גרש ירחים רנד

למימר ירק סתם עכ"ל. תמוה לי דפשיטא דירק חייב במעשר כמפורש בפ"א דמעשרות רק אותו ירק ששמו טרקסמון פטור מן המעשר וקאמר שמכניסין אותו דרך פתחים כמו שמכניסין ירק טרקסמון שפטור מן המעשר אבל שאר ירקות ודאי חייבין במעשר כמפורש במשנה פ"א דמעשרות משנה ד', ונ"ל שצ"ל בתוס' דהל"ל פתח סתם, גם במ"ש וצ"ע אם דרך טרקסמון פטור אפי' מדרבנן אינו מובן, וצ"ל אם ירק טרקסמון כו', ותימא שלא הרגישו המפרשים בזה:

במשנה המגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי כו'. ויש לדייק למה לא נקט בפשיטות המגרש אשתו ונתייחד עמה, ואיפשר לומר מכאן סיוע למ"ש בש"ע סימן מ"ב דבעינן דוקא שיהיו יודעין שיש עדים א"כ בפונדקי מסתמא יודעין שיש עדים אבל בעלמא אפי' יש עדי יחוד מ"מ איפשר שהם לא ידעו והוי קידושין בלא עדים, אלא דמ"מ י"ל כיון דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אמרינן מסתמא ידעו שיש עדים, מיהו אין זה מוכרח די"ל דדוקא בידוע שיש עדים מסתמא בעל לשם קידושין, ובש"ע סימן קמ"ט מפורש וראו הוא והיא את העדים משמע דבעינן שידוע שראו את העדים שהעדים עצמם יודעים שראו אותם אבל אם העדים אין יודעין אם ראו אותם איפשר דלא חיישינן לקידושין דשמא לא ידע שיש עדים ויצרו תקפו ובעל לשם זנות ואפי' מודים שידעו שיש עדים איפשר דהוי כמקדש בלא עדים, גם יש להאמינם שלא נתכוונו לקידושין במיגו דאי בעו אמרו שלא ראו העדים ולא הוי קידושין, וצ"ע לדינא, ומתוך לשון הרשב"א שכתב אבל אם ראו אותן שנים מן החלון והם רואים ואין נראין לו אינה צריכה ממנו גט לפי שאדם יודע שהמקדש בינו לבין עצמו אינה מקודשת אע"פ ששניהם מודים הילכך כשבעל לשם זנות בעל, עכ"ל הרשב"א, ומשמע בלא נודע אם ראו אותן אמרינן מסתמא ראו מכח הך חזקה גופא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וצ"ע, עמ"ש בע"ב:

(ע"ב) בגמרא וב"ה סברי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ותמוה לי מאיזה צד אתה בא לדון שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות מצד חזקת כשרות אם כן אם אמרו שלא נתכוונו לקידושין איך נימא שמשקרין ורוצים להפקיע אשת איש בלא גט הרי קם להו בדרבה מיניה מביאת פנויה, וא"כ איך נימא בשביל חזקת כשרות ודאי נתכוונו לקידושין דא"כ איך נהפך לבה בקרבה לינשא לאחר באיסור אשת איש כל ימיה, ונראה שזהו טעמו של בעל ש"ג שהביאו הב"ש שסובר דבשניהם מודים שלא נתכוונו לקידושין אין לחוש, והב"ש בסימן קמ"ט סק"ד כתב מנ"ל זאת, ולפמ"ש י"ל שזהו טעמו דנגד איסור אשת איש הוי טפי חזקת כשרות שיצרן תקפן ובא עליה לשם זנות משנאמר שמבקשים להתיר איסור אשת איש, אלא דצ"ע דאם האשה לבד אמרה שלא נתכוונה לקידושין איך נחזיקה שעכשיו תקלקל עצמה באיסור אשת איש ויהיו בניה ממזרים שזה עבירה יותר מביאת פנויה, ודוחק לומר דמחזקינן לה דהשתא איתרע חזקתה לגמרי ורוצה לעבור איסור אשת איש ומעיקרא היתה חזקתה בכשרות אפילו באיסור פנויה לא עבדה דזהו דחוק ורחוק, ועוד דא"כ אשה פנויה שנתעברה נחזיקה בחזקת אשת איש ונאמר שנתקדשה לאחד וביאתה בהיתר ולא נימא שזינתה ולא תהיה מותרת לינשא, וכ"ש לדעת הגאונים שכל אשה שתבעל בפני עדים בחזקתה לשם קידושין נבעלה איך נאמר שנתעברה בזנות, ואיפשר דהגאונים לא אמרו רק בהודו שלשם קידושין נבעלה דאמרינן דהוי כקידושין בעדים, דלא תימא דלא אמרינן הן הן עדי יחוד א"כ אף שנתכוונו לשם קידושין לא מהני דסתם ביאה לאו לשם קידושין הוא לכן אמרינן מסתמא אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וסתמא לשם קידושין הוא אבל באמרה בפירוש שלשם זנות נבעלה א"צ גט, ומיושב מה שטען הרשב"א על הגאונים מהך דנושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו דבטענו שלא נתכוונו לשם קידושין לא חיישינן לקידושין והיינו מטעמא דפרישית דלא שייך להחזיקן בחזקת כשרות ורוצים לעבור איסור אשת איש, גם קשה למה לא יהיה הבעל נאמן במה לו לשקר דהא בידו לגרשה, ובקידושין דף פ"ג איתא מה לי לשקר לחזקה דמיא אליבא דכ"ע, ועיין בר"ן שם בקידושין שכתב דהך מה לי לשקר עדיף מחזקה כיון שהוא בידו, ורבי נתן ס"ל כעדים דמי א"כ למה לא יהיה נאמן נגד הך חזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, מיהו גם בהך דפ' המדיר בקידש על תנאי ובעל ג"כ קשה על זה וצ"ע:

שם תנן ומודים בנתגרשה מן האירוסין כו' ואי בשראוה שנבעלה מה לי מן האירוסין כו'. ויש לדקדק לפמ"ש הרמב"ם בפ"י מגירושין דדוקא באשתו שגירשה אמרינן חזקה זו אבל בשאר אשה מסתמא לשם זנות בעל, א"כ קשה דילמא להכי מן האירוסין שאין לבו גס בה הויא כאשה אחרת דהא ע"כ טעמא בעי דבאשה אחרת לא אמרינן הך חזקה וי"ל בלבו גס בה מסתמא דיבר עמה לבעלה לשם קידושין, משא"כ מן האירוסין אינה אלא כאשה אחרת, ויש ליישב:

והרא"ש הסכים עם הרמב"ם וביבמות פ' כיצד הסכים עם הגאונים בבא על שפחתו דאמרינן מסתמא שיחררה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, וברמב"ם מבואר דחשיב ואין צריך לומר בשפחה שהוא ביאת זנות, ועיין בב"ש סימן ט"ו סק"ט ובר"ס קנ"ו, ואיפשר לומר דהרא"ש לשיטתיה אזיל דודאי טעמו של הרמב"ם דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והרי בידו לעשותה בעילת מצוה, וקשה הא אם יבעול לשם קידושין יצטרך ליתן לה כתובה אי יש כתובה לארוסה משא"כ בבועל לשם זנות, וא"כ י"ל שלא ביקש להתחייב כתובה ובעל לשם זנות, מיהו ברמב"ם יש לומר דלשיטתיה אזיל דס"ל שאין כתובה לארוסה, אבל הרא"ש לשיטתיה דס"ל יש כתובה לארוסה כמ"ש בפ' נערה סי' ד' א"כ י"ל באשתו שגירשה אפילו מן האירוסין י"ל שבעל לשם קידושין ואינו מפסיד הכתובה שהמגרש אשתו והחזירה ע"מ כתובה הראשונה החזירה לכן אמרינן שבעל לשם קידושין שכבר נתחייב לה כתובה מאירוסין הראשונים, משא"כ בשפחתו נהי דאמרינן ששיחררה מ"מ לא אמרינן שקידשה דא"כ יפסיד הכתובה ובמקום פסידא לא שייך חזקה זו, ולפ"ז הכא מיירי דעדיין לא גבתה כתובה הראשונה, ודו"ק וצ"ע:

בתוס' ד"ה בגט קרח כו' הא דלא תנא לה כו' אומר ה"ר יוסף כו' עכ"ל. דבריו דחוקים, ולולא דבריהם היה נלע"ד דודאי הך דגט קרח איירי שחתמו כל העדים שהזמין רק שעשו קשרים יותר מן העדים דאילו חסר מאותן שהזמין ודאי פסול שלא נתקיים תנאו ובכולכם כולם צריכים לחתום אי משום עדים אי משום תנאי כדלעיל דף י"ח ע"ב, אלא ע"כ איירי שאין הפסול רק מכח שנחסר עדים למנין הקשרים, וא"כ לכאורה נראה כיון דאינו אלא משום גזירה אם לא נישאת יש תיקון להשלים ע"א מן השוק שיהיו כפי מנין הקשרים כדאיתא לקמן השלם עליו עבד מן השוק וכפיר"ת לקמן, וא"כ הכא דוקא בכנסה גזרו שתצא מזה ומזה אבל מעיקרא יש תיקון להשלים החסרון והיינו אם חתומים הראשונים הם כשרים, משא"כ בהנך דלעיל הוא מעוות בכתיבה ואין לו תיקון, והשתא באה המשנה על סדרה דלעיל בכולהו טעותי אין תיקון לגט להשלים כיון שנכתב שלא כהוגן ופסיק דאף אם לא נישאת עדיין אם תינשא תצא מזה ומזה והדר תנינן המקרה והחשש שבא לאחר כתיבת הגט כתב לגרש אשתו וכו' והדר תני החשש לאחר נתינת הגט, ושוב תנא התנא מה שמתהוה אחר כניסתה ע"י הגט דקודם כניסה איפשר להשלים החסרון והיינו כשהיו הראשונים כשרים וההשלמה חסר וזה הפסול אינו אלא אחר כניסה ודו"ק:

(דף פ"ב ע"א) בתוס' ד"ה צא כו' ומיהו בקונט' פירש כו' משמע שסובר דבעינן זה בפני זה ומה שפירש ועדיין לא נמסר לה ר"ל שהעדים לא חתמו כו' עכ"ל. לפענ"ד הוא דחוק בפירש"י, אלא נראה דס"ל דכיון דכבר חתמו הצריכים לגט זה בפני זה אין חתימתן בטילה רק הנוסף צריך לחתום בפני הראשונים שלא יטעה שיסבור שא"צ זה בפני זה כי לא ידע שהראשונים חתמו זה בפני זה אבל אותן שכבר חתמו ונצטרפו אין לחוש בהם לטעות, ולהכי כתב רש"י שעדיין לא נמסר שאם כבר נמסר הרי נמסר בפסול וצריך להחזירו לבעל ולחזור וליתנו לכן פירש"י שעדיין לא נמסר כפשוטו, וגם מה שפירש"י הסופר לפענ"ד הוא טעות סופר וצ"ל הבעל והעדים בפנינו, נמצא פירש"י הוא הכרעה בין רבינו משולם לה"ר אלחנן ודו"ק:

סליק פרק שמיני המגרש פרק תשיעי במשנה המגרש את אשתו וא"ל הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני כו'. לכאורה דאם לא אמר אלא הרי את מותרת אלא לפלוני שאינה מותרת רק לפלוני דהך אלא הוי כמו אלא דלעיל כמ"ש התוס' לקמן ד"ה אמר רבינא רק משום דאמר הרי את מותרת לכל אדם מפרשינן דאלא היינו חוץ, ויש לדקדק דהא לעיל פרק מי שאחזו דף ע"ב גבי מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט דמספקא לן אי תנאה הוי אי חזרה הוי, וא"כ קשה נימא דפליגי ר"א ורבנן דר"א ס"ל אלא לפלוני חזרה הוי ומותרת רק לפלוני שחזר מן הרי את מותרת לכל אדם ואמר אלא לפלוני, ורבנן מספקא. להו אי הוי חוץ או חזרה לכן אסורה לכל, אבל בחוץ מודו רבנן דהוי גט, ונראה ליישב דבלא"ה הקשה הפני יהושע למאי דקאמר בש"ס אי אלא חוץ הוא בעל מנת מודו רבנן דתנאה הוי וקשה לפ"ז למה נקט יטלנו הימנה ויחזור כו' ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם הל"ל דיטלנו ממנה ויחזור ויאמר לה ע"מ שלא תנשאי לפלוני דנשארה באיסור על אותו פלוני כמו שנתנו לה תחילה, ונדחק ליישב, ונראה ליישב לנכון דבגמרא לקמן דף פ"ד ע"ב אמר כמאן כרשב"א דצריך דוקא ליטלנו ממנה דלרבי סגי שיאמר לה הא גיטיך, ומשני אפי' תימא רבי הואיל וקנאתו ליפסל בו מן הכהונה הרי דס"ד דלרבי א"צ ליטלו ממנה וא"כ י"ל דאי הוי נקט ליטלו כו' ולומר על מנת הוה מצינן למיטעי דבחוץ סגי שיאמר לה הא גיטיך והא דקאמר יטלנו ממנה היינו משום דכשאומר על מנת דהוי תנאי א"כ אי איפשר שיאמר כשהוא בידה דהא בעינן תנאי קודם למעשה וכאן שכבר נתנו לה הוי מעשה קודם לתנאי לכן בהכרח צריך לחזור וליטלו ממנה דודאי בשכבר נתן לה הגט הוי מעשה קודם לתנאי לכ"ע אפי' לשיטת הרמב"ם ואפי' להפוסקים החולקים על הרמב"ם וס"ל דבעינן הדיבור של התנאי קודם