גרש ירחים רנז

מתגרשת בגט א' שני פעמים, מיהו כל הפוסקים פסקו גם לרבנן הך דאביי אי ודאי מגורשת או ספק וצ"ע, ועפ"ז מיושב מה שהקשיתי במשנה דילמא רבנן מספקא להו באלא אי חוץ הוא או חזרה הוא שר"ל אלא לפלוני תהיה מותרת לכן אוסרין דשמא חוץ הוא ומותרת לכ"ע או חזרה הוא ומותרת רק לפלוני לכן אוסרין, ולפ"ז ניחא דאי ס"ל לרבנן בחוץ נמי מותרת, אלא שהספק אם התירה רק לפלוני או לכ"ע חוץ מפלוני א"כ איך תנא יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה הא כיון שנתגרשה עכ"פ בגט זה או לכל אדם או לפלוני תו לא מהני מה שיטלנו ממנה כיון דכבר הועיל הגט להתיר תו לא מצי לגרש בו עוד, ועיין בחידושי הרשב"א לקמן דף פ"ד ע"ב בפיסקא דמאן תנא, ודוק היטב:

בגמרא תנו רבנן לאחר פטירתו של ר"א נכנסו ארבעה זקנים להשיב על דבריו וכו'. כבר דקדק הרמב"ן על הפוסקים שפסקו בע"מ דלאו שיורא הוא דהא ר"ט ור' עקיבא ס"ל בע"מ נמי אמר ר"א ולא מצינו דחכמים פליגי עלייהו, גם אמרו אין משיבין את הארי לאחר מיתה תיקשי לחכמים נמי דס"ל בע"מ מותרת נמי יש להשיב תשובת ר' טרפון ור"ע. וכבר כתבתי לעיל ליישב דברי הפוסקים, וי"ל עוד דודאי כיון דבמתני' מבואר פלוגתייהו באלא י"ל דלא פליגי רק בחוץ כדמשמע פשטא דש"ס לעיל, אלא דכוונת הזקנים להשיב דהא אמרינן לעיל בחוץ מ"ט דר' אליעזר ויליף מקרא דלאיש אחר, וכבר כתבתי דקשה דילמא איירי בעל מנת, וצ"ל דע"מ פשיטא ליה דלא צריך קרא, ועפ"ז יש לפרש שפיר דהתוס' הקשו לקמן מה השיבו הזקנים הא לר"א גזירת הכתוב הוא, וי"ל בפשיטות דודאי קרא יש לפרש בעל מנת, רק משום דלא צריך קרא בע"מ לר"א, וע"ז היתה תשובת הזקנים דבע"מ יש לומר ג"כ דאין זה כריתות וא"כ י"ל דקרא לא מרבה רק על מנת אבל חוץ לא מרבינן כלל, ואי קשיא ל"ל קרא בע"מ י"ל ס"ד כתשובת הזקנים, אבל לפי האמת גם הזקנים מודים דבחוץ פליגי רק לסתור קרא דר"א דמוקי ליה בחוץ השיב דבע"מ נמי צריך קרא, והשתא שפיר כל הזקנים ס"ל דבחוץ פליגי ולא בעי אלא לומר דמצינן לאוקמא קרא בע"מ וליכא רק ר' יוסי בר' יהודה דלעיל, ומתני' משמע נמי דבע"מ מודו רבנן, וצדקו שפיר דברי הפוסקים:

בתוס' ד"ה ועמדה ונשאת כו' וא"ת והלא אין נישואין חלין כו' ומ"ש מהא דתניא בתוספתא כו' עכ"ל. נראה דהביאו התוספתא דלא תימא דדרך נישואין קאמר אף ע"פ שאין נישואין באשת איש דא"כ באבא ואביך נמי משכחת לה דרך נישואין, והרמב"ן שמתרץ באמת קושיית התוס' דדרך נישואין קאמר איכא למימר דבאבא ואביך אפי' דרך נישואין לא הוי מאחר שאינה ראויה לינשא להם בשום אופן, והקשה המהרש"א דילמא בע"מ שלא תבעלי קאמר דביאה משכחת לה, ותירץ דא"כ איך קאמר והלכה זו ונשאת לשוק הא אסורה לינשא שמא תיבעל באונס כמ"ש התוס' לעיל, ובפני יהושע תמה על המהרש"א דכאן בדאורייתא קיימינן ובדאורייתא לא שייך הך חששא, ואין כאן תמיה דשיטת התוס' כאן דפשטא דר"א מתיר לינשא לכתחילה ולא איירי באיסורא וכמ"ש לכל בתוס' ד"ה שר"א, שוב ראיתי ברמב"ן שכתב להדיא בע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך מפליגה בדברים הוא, ובב"ש סימן קמ"ג סקל"א ביקש לדמות ע"מ שלא תנשאי לאבא לע"מ שלא תנשאי לפלוני, לכן הקשה על המחבר למה בע"מ שלא תנשאי לפלוני כתב שנתבטל הגט ובע"מ שלא תנשאי לאבא הוי גט, ולא ראה דברי הרמב"ן גופיה שמחלק בכך, וגם נראה שהוא תוספתא כמ"ש בתוס' כאן ובחידושי הרשב"א:

בגמרא נענה ר' טרפון כו' מתנה מי קאמר לה לא סגי לה דלא מינסבא. בחידושי הרשב"א נתחבט בזה טובא דקשה אדרבה כיון דהוי מתנה על מ"ש בתורה כ"ש דהוי גט, ואם אמר ע"מ שתנשאי לפלוני ולא תנשאי לאחיו כ"ש דהוי מתנה על מ"ש בתורה והיכא דהוי מתנה על מ"ש בתורה דתנאו בטל וא"כ המעשה קיים וכ"ש דהוי הגט גט, ותירץ דבכה"ג לא הוי מתנה על מ"ש בתורה כדאמרינן לקמן גבי ע"מ שתאכלי בשר חזיר לא תיכול ולא תיגרש, וקשה לי דלסברת אביי בכה"ג מיקרי תנאי שאי איפשר לקיימו גבי בשר חזיר, א"כ גם כאן נמי אי חשיב ליה עוקר מ"ש בתורה יהיה תנאו בטל ומעשה קיים, ודוחק לומר דר"ט כרבנן דר"י בן תימא, ועוד קשה דא"כ מאי קאמר ר' טרפון דמתנה לעקור מ"ש בתורה הא בכה"ג לא חשיב עקירה דלא תיכול ולא תיגרש וכ"ש כאן די"ל דלא תינשא לאחר פלוני ולא יהיה העברת מ"ש בתורה כלל:

ומה דתירץ הרשב"א בין היכא דעקר בתנאי מ"ש בתורה אין זו כריתות דלא אמרה תורה שלח לתקלה ואין העקירה מצידה שהיא מותרת לינשא לאחיו, ואין כאן עקירת מ"ש בתורה בנישואין אלו, ולא הבנתי דמ"מ היכא שנשאת לאחיו של פלוני היא הגורמת ביטול מצות יבמין לכן לא נתברר לי דברי הרשב"א בזה, וגם בירושלמי קרי לה בהדיא מתנה על מה שכתוב בתורה והניח הרשב"א בצ"ע, והנלענ"ד בזה דודאי מתנה על מ"ש בתורה דתנאי בטל ומעשה קיים היינו משום שאין גרעון במעשה כגון בקידש ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה נמצא שהמעשה חל בשלימות שהרי הקידושין הם ככל קידושין שבעולם וכשלא יהיה לה שאר כסות אין נגרע דבר ממעשה הקידושין עצמן לכן לא שייך לבטל המעשה דמהיכא תיתי לבטל המעשה שאף שיתקיים התנאי אין גרעון בקידושין אלו מאחרים ולא היה התנאי לגרוע כח התקשרות הקידושין רק החיוב הנמשך מן הקידושין ולא שייך ביה ביטול המעשה אבל כשתנאו מגרע גוף המעשה שהרי גט בלא תנאי מותרת היא לכל אדם ותנאו היה לגרוע כח גט זה שלא תינשא לפלוני נמצא תנאו לגרע המעשה שבגט זה והוא מתנה שיחול גט זה באופן שגורם ביטול מ"ש בתורה ומגרע גוף הגט משאר גיטין ונמשך מגרעון זה עקירת מ"ש בתורה נמצא שעקירת דברי תורה באים מחמת גריעות הגט עצמו שאינו מתירה אם תינשא לפלוני וכיון דגרעון מעשה הגט גורם עקירת מ"ש בתורה מבטלין הגט לגמרי ע"י עקירה ונאמר שהגט אינו חל כלל שאם נאמר תנאו בטל והגט קיים בכל אופן הרי הוא לא נתן הגט בשלימות אבל בשאר כסות דהקידושין הם בשלימות אמרינן התנאי בטל, אבל כאן שהגט עצמו לא ניתן בשלימות וע"י זה בא גרעון מ"ש בתורה מבטלין הגט עצמו, והלשון שבירושלמי איך זו מתייבמת לא נמצא מתנה על מ"ש בתורה וכל המתנה על מ"ש בתורה תנאו בטל והכוונה דתנאו בטל כדי שלא יתבטלו דברי תורה שלא יחול התנאי לבטל מ"ש בתורה, לכן היכא שהמעשה בשלימות מבטלין התנאי שיתקיים המעשה כמ"ש בתורה והיכא דהתנאי מגרע המעשה מבטלין המעשה שלא יתקיים התנאי, וזה דבר נכון ועמוק למשכיל על דבר אמת, ועיין בסמוך:

שם אלא גורם לעקור דבר מן התורה. וקשה דא"כ אם התנה שלא תנשאי לא' שאין לו אח ואב ליכא גורם ובכה"ג יועיל תנאו, וי"ל דודאי לא נתנה תורה דבריה לשיעורין דע"כ בכה"ג דאיכא גורם לא אמרה שיהיה גט, א"כ ממילא בכה"ג לא הוי גט כלל דלא אמרה התורה כריתות כזה, ובהכי ניחא נימא דבאמת אחיו ג"כ לא ישאנה מה"ט גופיה שלא יעקר מ"ש בתורה, ואיפשר לומר לזה דכיון דאמר הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני אם יאסר גם אחיו שלא התנה עליו א"כ בטל הרי את מותרת לכל אדם דכיון דאמר שלא תנשאי לפלוני ובמותרת לכל אדם גם אחיו בכלל הוי כמו קני את וחמור דכיון דדיבור לכל אדם בטל א"כ גם הגט בטל, ואיפשר דתליא בפלגינן דיבורא לעיל דף ט', מיהו לפמ"ש כאן נראה דמ"מ אי איפשר לבטל הגט משום הכי אי הוי גט לעלמא ממילא לאחיו נמי היא בכלל ההיתר אם הגט חל בכה"ג, אלא ודאי אינו גט כלל, ודוק היטב:

שם נענה ר' יוסי הגלילי כו' אי בע"מ הרי הותרה אצלו בזנות בתוס' לעיל ריש פירקין הוקשה להם אי גם בע"מ שלא תבעלי בעי למימר דמותר בתנאי, א"כ קשה איך פסיקא ליה לאקשויי הרי הותרה אצלו בזנות הא משכחת לה בע"מ שלא תבעלי ונדחקו כמ"ש לעיל, ונ"ל ליישב די"ל דהא דמיבעיא לן בע"מ שלא תנשאי אי הוי שיורא היינו כיון ששייר בדבר שאשה עומדת לכך היינו בנישואין, אבל בהתנה על זנות י"ל בכה"ג בע"מ פשיטא ליה לכ"ע דתנאי בעלמא הוא, דלקמן דף פ"ה דמיבעיא לן בחוץ מזנותיך היינו דוקא בחוץ, אבל בעל מנת י"ל דלא הוי רק תנאי בעלמא כיון שאין אשה בסתמא עומדת לזנות אין כאן רק תנאי בעלמא ותקלה דר"ט לא שייך דבזנות ליכא עקירת דבר וגם תקלה דר"ע אינה אלא בדבר שעומדת לכך היינו לנישואין וע"י תנאי באה התקלה במה שישנה משאר נשים לכן אינו כריתות, אבל במה שהתנה עליה שלא תזנה ולא אסר עליה דבר שאשה עומדת לכך הא פשיטא להש"ס גם לר' עקיבא דהוי כשאר תנאים, וא"כ במה שהתנה עליה שלא תיבעל בזנות תנאי כזה לכ"ע אינו מבטל הגט רק בשביל תנאי הנישאין. וע"ז פריך שפיר דתנאי הנישואין אינו אוסר עליה הזנות וא"כ שפיר פריך דבשביל תנאי הזנות לכ"ע אין לאוסרה, ומשום תנאי הנישואין לא נאסר עליה הזנות, וא"כ שפיר פריך די"ל שנאסרה רק בשביל תנאי הנישואין לחוד דמיקרי שיור בגט אבל משום הזנות בע"מ פשיטא לן דלא מיקרי שיור בגט רק בחוץ מיבעיא לן, ודוק היטב:

שם נענה ר' עקיבא כו' אי בחוץ משרא שרי ר"א. והקשה המהרש"ל תיפוק ליה דבחוץ לא שייך תקלה דר"ע שהרי לא תוכל להנשא לזה שנאסרה עליו, ונדחק בזה, גם בפני יהושע נדחק, ולענ"ד נראה דודאי בחוץ איכא למימר שגם תנאי שייך בו דכיון דהתנה חוץ מפלוני שלא תהיה מותרת לו א"כ י"ל דמיקרי עכ"פ גילוי דעת שאינו חפץ שתינשא לפלוני, וא"כ לפמ"ש התוס' לעיל דהא דעמדה ונשאת דאין נישואין חלין רק לאחר מיתת המגרש וא"כ י"ל כיון דגלי דעתיה שאינו רוצה שתינשא לזה י"ל גם אחר מיתה אינו חפץ שתינשא לזה וגילוי דעת מהני כמו תנאי נמצא שאפי' לאחר מיתת המגרש שאין מועיל החוץ לאוסרה יש בכלל חוץ תנאי ג"כ, וא"כ שפיר איכא תקלה דבניה ממזרים במה שעברה על גילוי דעתו, להכי מייתי דמודה ר"א דמותרת לאחר א"כ ע"כ אין זו גילוי דעת שמועיל כמו תנאי, כמ"ש התוס' לעיל דף מ"ו ושפיר הוכרח להביא הברייתא ולק"מ ודו"ק, ועיין בסמוך:

שם מודה ר"א במגרש את אשתו כו'. התוס' לקמן ע"ב הקשו למאן מודה, וכן הקשה הרשב"א ונדחק, ונראה ליישב דלרבנן יש חילוק בין חוץ לעל מנת דבחוץ אסורה לכל העולם ובע"מ אינה אסורה רק לזה שהתנה לאוסרה עליו, והשתא ס"ד לר"א חוץ וע"מ שוין לגמרי דלעולם מותרת לכל אדם אפי' בע"מ ולאותו שהתנה עליו חוץ מפלוני לעולם אסורה