גרש ירחים רסז

כיון דגונדלית בלא"ה חשש רחוק הוא, ולפ"ז אי ליכא רק שני עדים על שני גיטין איפשר לא תלינן להכשיר, ודו"ק:

(ע"ב) בגמרא ודילמא בשמא דאבוה חתים לא שביק כו'. וקשה אי סגי שיעלה לעדות במה שחותם שם אביו אפי' חתם שמו ושם אביו למה לא יעלה שם אביו ג"כ לעדות אטו צריך כוונה בחתימת העד דסוף סוף סגי להכשיר בשם אביו, וכ"ש הא דאמרינן לא חציף אינש לשווייה שמא דאבוה סימנא דא"צ דוקא שיהיה לסימן רק כוונתו לחתום א' בשמו והשני בשם אביו שתעלה החתימה לשני הגיטין שעכ"פ כוונתו להכשיר שניהם שיעלה שם אביו לו ג"כ במקום החתימה דהא בן איש פלוני עד כשר אע"ג דאינו מפרש שמו ע"כ נבחן על פי הכתב שהוא כתב ידו, וא"כ איך שייך בזה לא שביק דכשכוונתו לחתום שמו ושם אביו יוכל לחלק שיעלה שם אביו לגט השני אם איפשר בהכי וצ"ע, וצ"ל כיון דלא נתכוין לחתום י"ל דלאו חתימה הוא כלל רק באקראי אימשיך ח"י בשם אביו על צד השני ולא נתכוין לחתום כלל על השני:

שם וליחוש דילמא הני תרי גיטי הוו. פירש"י שהשמאלי נכתב בגובהה של מגילה כו' עכ"ל, והקשה המהרש"א דטפי ה"ל לאקשויי דילמא גט אחד הוי אלא שחתך עליונו של גט שהוא לצד שמאלו וכתב גט על החלק בימינו וכיוון שיהיה מכוון שיהיו עדים חתומים בשמאלו על מקצת הגט שזייף בימינו, ונראה דלק"מ דודאי בענין הלזה אין לעדים לחתום שיהיה חלק בצד השני מכח הך חששא גופא דכיון שהוא חלק בצד שני. יכול לכתוב לכוון שיהיה שייך עם חתימת העדים שבצד השני כיון שמזוייף כרצונו יכול לכוון לכתוב תיבות השייכים למה שכתוב בצד השני, וא"כ טפי י"ל דהעדים לא היו חותמין על גט כזה, משא"כ באם הם שני גיטין רחוק שיוכל לכוון התיבות שיהיו שייכים לחברן לצד השני וא"כ לא מסקו העדים דעתייהו אזיוף גדול כזה כדאמרינן לעיל דף י"ז ע"ב גזייה לזמן הוי רמאות גדול ולא חיישינן שיעשה כן לכן גם העדים לא חשבו ארמאות כזה והיינו ביש עדים עליו דחייש שמא יבאו העדים ויתברר רמאותו, אבל שיכתוב לבד יש לחוש לעולם מאחר שלא יתברר ע"י העדים כיון שחתמו באמת על זה הגט והוא יכתוב למעלה לא רמיא עלייהו מקום שהתחיל הגט:

בפירש"י ד"ה וגזייה כו' חתך סופו של ראשון שהיה שלו מפני תנאי שהיה בו כו' עכ"ל. וקשה כיון שהגט בידו יוכל להתנות מה שירצה שהרי אינו מגרש אלא לרצונו ואם כבר נתן לה הגט הרי אינו בידו לחתוך תנאי, ותו קשה איך ניחוש שיגרשנה בגט פסול הא אינו חשוד לקלקלה בידי שמים כמ"ש התוס' והרא"ש בריש מכילתין, ואיך נחשוד אותו שיתיר אשת איש לעלמא משום ריעותא שרואין שכתוב בדף השני, ויותר יש לפרש שהיא חתכה תנאי שהתנה הבעל בגט ואין רצונה לקיים התנאי, גם יש לפרש היא עשתה כן להוציא הפירות מזמן מוקדם ובמקום החתך היה גט שזמנו מאוחר והיא רוצה לטרוף הפירות מזמן המוקדם לכך כיוונה שיהיה בו זמן של הגט שבימין שנכתב קודם, בפרט לפמ"ש בסמוך שאין העדים מניחין חלק לפני הגט א"כ מסתמא נכתב הגט הימיני קודם מאחר שלא נשאר חלק לצד ימין אין לחוש לזיוף שהרי העדים חתומים בצד ימין, וא"צ לומר ג"כ דהעדים לא על שלו חתמו דשפיר חתמו על שלו רק שהיא חתכה הגט שהיה בסמוך שהיה של חבירתה כדי להקדים הזמן, מיהו לזה י"ל דרש"י לשיטתיה שפירש לעיל דף י"ז דצריכה להביא ראיה מתי בא הגט לידה א"כ משום פירות לא שייך זיוף:

(דף פ"ח ע"א) בגמרא דילמא אימלך. פירש"י שאם נמלך הגט בטל, והתוס' הקשו עליו, ואיפשר ליישב פירש"י אי ס"ל בחתך מקלף גדול הוי מחוסר קציצה א"כ כיון שהגט התחיל למטה יש לחוש שהיו למעלה כתובים עליו דברים אחרים ולא הניח רק לכתוב הגט שהתחיל בו ואח"כ נמלך וכיון שנמלך מלגרש חתך למעלה ולא נשאר רק החלק שהגט כתוב עליו נמצא שהוא מחוסר קציצה ופסול לפמ"ש הרא"ש לעיל דף כ"ב, ולפירש"י כשר בחתך מקלף גדול, מיהו י"ל לפמ"ש לעיל דף כ' דהאשה כותבת הגט משום דאקני ליה רבנן שכר סופר וכיון דהאשה נותנת השכר יש לחוש שהאשה נתנה השכר והגט שלה, א"כ כשקיבלו הבעל לגרשה אף שהגט היה שלה הרי הקנתה לו הגט אבל אם אין האשה מרוצית להתגרש א"כ הרי הגט שלה ואח"כ לא נתרצית לקבל הגט וגירשה בעל כרחה א"כ לא גירשה בגט שלו והגט בטל כיון דנמלך לגרש למה תתן לו הגט דחכמים לא תיקנו רק לטובתה אבל אם נמלך לא תיקנו א"כ נתבטל הגט, וזה נכון בסברא, ודו"ק וצ"ע, ועמ"ש בסמוך:

בפירש"י ד"ה ודילמא אמלוכי אימלך מתחילה שלא לגרשה ונמצא הראשון בטל עכ"ל. כבר תמהו התוס' על זה דקיי"ל כרב נחמן דחוזר ומגרש בו, ואיפשר לומר לפירש"י שכתבו בתחילה על ספק אם ימלך לא יהיה הגט כלום וכך אמר לסופר, א"כ אע"פ שנמלך עכשיו לגרש כיון דקיי"ל בדאורייתא אין ברירה א"כ לא מיקרי נכתב לשמה, ודו"ק וצ"ע:

עוד י"ל וניישב נמי קושיא שנייה שפירש"י דה"ל מוקדם, והתוס' הקשו מהיכא תיתי לחוש למוקדם, ונראה דבלא"ה קשה איך הניחו החלק למטה שבצד השני הא יכולה לזייף ולכתוב על החלק עוד שורה, ודוחק לומר שלא נשאר רק שורה אחת וכשתכתוב עוד שורה יהיה פסול מטעמא דקאמר הש"ס דניחוש דילמא שני גיטין היו, דזה דוחק, לכן י"ל שנראה שבדף הראשון לא נכתב כלום לחוש לזיוף שלא נכתב רק הזמן ואין לחוש שכבר זייפה וכיון דחזינן שאין זיוף אף שהעדים עשו שלא כהוגן שהיתה יכולה לזייף מ"מ כיון דאין זיוף בפנינו, עיין ח"מ סי' מ"ד, וכיון דחזינן בפנינו שהעדים אין בקיאין יש לחוש למוקדם ג"כ, ועפ"ז יש ליישב קושיא הראשונה דקיי"ל כרב נחמן די"ל דקושיית הש"ס שפיר משום מוקדם, אלא דמשום מוקדם הוה מצינן לדחוקי שלא נשאר חלק רק שורה אחת, א"כ אין לחוש שתזייף ולא איתרע חזקת העדים ואין לחוש למוקדם, אלא מיהת כיון דעכ"פ דס"ל אינו חוזר ומגרש יש לחוש לאימלוכי, א"כ ניחא ליה טפי לתרץ דתיתי שפיר גם לרב ששת דלא ניחוש לאימלוכי ולא למוקדם, ודוק היטב:

בתוס' ד"ה הכא נמי כו' מכאן יש להכשיר גיטין ושטרות שאין להם ריוח כלל עכ"ל. עיין במהרש"א דבגיטין לא קשיא שיחתוך משיטין של מעלה דא"כ יופסל הגט כיון שחותך הזמן דגט פסול בלא זמן אבל בשטרות קשיא שיחתוך למעלה, וקשה דא"כ איך הביא ראיה מגיטין על שטרות, ונראה כוונת המהרש"א דודאי בגט שיש בו זמן לא קשיא שיחתוך למעלה שיחתוך הזמן שכתוב בשיטה ראשונה, ובשטר שאין בו זמן י"ל דפסול באמת אם אין ריוח למעלה, וביש בו זמן אין לחוש לחתך דהזמן כתוב בשיטה ראשונה, מיהו נראה כוונת התוס' כפשוטה דהא גופא קמ"ל התוס' דלא חיישינן שהיה פנוי למעלה מן הזמן והיה כתוב תנאי למעלה מן הזמן דלחובת בעל השטר למדין מכל מקום שכתוב בו וזה מוכח שפיר מגט דלא חיישינן להכי:

בד"ה ודילמא אימלוכי אמליך פי' בקונטרס כו' מיהו אמר ה"ר עזרא הנביא דלעיל שנגמר הגט אינו יכול לבטלו עכ"ל. וקשיא לי אי נמלך חשיב ביטול, א"כ לעיל בריש כל הגט במצאו בן עירו ונמלך וא"ל שמי כשמך כו' משמע דהראשון מיהת מצי לגרש בו אף שנמלך, וכן דייקינן מכתב לגרש הגדולה לא יגרש הקטנה משמע דגדולה מצי מגרש ביה כדדייק בש"ס, וקשה הא בנמלך מתבטל כאילו לא נכתב לשם הגדולה ואפילו לסברת ה"ר עזרא, מ"מ הא רב ששת ס"ל דאינו חוזר ומגרש בו ותיקשי לרב ששת המשנה דמוכח דלא מהני ביטול, אלא ודאי נמלך לא חשיב ביטול כלל:

בפירש"י ד"ה עד עשרה דורות הוי חניכה ואם כתבה בגט לא מיפסל משום שינה שמו עכ"ל. משמע דהחניכה אינה עולה במקום שם רק אם כתבה לצרף לשמו לא מיפסלא, א"כ משמע דאם שינה אפי' בדבר שא"צ לכתוב פסול, עיין בתוספות לעיל דף פ' ובספרי גט מקושר:

ולולא פירש"י היה איפשר לפרש דעד עשרה דורות אם החניכה במקום השם שפיר מהני, עיין במרדכי ר"פ כל הגט דמשמע נמי הכי, ובאמת במתני' דנקט חניכתו כשר משמע שהחניכה עולה במקום השם, א"כ משמע נמי עד עשרה דורות עולה במקום השם ודו"ק:

ולדברי רבינו יואל דמפרש בלא כתב השמות כלל כשר בעדי מסירה, ע"כ הא דנקט חניכתו לרבותא דלא נימא דהוי כשינוי שם כיון שנקרא בענין אחר קמ"ל, ולפ"ז ביותר מעשרה דורות הוי שינוי ופסול אפי' לרבינו יואל ודו"ק:

בגמרא אומללה יולדת השבעה. איפשר לזה רמז והכתי אתכם שבע על חטאתיכם:

שם צדקה עשה הקב"ה שהקדים גלות צדקיה ועדיין גלות יכניה קיימת. ובזה יש להבין המדרש כי ה' הוגה יכול על מגן ת"ל על רוב פשעיה, וכבר תמהו וכי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא, לכן איפשר לומר כי בזוהר מתרץ שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים בלא נתמלא סאתן, אבל בנתמלא סאתן באבוד רשעים רנה, וזהו הכוונה יכול על מגן שבאמת לא נתחייבו גלות רק שהוכרח לגלותם בהיות עדיין גלות יכניה קיימת ולזה נצטער הקב"ה על הגלות וההכרח היה להגלותן עד שלא נתמלא סאתם בעוד גלות יכניה קיימת, ת"ל על רוב פשעיה שבאמת נתמלא סאתם, וא"ת למהמצטער הקב"ה לזה אמר עולליה הלכו שבי לפני צר, שהוא הבל שאין בו חטא, ועוד בחורבן בית המקדש ובשביל ישראל מצטער על רוב פשעיה כמ"ש השכינה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי,:

. (ע"ב) בתוס' ד"ה שמע מינה מהרה דמרי עלמא כו' וא"ת כו' נהי דמשנכסו לארץ כו' מ"מ לא עבדו כו"ם מאז כו' עכ"ל. לכאורה קשה מנ"ל להתוס' שצריכים לעבוד כו"ם כל זמן זה דילמא אחר שישתהו בארץ ובסוף יעבדו כו"ם עד שיצורף מנין ונושנתם, וכן הקשה הפני יהושע, ונראה דודאי משמע מה בצע בהודעה זו שיהיו בארץ כמנין ונושנתם, אלא נראה דבא רמז זה לבל ימצאו המינים מקום לרדות אחר שגלוי לפניו יתברך שיעבדו כו"ם זמן רב, וכבר יעד להם השמרו לכם כו' ואבדתם כו' וכשיראו הרשעים שמאריכין להם זמן הרבה יחזקו ידיהם ולא יאמינו כלל בדברי ה' כמו שאמר אחאב השתא לווטתא דמשה שאמרו עצר את השמים כו' והאי גברא העמיד ע"ז בכל תלם ולא