גרש ירחים רנט

דלאחר תינשא, ועיקר הקושיא איך עלה בדעתו כלל שיהיה מקום טעות דלאחר תינשא דסברא פשוטה היא דלא תינשא ותסמוך על קיום התנאי ולא צריך לפרושי כלל, והנלענ"ד בזה ע"פ מ"ש התוס' בסמוך דמעיקרא ס"ד דרב נחמן להפקיע קידושין לכן אם נשאת לאחר לא תצא, ואני אבא אחריהם ומלאתי את דבריהם דודאי מ"ש התוס' דאין סברא להפקיע קידושין מכח סברא מועטת אינו מוכרח כ"כ דמצינו לפעמים בדבר קל מפקינן קידושין כגון תלוהו וקדיש, וכן ביבמות דף ק"י בחטפה, וא"כ גם כאן י"ל כיון דאי איפשר לה להנשא לשום אדם אם לא תינשא לזה שהתנה עליה א"כ תיעגן ותיתיב והוה שפיר הסברא להפקיע קידושין כדאשכחן בריש כתובות משום צנועות ופרוצות אפקעינהו לקידושין, אלא דהש"ס פריך ומשום גזירה לא מפקינן י"ל הקושיא דוקא דודאי מצינו להפקיע קידושין בשביל תקנת עגונות שלא תתעגן ותיתיב אבל בהא לא שייך תקנת עגונות דכיון דהעמידו חז"ל דבריהם דלכתחילה לא תינשא גם לאחר א"כ לא חששו לעיגון שלה דבדין תיעגן שאי איפשר לה לינשא לשום אדם, ומשום דעברה אדרבנן נתקן להפקיע קידושין הא לא מסתבר כלל לכן אמרינן ומשום גזירה לא מפקינן לה מיניה ושרינן אשת איש לעלמא והיינו כיון דליכא תקנת עיגון שהרי גזרו עליה שתיעגן ותיתיב רק אם ניסת משום גזירה לא נפקיעה ממנו א"כ נפקא מיניה חורבא דשרינן אשת איש לעלמא שאין נראה בזה טעם הפקעת קידושין כיון דליכא משום עגונה א"כ בעלמא נמי נאמר שא"צ לחוש לתנאי הבעל כלל בדיעבד, והשתא ע"ז לפי תשובת רב נחמן מובן דלא חזר בו רק ממה שאין סברא להפקיע קידושין משום גזירה, רק בהא כיון דעכ"פ העמידו דבריהם שתיעגן ותיתיב ומשום דיעבד אין נראה תקנת עיגון ונפיק מינה חורבא שלא יחושו לתנאו, אבל אם נימא לאחר תינשא לכתחילה שפיר יש מקום לומר דמשום תקנת עגונות התירוה לאחר ע"י דאפקעינהו לקידושין משום תקנת עגונות דאם לא נתירה לאחר תיעגן ותיתיב, וע"ז רבא מיאן בסברא זו דהא בעיא לקיומה תנאה א"כ אכתי איכא חורבא שלא יתלו בהפקעת קידושין רק שיאמרו שאין תנאי מועיל בגירושין, והיינו דמקשה הא בעיא לקיומה תנאה דבהא ליכא למימר להפקיע קידושין אפילו שיהיה בזה תקנת עגונות דמ"מ בעיא לקיומה תנאה דאל"כ איכא תקלה שיאמרו שכל תנאים בגט אינן מועילין, ולזה אמר וכ"ת איפשר דמינסבא היום כו', ובודאי תימה גדול שנתירה כשהיא עדיין בחזקת אשת איש ושמא תמות או ימות פלוני ובודאי הפלא ופלא להתיר אשת איש משום הא, אלא דקאמר הכי לעולם הוא משום הפקעת קידושין ואין לחוש שיתלו שאין תנאי בגט דגם הכא נשגיח שתקיים התנאי שלא יבא תקלה לטעות שאין תנאי בגט כו', ע"ז אמר דלא דמי להך כיון דלאו בדידה קיימא א"כ לא תלינן בקיום התנאי רק שיאמרו שאין תנאי בגיטין כלל:

וארווח לן בזה דברי הרמב"ם בפ"ח מגירושין שכתב אם נישאת לאחר הגט בטל, וכתב המ"מ דכוונתו שתינשאי לפלוני קודם שתינשא לאחר, והוא תמוה דא"כ איך בעי רבא לומר לרב נחמן דתינשא לאחר ע"י דמיגרשא למחר הא כוונתו הוא בנישואין ראשונים דוקא, וכן דחה הרשב"א דברי הרמב"ם בזה והוא באמת פלא גדול, ולפמ"ש ניחא די"ל דהרמב"ם סמך דבריו ממסקנת רבא שמסיק אם נישאת לו לא תצא לאחר תצא, וקשה הא לפום ס"ד דרבא בסברת רב נחמן דתינשא לאחר ע"מ שיתן לה גט ותקיים תנאה א"כ פירוש לאחר תינשא היינו ע"י שיתן לה גט ואח"כ תקיים תנאה, ולא פליג רבא רק דאין סומכין על זה כיון דלאו בידה לאיגרושי, וא"כ כי מסיק רבא לאחר לא תינשא היינו דבעי קיום תנאי מ"מ בהא דהבין רבא סברת רב נחמן דתינשא לאחר ותקיים תנאה א"כ בכה"ג באמת לא תצא בדיעבד אי מקיימא תנאה דרב נחמן לא אמר תינשא רק לקיים תנאה וכשמקיימת תנאה באמת לא תצא, אלא ודאי כדברי דבכה"ג תצא בהחלט ואין תקנה עוד לקיים התנאי רק רבא בעי למימר לסברת רב נחמן די"ל בכה"ג אפקעינהו לקידושין משום עגונה, רק דיש לחוש לטעות שיאמרו שאין תנאי מועיל בגט לכן אי הוה מצי לקיומה תנאה שפיר י"ל אע"ג דבאמת התנאי היה שתינשא ראשונה לזה שפיר מסקו דעתייהו דמשום עגונה הוא וליכא חורבא לומר שאין תנאי בגט, אבל כיון דלא מצי לקיומה תנאה ואין לסמוך על זה נפיק מיניה חורבא שמא לא יגרשנה ויאמרו שאין תנאי בגט, והשתא מסיק רבא דלא משכחת קיום תנאי לסמוך עליו להפקיע קידושין, והשתא ממילא אוקמוה אדינא דאין שייך תקנה ואם נישאת תצא ולא מהני שום תקנה עוד, וכדברי הרמב"ם ודוק היטב, ומקום הניחו לי הראשונים בהא מילתא בפירושא דש"ס:

ובהשקפה ראשונה אמרתי טעמו של הרמב"ם דמסתמא כוונתו שלא תינשא לאחר בטרם שתקיים תנאו שהרי רוצה בהכרח שיתקיים תנאו ואם תינשא לאחר קודם אינו בטוח שיגרשנה ותקיים תנאו כיון דלאו בידה לאיגרושי, מיהו בהך ס"ד דמחשיב ליה בידה לאיגרושי א"כ י"ל דלא קפיד הבעל רק שיקויים תנאו ותקיימו אחר שיגרשנה, אבל למסקנא דמסיק דמיקרי לאו בידה לאיגרושי א"כ ודאי חפץ שלא תינשא לאחר כלל קודם שתקיים תנאה לכן כשנישאת טרם שקיימה התנאי ס"ל להרמב"ם דהגט בטל:

ואיפשר לפרש עוד בישוב קושיית המהרש"ל דה"ק לו הוא דלא תינשא הא לאחר תינשא היינו היכא שנישאת לו בשביל שאינה יכולה להנשא לאחר משום דצריכה לקיים תנאה תינשא דלא שייך טעמא שיאמרו נשותיהן נותנין במתנה רק אם כנסה שתשאר לו אבל אם כנסה ע"ד שיגרשנה בכדי שיתקיים תנאה תינשא, ופריך שמא לא תזהר בקיום התנאי כיון דלאו בידה לאיגרושי אף אם תרצה לקיים דברי החכמים ולהתגרש ממנו שמא לא יתרצה לגרשה והוי דינא אם נישאת לא תצא א"כ יש לחוש לגזירת חכמים שיאמרו נשותיהם נותנין במתנה דשמא לא ירצה לגרשה, א"כ ממילא אין ראיה נגד דברי הרמב"ם כיון דלא קאי על אחר רק על פלוני שהתנה עליה, ודוק היטב:

בתוס' ד"ה הכא בדידה כו' אע"ג דכיון שאינה יכולה כו' מ"מ אינה יכולה לקיים תנאה ולהנשא כו' עכ"ל. עיין במהרש"א שהאריך, והנכון בכוונת דברי התוס' דס"ל כדברי הר"י הזקן שכתב הרשב"א ונבאר הדברים היטב, והוא דבודאי בקיום תנאה מתגרשת למפרע אלא דהכא אם נשאה האחר טרם שתינשא לפלוני אי איפשר לקידושי האחר לחול שהרי לא נתקיים תנאה להנשא לפלוני ואם תינשא לפלוני אח"כ לא שייך לומר כיון דקיימה התנאי יחולו קידושי האחר דכשתימצי לומר שיחולו קידושי האחר א"כ אין קיום תנאה במה שתינשא לפלוני דאין נישואין באשת איש, וע"כ קידושי האחר לא חלו כלל והוי' בזנות אצלו והיינו אם תינשא לפלוני כשתימצי לומר שהוא קיום התנאי א"כ קידושי האחר לא חלו ובזנות היא אצלו ולא היתה צריכה גט מן האחר כלל דע"כ קידושי האחר לא חלים, דכשתימצי לומר שחלים הרי לא נתקיים התנאי והוי' עדיין אשת איש מן הראשון, אלא ודאי אין קידושי האחר חלין כלל וא"כ היתה יכולה להנשא לפלוני לקיים תנאה דכשמונעין קידושי האחר קיום התנאי אין חלין כלל, ולזה כתבו דכיון דמשכחת לה שיחולו קידושי האחר והיינו כשימות הראשון או יגרשנה א"כ כשתינשא לפלוני אחר גירושי האחר שוב אין מונעין קידושי האחר קיום התנאי כיון דכבר גירשה האחר, וכשתינשא שוב לפלוני א"כ חלים קידושי האחר למפרע כיון דנתקיים התנאי דשפיר הוו נישואין לאחר אע"ג שעדיין לא נתקיים התנאי כיון שנתקיים לבסוף ואין קידושי האחר מונעין קיום התנאי כיון שכבר גירשה האחר, א"כ כשתינשא לפלוני בלא גירושין נהי דכל זמן שלא גירשה אין מקום לקידושי האחר לחול מ"מ כיון שנשארה אצל פלוני אחר שגירשה האחר שאז הוה קיום התנאי אע"פ שלא יחולו נישואי פלוני מעיקרא מ"מ נחשוב הנשואין אחר גירושי האחר, א"כ הויא אצל הפלוני באיסור אשת איש במה שהיתה אצלו קודם גירושי האחר כיון דגירשה ונשאת לו והיינו אפי' נשארה בנישואין שנשאה קודם שגירשה האחר מ"מ כיון שאין קיום התנאי מונע מלחול קידושי האחר שפיר חלין קידושי האחר, וכיון דאם תינשא גם לשני אחר גירושי האחר חלין קידושי האחר א"כ נהי דכל זמן שלא גירשה האחר אין מקום לקידושי האחר לחול שהרי מונעין קיום התנאי מ"מ כשיש מקום לקיים התנאי שפיר חלין קידושי האחר לענין שאם תינשא לפלוני אחר הגירושין חלין שפיר למפרע, א"כ גם כשנשאת לפלוני ואח"כ גירשה האחר דאז נקרא קיום תנאי אחר הגירושין, וא"כ דר אותו פלוני עמה באיסור אשת איש מה שדר עמה קודם גירושי האחר, אבל מאי דמסיק המהרש"א דלעולם לגבי האחר הוי איסור אשת איש אפילו קיימה תנאה לא יתכן לפענ"ד דאם נקרא קיום תנאה א"כ מגורשת היא למפרע ואיך תהיה באיסור אשת איש לגבי האחר, גם ידוע דסוגיית התוס' אליבא דר"י הזקן, לכן נראה ברור כמ"ש, ודוק היטב:

בא"ד וקשה לר' יהודה כו' שתאמר מאיס עלי וכפינן ליה ולפירש"י כו' עכ"ל. לכאורה אין זו טענה רק באמת מאיס עליה אבל שתערים בכך מקלקלת עצמה ולא מיקרי בידה:

בא"ד ולפיר"ת דלא כפינן לה ניחא עכ"ל. ויש לדקדק דהא יכולה לומר נטולה אני מן היהודים דהיא משלש נשים שיוצאות ונוטלות כתובה, בשלהי נדרים, אלא במשנה אחרונה אמרו שיפר חלקו וכאן אין יכול להפר דהא אין לו בה קידושין עדיין כיון שלא קיימה תנאה, וי"ל דכמו דס"ד דיכול להשהותה באיסור אשת איש ע"מ שיגרשנה ותינשא לפלוני לקיומה תנאה וכשיתקיים תנאה אחר גירושי האחר שפיר יחולו קידושי האחר למפרע אם כן גם נישואין שלו יחולו ושפיר מיפר חלקו ודו"ק, מיהו קשה אם תאמר נטולה אני מן היהודים א"כ לא תוכל לקיים תנאה לינשא לפלוני א"כ בודאי צריך לגרשה, או אפילו תאסר עצמה לפלוני לחוד א"כ אין לו היתר על איסורה וצריך לגרשה ובודאי כופין בכה"ג אפי' למ"ד במאיס עלי לא כפינן, ומ"מ אם תרצה להנשא לפלוני אח"כ תתיר נדרה ע"י חכם ותוכל לקיים התנאי, ודו"ק:

בא"ד דודאי אין בידה שישאנה כו' אך אין הלשון משמע כן עכ"ל ודאי דהא גופא קשה למה לא אמר אין בידה לאינסובי, והרשב"א פירש כן באמת, ונ"ל ליישב דלא פסיקא להש"ס לאקשויי מהא דאין בידה לאינסובי די"ל דתליא בפלוגתא דרשב"ג ורבנן לעיל דף ע"ד באיצטלית ובע"מ שתשמשי את אבא ואמר האב אי איפשי שתשמשני שלא בהקפדה דרשב"ג ס"ל להרווחה קא מיכוין, וא"כ אם מגרשה ופלוני אינו רוצה לישאנה י"ל שכבר יצתה ידי תנאה דלא מיכוין אלא להרווחה