא ע"מ, ולהכי נקט רבא שטרא פרסאה שנכתב בלשון פרסי, והשתא פריך והא בעינן כתב שאין יכול לזייף, והיינו ודאי לר' יוחנן דקיי"ל כוותיה היכא דאיכא עדי מסירה מכשרינן לעולם אף בשאר שטרות, והשתא קשיא כיון דמסתמא כתבו על כתב שיכול לזייף כדרכן של פרסאי א"כ לא נכשיר כשלא יהיו ע"מ בפנינו, וא"כ קשה אמאי איכפל רבא לאשמועינן בשטרא פרסאה שנכתב בלשון פרסי דלא נכשירו בלא ע"מ כיון דכתב פרסאה הוא, אפי' נכתב בלשון ישראל וחתמו עליו עכו"ם כיון דכתבו על דבר שיכול לזייף א"כ לא נכשיר באין עדי מסירה לפנינו, וא"כ ליכא למיחש דסמכי על החתומים דכל שיכול לזייף לא נכשיר בלא עדי מסירה וניחא הכל, וא"כ אדרבה מוכח דקיי"ל כר' יוחנן דגם שאר שטרות כשרים על דבר שיכול לזייף, וכשיטת ר"ח, והכל ניחא:

ובזה