גרש ירחים רסט

בגמרא אמר עולא כו'. בסוגיא זו כבר הארכתי בחידושי בהלכות קידושין סימן מ"ו באריכות גדול ומשם תדרשנו:

שם מבטלין קלא. עיין פירש"י ותוס', ואיפשר דאף שמבטלין הקול אי איפשר להשתיקו לגמרי שלא יהיה שיחה בפי נשים לכן אי מהני מפי נשים למיהוי קול אי איפשר לבטלו כלל:

(ע"ב) בגמרא לחד מבני פלניא. לכאורה קשה הא שלא לפלוני אין חוששין, ואיפשר לומר דטעמא דהא קשה נתלה בגירושין וצ"ל דחיישינן שתינשא לקרוב וא"כ בשלא לפלוני לא נודע אם הוא קרוב וא"כ לחד מבני פלניא י"ל שתינשא לפלניא או לזרע זרעו ולא נוכל לתלות בגירושין, ואף די"ל שתינשא לכהן י"ל כיון דליכא פסול ממזרות רק פסול כהונה לא חשו כולי האי, או לחד מבני פלניא חיישינן טפי:

בפירש"י ד"ה אמר ליה כו' ואע"ג דאנוסה היא שהרי כו' עכ"ל לכאורה פירש"י תמוה דתלי תניא בדלא תניא דהא בנשאת שלא ברשות מותרת לחזור כיון דאנוסה היא, אבל הדבר ברור כמ"ש בתשובה דעיקר טעמא משום קנסא דה"ל למידק ועילה מצאו לתלות הגט בגזירה דיאמרו גירש ראשון ונשא שני, וגם לעיל בדף פ' ע"ב פירש"י כה"ג:

בגמרא לאו משום דאמרינן על תנאי קדיש. וקשה א"כ בנשאת שלא ברשות אמאי מותרת לחזור הא בנשאת לא שייך תנאי וניחוש לקלא, ואיפשר לומר דבלא"ה קשה מאי קשיא לרב כהנא הא שם הוי קלא דבתר נישואין ולא חיישינן ליה, וצ"ל דמשמע ליה דאפי' באירוסין מיירי וס"ל דבתר אירוסין חיישינן, וא"כ אם לא נשאת לראשון רק נתקדשה ואמרו שמת ונתקדשה לשני ה"ל למיחש לקלא, וא"כ י"ל שפיר בנישאת ברשות דס"ל דמותרת לחזור לראשון היינו משום דתולין קידושי ראשון בתנאי ולא הוי מחזיר גרושתו כיון שלא נתקיים התנאי) מיהו קשה אי תלינן בקידושי תנאי ולא נתקיים איך חששו כלל לקול קידושין נתלה שנתקדשה על תנאי ולא נתקיים, וי"ל כיון דהיא טוענת שלא נתקדשה כלל הוי כאומר לא לויתי ולא מחזקינן בקידושי תנאי כלל, ועפ"ז איפשר ליישב מה שהקשיתי בחידושי להלכות קידושין להראב"ד דפירש ביצא קול שנתקדשה ונתגרשה גירושין על תנאי חיישינן לקול שמא לא נתקיים תנאי הגירושין, והקשיתי עליו בחידושי שם דאיך לא חיישינן בכל תנאים של גירושין שמא לא נתקיים, ולפ"ז י"ל שפיר דבעלמא טוענת שנתקיים, אבל כאן שטענה לא נתקדשה כלל ואף שיש אמתלא שנתקדשה ונתגרשה על תנאי חיישינן שלא נתקיים, וי"ל דהקול אינו מזיק דיש לתלות בגירושין רק שיש לחוש שתינשא לכהן או לקרוב, לכן ביצא קול גירושין דלא איפשר שתינשא לקרוב שפיר הוי קול ושוברו עמו ולא איכפת לן בקול:

בתוס' ד"ה ואידך כי איתמר דרב המנונא כו' וא"ת כו' עד סה"ד לא הבנתי כל דברי התוס' בזה דכיון דמבואר שם דאהני דרב המנונא לענין נשאת ואח"כ באו עדים דגם שלא בפניו אינה מעיזה פשיטא דאין מקום לומר דלא צריכה גט משני כיון דאיתא לדרב המנונא שלא בפניו עכ"פ לענין דיעבד, ומ"ש התוס' כאן דנאמנת עם מיגו שלה צ"ע דכשיש עדים בטלה המיגו ופשוט, כמ"ש התוס' כתובות דלענין דיעבד אהני נמי שלא בפניו, ועמ"ש בחידושי להלכות קידושין בסימן מ"ו והשגתי שם על המהרש"א ג"כ:

(דף צ' ע"א) בתוס' ד"ה הלכתא כו' ומעשה בא לפני ר"ת כו' עכ"ל. בתשובותי תמהתי על זה דהא פסק לעיל דף י"ח משעת כתיבה אע"פ שלא נתגרשה כלל כ"ש כאן שנתגרשה והיתה בחזקת מגורשת דלא נתייחד עמה לכ"ע אין חשש שתמתין אפי' למ"ד משעת נתינה במשנה ב"ש אומר לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר. וקשה לב"ש איך מתפרש קרא דלא תמצא חן בעיניו דאפי' מצאה חן בעיניו כיון דמצא בה ערות דבר מחוייב לגרשה ע"פ דין כיון דאיירי בעדים כדמפרש בגמרא, ואיפשר לומר דבלא"ה מקשה בירושלמי ל"ל קרא דלא ישוב לקחתה שהרי כבר נאסרה עליו, לכן י"ל דמיירי שהוזמו העדים שהעידו עליה שזינתה א"כ לא נאסרה מחמת סוטה, אלא דקשה לפ"ז כיון שגירשה בשביל זנות א"כ הוי גט בטעות ואין כאן גירושין של השני דלא חלו קידושי שני אם הגט נעשה בטעות והיא שנשאת לאחר ה"ל בלא"ה סוטה שהרי ידעה ששקר ענו בה, א"כ לא היה הגט כלל והוי נישואי שני באיסור אשת איש, וצ"ל דמ"מ כיון שנתן הגט בסתם ולא התנה בפירוש שמשום ש"ר מגרשה שפיר הוי גט, וא"כ י"ל דקרא קאמר אם לא תמצא חן בעיניו לאפוקי דאם מצאה חן בעיניו רק שכופין אותו להוציא משום איסורא לא שייך אזהרה דלא ישוב לקחתה דבלא"ה אסורה לו משום זונה, אבל בגירשה סתם הוי גט בכל גווני אפי' הוזמו העדים דמ"מ כדין עביד שגירשה ושפיר שייך האזהרה דלא ישוב לקחתה:

עוד איפשר לומר דבלא"ה קשה לב"ש דס"ל דקרא איירי בגירשה משום ערות דבר, א"כ קשה מנ"ל בגירשה שלא משום ערות דבר שאינו רשאי להחזיר גרושתו כיון דקרא איירי באסורה עליו בלאו הכי כמ"ש התוס' דלא אתי רק לעבור בלאו, א"כ מנ"ל היכא דלא נאסרה עליו שאסור להחזירה כיון דקרא לא איירי בהכי, ואי ס"ל לב"ש באמת בלא גירשה בשביל ערות דבר מותר להחזירה א"כ ה"ל לחושבו מקולי ב"ש דלב"ש מותר להחזיר גרושתו אם גירשה בלא ערות דבר ולב"ה אסור, לכן י"ל דב"ש מודה דדרשינן נמי אם גירשה בשביל שלא מצאה חן נמי אסור להחזירה, אף דכי לשון דהא הוא, מ"מ משמע נמי בגירשה משום שלא מצאה חן דבדיעבד הוי גט מ"מ לא ישוב לקחתה. ובזה איפשר לדרוש סמוכין שנסמכה מסכת קידושין לגיטין כי להורות נתן התנא דלא תימא דלב"ש דס"ל לא יגרש אלא משום ערוה בגירשה בלא ערות דבר מותר להחזירה, אלא דאי איפשר לומר כן דא"כ ליתני גבי מקולי ב"ש, אלא די"ל כיון דאיכא נמי חומרא דלא יגרש אא"כ מצא בה ערות דבר אינו בכלל מקולי ב"ש, ולזה מייתי דב"ש אומרים בדינר וחשיב מקולי ב"ש אע"ג דנפיק מיניה חומרא בפשטה ידה כמ"ש התוס' התנא עיקר דינא נקט וכמ"ש התוס' שם, וא"כ כ"ש שכשיש דין פרטיי דס"ל לב"ש שמותר להחזיר גרושתו דהוה נקט ליה מקולי ב"ש וחידושא טובא, אלא ודאי גם לב"ש בגירשה בלא ערות דבר אסור להחזירה ג"כ וא"ש. ובהכי ניחא דלא פירש רש"י לקמן בלא מצא בה לא ערוה ולא דבר אם צריך להחזירה ולא פירש לענין שיועיל הגט, ולפ"ז ניחא דזה מוכח דאל"כ לא תמצא חן בעיניו ל"ל וע"כ דקמ"ל שאם גירשה בשביל שלא מצאה חן בעיניו נמי אסור להחזירה, וא"כ מוכח דהוי גט, לכן פירש"י הבעיא לענין חזרה אם כופין להחזירה, ודוק היטב:

בגמרא הייתי אומר משום דבר תינשא לאחר ומשום ערוה לא תינשא לאחר. וקשה לפ"ז תיקשי ל"ל ונטמאה ונטמאה דאסורה לבועל הא לכ"ע אסורה משום ערוה כשאסורה לבעל כיון דמשום ערוה לא תינשא, אלא ודאי אינה אסורה רק לבועל ולא לאחר, ודוחק לומר דמ"ד בסוטה שאינה רק ספיקא אינה אסורה רק לזה שנסתרה עמו, אבל בדבר ברור לא תינשא לשום אדם דדוחק לחלק בכך, ואיפשר מכאן ראיה להרמב"ם דס"ל בקטנה שזינתה ברצון אסורה לבעלה וא"כ לבועל נמי אסורה, וא"כ י"ל דנהי דמשום ערוה לא תינשא היינו בגדולה שיש עליה איסור אשת איש אבל בקטנה שאף שאסורה לבעלה לאו בת עונשין היא א"כ י"ל דונטמאה להכי אתי דכשאסורה לבעל משום הסתירה אסורה נמי לבועל אבל לאחר שריא כיון דקטנה היא, גם י"ל דנ"מ באשת כהן באונס לפי מה שנסתפק בח"מ דכיון דאסורה לבעלה באונס גם לבועל אסורה ולאחר ודאי שריא, מיהו זה דוחק דפרשת סוטה ברצון איירי, אבל להרמב"ם ניחא די"ל שפיר בקטנה אף דאין משקין את הקטנה כמ"ש הרמב"ם בפ"כ מסוטה מ"מ י"ל כיון דמקנין לה לפוסלה מכתובתה ושתהא אסורה עליו שפיר י"ל דמיירי בקטנה ודו"ק:

שם משום דבר תינשא משום ערוה לא תינשא. ויש לדקדק דה"ל למימר דמשום דבר היא בלאו דלא ישוב לקחתה, משא"כ משום ערוה דאסורה בלא"ה ליכא לאו דלא ישוב בעלה הראשון לקחתה, ואף דאיכא ק"ו הא קיי"ל אין עונשין מן הדין, ומכאן יש להביא ראיה לדברי ה"ה רפ"ב ממאכלות אסורות דהיכא דיש איסור בלאו הכי עונשין מן הדין, ועיין במשנה למלך שם, וא"כ שפיר קשיא ליה לכתוב דבר לחוד:

שם נאמר כאן דבר כו' מה להלן בשני עדים כו'. וקשה הא מוכח מדאיצטריך קרא בסוטה דע"א נאמן לאוסרה ש"מ דבעלמא אין ע"א נאמן בדבר שבערוה:

שם להכי כתיב ערות דבר דמשמע הכי ומשמע הכי. לכאורה קשה איך משמע מערות דבר תרווייהו דהא מצרכינן להו לעיל, ומה שפירש"י שהיה לו לכתוב ערוה בדבר הוא דחוק דלמה לכתוב יתור, ואיפשר לומר דהכי פירושא דקרא כי מצא בה ערות מכח דבר, והוא דהתוס' הקשו בשם הירושלמי ל"ל לא ישוב לקחתה הא אסור להחזיר סוטתו כיון שיש עדים, ולכאורה י"ל בראה בעצמו שזינתה ושויה אנפשיה חתיכה דאיסורא ומ"מ ליכא לאו דאינו לוקה ע"פ עצמו ולזה צריך ללאו, ואיפשר שזה בכלל שינויא דהתוס', מיהו נראה דודאי לב"ש אפילו טען שראה שזינתה אינו נאמן דשמא קאמר כדי לגרש אותה, וכמ"ש הרמ"א בזמן הזה שיש חר"ג דלא מהימן על אשתו שראה שזינתה וכ"ש לב"ש דמן התורה לא יגרש י"ל דמשקר, אבל לב"ה ודאי כיון דיכול לגרשה משום ערות דבר ודאי דמהימן שהקדיחה תבשילו וכדומה קפידא קלה שאי איפשר ליזהר א"כ ממילא בטען שמצא בה דבר ערוה דשויה אנפשיה חד"א נאמן שמצא בה דבר ערוה שאם בשביל לגרשה יכול לומר שמגרשה מכח דבר, וא"כ מדוייק הכתוב שמצא בה ערות והיינו ע"פ עצמו נאמן שמצא בה ערות דבר והיינו מכח שיכול לגרשה על דבר נאמן נמי שמצא בה דבר ערוה לשויה אנפשיה חתיכה דאיסורא, וא"כ ממילא מוכח שלולא שהיה יכול לגרשה מכח דבר לא היה נאמן, וזהו שמצא בה ערות מכח דבר נאמן שמצא בה לבדו דשוייה אנפשיה חתיכה דאיסורא וא"ש ודו"ק:

בתוס' ד"ה מה להלן כו' בירושלמי דייק אמאי איצטריך קרא דלא יוכל כו' עכ"ל. הא דלא דייקו התוס' מגרושה לכהן די"ל בעבר וגירש מודה ב"ש כדדייק הש"ס לקמן רק אקרא דלא ישוב דקאי אמצא בה ערות דבר קשיא ליה שפיר, גם י"ל דב"ש מודה שמדעתה תוכל להתגרש ולא קשה רק לישנא דקרא, גם י"ל בכהן מיירי שגירשה