גרש ירחים רנח

וליכא לר"א שום חילוק בין חוץ לע"מ, קמ"ל דמודה ר"א בחילוק זה באם נשאת לאחר דבהא יש חילוק בין חוץ לע"מ לענין שאם הפסיקו אחר שמותרת בחוץ ולא בע"מ וא"ש:

עוד י"ל דס"ד דמודה ר"א דשיור לא מהני בגט רק דמ"מ מתיר בחוץ משום דמסתמא דעתו שיהיה לישנא דמהני וכיון דשיור לא מהני מסתמא כוונתו שתיאסר על הפלוני מטעם תנאי וע"מ שהרי אין כוונתו רק לאוסרה על פלוני ומתוך שאינו מועיל הגט בשיור כוונתו שתיאסר על פלוני מכח תנאי, וא"כ אפי' אפסקי' אחר אסורה קמ"ל דמודה ר"א בחוץ דמותרת בהפסיק אחר והיינו אע"ג דמתיר בחוץ לאו משום דמחשיב לחוץ תנאי ג"כ דמודה דחוץ אינו כתנאי, ודוק היטב:

עוד איפשר לומר נ"מ דרבנן לקולא ור"א לחומרא והיינו למאי דקי"ל בנדרים דף פ"ז דבכל התורה כולה תוך כדי דיבור כד"ד חוץ ממקדש ומגרש ומבואר בסימן ל"ח סל"ד, וא"כ נראה דאם אמר חוץ מפלוני תוך כדי דיבור לרבנן הוי חזרה א"כ שרי' אפי' לפלוני, ולר"א דהוי גט אינו רק סיום דבריו ואסורה לפלוני וא"כ שייך שפיר מודה ר"א דבאפסקיה אחר שריא, מיהו לדינא צ"ע בזה אם נדון חוץ לחזרה דלפי טעמו של הר"ן בנדרים שם שמתוך חומר ענינים אלו מסתמא גמרו כדעתו, א"כ בסיים בחוץ איפשר דלא נדון לחזרה דשמא סובר שיועיל החוץ ודו"ק וצ"ע, גם י"ל לרבנן אם קידשה אחר ומת המגרש לרבנן אין קידושי אחר תופסין ומותרת לכל ולר"א אסורה לעלמא בשביל זה שקידשה ומודה במת המגרש מותרת לפלוני ג"כ:

בתוס' ד"ה אילימא בחוץ כו' וטעמא כו' עכ"ל. לכאורה נ"ל יותר למאן דיליף לעיל מקרא דוהיתה לאיש אחר שאפי' לא התירה רק לאיש אחד הותרה וס"ל לר"א ג"כ דכריתות בעינן, לזה ס"ל באפסקיה אחר מותר וא"כ כשתינשא לזה מותרת לכל וא"כ הוי שפיר ככל כריתות דאינה יכולה להנשא רק לאחד ואחר פירוד האישות של זה מותרת היא לכל, וא"כ מוכח לה מקרא, מיהו למאן דדריש לה מאיסור כהונה דהוי גט ליכא הוכחה זו:

(ע"ב) בתוס' ד"ה רבא כו' וא"ת א"כ ר' יוסי כו' עכ"ל. איפשר ליישב דקשה אר"ע דיליף מק"ו בחוץ דלא הוי גט, וקשה הא כל דין שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין וכאן אי יליף מק"ו דלא הוי גט א"כ למאי דמסיק ר' אבא לעיל דאיתקש הוי' ליציאה א"כ אי בחוץ אינה מגורשת אינה מקודשת ג"כ וה"ל דין שתחילתו להחמיר וסופו להקל דאינו דין כדאיתא בפסחים דף כ"ז ע"ב תשובת רבנן על ר"י דס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה, מיהו י"ל ר"ע לשיטתיה דס"ל בפסחים דף ה' ע"ב דאין ביעור חמץ אלא שריפה וס"ל כר' יהודה ושפיר י"ל דס"ל אע"פ שסופו להקל מ"מ הוי קל וחומר, א"כ י"ל ר' יוסי ס"ל כרבנן דלא הוי ק"ו בכה"ג א"כ שפיר קאמר רואה אני את דברי ר' יוסי מדברי כולן ודו"ק, וי"ל בפשיטות ג"כ לפמ"ש לעיל דנ"מ בענין חזרה תוך כדי דיבור דרבנן לקולא, וכן בפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר דהוי דין שסופו להקל, כן נ"ל בדרך פלפול:

בא"ד וא"ת כו' מה משיבין על דבריו כו' עכ"ל. איפשר לומר בפשיטות דודאי קרא דר"א לא ס"ל רק תשובותיהם דלא נילף מילפותא דר' יוחנן דנפסלה לכהונה א"כ ה"ל למילף נמי דהוי גט כיון דלא ס"ל איסור כהונה שאני, רק מכח ק"ו שלהם לא מסתבר ללמוד מאיסור כהונה:

בגמרא א אמר רבי יהושע מקיש קודמי הויה שניה לקודמי הויה ראשונה. וקשה א"כ לא יוכל להתנות שום תנאי בגט דאינו דומיא דקודמי הויה דלא הוה אגידא בשום תנאי, דבשלמא משום הא דאגידא שנאסרה בקרוביה לא מיקרי אגידא ביה שהרי נאסרה לגמרי אבל הא קשיא מ"ש תנאי זה או תנאי דעלמא סוף סוף אינו דומיא דהויה ראשונה, ולא שייך סברת התוס' דהא גופא מנ"ל שיכול לגרש בתנאי כלל, ואיפשר לומר דר' יהושע ס"ל כר' יהודה ביומא דאשה אחרת מתקנינן לכהן ולא משכחת לה רק ע"י גירושין של תנאי ומוכח שפיר דתנאי מהני דלא משכחת לה שישא אחרת רק ע"י תנאי גירושין כדאיתא ביומא דף י"ג, מיהו דוחק לומר שזה יהיה מן התורה, אמנם למאי דפרישית לעיל י"ל שפיר דודאי אי הוה היקשא לא היה מועיל תנאי בגט כלל ואין יכול לגרש על תנאי, רק דס"ל נמי הך קרא ויצאה והיתה לאיש אחר אפילו לאיש א' הותרה אלא דמוקי ליה בעל מנת, ור"א ס"ל על מנת לא צריך קרא, ועל זה צדקה תשובת ר' יהושע כיון דאיכא היקשא א"כ ע"כ צריך קרא דלאיש אחר דמהני גירושין על תנאי א"כ לא שמעינן היתרא בחוץ כיון דעל מנת נמי צריך קרא לאפוקי מהיקשא א"כ לא שמעינן חוץ, וקרא בעל מנת מצי איירי וא"ש ודו"ק, ועדיין צריך עיון:

שם גופא כו' השיב רשב"א תשובה לדברי ר"א היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר. קצת קשה דמשמע כל התשובות לסתור דברי ר"א ותשובה זו אינה לסתור דברי ר"א דנימא דבאמת אסורה לזה שאסרה עליו הראשון ומשום הא לא תברא לדברי ר"א, מיהו למאי דפרישית לעיל ע"א בתוס' ד"ה אילימא דר"א טעמא יהיב דמיקרי כריתות משום דשריא אח"כ שפיר הוה תשובה אגופא דדינא דר"א כיון דלעולם אסורה ליה א"כ לא הוה כריתות וא"ש, עוד נ"ל דר"א מוכח ליה לפום שיטתיה למאן דס"ל טעמא דר"א מוהיתה לאיש אחר דאפי' לא התירה רק לאיש א' הותרה, וא"כ מוכח כיון דכתיב ושנאה האיש האחרון ושלחה ביתו לא יוכל בעל הראשון לשוב לקחתה ומשמע דלאחר שריא, א"כ מוכח דאין ביד הראשון לאסור אחר שתינשא לאחר, וע"ז צדקה שפיר תשובת רשב"א היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר א"כ ע"כ קרא לא איירי בהכי כיון דאין השני יכול להתיר מה שאסר הראשון ע"כ קרא לא איירי בלא התירה רק לאיש אחד:

שם ורבנן האי כריתות כו' מיבעי להו לכדתניא ה"ז גיטך ע"מ שלא תשתי כו'. ואיכא למידק כיון דקרא קפיד אפי' על אגידא ביה במילתא דלאו אישות מ"מ לא חשיב לה כריתות ואפ"ה אם אמר כל ימי חיי פלוני הוי גט משני דאינה אגידא רק כל ימי חיי פלוני, וא"כ בחוץ למה תחשב אגידא ביה הא בחוץ נמי מותרת לכל אחר שימות פלוני, ומאן פליג לן למיחשב איגוד שאינו מן האישות קיל מאגד שהוא מן האישות כיון דקפיד קרא נמי על אגד שאינו מן האישות, וכן בע"מ שלא תינשאי למה יהיה חמור מלא תשתי יין כל חיי פלוני כיון דבדבר שאינו מן האישות נמי אגידא ביה מיקרי ותרווייהו מכרת כריתות משמע להו, ואפי' לשיטת הרמב"ם דמדמי ע"מ שלא תינשאי לע"מ שלא תשתי יין לעולם מ"מ לדידיה ע"כ הסוגיא מתפרשת בעל מנת לזמן עשר שנים וכדומה, א"כ קשיא נמי מ"ש מע"מ שלא תשתי יין דלא חשיב איגוד כיון דהותרה במה שנאסרה בלא תינשא לזמן נמי תהיה מותרת במה שנאסרה, וי"ל דודאי היכא דאגידא באישות לאו כורת הוא אבל באגידא בדבר אחר שפיר הוי כורת רק מיתורא ומיתורא סגי למילף באומר כל ימי חייכי בין לשיטת הרמב"ם בין לשיטת הפוסקים, ודוק היטב, וביתר הדברים שהביא הרשב"א עיין בתשובותי באריכות:

עיין בר"ן שהביא דברי בה"ג ז"ל אמר לה כל ימי חיי פלוני ואינסיבא לאלתר והוה לה בנים בחיי בעל ראשון והדר הוה לה בנים לאחר מיתתו ועדיין האי פלוני דתליא במיתתו קיים ואשתאי בחיי פלוני לאחר מיתתו דבעל כו' ופליגי רבנן דהוו קאמרי כיון דבחיי הבעל לא עברה עלוי תנאה ולאחר מיתתו הא מית בעל בטל ליה תנאיה ולא בטל גיטא למפרע ובתוס' אמרו שהגט בטל וכן עיקר דאי לא תימא הכי אפי' אמר לה כל ימי חייכי הוי כריתות שאין התנאי נמשך אלא בחייו של בעל, עכ"ל הר"ן. ולפענ"ד יש ליישב הני רבנן דס"ל מסתמא לא קפיד רק שלא תעבור על תנאו בחייו אבל לאחר מותו לא איכפת ליה דאילו היה מקפיד גם אחר מותו של הבעל היה לו לתלות טפי בחייה שאז נאסרה ביין לעולם, אלא מסתמא כיון שלא הקפיד רק כל ימי חיי פלוני גם אחר מיתה לא איכפת ליה דהא חזינן דלא בעי לצעורי לעולם אבל באומר כל ימי חייכי י"ל שהקפיד עליה לעולם שתצטער במניעת יין, וקרוב לשמוע דגירסתן היה כל ימי חיי וחייכי וכגירסא דיומא דאז ודאי ע"כ נתכוין גם לאחר מיתתו שלא תשתה דאל"כ סגי בימי חיי לחוד אבל באמר כל ימי חיי פלוני י"ל שלא הקפיד לאחר מיתתו ולהקל בא עליה שאפי' ימות פלוני בחייו תוכל לשתות, אבל בסתמא י"ל דלא קפיד על קיום התנאי לאחר מיתתו ולק"מ, אלא דקשה לפמ"ש התוס' לעיל בהך דרבי עקיבא בעמדה וניסת לאחר מיתתו של הבעל מוכח דאף לאחר מותו צריכה לקיים תנאו, מיהו גם זה לא קשיא דתשובת ר"ע היא באמר בפירוש שתיאסר לעולם אף לאחר מיתתו דלענין ביטול הגט אין לחלק בזה וכמ"ש לעיל, וא"כ אין לדחות דברי הנך רבנן דדברי בה"ג דברי קבלה נינהו ולחומרא יש לחוש להם, ודוק היטב:

(דף פ"ד ע"א) בגמרא ומשום גזירה לא מפקינן מיניה ושרינן . כו'. וקשה דאפילו ניחוש לגזירה סגי במה שתצא מזה וגם לא תינשא לפלוני ואיך ס"ד דמשום הא לא מפקינן מן השני הא לתקן החששא סגי במה שלא תינשא לפלוני לכתחילה אחר שתצא מזה:

בתוס' ד"ה אלא כו' וא"ת דמעיקרא לא אמר כן עכ"ל. איפשר ליישב הקושיא דמעיקרא איפשר דמוקי לברייתא בלא כפליה לתנאיה וכר"מ דבעינן תנאי כפול וא"כ תנאי בטל ומעשה קיים ומ"מ לכתחילה לא תינשא לאחר, דרב נחמן לשיטתיה דס"ל לעיל דף מ"ו אם כפליה למילתיה אע"ג דלא כפליה לתנאיה מ"מ יש לחוש ללעז, א"כ יש לומר דלאחר לא תינשא ובדיעבד לא תצא כיון דלא כפליה, ורבא דאותביה היינו משום דס"ל בעל מנת לא צריך כפל, וכשיטת הגאונים דבאומר ע"מ לא צריך כפילא ולא ניחא ליה לאוקמא דלא כהלכתא, וכר"מ לעיל דף ע"ו דס"ל בע"מ נמי צריך כפילא לכן הדר ביה רב נחמן, וא"ש ודו"ק, ועמ"ש בסמוך:

בגמרא א"ל רבא לו הוא דלא תינשא הא לאחר תינשא כו'. כבר תמה המהרש"ל דילמא כ"ש לאחר דאפי' תצא משום דבעיא לקיומה תנאה, ונדחק מאד בפירוק קושיא זו, גם בפני יהושע כתב דברים רחוקים ואינם מתיישבים דמ"מ י"ל דרב נחמן לא צריך לאשמועינן דלאחר לא תינשא דפשוט הוא שאין קושיית המהרש"ל שלא יצטרך רבא לפרושי שאפי' יהיה כוונת רב נחמן ג"כ דלאחר נמי לא תינשא אין קושיא אם רבא אמר דבריו בדרך שקלא וטריא לפרושי מילתא דלא נטעה ביה