גרש ירחים רמט

בפני יהושע דייק דאי אין לבעל פירות משעת כתיבה א"כ לא קשיא דמיד שחתם הגט אין לו פירות, ולכן כתב דהקושיא אליבא דר' יוחנן דסבירא ליה דיש לבעל פירות עד שעת נתינה, ולא הבנתי דבריו דמשמע דקושיית הש"ס מה שקנתה אשה קנה בעלה אפילו לריש לקיש דמפסיד הבעל הפירות, ולכאורה נראה דפשיטא דלריש לקיש שאין לבעל פירות משעת חתימה דאין מקום לקושיית הש"ס דכיון שהפירות שלה א"כ פשיטא דלא גרע מאושלה מקום בחצירו, וכן אמרתי בהשקפה ראשונה דהקושיא דוקא לרבי יוחנן דיש לבעל פירות עד שעת נתינה אבל לריש לקיש לא קשיא כלל כיון דמפסיד הפירות משעת חתימה, ומכאן ראיה ברורה שלא כדברי העיטור דס"ל איפוך וריש לקיש ס"ל משעת נתינה ור' יוחנן ס"ל משעת כתיבה, דא"כ רבא לקמן דאיכסיף משום קושיא דמה שקנתה אשה קנה בעלה וכיון שהפירות הם לאשה איך שייך מה שקנתה אשה קנה בעלה דהרי הוא שלה לפירות דרבא ס"ל הלכתא כר"ל רק בתלת, וגם על דברי ר"ת שסובר דאע"פ שאינו אוכל פירות מ"מ הוי רשות בעלה ובעיני יפלא דמי גרע משאילת מקום דודאי אין בידה למכור ומ"מ מתגרשת, עמ"ש לקמן ע"ב:

ובדברי התוס' פה כבר הארכתי בספרי לכתובות ונדפס ג"כ ביעלת חן לכן לא ראיתי להאריך בהם:

(ע"ב) בתוס' ד"ה ידה כו' וא"ת חצירה נמי לא קניא ליה גופיה כו' עכ"ל. לפמ"ש לעיל ע"א לא קשיא דהא בחצר ע"כ לומר דידו עדיפא דגרע מחצר דמשכיר שקונה למשכיר א"כ בידה גופה לא גרע מחצר דמשכיר שקונה למשכיר אע"ג דהשוכר משתמש בחצר ודו"ק, ועיין בסמוך:

בגמרא א"ל רבא יד עבד קא קשיא ליה כו'. לכאורה הוא תמוה דרבא לא זכר יד עבד כלל, לכן איפשר לומר דבלא"ה הקשו התוס' הא חצירה נמי לא קניא ליה גופיה, לכן יש לפרש דהא גופא קשיא ליה אטו ידה גופיה מי לא קניא ליה דקשה איך תתגרש בידה כיון דקניא ליה מדרבנן כמו חצירה, וצ"ל דקרא כתיב ונתן בידה, אלא דקשה הא מקרא לא מוכח רק דמן התורה מגורשת א"כ קשיא כיון דרבנן תיקנו דידה קניא ליה לא תתגרש דמסברא אין לומר זאת, וא"כ י"ל דהכי קשיא ליה דנהי דקניא לי' ידה לפירא גופא מי קני ליה, וא"כ הא גופא קשיא מנ"ל דמיגרשא בידה לפי האמת שתיקנו רבנן דקניא ליה לפירא וא"כ מנ"ל הך סברא לומר גיטה וידה באים כאחד, דמן התורה לא מוכח דלא קניא ליה, ומדרבנן לא מוכח שתתגרש ע"י ידה דשמא בידה נמי בעינן סילוק, ומסיק רבא יד עבד קשיא ליה דמיד עבד מוכח גיטה וידה באים כאחד דכיון דבעבד מהני גיטו וידו באים כאחד נלמד גם באשה, וא"כ שפיר הוכיח רבא אטו ידה לא קניא ליה ואיך תתגרש ע"י ידה מדרבנן, וע"כ לומר דמוכח גיטה וידה באים כאחד מן התורה מעבד ע"י עצמו ועבד ע"י עצמו יליף לה לה מאשה דמתגרש ע"י עצמו, א"כ ע"כ לומר גיטו וידו באים כאחד וא"כ ה"ה באשה, ודוק היטב:

אלא דקשה לפ"ז לרשב"א בקידושין דף כ"ג דלא ס"ל גיטו וידו באים כאחד א"כ קשיא איך תתגרש הא ידה קנויה לו, וליכא ראיה לומר גיטה וידה באים כאחד כיון דבעבד נמי לא אמרינן גיטו וידו באים כאחד, וי"ל לזה דבלא"ה קשה מאי פריך מה שקנתה אשה קנה בעלה הא י"ל דנהי דס"ל לר' יוחנן דיש לבעל פירות עד שעת נתינה דילמא גם לר' יוחנן לא תיקנו הפירות רק עד רגע סמוך לנתינה וא"כ פסק כחו בפירות ברגע קודם נתינה ושפיר תוכל לקנות, וצ"ל הקושיא לר' יוחנן לשיטתיה דס"ל לעיל דף מ"ח האחין שחלקו לקוחות הן דאין ברירה, וא"כ כיון דסמוך לנתינה אינו מבורר לא שייך לתקן קנין עד רגע סמוך לנתינה דאינו מבורר, ועיין בתוס' לעיל דף כ"ה, ור' יוחנן ס"ל משעת נתינה א"כ לא קשיא ארשב"א דלא ס"ל גיטו וידו באים כאחד בעבד די"ל באשה ס"ל שפסק כחו ברגע קודם נתינה ולא תיקשי תו מה שקנתה אשה קנה בעלה, ודוק היטב, מיהו צ"ע דהא בר"פ המפקיד משמע דיכול להקנות הפרה סמוך לגניבתה משמע דלא תליא בברירה, עיין בשו"ת שלי, לכן צ"ל דפריך הכא מה שקנתה אשה קנה בעלה ולא משנינן דקניינו פוסק סמוך לנתינת הגט דמשום חצירה אין לתקן דתוכל להתגרש בידה, והשתא מיושב ג"כ קושיית התוס' דהכי קשיא ליה מנ"ל דגיטה וידה באים כאחד אי משום דידה קניא לבעל הא לא קני ליה רק לפירא, וא"כ אין קושיא רק לפי תיקון חכמים א"כ תו לא קשיא מידה די"ל שתיקנו עד סמוך לגירושין, ואין לומר ל"ל לתקן כן דודאי אי גם בידה לא תתגרש ע"כ שתיקנו כן דאל"כ לא תתגרש כלל, ונהי דיש לתרץ הקושיא גם בחצירה תיקנו ג"כ עד סמוך לנתינה מ"מ לא מוכח גיטה וידה באים כאחד, ומשני דיד עבד קשיא ליה דמוכח גיטו וידו באים כא' לכן לא בעי לתרוצי מטעם שסמוך לנתינה פוסק קנינו, ודוק היטב:

שם ההוא שכ"מ דכתב לה גיטא לדביתהו בהדי פניא דמעלי שבתא כו' ליקניי' ניהלה לההוא דוכתא כו'. בפני יהושע הקשה דה"ל מוקדם, וכן הקשה הב"ש בסימן קל"ו, ובאמת נראה דלפמ"ש התוס' לעיל דף ע"ג דבגט שכ"מ לא מיגרשא רק מעת שאני בעולם א"כ כל גט שכ"מ שאינה מתגרשת רק סמוך למיתה א"כ לעולם ה"ל מוקדם אם יחיה עוד ימים אחדים, ואפי' לפירש"י מ"מ באמר בהדיא מעת שאני בעולם שפיר הוי גט ולא חיישינן למוקדם, וכ"ש לשיטת התוס' כיון שידוע ששכ"מ הוא לא מיגרשא רק סמוך למותו ואין בו חשש טפי מכולהו גיטי דשכ"מ, וצ"ל לפי דברי התוס' שמקנה לה המקום מיד אע"פ שאינה מתגרשת עד רגע סמוך למיתה דקנין חזקה בעינן שיקנה מיד דאל"כ פסקה החזקה כמ"ש התוס' בפ' האשה רבה, ואיכא לתמוה לפ"ז א"כ איך מסיק רבא הכא גיטה וחצירה באים כאחד הא אם לא מת מיד בזו הרגע ע"כ צ"ל דהחזקה מהני קודם חלות הגט דקנין חזקה צריך שיחול מיד כמ"ש התוס' בפרק האשה רבה דף צ"ג וברמ"א ח"מ סס"י קנ"א, א"כ בשעת חזקה לא קנתה דמה שקנתה אשה קנה בעלה כקושיית הש"ס ולא הוי גיטה וידה באים כאחד דבשעת הגט כבר פסקה החזקה ובשעת חזקה שעדיין לא מת אינה יכולה לקנות דהגט אינו חל רק ברגע הסמוך למיתה לדברי התוס' דסתם גט שכ"מ אינו חל רק מעת שאני בעולם, א"כ לפירש"י דסתם גט שכ"מ חל מיד א"ש, וכמעט מכאן ראיה ברורה לפירש"י, ודברי התוס' וסייעתם צ"ע, ואין לומר דמשום הא גופא התנה בפירוש שתתגרש משעה זו דהא רבא מעיקרא לא אסיק אדעתי' הך דמה שקנתה אשה כו', א"כ לא היה לשנות משאר גט שכ"מ דפירושו מעת שאני בעולם, דהא לפום ס"ד דרבא דלא חייש להך מה שקנתה אשה קנה בעלה א"כ היתה יכולה לקנות המקום מיד ושתתגרש סמוך למיתה כמו בכל גט שכ"מ, וכיון דחזינן דרבא נשאר בדבריו הראשונים א"כ ע"כ לומר שלא כדברי התוס' וסייעתם שאינה מתגרשת רק סמוך למיתה דא"כ פסקה חזקה ראשונה, ולכן צ"ע דברי הפוסקים בזה ליישבם, וכמעט מוכרח כדברי רש"י דבגט שכ"מ מתגרשת מיד אם אמר מהיום, ואיפשר לשיטת התוס' צריך לפרש שגירשה בלא תנאי כלל, ודחוק הוא למה ישיאוהו עצה לגרש בלא תנאי, וכן סתם גט שכ"מ בתנאי הוא כדאיתא לעיל דף ע"ה ע"ב אתקין שמואל בגיטא דשכ"מ, מיהו בפרק איזהו נשך מצינו גט שכ"מ בלא תנאי וצ"ע, גם בפני יהושע כתב בפשיטות דגט שכ"מ על תנאי הוי:

בפירש"י ד"ה ה"ז חזקה כו' דהשתא קא יהיב לה חצר וגיטה בתוכו ותנן נכסים שאין להם אחריות כו' עכ"ל. והרשב"א הקשה דא"כ ל"ל לאקנויי האי חצר, ובאמת דברי רש"י תמוהים למה לא פירש מטעם חצר, ובהשקפה ראשונה אמרתי לפום הך סברא דלא אסיק אדעתיה גיטה וידה באים כאחד לא מהני הך כיון דמ"מ צ"ל דקנאתו ומתגרשת בו וה"ל גיטה וחצירה באים כאחד, וכן מצאתי בפני יהושע והניח בצ"ע על הרשב"א, מיהו בתר עיון נראה דלא דמי כלל דבכה"ג שקנתה החצר פשיטא שמתגרשת כיון שעכ"פ יכולה לקנות החצר ממילא הגט מונח בחצירה ושפיר מתגרשת, ורבא לא חידש לעיל רק אי אמרינן שאין לה כח לקנות החצר כלל רק כשתתגרש לומר גיטה וחצירה באים כאחד שעדיין אין לה יד לקנות החצר כלל ואיך תתגרש אבל כשתוכל לקנות החצר פשיטא דמתגרשת שאפי' לא תתגרש החצר יוכל להיות שלה א"כ ודאי מתגרשת שפיר ולא דמי להך דלעיל כלל, וזה ברור, ובמח"כ של הרב בעל פני יהושע שלא הבחין בנושאים:

ואיפשר דקשיא ליה לרש"י אי הוי חצירה בשאילת מקום הא כתבו התוס' בב"מ דף י"א וכ"כ לקמן דף ע"ט ע"ב בד"ה פנימית דביתו של ר"ג לא היה משתמר לזקנים כיון שבני ביתו של ר"ג משתמשים שם א"כ מאי אהני שתיחוד ותפתח הא היו שם חפצים שלו ג"כ מסתמא ולא מיקרי חצר המשתמרת, ועוד אטו חצירה ממש אין לה רשות להניח חפצים שלה ואפ"ה מקשינן מה שקנתה אשה קנה בעלה כדפרישית לעיל, וע"כ משום השאלה לפי שעה לא מיקרי חצירה, והא דמקומו מושכר לו מהני מדין חצר צ"ל דשכירות שהוא שיניח שם החפצים מיקרי חצירו טפי משאלת מקום לפי שעה לכן לא ניחא ליה לפרושי מדין חצר רק מדין אגב, ומה שהקשה הרשב"א ל"ל האי דוכתא אינה קושיא דהא בקידושין דף כ"ז נמי דייקינן ל"ל מקומו מושכר לו ומשני דלא נטרחינהו, וכ"ש כאן דע"כ צריך לייחד מקום שתקנה בחזקה, ולפ"ז לפירש"י כל שאילת מקום הוא מטעם אגב, וצ"ע דא"כ מאי קאמר לקמן חד מקום מושלי אינשי הא א"צ רק חד מקום ותקנה הגט באגב דציבורין לא בעינן, וע"כ גם לרש"י הטעם לקמן משום חצר ולא משום אגב והיינו משום דאושיל לה מקום קודם קניית הגט, וצ"ע:

בתוס' ד"ה ותיזיל איהי ותיחוד ותפתח פירש"י כו' אע"ג כו' תניא אין מגרשין בשבת כו' עכ"ל. איפשר לפרש טעמא משום שמקנה לה גופה א"כ בגט שכ"מ שמסתמא הוא על תנאי שימות א"כ קונה עצמה במיתה ג"כ ולא שייך קונה קנין אף שמועיל לפטור מיבום אינו קנין ניכר דאכתי ליכא יבום, גם איפשר דאין מגרשין משום טלטול הגט וצ"ל דדומיא דאין מקדשין משמע נמי אין מגרשין, ומה שתירץ הר"ן בשם העיטור דהיה הגט בר"ה ולא היה איפשר לטלטלו קשה לפמ"ש דאיירי ע"י שליח א"כ יכול השליח לילך וליתנו לאשה, מיהו איפשר שהגט היה מונח בין חפצים שאסורים בטלטול:

בד"ה מה שקנתה כו' וא"ת והא אמרינן כו' במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות כו' עכ"ל. לכאורה נראה דבלא"ה קשה דהא משמע שלא הקנה לה המקום רק לקבל הגט ואם אין גט אין קנין, וא"כ אי לא אמרינן גיטה וחצירה באים כאחד בתר מעיקרא אזלינן ונשאר המקום של