גרש ירחים רסד

שנולדו מגיטין הקודמים בלא זמן כשתימצי לומר הולד ממזר, לכן לא שייך לגזור בזה שהולד ממזר, אבל בהני שינויים שגזרו לא שייך הוצאת לעז על הקודמים דהא קודם שתיקנו שלום מלכות לא היה כתוב בגט כלל מענין מלכות ואפי' נהגו מ"מ לא היו רגילים לשנות ומסתמא כתבו כהוגן ולא שייך הוצאת לעז על הקודמים דמסתמא לא היה שינוי בהם, דבאין כתוב זמן כלל הרי אין נזכר ג"כ לשם מלכות ולא שייך הוצאת לעז כיון דבא לכלל שינוי, כן נלענ"ד נכון מאד ועמ"ש בגמרא:

וארווח לן בזה דמרבה בסיפא בלא אמר בפ"נ, וקשה מ"ש זה הפסול משאר פסולים שנתמעטו מרישא עד שהוצרך לרבות בבא בפני עצמה, ולפ"ז ניחא דגם בפני נכתב איכא למימר לפום רהיטא דהוי לעז על גיטין ראשונים שלא השגיחו בבפני נכתב, אלא די"ל לר"מ דבהא ליכא לעז דשמא מקויימים היו או שהיו יותר עדים מצויים לקיימו, ולרבה איפשר שהיו בקיאים לשמה עמ"ש בריש מכילתין, לכן צריך ריבוי פרטי על זה הפסול דדמי להנך דמתני' וא"צ לדחוק כדברי התוס', ודוק היטב:

בפירש"י ד"ה ואם ניסת הולד כשר האי תנא לאו כר"מ ס"ל כו' ולאו כר"א כו' עכ"ל. כבר תמה בפני יהושע על דברי רש"י הללו דכיון דבגמרא מוקי לה כר"מ מי הכריחו לרש"י דלא אתיא כר"מ כיון דלמאן דמוקי כר"מ א"ש דכתב ידו כעדים דמי אין הכרח לומר דהוא דלא כר"מ וכ"כ התוס' לעיל דף ב', ונראה ליישב דברי רש"י דקשיא ליה אי כתב ידו כעדים דמי ה"ל לאכשורי גם לכתחילה בכתב ידו, ואי משום סברת התוס' דהוי כאין בו זמן לא ניחא ליה לרש"י בזה, דהא לעיל דף י"ז פריך מג' גיטין דאם נשאת הולד כשר מאי הועילו חכמים בתקנתן, ומשני אהני דלכתחילה לא תינשא, ופירש"י דכיון דלכתחילה לא תינשא לא כתבי ליה עדים ואכתב ידו לא שייך זה, א"כ לא אהני ביה תקנת זמן שהרי הוא בעצמו לא ימנע לכתוב גט לחפות עליה להציל נפשה ממות, לכן הוכרח רש"י ליתן טעם אחר לכתב ידו דגזרינן אטו כתב סופר, אלא דס"ל לרש"י דלא שייך לגזור אטו כתב סופר דאם לא נודע שנכתב מפי הבעל ליכא דטעי דפשיטא דע"א אינו נאמן בדבר שבערוה, אלא דאיכא למיטעי בכתב סופר בשליחות הבעל כשידוע ע"פ עדים שהבעל ציוהו לכותבו, והשתא ס"ל לרש"י אי כתב ידו כעדים גם כתיבת הסופר ע"פ הבעל הוי כעדים, ואפי' תימא לכתחילה אסור בכתב סופר ע"פ הבעל משום גזירה שמא יכשירו בכתב סופר לחוד בלא עדים שנצטוה מפי הבעל, מ"מ ה"ל לאכשורי בכתב ידו ומשום גזירה דכתב סופר אין לחוש דכתב סופר ע"פ הבעל נמי כעדים דמי דמה לי הוא ומ"ל שלוחו, רק משום כתב סופר שלא ע"פ הבעל, א"כ ה"ל להכשיר בכתב ידו דהוי גזירה לגזירה, אלא ודאי כתב ידו לאו כעדים דמי ומ"מ מכשרינן בכתב ידו דקרינן ביה וכתב ונתן, א"כ י"ל זה דוקא בכתב ידו אבל בכתב סופר אפי' ע"פ הבעל לא קרינן ביה וכתב ונתן, לכן שפיר יש לפסול לכתחילה בכתב ידו אטו כתב סופר דלא קרינן ביה וכתב ונתן אף שכתב ע"פ הבעל, מיהו למ"ד משום פירי שפיר י"ל כתב ידו כעדים דמי, ואי קשיא יוכשר לכתחילה י"ל דשייך תקנת פירות בכתב ידו שלא תפסיד הפירות שלא כדין, כמ"ש התוס' לעיל דף ג' ע"ב דלא תהא נאמנת להוציא הפירות, והשתא צדקו דברי רש"י דלדידן דקיי"ל כר' יוחנן ל"ל כתב ידו כעדים דמי דא"כ יכשר לכתחילה וליכא למיגזר משום כתב סופר דאי כעדים דמי כתב סופר נמי יש להכשיר ואיכא דמוקי כר' מאיר היינו דס"ל כריש לקיש משום פירי, אבל לדידן ל"ל כעדים דמי וא"ש דברי רש"י, ודוק היטב:

בגמרא והא איכא שלום מלכות. וקשה דילמא בשלום מלכות לא תצא והכא תצא להך מ"ד וס"ל איפכא, ואיפשר לומר בפשיטות דלא מסתבר להש"ס דאמוראי פליגי בסברות הפוכות אף דנימא דתנאי פליגי בסברות הפוכות, ומה שהקשה בפני יהושע דלפי' ר"ת שסובר בשלום מלכות תינשא לכתחילה קשה ע"כ תנאי פליגי בסברות הפוכות דר"מ ס"ל בשלום מלכות הולד ממזר ובג' גיטין הולד כשר ורבנן ס"ל בג' גיטין פסול ובשלום מלכות תינשא לכתחילה, עיין בספרי גט מקושר אות ק"ח דף נ"ג ע"ג שכתבתי שם באריכות. אמנם למאי דפרישית לעיל במשנה נראה דודאי מ"ד הכא לא תצא וקשה הא במשנה לא אמר רק הולד כשר ומהיכא תיתי לומר לא תצא, אלא נראה דטעמא דלא תצא נמי הוא שלא יהיה לעז על הולד, ואפי' למ"ד באין לה בנים לא תצא עיקר משום תקון ולד ולא פלוג בין יש לה בנים לאין לה בנים, והשתא למאי דפרישית במשנה דבחסרון יש לחוש ללעז גיטין ראשונים שהיו קודם תקנה לכן אין להחמיר שהולד ממזר משא"כ בשינוי, א"כ לא קשיא כלל דודאי ממה שכשר לכתחילה בשינה שלום מלכות אין להקשות כלל דחכמים ס"ל שאין לחוש כלל, אבל במאי שיש תקנה קבועה לפסול א"כ טפי מסתבר להחמיר בשינה מבחסרון דבחסרון יש לחוש ללעז הראשונים שהיו קודם תקנה משא"כ בשינוי, א"כ ממילא אם בכאן תצא ולא חיישינן ללעז הבנים שנולדו קודם התיקון כ"ש בשינוי די"ל דתצא, ודוק היטב:

ועוד נראה דבלא"ה קשה לשון המשנה דכיון דלא תצא פשיטא דהולד כשר, לכן נראה דהדיוק במשנה כך שלשה גיטין פסולין ואם נשאת לא תצא ודייקינן לשון המשנה דדוקא היכא שכבר נתגלה פיסולן היינו שידוע קודם שנישאת שהיה לה גט בכתב ידו ואינך בזו הוא דהולד כשר, אבל אם לא נתגלה פיסולן לפני נישואין ונישאת ומראה הגט בכתב ידו אפילו על הולד יש חשש ממזרות דהבעל אינו נאמן להפקיעה מחשש איסור אשת איש דשמא כתב לה הגט אחר שנשאת לשני ואין לו מיגו דבידו לגרשה על למפרע, וא"כ קמ"ל משום דיוקא דדוקא בנודעו קודם נישואין אין חשש על הולד, משא"כ אם לא נודעו רק אחר נישואין לא מהימן שגירשה כבר להכשיר הולד למפרע, והשתא בשלום מלכות דלעיל אמר רב הולד כשר מוכח ודאי דתצא דאל"כ מאי קמ"ל בולד אי לא תצא טפי ה"ל לאשמועינן דלא תצא, אלא ודאי ס"ל לרב התם תצא ולק"מ, ודו"ק:

ועפ"ז יש ליישב קושיית התוס' לקמן ע"ב דמאי פריך למ"ד הכא תצא הא י"ל בשלום מלכות אפי' יש לה בנים תצא, ולפ"ז ניחא דודאי לרב שפיר י"ל במתני' ביש לה בנים לא תצא, ואי קשיא לשמועינן רבותא דלא תצא די"ל דיוקא קמ"ל דבלא נודע פיסולן קודם נישואין אפי' על הבנים יש חשש ממזרות מטעם דכולהו ג' גיטין אינו מבורר אחר נישואין מתי קיבלה הגט דאפילו יש בו ע"א לא מהימן בדבר שבערוה, אבל לשמואל דמוקי מתני' בכתב סופר ועד א"כ חשיב הסופר לעד וא"כ אפי' אחר נישואין הולד כשר, א"כ ליכא למימר דנקט לרבותא דוקא בידוע קודם נישואין הולד כשר דהא בכתב סופר אפילו לא נודע הגט כלל קודם נישואין אין לפסול דהוו שני עדים דכתיבת סופר חשיב כעד, וא"כ תיקשי למה נקט הולד כשר ולא תני לא תצא א"כ ע"כ אפי' יש לה בנים נמי תצא, א"כ קושיית הש"ס למ"ד תצא היינו לשמואל דס"ל כתב סופר ועד, מוכח אפי' יש לה בנים תצא ופריך שפיר, ודוק היטב:

שם מוקים לה כרבי מאיר. משמע דלמ"ד לא תצא שפיר מיתוקמא כרבנן ולהכי לא חשיב שלום מלכות משום דהכא לא תצא ובשלום מלכות תצא, וקשיא טובא כיון דתנא דמתני' אולד מהדר דתני הולד כשר ולא נזכר כלל שלא תצא, א"כ איך איפשר דלימעט אינך דלא תצא דלא אימעיטו רק מולד כשר דמתניתין ובאמת גם בהני הולד כשר לרבנן, ונראה לענ"ד שזהו טעמו של רבינו האי גאון שהובא בפוסקים דס"ל בכל פסולי דרבנן נישאת לא תצא, וכן דעת הרמב"ם, והיינו מטעמא דפרישית דמתני' ודאי משמע דבעי למעוטי הכשר ולד כיון דלא תצא אינו מבואר במשנה משמע דממעט דבאינך הולד ממזר וע"כ אתיא כר"מ למסקנא, גם לשון המשנה בעצמה ע"פ פשוטו קשה איך תלוי בהכשר ולד הא לא תצא אפי' באין לה ולד, וע"כ לומר דטעמא דמילתא נקט דכיון דהכשירו הולד אין לומר תצא אפי' אין לה בנים שלא יהיה שמץ לעז ביש לה בנים כשנודע הדין שתצא באחד מג' גיטין הללו, וכיון דמתני' גופא הבליעה הדין שלא תצא משום שנכלל בהכשר הולד א"כ תו ליכא למימר באינך פסולי אם הולד כשר דתצא בשום אופן:

בתוס' ד"ה מניינא כו' כל משניות מפיק מחד מיעוטא ממניינא דרישא כו' ואשמעינן דמתרצא היא ור"י אומר כו' עכ"ל. וקשה אי אתיא כרבנן א"כ צ"ל דמניינא בתרא ממעט דתצא בלא אמר בפני נכתב, וא"כ אמאי לא אימעוט ממניינא דרישא כמו כולהו פסולי דאימעוטי מחד מניינא דבלא אמר בפני נכתב לא גרע מאינך פסולין דבכולהו לרבנן תצא, ולולא דברי התוס' היה נראה לי דברישא אימעוטי פסולי אחריני אבל סיפא ממעט אפילו פסולין שאינן שוין בכל מדינות דבא"י א"צ בפני נכתב, א"כ ס"ד שלא נחמיר בחוץ לארץ לומר שתצא והולד ממזר לר"מ קמ"ל אפי' בכה"ג, וא"כ א"ש גם לרבנן קמ"ל דתצא אפי' בפסולי שבח"ל לחוד וא"ש, עוד איפשר לומר דס"ד שלא יחמיר ר"מ בכאן לומר הולד ממזר וא"כ נתירו בממזרת דרבנן והא איפשר שלמחר יבא עדי קיום ויתקיים בחותמיו, קמ"ל דגם בהא גזר, מיהו לרבנן לא שייך זה, ואם כן איפשר שזה דעת רבינו האי גאון שסובר דלמסקנא מתניתין ר"מ היא דוקא דס"ל דלרבנן תיקשי מניינא דסיפא למעוטי מאי דלרבנן ליכא לפלוגי בענין תצא בזה הפסול משאר פסולין, דבשלמא לר"מ איכא למימר דחומרא דאתי לידי קולא הוא שמא יבאו עדי קיום ואיך יהיה מותר בממזרת דרבנן ושפיר הוי רבותא, אבל לרבנן לא צריך מיעוטא דסיפא, לכן ס"ל לרבינו האי גאון דלמסקנא ע"כ כר"מ אתיא לכ"ע ודו"ק:

בד"ה אמר רב כתב ידו שנינו כו' ועוד י"ל דלרב כתב סופר מובהק ועד כשר לכתחילה אבל בסופר שאינו מובהק ועד פסול אפי' בדיעבד עכ"ל. נראה דהתוס' משמע להו כן מלשון הש"ס דקאמר מי דמי התם תינשא לכתחילה כו' ואמאי לא קאמר דרב ס"ל חתם סופר שנינו שלא נזכר בש"ס לכן מפרשין התם תינשא לכתחילה א"כ בסופר מובהק תינשא לכתחילה והכא בשאינו מובהק אפי' דיעבד פסול, עיין מ"ש לקמן ע"ב, מיהו קשה לזה לישנא דש"ס דקאמר ושמואל לא קשיא הא בספרא דמובהק כו', הא לרב קשיא טפי דמתני' כתב סופר ועד כשר לכתחילה ורב אמר כתב סופר לא אפי' דיעבד, וע"כ איירי באינו מובהק א"כ מאי קשיא ליה טפי לשמואל, ויש ליישב דמ"מ לרב לא פסיקא ליה לאקשויי כיון דאיכא למימר דס"ל חתם סופר שנינו אבל לשמואל קשיא ליה שפיר, מיהו למסקנא דמפלגינן בין מובהק לאינו