גרש ירחים רס

דהאי לכן מיחזי כנותן אשתו מתנה וא"כ לא פסיקא ליה לאקשויי מזה, אבל קודם גירושין שאינה ראויה לו עדיין לא שייך לומר שיאמר אי איפשי בה כיון דעדיין אינה ראויה לו, ודו"ק:

בד"ה ע"מ שתעלי כו' וי"ל ע"י שם עכ"ל. ויש לדקדק לפ"ז היכי דייק ממתני' שאי איפשר לקיימו תנאו בטל דילמא היינו באי איפשר לקיימו כלל אבל ע"מ שתעלי לרקיע דמשכחת לה ע"י שם י"ל דמיקרי איפשר לקיימו:

בגמרא איבעיא להו כו' ע"מ שתאכלי בשר חזיר כו' ויש לדקדק לפי מה שנסתפק במשנה למלך פ"ה מיסודי התורה אם יכול לקיים מצות עשה כגון אכילת מצה בשלא כדרך הנאתו, א"כ כיון דמיקרי אכילה גם לענין קיום התנאי יהיה מיקרי קיום תנאי במה שתאכל שלא כדרך הנאה, ואי משום דאסור מדרבנן א"כ תיקשי לאביי ע"מ שלא תינשאי לעיל דהוי תנאי הא מדרבנן אסורה להנשא לו כדלעיל, אלמא משום הא לא מיקרי אי איפשר לקיימו וא"כ כאן נמי תוכל לאכול שלא כדרך הנאתן דליכא רק איסורא דרבנן, מיהו אי אמרינן שאינו יוצא בשלא כדרך הנאתן א"כ שפיר י"ל איסורא דרבנן הוא בכלל איפשר לקיימו ולעיל נמי מיקרי איפשר לקיימו, ומיהו הכא בשלא כדרך הנאתן לא הוי אכילה ולא הוי קיום תנאי בהכי, מיהו אכתי קשה אי אין מבטלין איסור לכתחילה דרבנן א"כ תוכל לבטל חד בתרי וביבש ביבש בטל ברובא ושפיר יתקיים תנאה באכילה, ואיפשר דבחזיר לא משכחת ביטול דניכר בטעמא דמשמע דאין היתר שטעמו כטעם החזיר דהא אמרינן בפ' כ"ה אסר לן חזירא שרא לן מוחא דשיבוטא משמע שאין שום טעם בשר כטעם חזיר ולא שייך ביטול, ולהכי דייקא ואמר התנאי על בשר חזיר, מיהו לקמן ע"ב נקט נמי ע"מ שתאכלי תרומה ואם היתה נזירה על מנת שתשתי יין, ואיפשר לומר דאית ביה קפידא ע"פ מה שמבואר בח"מ סימן פ"ב בחשוד שהוציא שטר וטוען הלוה אישתבע לי והוא חשוד נשבע הלוה ונפטר, א"כ י"ל דקפיד דוקא שתעבור על איסור תורה כדי שיהיה פטור מן הכתובה שיטעון אישתבע לי דלא פרעתיך, מיהו לאידך דעה צ"ל דלא הוי קיום תנאי ע"י ביטול, או דאביי ס"ל הך ברייתא ע"מ שלא תינשאי דלא כר"י בן תימא, ודוק היטב:

בפירש"י ד"ה אין חוששין כו' אבל אמר לה ע"מ שלא תבעלי כו' דומיא דע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם עכ"ל. כולם נתחבטו בדברי רש"י בזה דבשביל חששא שמא נבעלה לא שייך שיתבטל הגט לגמרי כמו בע"מ שלא תלכי לבית אביך, וגם הקשו מ"ש מע"מ שלא תינשאי לפלוני דהוי כריתות רק בשביל שסבורים שהוא שיור בגט מפני שהוא מתנאי האישות, וכבר כתבתי בתשובה ע"ז וכעת אשר זיכני ה' לבא לכאן ע"פ עיון במסכתא זו נ"ל להוסיף נופך דס"ל לרש"י הטעם בשביל שיש איפשרות לגט להתבטל לא מיקרי כריתות גמורה כיון דהכריתות מרופה אם תעבור על תנאה, וכמ"ש בתשובה מלשון התוספתא שנתן טעם דאינו גט שמא תלך דמה"ט משמע דאפי' מן התורה לא הוי גט, והשתא י"ל שפיר דס"ל לרש"י ודאי בע"מ שלא תבעלי לפלוני הכריתות מרופה כיון שאיפשר להתבטל על ידי מידי דאורחא, ואף שהבעילה נמנעת בשביל שיתבטל התנאי ותהיה אשת איש מ"מ לולא התנאי הוה מידי דאורחא ואיפשר לעבור על התנאי לא מיקרי כריתות שאיפשר שתעבור על התנאי, ומה שצריכה להזהר שלא יתבטל התנאי ותמנע מן הבעילה מ"מ לא הוי כריתות, משא"כ באבא ואביך אף שאיפשר שתעבור מ"מ כיון דאפי' בלא תנאי לא הוי מידי דאורחא אין זה גרעון בכריתות שמסתמא בלא תנאו נמי נמנעת מדברים כאלה, וכן בע"מ שלא תינשאי אי לאו שיורא הוא שפיר הוה כריתות שהרי אי איפשר לה לעבור על תנאה דאין נישואין באשת איש, ואי משום שאיפשר שתינשא לו לאחר מיתת הבעל אז בלא"ה פסק הכריתות שהמות הפריד לכן אין זה מניעה בכח הכריתות אי לאו שיורא הוא, משא"כ בע"מ שלא תבעלי שאיפשר שתעבור גם מידי דאורחא הוא לולא התנאי בהא ס"ל לרש"י דדמי לע"מ שלא תשתי יין לעולם דאיפשר לה לעבור אף שאם תינשא צריכה להזהר מיין מחמת שלא יתבטל הגט ותהיה אשת איש, מ"מ שזה האגד מכח התנאי ואיפשר לה לעבור לא מיקרי כריתות, וא"כ צדקו דברי רש"י הדק היטב, ודוק היטב:

(ע"ב) (פיסקא) כיצד יעשה כו' מאן תנא כו' הואיל וקנאתו ליפסל בו מן הכהונה. עיין פירש"י דשם פ' הזורק לא זכתה בו לכלום, והרשב"א הקשה דא"כ איך תתגרש בגט אחד שתי פעמים וביקש לצדד דכאן אפי' מן הכהונה אינו פוסל מן התורה שהרי נתנו לה ע"מ שתהא מותרת לכל אדם ואין בו קנייה גמורה דאפי' מה שהוא פוסל אינו מן התורה רק מדבריהם, וכתב הרשב"א שאינו מחוור דר"א יליף לה מאשה גרושה מאישה אלמא תורה הוא, ולפענ"ד לק"מ דודאי לר"א דהגט מועיל שפיר יש לה בגט קנייה גמורה, אבל לרבנן דס"ל דאינו מועיל להתירה ואין כוונתו בגט רק להתירה לכל אדם חוץ מפלוני א"כ כיון שאין תנאי זה מועיל ה"ל נתינה בטעות ולא קנתה הגט מן התורה כלל רק מדרבנן מפני שמצינו בגט שאינה ניתרת לכל אדם נמי אסורה לכהונה ובמה דדרשינן מאשה גרושה מאישה היינו שאמר בפירוש ה"ז גיטיך ואי את מותרת לכל אדם דבכה"ג קנאתו שפיר שאין כאן נתינה בטעות דנתנו לה ע"ד כן, אבל לרבנן שהגט אינו מועיל לכלום לא נתנו לה ע"ד ליפסל מן הכהונה לחוד וזהו ברור, ומ"מ יליף ר"א שפיר דכיון דקנאתו ליפסל מן הכהונה יכולה להתגרש בו כפי תנאו ואין כאן טעות, אבל כאן הוי נתינה בטעות, ומ"מ כיון דפוסל לכהונה מדרבנן צריך נתינה חדשה:

ובאמת קשה אהא דפסקינן באמר לה ה"ז גיטך ואי את מותרת לכל אדם דהוי ריח הגט שפוסל לכהונה, וכן פסקו כל הפוסקים ואיכא למידק הא לעיל ר"פ הזורק פרכינן חצירו מה שקנתה אשה קנה בעלה ואמר רבא אטו ידה מי לא קניא לבעל אלא גיטה וחצירה באים כאחד, וא"כ קשה איך תקנה הגט הא מה שקנתה אשה קנה בעלה ולא קנתה מתנה שלו רק מטעם גיטה וחצירה באים כאחד א"כ כשלא נתגרשה רק מאישה ואינה מותרת לכל אדם נמצא שלא קנתה הגט כלל, מיהו לפיר"י שם שסובר דבמתנה שנותן לה הבעל לא הוי קנין הבעל רק בשאילת חצר לפי שעה ניחא השתא דהגט נקנה לה מטעם מתנה שנתן לאשתו שאין הבעל אוכל פירות, אבל לפיר"ת שם דף ע"ז ע"ב דתליא במכירה ונתינה, א"כ כשלא נתגרשה אלא מאישה לא קנתה הגט כלל ואטו אי יהיב לה ניירא בעלמא מי פסלה מן הכהונה, ובשלמא על התורה לא קשיא דפירות לבעל מדרבנן הם או בארוסה דלית לה פירי, אבל לפי האמת דיש לבעל פירות איך קנתה הגט הא מה שקנתה אשה קנה בעלה וצ"ל שהוא מדרבנן, א"כ לא קנתה מן התורה כלל בכה"ג לפיר"ת לעיל, ודוק היטב וצ"ע, מיהו י"ל דגם למאן דלא ס"ל גיטה וידה ע"כ קנתה הגט לר"ת מ"מ בעיקר סברת הרשב"א שאין אשה מתגרשת בגט אחד שתי פעמים הגם דמסתבר שאם איש אחד כתב גט לאשתו ונתן לה והחזירה שאיפשר שאין יכול לגרשה עוד בגט זה שנית אף שנכתב לשם הבעל ואשתו כיון דאפסקיה בנשואין שניים וכעת לא מצאתי גילוי לדין זה, ולכאורה לעיל ר"פ כל הגט ליתני יתר מכאן כתב גט לאשתו וגירשה בו והחזירה לא יגרש בו פעם אחרת וצ"ע, מ"מ בזה שעדיין לא נגמר הגט ונהי דקנאתו ליפסל מן הכהונה מ"מ אם חזרה ונתנתו לבעל דכיון שנכתב לשמה לא נתבטל הגט עדיין הגם שצריך להיות הגט שלו מ"מ הרי כבר נכתב והיא הקנתו לו שנית שתתגרש בו, לא ידעתי למה לא יועיל הגט, ובעניותי נ"ל שהדבר צריך תלמוד, ועיין ביבמות דף נ"ב כתוב גט לארוסתי כשאכנסנה אגרשנה ולאשה דעלמא אינו גט, ופירש"י הואיל כשנכתב אינו ראוי לגירושין וצ"ע:

ועיין בר"ן שהקשה למה צריך לומר הרי אמל"א ולא סגי שיאמר לה הא גיטיך סתם כדלעיל דף ע"ח, ותירץ דכשיאמר לה הא גיטיך י"ל ע"ד ראשונה קאמר, וזה דחוק שהרי זאת עצה היעוצה שיטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה וא"כ איך ס"ד דע"ד ראשונה קאמר מה הועיל בתקנתא, לכן נראה דודאי יודע שהיא לתקנתא רק כיון דגילה דעתו שאינו חפץ להתירה לפלוני אם יאמר הא גיטיך סתם שפיר י"ל דע"ד ראשונה עכ"פ שלא תינשא לפלוני ובעל מנת דשפיר הוי הגט גט רק לפלוני אסורה, לכן קמ"ל שאם רוצה להתירה לכל אדם לא סגי בהא גיטיך די"ל דבדעתיה דמעיקרא קאמר רק בע"מ, אלא דקשה אכתי למאי דבעי למימר מתניתין ע"מ קאמר, א"כ תיקשי קושיית הר"ן תיסגי בהא גיטיך דליכא למימר דע"מ קאמר דגם ע"מ הוי שיורא, אלא דקשה איך מיבעי' דאלא ע"מ הוא א"כ קשה ליסגי שיאמר לה הא גיטיך ואין לומר ע"מ קאמר דהא מעיקרא נמי ע"מ קאמר וא"כ מה תיקן, לכן נראה דתליא בבעיא דלעיל דמיבעיא אם אמר לה חוץ מראובן ושמעון ושוב אמר לראובן ושמעון אי אמרינן מה דאסר שרי ומה דשרי אסר או מה דאסר שרי, וכשתימצי לומר דמאי דשרי אסר שפיר יש לומר דאם יאמר הא גיטיך סתם לא מהני דאולי מאי דאסר שרי ומה דשרי אסר והיינו רק לפלוני, ולכל אדם תהיה אסורה, לכן צריך לפרש בפירוש האמל"א, מיהו לשיטת הרמב"ם דפסק כאת"ל א"כ באמת קיי"ל דמאי דאסר שרי, וא"כ מוכח דבע"מ שרי בודאי דאל"כ ל"ל האמל"א ליסגי בהא גיטיך, ואין לומר כוונתו לראובן דאם כוונתו לראובן נמי שריא דמאי דאסר שרי א"כ תיקשי ל"ל הרי את מותרת לכל אדם, אלא ודאי מתניתין בחוץ דוקא אבל בע"מ שריא א"כ כשיאמר הא גיטיך איכא למימר דבע"מ קאמר, ובצדק פסק הרי"ף והרמב"ם דהתירו בע"מ לפי שיטתם דפסקו כאם תימצי לומר דקיי"ל מאי דאסר שרי א"כ אפילו כוונתו לראובן לחוד י"ל דמאי דאסר שרי וע"כ משום דאיכא למימר בע"מ קאמר וע"מ תנאה הוי ושפיר מוכח ממתני' דע"מ לא הוי שיורא ודו"ק, מיהו לפ"ז צ"ל דהרמב"ם והרי"ף ס"ל דאפי' כבר מסר לה הגט וחזר ולקחו הימנה וחזר ונתנו לה ואמר לראובן כיון דעכ"פ מה דאסר שרי שפיר י"ל דמהני דממילא נמי בכלל ההיתר לכל אדם, ואיפשר דגם רש"י מודה באיכא נתינה חדשה, ועמ"ש לעיל דף פ"ג בפירש"י, ודוק היטב:

שם כתבו בתוכו אמר רב ספרא כתבו בתוכו כו' אבל לפני התורף אפי' ע"פ נמי פסול. לכאורה קשה כיון שציוה לכתוב חוץ והסופר לא כתב כרצון הבעל אמאי יוכשר, מיהו נראה דהיינו בחזר בו הבעל קודם נתינה שפיר י"ל דהוי גט דלא נפסל משום שאמר תחילה לכתוב חוץ, ונראה דלרב ספרא לא שייך בזה ברירה כלל דברירה לא שייך רק אם כתב לשם שתי נשים שצריך לכתוב לשמה ואינו לשמה גמור שהרי