גרש ירחים רנב

דלא מיקרי לא מינטר רק משום דאיפשר דשדי ליה זיקא קודם שיבא לחצירה, אבל בשביל כלב שפיר מיקרי מינטר דאין שהייה כ"כ קודם שירד, מיהו לפ"ז איפשר דלמאן דאמר קלוטה כמי שהונחה דמיא איפשר דאפי' למעלה מג' מיקרי מינטר כיון דכמי שהונחה דמיא, אלא די"ל גם בזה דאף דכמי שהונחה דמיא מ"מ חצירו לא מיקרי כי אם כשהוא בטוח שירד לחצר דבענין אחר לא הוי דומיא דידה, והכא בטרסקל כיון דאתי זיקא ושדי ליה חוץ לחצר לא מיקרי מינטר והטרסקל עצמו לא מיקרי חצר משתמרת כיון שגבוה למעלה ממחיצות החצר והיא למטה לא מיקרי עומדת בצד ביתה, וא"כ בלא"ה א"ש בפשיטות דכשהוא בגובה למעלה לא מיקרי עומדת בצד חצירה דלא מינטר על ידה, וא"כ בסמוך לגג כיון דחשוב כאילו מונח על הגג הוי כמו מינטר על ידה ועומדת בצידה דכשינוח שפיר מינטר על ידה, אבל בטרסקל אפילו לאחר שמונח על הטרסקל לא מינטר על ידה הוי כאינה עומדת בצד חצירה, ודוק היטב:

(ע"ב) בתוס' בד"ה פנימית כו' מה שפירש בקונטרס כו' דא"כ אדמפליג כו' ליפלוג בחצירות גופייהו כו' עכ"ל לכאורה נראה לפי מה שפירש"י דבקופות אפילו לאויר פנימית אינה מגורשת דאין אויר כלי קונה, אם כן זה אינו בחצירות דאויר חצר ודאי קונה:

בא"ד כדפריך גבי עובדא דר"ג וזקנים כו' מפני בני ביתו כו' עכ"ל וקשה א"כ תיקשי מאי מהני לעיל תיחוד ותפתח הא לא היה הפסק בין מקום המושאל למקום שהוא שלו, ואיפשר כיון דהיא נעלה החדר לא איכפת לן במה שבני ביתו של הבעל יש להם השתמשות בכל החדר, מיהו כל שאלת מקום קשה הא לא אושלה רק מקום וההשתמשות שלו וצ"ע, ולסברא שכתבו לחלק בין שהיא עומדת שם ניחא הכל ודו"ק:

בד"ה דהא לא נח פי' בקונט' כו' ואין נראה כו' מכי מטא לאוירא דמנא קנייה כו' עכ"ל. כל הראשונים דחו פירש"י מכח קושיא זו, ולפענ"ד אין כאן קושיא כלל על פירש"י דשפיר י"ל דאויר כלי אינו קונה, מיהו כיון דמבואר לעיל בפחות משלשה לגג כגג א"כ י"ל דנהי דאויר כלי אינו קונה מ"מ בפחות משלשה לשולי הכלי הוי ככלי ולא קאמר רש"י רק בהגיע לאויר פנימית רחוק שלשה משולי הכלי, א"כ קאמר שפיר כי מטא לאוירא דמנא קניא ויי"נ לא הוי עד דמטא לארעיתא דמנא, והא דנקט בשתי קופות ולא אשמועינן הא בקופה אחת דאויר כלי אינו קונה י"ל דקמ"ל אף שהחיצונה מרוחקת מן הפנימית והקרקע שלה והוי ס"ד דכיון דקרקע שלה היא א"כ הוי כחצירה שמוקף מן קופה שלו קא משמע לן כיון דאין הקופה משועבדת לקרקע לא מיקרי חצר משתמרת, ודוק היטב:

במשנה ב"ש אומרים פוטר כו' בגט ישן. ומקשין הראשונים הא ה"ל מוקדם וכתבו דמיירי ע"י שליח, רק על הרמ"ה והרא"ש הקשו דהרמ"ה שהביאו הרא"ש כתב דדוקא במוסר מידו לידה אבל ע"י שליח לא תינשא לכתחילה דבנותן לה בעצמו אמרינן דגם הוא חייש לפגמא דבריה ומסתמא לא בא עליה משא"כ ע"י שליח, וע"ז קשה דה"ל מוקדם, ועיין ב"ש סימן קמ"ח שהאריך בקושיא זו וגם בפני יהושע, ולענ"ד נראה דהא בלא"ה לטעמא דהרמ"ה דשליח לא מימלך בבעל, א"כ נראה דאם נמלך בבעל תינשא לכתחילה, וא"כ למה כתב הרמ"ה דדוקא בנתנו מידו לידה, וצ"ל דבהא ודאי אמרינן לא פלוג בשליח בין נמלך ללא נמלך וא"כ י"ל מ"ש בנתנו מידו לידה היינו משום דכיון דע"י עצמה ה"ל מוקדם וגם ע"י שליח לא תינשא לכתחילה א"כ י"ל כשנתנו מידו לידה והיינו שעושה לאשה עצמה שליח להולכה כדלעיל דף כ"ד דמוקמינן דאשה עצמה מביאה את גיטה באומר הוי את שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם שויא שליח להולכה וקבלי את גיטך דבכה"ג שהדבר נעשה ע"י האשה עצמה ודאי תינשא לכתחילה, כן נ"ל נכון ודו"ק:

בפירש"י ד"ה גיטה קודם לבנה שמא ישהה הגט כו' ויאמרו משנתגרשה נולד והוי פגם עכ"ל. ותמוה לי דטפי אית לן למיחש דכיון שיחשבו שנתגרשה מזמן הכתוב בגט א"כ לא נחזיקו לבן המגרש די"ל שזינתה עם אחר וכשימות בלא בנים תיזקק אשתו ליבום ותתייבם לאחיו ובאמת הוא בנו והבנים ממזרים מאשת אח שלא במקום מצוה, גם יוכל לישא אחותו מאביו מאחר שמחזיקין אותו לבן פנויה ותלינן ברובא דעלמא, ואף דאם לא נבדקה אמו הולד שתוקי ואסור בקהל, מ"מ לפמ"ש בב"ש בסימן ג' ס"ק מ"ג ובס"ק מ"ו דהיכא דאין חשש ממזרות מותר לישא אשה ואין חוששין שמא ישא אחותו, א"כ כ"ש שיש לחוש לזה טפי מפגמא בעלמא וצ"ע:

בתוס' ד"ה ב"ש כו' בירושלמי מפרש כו' דב"ש כו' הילכך מזוהמת היא בעיניו כו' עכ"ל. לכאורה קשה דלאו כללא הוא דאם היא חפיצה להתגרש או שמרדה בו למה לא יגרשנה, וכן בהנך דפ' המדיר שהדירה דיוציא ויתן כתובה ודאי אינה מזוהמת כי לא מצא בה ערות דבר, וא"כ קשה איך כייל כללא דפוטר אשתו בגט ישן דאיכא כמה גווני שמתגרשת בלא ערות דבר ויש לחוש לגיטה קודם לבנה ואיך כייל ב"ש דפוטר אדם אשתו בגט ישן וצ"ע, עמ"ש בסוף מכילתין אי"ה:

בד"ה וצריכה גט מזה ומזה פי' בקונטרס כו' ואין נראה לה"ר יוסף כו' עכ"ל. בודאי תמיה קיימת על פירש"י בזה, וכבר נתעורר בפני יהושע ליישב בכמה דרכים וכולם בחזקת סכנה באין פותר על נכונה, עיין בספרי גט מקושר דף נ"ג מה שדחיתי דברי הפני יהושע, ואשר אחזה אנכי אחרי אשר החילותי לחבר על מסכתא זו, נ"ל דמשמע ליה לרש"י דודאי ל"ל שיהיה מילתא דפשיטא שיהיה מן הראשון ממזר ודאי דהתינח כשידע שהגט פסול וקידשה, אבל אם לא ידע שהגט פסול היו נראין הדברים שקידושי שני קידושי טעות הם דודאי אין לך מקח טעות גדול מזה שאסורה לו א"כ בכה"ג אין לומר שיהיה הולד ממזר מן הראשון מן התורה כיון דקידושי שני טעות הם דאטו ברשיעי עסקינן שידע שהולד ממזר ואעפ"כ ישאנה ואין לך מום גדול מזה, נמצא לפ"ז לא היתה ראויה להצריכה גט משני כלל וע"כ מטעמא דיאמרו גירש ראשון כדין ונשא שני, אלא דמפירש"י נראה שכתב אם החזירה הראשון הוי ממזר מדרבנן אפי' נימא דבכל גווני איירי אפי' עבר השני ונשאה אף שידע שהגט פסול מ"מ כיון דהש"ס לא מפליג כלל בין היכא שידע שהוי ממזר מן הראשון מן התורה ובלא ידע אינו רק ממזר מדרבנן ואסור בממזרת, לכן ס"ל לרש"י להשוות החילוקים לגמרי והיינו דודאי לר"מ דס"ל דעשו חכמים חיזוק לעשות הולד ממזר כאילו היה הגט בטל מן התורה א"כ כ"ש שראוי לעשות חיזוק לדבריהם להפקיע קידושי שני וכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש, ובקל מצינו בימי הש"ס הפקעת קידושין כשעשה שלא כהוגן כדאיתא ביבמות דף ק"י בחטפה אפקעינהו לקידושין וכ"ש בכה"ג דהוי' אשת איש מדרבנן שיש לחזק שיפקיעו קידושי השני לכן לא משוינן פלוגתא דבכל אנפי הולד ממזר מדרבנן כיון דלא מפליג ביה הש"ס, נמצא לפ"ז ס"ל לרש"י דגם משני אינו רק ממזר מדרבנן כיון דמן התורה הגט כשר, אבל מ"מ גם קידושי השני הפקיעו וגם מראשון אינו רק ממזר מדבריהם, ולזה כתב רש"י דאע"ג דראוי להפקיע קידושי שני לגמרי מ"מ לא סגי בלא גט שלא יאמרו גירש זה ונשא זה בהיתר ואשת איש יוצאה בלא גט, נמצא לפ"ז גם לפירש"י גם מן השני אינו ממזר דאורייתא ודלא כהב"ש, וכבר השגתי עליו בספרי גט מקושר דף נ"ג ע"ד ע"ש, ודוק היטב. וכ"ש לפמ"ש דגם רש"י מודה דמן השני נמי רק ממזר מדרבנן:

(דף פ' ע"א) בתוס' ד"ה ושם עירו כו' אור"י כו' אבל עיר שנולד בה אפי' שינה כשר כיון שא"צ כו' עכ"ל. בפני יהושע הביא הקושיא בשם הגאון מהר"א ברודא דא"כ תיקשי בהיה במזרח וכתב במערב ממנ"פ בלא כתבו אם כשר למה יופסל שינוי ואם פסול ליתני לא כתבו כלל, ועמ"ש בספרי גט מקושר אות ק"ח סק"ו דף נ"ד ע"ג והארכתי שם, ונראה עוד דודאי אין הוכחה דליתני לא כתבו כלל רק בשמות דבעינן לכתבן מן התורה שיהיה מוכיח מתוכו כשיטת התוס', וא"כ בשינה השם הרי אין כתוב השם כלל ופשיטא טפי דפסול בשינוי מלא כתבו דבשינה איכא תרתי לריעותא שאינו מוכיח מתוכו ואדרבה מורה ההיפך שאין זה המגרש, אבל במקום סופר ועדים כשתימצי לומר לא כתבו פסול היינו ע"כ מטעם שלא עשה כתיקון חכמים שעשו חיזוק לדבריהם לפוסלו אפילו דיעבד דאל"כ לא מיקיימא תקנתא דרבנן, וא"כ לא מוכח בכתב המקום רק שטעה די"ל דטעות לא שכיח ולא גזרו ביה רבנן וא"כ אין ראיה מלא כתבו לשינוי ולק"מ ודו"ק, ועמ"ש עוד שם בארוכה באות קי"ז בהג"ה לדחות הך כללא דהיכא דלא כתבו כשר יוכשר גם בשינוי דליתא:

בד"ה מפני מה כו' וא"ת והא אמרינן בפ"ק דע"ז ובגולה אין מונין אלא למלכי יון בלבד עכ"ל. עיין בפ"י שהקשה דאי איפשר לומר שלא היה מונין רק למלכי יון דהא בתשרי מנינן למלכי אומות העולם כדאיתא בריש ר"ה, והוקשה לו הא דבב"ב פ' ג"פ משמע שהיו מונין למלכים שעמדו, ע"ש שהאריך, ולא ידעתי מאי קשיא ליה דודאי בגולה משמע בבבל ולא בארץ ישראל כדאיתא בר"ה דף כ"ד מאי גולה זו פומבדיתא, וכן בסנהדרין ראשי גליות שבבבל, ובגמרא לקמן משמע דגם בבבל כתבו לשנות מלכים כדאיתא לקמן אסטנדרא דבשכר, וכן אמוראי דבבל דאיירי לקמן משמע דאפי' בבל בעינן לשנות מלכים:

בד"ה כי יתביתו כו'. עיין בספרי גט מקושר דף נ"ג באריכות:

בא"ד אך קשה לר"י דבפ' ג"פ משמע דגיטין מאוחרין כשירים כו' עכ"ל. והקשה הפני יהושע עד דמייתו התוס' מרחב"ג לייתי מרבנן דהשיב רבי דאין זמנו של זה כשל זה אלמא מאוחר פסול, ע"ש שהאריך, ולא הבנתי קושייתו דמ"מ סוגיין דעלמא דמאוחר כשר כמבואר בב"ב דף קע"א ע"ב, וא"כ ע"כ ליתא לתשובת רבי, רק התוס' הביאו ראיה דלא תימא דבגט מיפסל טפי מטעם שהקשו התוס' לעיל דף י"ז הביאו מר' חנינא דמשמע אפי' בגט כשר דודאי בגט נמי איירי דעיקר תקנת מקושר אגט היה ובשטרות תיקנו שלא תחלוק בין גיטין לשטרות כמבואר בריש פ' גט פשוט א"כ תקנת רבי היתה על שטרות, מ"מ לדידן דמאוחר כשר בשטרות א"כ ליכא מאן דפליג ארחב"ג לענין גט עכ"פ דאי מאוחר כשר גם בגט כשר, ובהיה במזרח אפילו לדידן עכ"פ פסול לכתחילה כמבואר בתוס' לקמן, ובזה ניחא נמי שדייק בפני יהושע דילמא מאוחר כשר ע"י שליח, ולפ"ז לק"מ דלרחב"ג משמע דמאוחר כשר דומיא דשאר שטרות דכשר לגמרי בלא שליח ואין מקום להקושיא: