גרש ירחים רנ

הבעל וממילא אין גט, ולישנא דמה שקנתה לאו דוקא אלא שלא נתן לה כלום רק לקבל הגט וסירכא דלישנא דלעיל נקט דאפי' בחצירה אינה מגורשת דאמרינן מה שקנתה אשה קנה בעלה ואין כאן לא קנין ולא גט, א"כ כ"ש כאן די"ל כיון שבאין לדון אם קנתה ע"י הגט המקום אמרינן דלא קנתה ואין כאן לא קנין ולא גט כיון דלא אמרינן גיטה וחצירה באים כאחד, דלעיל נמי כשיהיה גט החצר שלה אלא משום שאין החצר שלה רק מכח הגט אמרינן אין גט ואין חצר, וזה שייך נמי כאן והיינו מה שקנתה אשה קנה בעלה היינו מה שקנתה המקום להתגרש נשאר ברשות בעלה ודו"ק, וצ"ע:

בא"ד ור"ת מפרש דאע"ג דבמתנה כו' ותדע כו' ואע"ג דאכתי הבעל אוכל פירות כו' עכ"ל. וקשה לי לפ"ז מאי פריך לעיל מה שקנתה אשה קנה בעלה הא מצי לאוקמא בנכסים שנפלו לה קודם שנשאת דמכרה ונתינתה קיים לדינא דמתני' כדאיתא במשנה ר"פ האשה שנפלו, וצ"ע:

בגמרא ומ"ס חצר משום שליחות איתרבאי. וקשה איך תתגרש בעל כרחה ע"י חצירה וכי יכול לעשות שליח שתתגרש בע"כ, ואם נימא גזירת הכתוב הוא כמו בגנב אע"פ שאינו רוצה לקנות קמה הגניבה ברשותו לענין אונסין א"כ יגרשנה בע"כ ע"י שליח ג"כ, וי"ל דא"כ ושלחה ל"ל שהיא עושה שליח תיפוק ליה דמהני מכח שליחות שלו בע"כ, מיהו קשה דילמא צריך ושלחה לאקושי קידושין לגירושין שיכולה לעשות שליח קבלה לקידושין ג"כ ולעולם מצי מגרש לה בע"כ ע"י שליח לפום סברא דס"ל דחצר משום שליחות איתרבאי:

ועיין בר"ן שהביא דברי חידושי הרשב"א שאם נתן הגט בחצירה ואמרה תזכה לי חצירי שהיא מגורשת, ולא עוד אלא אפילו לא נתנו שם עדיין ואמרה זרוק לי גיטי בחצירי ותזכה לי חצירי מגורשת דחצר לא גרע משליחות ע"ש, והר"ן הקשה עליו דבגוונא קמא שכתב הרשב"א שאם נתן הגט בחצירה ע"כ איירי שאמר לה הא גיטיך דאל"כ לא הוי החצר בשעה שזרקו לא שליח שלו ולא שליח שלה, וע"כ איירי שא"ל אח"כ הא גיטיך וא"כ היינו גוונא בתרא שאמרה זרוק לי גיטי ותזכה לי חצירי דבשעת נתינה לא הוי רק לפקדון ע"ש, ולפענ"ד יש לפרש דברי הרשב"א דבלא"ה הקשה הר"ן עליו על גוונא בתרא שאמרה זרוק לי גיטי ותזכה לי חצירי למה תתגרש ניחוש שמא חזרה בה, וקושיא זו אינה מובנת דהא הרשב"א כתב דלא גרע משליחות א"כ כי היכי דלא חיישינן בעבדה שליח שמא חזרה בה וביטלה השליחות הכי נמי לא חיישינן באמרה תזכה לי חצירי שמא חזרה בה, וא"כ י"ל דבגוונא קמא פשיטא ליה להרשב"א טפי כיון שכבר נתן הגט בחצירה לא שייך שמא חזרה שהרי ידעה שהגט בחצירה, לזה כתב ולא עוד היינו דאף שלא נתן עדיין הגט בחצירה לא חיישינן לחזרה כמו בכל שליח דלא חיישינן לביטול השליחות, ולא ידעתי איך מדמה הר"ן באמרה תזכה לי חצירי לצווחת להתגרש דא"כ גם בשליח נימא דילמא חזרה, וע"כ לאו בחדא מחתא מחתינהו וכמו שדייק הרשב"א דלא גרע משליחות:

אלא דתמוה לי מ"ש הרשב"א הראיה מן הירושלמי נתן לה גיטה ואמרה תזכה לי חצירי שבעכו אמר רבי חנינא נעשית כמו שהיתה ידה ארוכה, וכתב הרשב"א אא"כ תדחה דרבי חנינא כרב אושעיא ס"ל, ותמוה לי דמשמע לרב אושעיא ודאי אפי' בע"כ מתגרשת דחצירה כידה ומתגרשת אפי' בע"כ דאין חילוק לרב אושעיא בין עומדת בצד ביתה או לא, וא"כ ל"ל למימר תזכה לי חצירי שבעכו, וע"כ לא ס"ל כרב אושעיא ואפילו הכי מתגרשת באומרת תזכה לי חצירי שבעכו הרי מפורש כדברי הרשב"א ז"ל:

שם חד מקום מושלי אינשי תרי מקומות לא מושלי אינשי. צ"ע הא לא מושיל רק מקום לקנות הגט ואם מושיל לה הפיסלא לא מושיל לה החצר רק א' מהם מקום שיונח הגט בו, ואיפשר לומר דהא צריכה להחזיק במקום שמשאיל לה כדלעיל תיחוד ותפתח א"כ כשמחזקת בחצר ע"כ לקנות שאילת כל החצר ואם גם הפיסלא תהיה שאולה לה הוי שני מקומות, וצ"ע:

(דף ע"ח ע"א) בתוס' ד"ה כגון כו' וא"ת ותיפשוט כו' עכ"ל איפשר לומר לפי מאי דמקשינן מה שקנתה אשה קנה בעלה ומשנינן בכתב לה דין ודברים מיהו בידה ודאי מתגרשת א"כ בקלתה קשורה יש לומר דהוי כידה ולא צריך לכתוב דין ודברים, וא"כ לא מוכח די"ל דלהכי מוקי בקלתה תלויה או קשורה דכה"ג הוי כידה, ובזה איפשר ליישב פירש"י לקמן דף ע"ט ע"ב דפירש"י אויר כלי אינו קונה והתוס' הקשו מע"ז, ולפ"ז י"ל בתופסת בידה הוי כידה להכי אפי' מאוירא קניא, ע"ש ומ"ש שם ודו"ק וצ"ע:

בד"ה אינו כו'. עיין בספרי גט מקושר:

במשנה היתה עומדת ברה"ר כו'. בסוגיא זו כבר הארכתי ותמצא בהלכות קידושין סימן ל"א בארוכה וקצת נוסף אכתוב:

בגמרא וליחזי הי מינייהו קדים. צ"ע מנ"ל דתיקנו ד' אמות קודם . שבאה המציאה לד' אמות דילמא לא תקינו ד' אמות רק כשבאה המציאה לתוך ד' אמותיו אבל כל שלא באה המציאה לד' אמות לא איכפת לן דטעמא משום אינצויי א"כ די לתקן כשבאה המציאה תוך ד' אמות, אבל שנאמר שאם בא א' קודם לחבירו בד' אמות וכשבאה המציאה בא גם חבירו לד' אמות שיזכה הקודם כיון שעדיין לא היתה המציאה בתוך ד' אמות, וא"כ כשהיה תוך ד' אמות בטרם שזרק הגט י"ל שניהם שוין כיון כשבא החפץ שניהם היו תוך ד' אמות וצ"ע, גם קשה דילמא היה רשות שלו תחילה וכשכבר באו שניהם לד' אמות הפקיר רשותו לרבים, נמצא שבשעת זריקת הגט שניהם תוך ד' אמות ובשעה שהיה רשות של הבעל לא שייכי ד' אמות, גם קשה לי למאי דאיתא בב"מ בנפל אמרינן בנפילה ניחא ליה דליקני בד' אמות לא ניחא ליה דליקני א"כ כיון שהבעל רוצה שתתגרש א"כ לא ניחא ליה שיקנו לו הד' אמות, וא"כ אפי' הוא עומד ג"כ בד' אמות תתגרש דהא לבעל לא ניחא ליה דליקנו לו הד' אמות, מיהו לזה י"ל דלא תיקנו ד' אמות בגט רק דומיא דבמציאה וכיון דבמציאה מסתמא הוה ניחא ליה שיקנו לו הד' אמות גם בגט לא תיקנו שיהיו הד' אמות שלה, ובהכי ניחא מה ששמעתי מקשין דילמא היה אחר תוך ד' אמות ואח"כ באו האיש והאשה בעוד האחר כאן והלך האחר נמצא שהד' אמות נשארו לשניהם, ולפמ"ש נראה דלזה שלא בא החפץ לרשותו לא שייך ביה הקנין ד' אמות כלל דלא איכפת ליה בקנין ד' אמות כיון שהלך לדרכו בטל קנינו לגמרי דלא ניחא ליה דליקני, ואפי' לאידך תירוצא דבב"מ דבשדה דבעה"ב לא תקינו וליתא לתירוצא דבנפילה ניחא ליה דליקני מ"מ פשוט דלא תקינו ליה שיהיו הד' אמות שלו רק בעודנו שם ובאה מציאה אח"כ, אבל אם הלך קודם שבאה המציאה איגלאי מילתא דלא היו הד' אמות שייכים לו כלל והם לזה שבא קודם והמציאה באה בגבולו דאין דעתו כלל לקנות אם לא איתרמי ליה מציאה גם אין לו רשות לעמוד ולהתעכב במקום דריסת רבים, לכן כשהלך לדרכו נשארים הד' אמות למי שקדם לבא בהם מחבירו הנשאר, כן נ"ל ודו"ק:

(ע"ב) בתוס' ד"ה רבי יוחנן כו' וקשה כו' דקטנה כו' ויש לה ד' אמות כו' עכ"ל. איפשר לומר דבקטנה לא מהני יכול לשומרו דהא בקטן חשבינן ליה אבידה מדעת בפ' הספינה דף פ"ז ע"ב, א"כ ע"כ צריך ד' אמות דוקא ואף דבעינן יודעת לשמור את גיטה ולעיל פ' התקבל דף ס"ה חשיב גם בקטנה יודעת לשמור גיטה, איפשר דיכולה לשמור הוי טפי מיודעת לשמור גיטה דהיינו רק לפי שעה בעלמא אבל לשמירה גמורה אינה בקטנה וא"כ דוקא בקטנה בעינן ד' אמות ודו"ק, וצ"ע כי לא מצינו בראשונים לחלק בזה בין גדולה לקטנה:

בא"ד ועוד קשה דרב אשי אית ליה התם בר"ה כו' עכ"ל. איפשר המשך דברי התוס' דבלא"ה לא קשיא להו די"ל דדוקא במציאה לא תיקנו ד' אמות בר"ה דדחקי בה רבים וזה לא שייך רק במציאה שכל אחד יוכל לזכות בה, אבל היכא דתליא בדעת אחרת י"ל אפי' בר"ה דאין אחר יכול לזכות שלא מדעת מקנה, אבל אחר שהביאו התוס' דילפינן מציאה מגט, א"כ אי הוי בגט תיקון ד' אמות ה"ה במציאה ותיקשי שפיר ודו"ק:

בד"ה והא כו' וא"ת ולישני כו' ולכך הוי ספיקא כו' עכ"ל. איפשר לומר דמספיקא כיון דהגט אינו בידה איכא לאוקמיה בחזקת הבעל שהוא מרא קמא ולא נכנס הגט לרשותה ואינה יכולה להתגרש בגט זה, אבל בשתי כיתי עדים י"ל רבה ורב יוסף לשיטתייהו דס"ל ביבמות דף ל"א דתרי ותרי ספיקא דאורייתא, א"כ גם לענין ממון לא מהני חזקת הבעל כדמשמע התם ביבמות דמנכסי דבר שטיא דייקינן דהוי ספיקא דרבנן א"כ לרבה ורב יוסף גם לענין ממון הוי ספיקא דאורייתא ודו"ק, עמ"ש בחידושי להלכות קידושין סימן ל"א סק"ח לדעת הגמ"ר מיקרי מקדש בלא עדים ולא קשיא קושיית התוס' ודו"ק ע"ש:

בד"ה שניהם כו' פי' אין יכולין כו' אבל אם אין יכולין לשומרו כלל כו' עכ"ל. וכן הך דהוא יכול לשומרו והיא אינה יכולה לשומרו היינו נמי לבדה אבל עם הבעל יכולה לשומרו כמ"ש רש"ל בשם הגליון, וצ"ע אם הוא תוך ד' אמות שלה רק שאין יכולה לשמרו אם היא מגורשת, ועיין לקמן דף הסמוך דפריך הא לא מינטר ופירש"י אם בא כלב ונטלו אמאי מגורשת מן האויר א"כ משמע בנח אף שאינה יכולה לשומרו הוי גט, ובהכי ניחא דלא מקשו התוס' אהא דהוא יכול לשומרו והיא אינה יכולה לשומרו כדמקשי הגליון דל"ל הוא יכול לשומרו דיש לפרש תוך ד' אמות שלה לכן אם שניהם אין יכולין לשומרו י"ל דשפיר הוי מגורשת מכח ד' אמות, אבל אשניהם אין יכולין לשמרו ע"כ איירי חוץ לד' אמות קשיא שפיר דפשיטא דאינה מגורשת אם אינה יכולה לשומרו ודו"ק וצ"ע:

בד"ה לגיטין כו' פי' בקונטרס משום דבגט נתינה בע"כ כו' הקשה ר"י לר"י דלדבר אחר נמי אמרו כו' עכ"ל. לעד"נ ליישב ע"פ מ"ש בספרי גט מקושר דבגיטין הוי נתינה בע"כ נתינה והגט נעשה ברשותה ע"י הנתינה, אבל בחוב אף שמחזיר לו החוב בעל כרחו אינו רק פוטר עצמו מן השיעבוד מ"מ לא נכנסו המעות ברשותו של המלוה שלא מדעתו כשאינו רוצה לקנות, וא"כ בעינן דוקא שנתנו לחצירו של המלוה ממש, אבל בתוך ד' אמות לא מהני דלא ניחא ליה למלוה לקנות וכ"ש ביכול לשומרו לחוד, וכן משמע בטח"מ ובש"ע סימן ק"כ דדוקא באמר זרוק לי חובי בתורת גיטין מהני ד' אמות:

בד"ה מחצה כו' הכא לא שייך כו' עכ"ל. והקשה המהרש"א לרבה ורב יוסף דמוקי בשתי כיתי עדים א"כ תיקשי נימא המוציא