גרש ירחים רסו

א"כ היתה מקבלת ברצון א"כ דעת כ"א להקנות לחבירתה מדעתה ושפיר ניחא לה דליקני:

שם לפיכך אבד אחד מהן הרי השני בטל. קשה פשיטא דאם אבד א' מהם בטל השני, ויש לפשוט מזה ספיקו של הבעל משנה למלך בפי"ז מאישות דין כ' וברפי"ט דאם עשה שליח לקדש אשה וקידשה ספק קידושין אי הוי שינוי, וי"ל דלפ"ז הכא אם אבד אחד כיון שעשאו שליח לגירושין ודאין קמ"ל דאם אבד א' מהם השני בטל לגמרי ואפי' ספק אין כאן אפי' נתנו לאשה אחת או לשתיהן לא מהני כלום אפילו להיות ספק גירושין כיון דשלחו על גירושין ודאי ולא על ספק גירושין, ובהכי ניחא דנקט שנים ששלחו ולא נקט שנים שנתערבו להם הגיטין דמצי לאשמועינן ג"כ הך דינא, ולפ"ז ניחא דקמ"ל דהשני בטל לגמרי אפי' ניתן, משא"כ בנתן הגט ע"י עצמו עכ"פ אם נתן גט א' לאחת מהנה עכ"פ הוי ספק גירושין שמא הוא גט שלה, ודו"ק:

שם חמשה שכתבו כלל בתוך הגט כו' וינתן לכל אחת. ויש לדקדק לשיטת התוס' וסייעתם דלעולם לא סגי בלא עדי מסירה אפי' יש ע"ח א"כ קשה כיון דאיכא עדי מסירה אפי' טופס נמי כשר שהרי אין צריך לעדים כלל דבע"מ לחוד נמי מתכשר א"כ אפי' בטופס נמי יוכל להנתן לכל אחת, והב"ש בסימן ק"ל סקי"א כתב לדעת רמ"א איירי שיש ספק אם היה ע"מ ואותה שהעדים נקרין עמו א"צ להביא ע"מ בפנינו דאמרינן מסתמא ניתן לה ע"י עדי מסירה, וקשה לשון המשנה דתנן וינתן לכ"א ואחת והיכא דנותן לכתחילה בע"מ א"כ אפי' בטופס נמי כשר ומתני' מוקמינן כר"א א"כ אפי' אותה שהגט שעדים נקרין עמו שלה נמי צריכה ע"מ ובכה"ג בטופס נמי כשר, לכן צ"ל דמיירי על ידי שליח דאותו הגט שעדים נקרין עמו שפיר מהני כיון דעדים חתומים עליו, משא"כ זה שאין העדים נקרין עמו הוי כאילו הוא בלא עדים דאין השליח נאמן יחידי כמ"ש הרמב"ם בפ"ט מגירושין דין ל"ב, וכן נראה שצ"ל גם לדעת הרמב"ם דהא לכתחילה צריך ליתנו לה בפני עדי מסירה כמ"ש הרמב"ם בפ"א מגירושין דין ט"ו שעיקר הגירושין בעדי מסירה, וא"כ מ"ש בספ"ד דין י"ח וינתן לכל אחד בעדי מסירה קשה א"כ אפי' טופס כשר וע"כ איירי ע"י שליח:

ועפ"ז יש ליישב מ"ש הרמב"ם ואם אין שם עדי מסירה והיה מגילה זו יוצאת מתחת יד אחת מהן אם היתה זו שגיטה באחרונה שהעדים נקראין עמו ה"ז מגורשת ואם היתה המגילה יוצאה מת"י א' מן הראשונות הרי זו ספק מגורשת ע"כ, וקשה אפי' ספק מגורשת לא תהיה כיון שאין כאן לא עדי מסירה ולא עדי חתימה, והמ"מ כתב דדמיא לשאילת שלום דאין כאן רק ספק שמא חתמו על שאילת שלום, ולכאורה לא דמי דבשלמא על שאילת שלום מסתמא טפי חתמו אגט אבל הכא שחתמו תחת גט א' למה נימא דחתימתן קאי נמי אשני, ולפמ"ש דמיירי ע"י שליח א"ש דהוי כמו שכתב הרמב"ם בפ"ט דין ל"ב בשליח שהביא גט בלא ע"ח דהוי ספק מגורשת, ודוק היטב וצ"ע:

שם ונתן לכל אחת. ויש לדקדק הא הגט צריך להיות של האשה כשיבא לידה וכאן שהעדים חתומים על כולם א"כ מי יקנה מן הנשים מקום שחתומים בו העדים ואיך איפשר שיהיה הנייר של כולן, ואפילו בין תיבה לתיבה ובין שיטה לשיטה מיבעיא לן לעיל דף כ', ואיפשר דינתן לכ"א היינו שתקנה לחלוטין כל הקלף של הגט ומיגרשא בשלה וניחא שלא יוכל לעשות כולם שליח לקבלה ותקבל אחת בשביל כולן דאי איפשר כי אם כל אחת צריכה למחול חלקה שיהיה להמקבלת הגט בשלימות וע"כ כ"א צריכה לקבל בפני עצמה:

ובהכי ניחא דנקט לה בחמשה ולא נקט לה בשנים כמו ברישא היינו משום דבשנים איפשר שיתחלק הנייר כשכתובים בשני דפין, וגם במקום העדים י"ל דחד מתכשר בראובן וחד בבן יעקב עד כדלקמן דף פ"ז, לכן קמ"ל בחמשה דאי איפשר לחלק מקום העדים שיהיה לכל אחת מן הנשים גט שלה ואפ"ה כשר כשנותנין לכל אחת וכל אחת מרוצה שתקנה הגט בשלימות, ואף דמצי למינקט בשלשה אין זו קושיא כיון דאפיק ליה מדומיא דרישא, ודוק היטב, והפוסקים לא חילקו, וצ"ע :

(דף פ"ו ע"א) בגמרא ותיפוק ליה דה"ל נכתב ביום ונחתם בלילה. ויש לתמוה כיון דמבואר בכל אחד זמנו וידוע שנכתב באותו היום הכתוב בגט מאי חששא איכא תו בזה דליכא חששא לא לבת אחותו ולא לפירות שהרי כל גט ידוע הזמן שנכתב בו וליכא חששא כלל כיון שמפורש בו זמן של כל אחד ואחד והעדים חתומים א"כ מסתמא לא נמסר רק אחר חתימת האחרון וצ"ע:

שם דהדר כתב פלוני גירש פלונית כו'. והקשה הפני יהושע הניחא לר"א דאמר ע"מ כרתי וכתב קאי אכתיבה אבל לר"מ דס"ל ע"ח כרתי ולא דריש לה לשמה אכתיבה כי אם אחתימה א"כ דרשא דלה ולא לחבירתה אחתימה קאי ומאי מהני הא דהדר כתב סוף סוף אחתימה אין כאן חזרה, והניח בצ"ע, ובאמת הדבר ברור כמ"ש בספרי גט מקושר דף ס' ע"ד דודאי גם לר"מ אטו החתימה ספר כריתות דהא בחתימות לא מתגרשא, אלא דס"ל דהכתיבה לא צריכה לשמה מאחר שאין ראיה מן הכתיבה שגירשה כיון שאין עדים חתומים רק על ידי החתימה נעשה הכתיבה ספר כריתות שמבורר לן שגירשה ע"י החתימות דחזינן דלאו מילי דכדי נינהו וע"י נתן ספר כריתות של הכתיבה אפי' מצאו באשפה, וא"כ פשיטא דלר"מ נמי אם גירש שתי נשים בגט א' אפילו שתי כיתי עדים חתומים עליו דדרשינן לה ולא לחבירתה שהרי העדים שמתקנין ספר כריתות לשתיהן ובאמת כל אחת צריכה ספר כריתות והיינו ע"י חתימת העדים נתקן ספר כריתות כאילו נכתב לשמה כדלעיל דף כ"ג דלר"מ כשחתמו לשמה כאילו כתבו לשמה, כן נ"ל ברור לאמיתה של תורה:

שם א"ל רבינא לרב אשי ומאי שנא מהא דתניא כו'. וקשה הא רבינא גופיה קשיא ליה מהך דלה ולא לחבירתה והשתא קשיא ליה איפכא דבעבדים משמע דלא איכפת לן, ואיפשר לומר דקשיא ליה לרבינא מתני' דינתן לכ"א ואמאי לא תעשה האחת שליח לחבירתה ותקבל בשביל כולן, ומשמע ליה דס"ל דמתני' איירי ששלח הבעל שליח ואין אשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה, מיהו רב אשי דמשני אקושיא דתיפוק ליה דנכתב ביום ונחתם בלילה ואי ס"ל לאוקמא ע"י שליח ל"ק דמוקדם כשר ע"י שליח, וע"כ מוקי בלא שליח וא"כ תיקשי תעשה אחת שליח לחבירתה וצ"ל לזה דכיון דהאשה אחת תזכה בגט בשביל עצמה ובשביל חבירתה א"כ היא זוכה בגט בשביל עצמה וחבירתה והוי מטעם שנים שהגביהו מציאה דטעמא דקנו מטעם מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה א"כ זוכה לעצמה ולחבירתה וא"כ הוי כאילו שתי נשים מתגרשות בגט אחד שהרי אי איפשר לה להתגרש רק מטעם דזכיא לנפשה זוכה נמי לחבירתה א"כ חבירתה מתגרשת מכח הגט שמקבלת זו לעצמה, וא"כ ע"כ ס"ל לה ולא לחבירתה פריך שפיר, אבל רבינא מצי סבר דלא דרשינן לה ולא לחבירתה ומ"מ א"ש מתני' דלא נקט שתקבל אחת בשביל כולן דאין אשה עושה שליח לקבל מיד חבירתה ודו"ק, וצ"ע:

שם וליתכשר האי בראובן בן והאי ביעקב עד. וקשה לפמ"ש התוס' דאיירי בשליח המביא ואומר בפני נכתב ובפני נחתם א"כ מסתמא יודע שאין זה אלא חתימה אחת ומהיכא תיתי ס"ד לומר שיעקב הוא אחר ול"ל לומר דידעינן בהא חתימה דכיון דמתני' רק בשני עדים מיירי מהיכא תיתי לומר דהשליח מעיד על השלישי, ונראה דשקלא וטריא בעלמא הוא אם השליח מעיד שיעקב הוא אחר ה"ל לאכשורי שניהם דבראובן בן נמי מתכשר שפיר, מיהו למ"ש התוס' דאיירי בארץ ישראל קשה מהיכא תיתי לתלות מספיקא דשני עדים הם כיון די"ל דא' הוא, ואיפשר דקאמר אם ניכר שיעקב הוא כתב אחר מראובן בן ה"ל להכשיר תרווייהו והיינו דמשני הש"ס דידעינן דהאי חתימה לאו דיעקב הוא שהוא שוה עם תיבת ראובן, וכמו שפירש"י אלא של בנו היה והיינו שנראה מן הכתב שכתב אחד הוא, ובהכי ניחא קושיית התוס' על פירש"י שבחנם פירש שיעקב הוא איש אחר דיכול לפרש שיעקב הוא עצמו בן ראובן, והקשה המהרש"א דאם יעקב בן ראובן א"כ איך משני דידעינן דלאו יעקב הוא א"כ גם הראשון פסול, ולק"מ דודאי הקושיא לפירש"י יש לפרש בפשיטות שהכל כתב אחד א"כ י"ל דליתכשר האי בבן ראובן והשני ביעקב עד והוא חתימת ידו של יעקב ומ"מ כשרים גם שניהם, ומשני דידעינן דלאו חתימת יעקב הוא רק של ראובן בנו ואינה חתימה של יעקב רק של ראובן ע"כ לא חתם יונית רק עברית ושפיר הוי כוליה ח"י של ראובן, ולא ידעתי למה נדחקו המהרש"א והפני יהושע בזה דהדבר פשוט כמ"ש וקושיא עצומה היא, עיין מ"ש בסמוך ודוק היטב:

בתוס' ד"ה וליתכשר האי בראובן בן כו' בחנם פירש שיעקב הוא איש אחר כו' ופירוש דחוק לומר שהעברי חתם כדרך חתימת יוונים עכ"ל. נראה דאי משום הא לא איריא דכיון דאין דרך לכתוב ראובן בן אצל עברים יש לפרש שחתם כחתימת יוונים, ולא ניחא לי' כפירוש התוס' דקשה איך יוכשר ע"י שסומך עצמו על יעקב אחר מאחר ששמו כשם אביו א"כ מסתמא תיבת יעקב נמשך על ראובן בן, ואע"ג דקושיית הש"ס אם יעקב כתב אחר מ"מ לא מסתבר כלל שעברי יחתום עצמו ראובן בן ולא יכתוב בן מי, לכן פירש"י שחתם יוונית דאילו בעברית הרי אין זו חתימה כלל כיון שלא חתם בשם אביו ולא סגי שיכתוב שם אביו א"כ איך יצורף שם איש אחר ששמו כשם אביו להיות במקום שם אביו מאי מועיל לצרף שיעלה לשם אביו:

בד"ה דידעינן כו' מסתמא השליח שאומר כו' מכיר כו' עכ"ל. אע"ג דמדאמר דידעינן משמע דבסתמא תלינן באחר אם לא ידעינן ואם לא ידעינן מי מעיד על החתימה י"ל דבשליח אין כאן ממוצע דאם השליח יודע שהכל חתימה אחת ממילא ידעינן דלאו יעקב אחר הוא:

בא"ד איכא למימר דמיירי בארץ ישראל דאין צריך קיום חותמין כו' עכ"ל. וקשה דמהיכא תיתי לתלות שיעקב הוא אחר, וצ"ל דהקושיא כשרואין שינוי בין כתב ראובן בן ובין הכתב של ראובן עד, אבל אם אין שינוי ניכר מהיכא תיתי לתלות בשנים, או איפשר כמ"ש התוס' ע"ב דכל דלא ידעינן יש לתלות באחר כיון שחתם תחת השני מסתמא הוא אדם אחר ששמו יעקב, ואיפשר לומר דבלא"ה יש לומר דשניהם כשרים כדתני זעירי לקמן רק דחיישינן דילמא גונדלית חתם, וא"כ כיון שזו חששא רחוקה י"ל כל דאיכא למיתלי להכשיר יש להכשיר