גרש ירחים לה

שטרות אינו מחולק עם ת"ק, וקשה הא ר"ש ס"ל ע"מ כרתי א"כ בשאר שטרות אפי' מקבלי שוחדא לא איכפת לן דאיכא עדי מסירה, משא"כ לת"ק דס"ל ע"ח כרתי א"כ כשיש לחוש דמקבלי שוחדא אפילו באיכא עדי מסירה לא מהני דמ"מ לאו עדי חתימה הם דלא גריעי מישראל רשעים, לכן ס"ל להש"ס דגם ת"ק ס"ל כר"א דע"מ כרתי ובשמות מובהקין דליכא רק גזירה אטו אין מובהקין, א"כ כשיש עדי מסירה מודה דמהני מטעם ע"מ ולא מיקרי מזוייף מתוכו דילמא אתי למיסמך בעלמא בלא ע"מ דכולי האי לא גזרינן, דבאמת ערכאות כשרים רק לחוש שמא יהיו מקבלי שוחדא ג"כ, ושמות מובהקין הם ג"כ, ממילא עכ"פ בע"מ כשרים לכ"ע, משא"כ אי ת"ק ס"ל ע"ח כרתי א"כ גם בשאר שטרות מחלוקת, בשיש ע"מ ויש לחוש שהם מקבלי שוחדא, ובהכי ניחא לאוקמא דגם ת"ק ס"ל ע"מ כרתי, ודוק היטב:

(דף י' ע"א) בגמרא מילתא דליתה בקידושין. וקשה לי דהא איתא בקידושין דף ט' ע"ב בשטר קידושין שכתבו לשמה ושלא מדעתה, רבא ורבינא אמרי מקודשת ר"פ ור"ש אמרי אינה מקודשת, א"כ איכא נמי דבגט ושיחרור כתבו שלא מדעתן כשר ובקידושין פסול, וצ"ל דאיתא נמי בשטרות והיינו דכותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו, ולהפוסקים דלא אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו עכ"פ בשטרי הקנאה כותבין א"כ איתא נמי בשטרות, מיהו למ"ש התוס' לעיל דלשינויא דשטר מתנה פסול בערכאות צ"ל שינויא דליתא בקידושין אע"ג דאיתא בשטרות א"כ קשה ליתני הא דבשיחרור וגט כשר שלא מדעתן מה שאין כן בקידושין, וצ"ל דאיתא לשינויא דאיתא בשטרות לא קחשיב דהא איתא נמי בשטרות דכותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ואפי' למ"ד אין עדיו בחתימיו זכין לו בשטרי הקנאה כותבין לכ"ע בלא מלוה וא"כ איתא בשטרות, מיהו למ"ש מהרש"א דהך שינויא דחוץ מכגיטי נשים א"כ איתא נמי בשטר מתנה, וכתב מהרש"א דלמסקנא לא ס"ל הך דאית' בשטרות, א"כ קשה ליתני הך דשלא מדעתה, וצ"ל דלהך שינויא דחוץ מכגיטי נשים ס"ל כתבו שלא מדעתה כשר א"כ איתא בקידושין, א"כ צ"ל דעת הפוסקים דפוסקים כלישנא דדינא דמלכותא דינא למאי דפסקו כתבו שלא מדעתה פסול מוכרח לומר בשטר מתנה כשר, ודוק היטב, ועיין מ"ש בסוף סוגיין נדחה זה:

בפירש"י ד"ה ה"ג כו' ועד כותי נמי אינו כשר בקידושין כו' מה שאין כן בשאר שטרות עד סוף הדיבור. וקשה הא לפי דברי רש"י דבע"מ בערכאות ל"ל אינה מקודשת דשרית אשת איש לעלמא א"כ לפמ"ש לקמן ע"ב דעדים כותים כשרים מן התורה, א"כ אי איפשר לומר אינה מקודשת דא"כ שרית אשת איש לעלמא ואיפכא איכא למימר דבקידושין אפי' שני עדיו כותים אי איפשר לומר אינה מקודשת דשרית אשת איש לעלמא כיון דמדאורייתא כשרים, ונראה דרש"י ס"ל דמ"מ לא שייך דכשר בקידושין דלכתחילה לא מוקמינן ליה דהא יש לחוש דמשקר כפירש"י, וכמו כן ערכאות ועדי מסירה לא שייך לומר פסול בקידושין דמ"מ מחזקינן לה לאשת איש ודו"ק:

ואכתי יש לדקדק דא"כ ליתני מגרש ומשחרר בפסולין דרבנן דבגט פסול מדרבנן ובקידושין ליכא למימר פסול דרבנן מטעם שכתב רש"י, ואיפשר דרש"י ס"ל דנשאר תירוצא דאיתא בשטרות ודו"ק, ועיין בסמוך:

. בתוס' ד"ה כי כו' כשר בקידושין כו' דלא אתי לידי תקלה עכ"ל נראה דהתוס' לא ס"ל כפירש"י דלא שייך פסול דרבנן בקידושין, דגם בדרבנן שייך פסול בקידושין אלא דבשמות מובהקין ליכא למיגזר כולי האי בקידושין:

ועפ"ז נראה ליישב מה שהקשה בספר פני יהושע דלנקוט שלא לשמה בחתימה וכתיבה לשמה דהוי פסול דרבנן, ולפ"ז לא קשה מידי דגם בקידושין שייך פסול דרבנן:

.. ל וארווח לן בזה דקשה למה מוקי בשמות מובהקין ות"ק נמי כר"א, לוקמה כולה כר"ש ות"ק דלקמן ס"ל כר"מ דע"ח כרתי ולא מהני עדי מסירה, אבל בשמות מובהקין למ"ד עדי מסירה כרתי לכ"ע לא גזרינן אטו אין מובהקין והכא באין מובהקין איירי, ולפ"ז ניחא דבאין מובהקין גם בקידושין פסול דרבנן, אבל בשמות מובהקין כיון דכולהו משום גזירה אטו אין מובהקין א"כ בקידושין ליכא למיגזר כולי האי לכן כשר כיון דלא אתי לידי תקלה כיון דבלא"ה משום גזירה דמובהקין אטו אין מובהקין, אבל באין מובהקין דאיכא למיגזר דסמכו עלייהו חיישינן דילמא תקבל קידושין ממקום אחר ושייך פסול דרבנן, ודוק היטב:

בא"ד דכיון שרגילין כו' בכל השטרות עכ"ל בפנ"י תמה כי רגילין מאי הוה, הא מ"מ בגט ושיחרור פסול ובקידושין כשר, ודחק דשינויא דאיתא בשטרות איתא, ודוחק דהא כתב מהרש"א דללישנא דשטר מתנה פסול בערכאות ע"כ חשיב נמי הא דאיתא בשטרות, ונראה כוונת התוס' כפשוטה דבלא"ה קשה להך תירוצא דחוץ מכגיטי נשים והתוס' מקשי לעיל דאיתא נמי בשטרות, ותירצו דקאי להך שינויא דשטר מתנה כשר ג"כ, וכתב מהרש"א דאידך שינויא ס"ל כהך תירוצא דליתא בקידושין א"כ אכתי קשה כי היכי דדייקינן לקמן אהא דנקט כל השטרות אפי' שטר מתנה א"כ תיקשי על הברייתא קושיא זו היכי נקט כל השטרות הא שטר מתנה פסול, ואי גם בברייתא יש לפרש חוץ מכגיטי נשים לא מקשי התוס' מידי דהכא נמי יש לאוקמא חוץ מכגיטי נשים, לכן צ"ל דהתוס' לא משמע להו לתרוצי הכא חוץ מכגיטי נשים כיון דהכא לא עסיק רק בדברים ששוו גיטי נשים ושחרורי עבדים לא משמע להו לפרושי חוץ מכגיטי נשים דומיא דאינך, וצ"ל דהך דיוקא לא קשיא כאן דנקט כל השטרות אפי' שטר מתנה, כיון דלא נחית רק לאורויי דברים ששוין גיטי נשים לשחרורי עבדים שלשה דברים, לכן אפי' שיש אחד שנמצא גם בשטר אחר זולת גיטי נשים ושחרורי עבדים אינו דיוק דלא נחית לעיקר דינא, משא"כ במתני' דלקמן דנקט עיקר עכ"פ צריך לפרש כל שטרות העולים בערכאות כשרים היינו שטרי מכירות אף דשטרי מתנות פסולין בערכאות עכו"ם, והשתא שפיר כתבו התוס' כיון שרגילין לכתוב זמן בכל השטרות לא שייך למיתני כל השטרות דלא מתפרש כלל, וזה ברור בכוונת התוס', ודוק היטב. ואין לדייק דלא ה"ל למימר רק שוין בזמן דאין זה דיוק דלא קתני רק מה דמצי למתני דכל השטרות אינם כן וזה פשוט:

בד"ה בשליחות בע"כ כו' פי' בקונ' כו' ואין נראה דאי מיירי בשליחות בע"כ כו' עכ"ל. נראה ליישב פירש"י דודאי הא דבאין לדון לומר שהוא חוב היינו באשתו שמפסיד לה מזונות וכן בעבד לר"מ, צריך להבין דמאי חוב הוא זה, הא אם ירצה יתן השליח הגט בעצמו או השיחרור דהא בע"כ יכול לשחררן וא"כ אינה מפסדת כלום, וצ"ל דמשום הא גופא נקרא חוב כיון שבאמת יכול לחזור, א"כ כשתימצי לומר שהוא זכות מפסדת בבירור שלא תועיל עוד חזרה, משא"כ אם דנין אותו לחוב כשיחזור לא יפסידו שלהם האשה והעבד שאסור בשפחה אפי' אם משחררו בעל כרחו, א"כ י"ל כוונת הש"ס בשליחות בע"כ שהרי השליח יכול ליתן הגט והשיחרור בעל כרחו, א"כ לא הוי בכלל חוב כלל רק כיון שאנו דנין שאם יחזור זכות להם יותר אמרינן שיכול לחזור, נמצא בשליחות בעל כרחייהו. לא הוה מיקרי חוב כלל, שהרי יכול ליתן בעל כרחן, אלא דאמרינן דמ"מ לא ניחא להו להאשה והעבד מהאי טעמא גופיה שמא יחזור ולא יאבדו זכותן, ואין הכוונה שהם אמרו שאין רוצים רק הוא עשאו לשליח לגרשן בעל כרחייהו אפי' לא ירצו, דה"ל למימר שלא נקרא חוב מאחר שיכול השליח ליתן בעל כרחן, אלא דמ"מ הוי חוב דמה שלא יכול לחזור הוא להם לחוב, אבל בקידושין שהוא חוב בעצם לא שייך החוב מצד החזרה שיכול לחזור, דכיון שאין יכול לקדש בע"כ ממילא אינו בכלל זכות כלל ואין החוב מצד שיכול לחזור, והכא לא חשיב רק מה שמסתעף החוב ממה שיכול לחזור, ולק"מ על פירש"י ונכון ודו"ק:

בא"ד וקשה ליתני דשוו לבע"כ כו' עכ"ל. לענ"ד י"ל דבקידושין דף ט' ע"ב בכתבו לשמה ושלא מדעתה רבא ורבינא אמרי מקודשת ר"פ ורב שרביא אמרו אינה מקודשת אמר ר"פ אימא טעמא דידהו ואימא טעמא דידי טעמא דידהו דכתיב ויצאה והיתה מה יציאה לשמה ושלא מדעתה אף הויה שלא מדעתה, ואימא טעמא דידי מה יציאה בעינן דעת מקנה אף הויה ע"כ. וא"כ י"ל דממילא נשמע דבעבד ואשה בע"כ מתגרשין, דהא תני שוו למוליך ומביא והיינו במביא גט ממדינת הים, א"כ הגט נכתב שלא מדעתן, דהא כבר כתבתי דבשליח קבלה להרמב"ם א"צ לומר בפני נכתב דכבר נתגרשה, וכן לראב"ד לא מהני בפני נכתב דבעינן בשעת נתינה כמ"ש הב"ש בסי' קמ"ב, וא"כ כל יסוד מוליך ומביא על זה שנכתב במדינת הים שלא מדעתן, וא"כ אם איתא דאינן מתגרשין ומשתחררין בעל כרחן א"כ לכ"ע הוה אמרינן דבעינן דעתן דאי לא לא חשיב לשמן כלל כיון שנכתב שלא מדעתן כמו לר"פ בקידושין, ואפי' למאן דפליג היינו דמקיש הויה ליציאה, משא"כ אי בעינן גם ביציאה דעתן פשיטא דהיה צריך לכתוב הגט והשיחרור מדעתן, וא"כ ה"ל כשליח לקבלה ולא שייך ביה מוליך ומביא, וכיון דסתמא מוליך ומביא היינו נכתב שלא מדעתן ממילא מוכח דאיתנייהו בעל כרחן, ולא צריך לימחשביה כלל דהיינו מוליך ומביא ממש, וזה ברור ונכון ודו"ק:

ובהכי ניחא מה שהקשיתי לעיל דליתני דשוו להא דנכתבין שלא מדעת האשה ועבד דליתא בקידושין דבעינן דעתה, ולמ"ש לק"מ די"ל דהיינו מוליך ומביא ודו"ק:

במשנה כל גט כו'. בפירש"י פסול דחשידי אעדות שקר, בפני יהושע הקשה דא"כ איך מהני בגיטין לרשב"ג דבאחזוק תליא מילתא, א"כ אי חשידי אעדות שקר ה"ל רשעים ואפי' לגיטין פסילי דה"ל רשע והתורה אמרה אל תשת רשע עד, ולר"א ניחא דחשידי רק במתני' טעמא משום דכותי חבר הוא, רק לרשב"ג קשה ע"ש, ובאמת נראה דאפי' כר"א לא אתיא, דהא לקמן הקשו התוס' איך מתקיים שטרא אפומא דחד סהדא ותירצו דמן התורה כשרים, וא"כ ע"כ לומר דלא חשידי כלל דא"כ תיקשי איך מתקיים אפומא דחד סהדא, לכן נראה דהך חשדא אינו אלא חשש דרבנן כמו דאמרינן סתם רועה פסול משום שחשודין לרעות בשדות אחרות ומ"מ לא הוי רק פסול דרבנן כיון דליכא אלא חשד בעלמא, וכן סתם גבאי וכולהו