גרש ירחים כה

הוא כמ"ש התוס', ועיין בפני יהושע שהאריך, ואם תדקדק בכל מ"ש תראה שכל דבריו אינם מוכרחין עי"ש, ואין להאריך כאן יותר כי מקומו לקמן דף פ"ו ודוק היטב:

בפירש"י ד"ה משום דלא אמר לה יוציא בתמיה והא גט כשר כו' עכ"ל. נראה דמשמע ליה לרש"י מלשון הש"ס דקאמר משום דלא אמר כו' משמע דאי לא נכתב באמת בפניו לא הוה מתמה על מה דס"ל דהולד ממזר די"ל דהוא ממזר מדרבנן, אבל משום דלא אמר הוא דמתמה דס"ל כמ"ש התוס' דלר' מאיר אין תיקון ששוב יאמר ואהא הוא דקא מתמה משום דלא אמר לחוד ונכתב באמת בענין ודו"ק, ועיין בסמוך:

בתוס' ד"ה כיצד כו' אבל לולד אין צריך תקנה כו' עכ"ל. ולולא דבריהם היה נראה דאפי' נימא כיון דאין הולד ממזר בפסול דרבנן ולא תצא נמי כשיטת הרמב"ם, מ"מ נראה דלכתחלה צריך לומר שיהיה בהכשר דמה שהכשירו בדיעבד היינו כדי שלא להוציא אשה מבעלה, אבל כיון דאיכא לתקוני יש לתקן שלא יהיה לעז על הגט בחנם מאחר שלא נעשה כתיקון חכמים מידי לעז לא נפיק, לכן לעולם צריך לתקן ולומר בפני נכתב כיון דבאמת יכול לומר רק שלא אמר, וא"כ ניחא נמי לשיטת הרמב"ם דס"ל בפסול דרבנן לא תצא, וא"כ קשה כיצד יעשה לרבנן ל"ל הא בלא"ה לא תצא, אלא דה"ק כיצד יעשה כדי שלא יהיה לעז על הגט ולק"מ:

ועוד נראה דנהי דלא תצא מ"מ איפשר גם לשיטת הרמב"ם אם גרשה זה אסורה לינשא לאחר דהוי כמו קלא דמקמי נשואין, דנהי דלהך דנשאת עמו לא חיישינן לקלא מ"מ כשגרשה זה אסורה לאחר כדאיתא לקמן דף פ"א, וא"כ א"ש כיצד יעשה אפי' לא תצא מזה צריך לתקן באמירת בפני נכתב כדי שאף אם יגרשנה זה שתוכל להנשא לאחר ודו"ק:

בד"ה יטלנו הימנה כו' מכאן משמע דצ"ל בשעת נתינה עכ"ל ודאי דהכי. משמע דאל"כ טורח זה למה יאמר גט שנתתי לה בפני נכתב, וקשה לי מכאן לפירש"י שפירש דלרבא מהני ידעתי אפי' בחד דמה לי בפני מה לי ידעתי, א"כ כאן שיודע ומכיר החתימה למה יצטרך ליטלו הימנה הא אומר ידעתי החתימות ובידעתי לא בעינן בפני נחתם, ואין לומר דמ"מ צ"ל ידעתי בשעת מסירה שמוסרו לה א"כ מה"ט גופיה תיקשי תסגי בפני נחתם, ואין לומר משום איחלופי, דהא משום הא גופא לא אתי לאיחלופי, דבשטרות אינו אומר בשעת מסירת השטר רק קיום בעלמא וכאן צריך לומר דוקא בשעה שנותנו לה א"כ לא דמי לשטרות, מיהו לשיטת התוס' ניחא דשנים שאומרים ידענו ודאי אין צריכין לומר בשעת נתינה, אבל לפירש"י קשה דהא מפרש איחלופי היינו באחד דוקא, ואי לא הוה מהני ידעתי לא היה חשש איחלופי כיון דאומר בפני רק משום מה לי בפני מה לי ידעתי, וא"כ כאן נמי קשה מה לי שחוזר ונותנו לה או שאומר ידעתי, וא"כ למה יצטרך ליטלו ממנה ולחזור וליתנו לה הא סגי בידעתי, וכמו שפירש"י לעיל כיון דטעמא משום קיום מה לי בפני מה לי ידעתי וצ"ע:

בגמרא אתא לקמיה דרבי אחא כו' א"ל צריך אתה לעמוד כו' אתא לקמיה דר"א ור"א א"ל לא צריכת. קשה הא חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר, וצ"ל דה"מ כשיכול להחמיר, אבל כאן דאין למיעבד לחומרא שלא להוציא לעז על גיטין ראשונים יכול להתיר, ועיין בי"ד סי' רמ"ב סעיף ל"ב בהגהת רמ"א ובש"ך:

שם אפילו לא כתב אלא שיטה א' לשמה. עיין בר"ן שמכאן מדייק הראב"ד דטעמא משום שאין בקיאין לשמה ונדחק הר"ן דקאי על שיטה שצריכה לשמה שהוא שמו ושמה, ולא ידעתי למה הוצרכו לידחק דודאי כיון דבעי בפני נכתב לרבא א"כ לא סגי רק שיאמר שנכתב לשם בעל המגרש, דאל"כ מאי אהני בפני נכתב לאחר, וכיון דצריך בפני נכתב משום היכירא לכן אם אמר בפני נכתב חציו אחרון פסול, וא"כ ממילא שצריך לדעת שנכתב השיטה לשם הבעל המגרש דבהא ודאי סתמא לשם הבעל קאמר דמאי נ"מ אם נכתב לשם אחר, כן נ"ל:

(דף ו' ע"א) בתוס' ד"ה אפי' קן קולמוסא לא דמי לסומא כו' עכ"ל. לכאורה תמוה דמנ"ל להתוס' דסגי בקן קולמוסא בחתימה כיון דהוא משום קיום י"ל שצריך שיראה הקיום שיכיר החתימות, וכ"כ הטור בהדיא בסי' קמ"ב והב"ש תמה עליו בסי' ק"ל שהוא נגד התוס' והרא"ש, ולכאורה דברי הטור ברורים, וליישב קושיית הב"ש נראה דהא בלא"ה קשה הא דפריך לעיל דף הקדום דפריך לרבה מאשה עצמה שהביאה את גיטה אמאי צ"ל בפ"נ אחר שלמדו, וקשה הא רבה אית ליה דרבא וצ"ל משום קיום, וצ"ל דלרבה משמע כולה מתני' כדינה אפי' באותה מדינה נמי צ"ל בפ"נ ובאותה מדינה ליכא משום קיום וכמ"ש המפרשים, וא"כ קשיא להו שפיר לרבה כיון דמתני' ס"ל דסומא פסול להביא גט ולרבה כולה מתני' אפי' באותה מדינה איירי דליכא משום קיום וע"כ משום לשמה, וא"כ קשיא להו שפיר אמאי יפסל סומא הא יכול להעיד על קן קולמוסא דמשום קיום לא צריך, אבל לדידן דקי"ל כרבא דמשום קיום בלא"ה לא קשיא מסומא די"ל שצריך להעיד על החתימה משום קיום, וא"ש דברי הטור שלא יהיו נגד דברי התוס' והרא"ש, והב"ש לא נתן טעם למה לא יצטרך להעיד על החתימה:

אמנם באמת האמת יורה דרכו דהתוס' והרא"ש לשיטתייהו אזלי דס"ל דשנים שהביאו גט א"צ לומר בפ"נ משום דאינו חשוד למסור לה גט מזוייף, וא"כ נראה דכל תיקון אמירת בפ"נ היינו כדי שיהיה נאמן על השליחות דאם לא אמר בפ"נ יכול הבעל להכחישו שלא עשאו שליח כלל כיון שהגט אינו מקויים ויכול לטעון שלא שלחו מעולם, אבל לזיוף לא חיישינן אם ידוע שמסר לו גט, והיינו טעמא דשנים שהביאו גט שא"צ לומר בפ"נ משום שאין יכול להכחישן על השליחות, וא"כ צ"ל דבאומר בפ"נ מידק דייק ואין יכול הבעל להכחישו עוד על השליחות וא"כ שפיר דברי התוס' והרא"ש אפי' לרבא דבעי בפנ"ח משום קיום דלא צריך השליח להכיר החתימה כלל רק כיון שאמר בפ"נ ובפנ"ח ודאי שלחו וממילא לא חיישינן שמסר לה גט מזוייף, וא"כ א"ש כיון דחזינן דסגי בקן קולמוסא על הכתיבה א"כ ה"ה על החתימה דמ"מ כיון שמעיד בפני נחתם מידק דייק ונאמן על השליחות, וכיון שנאמן על השליחות תו ליכא חששא דודאי לא מסר לו גט מזוייף, כן נ"ל ברור בדעת התוס' ורא"ש, לכן גם על החתימה סגי בקן קולמוסא שנקרא בפני נחתם כמו שנקרא בפני נכתב ע"י קן קולמוסא, והא דלא סגי באמת בפ"נ לחוד אע"ג דכיון דנכתב בפניו לא חיישינן תו שמסר לה גט מזוייף צ"ל כיון דטעמא משום מידק דייק והחתימה עיקר בעינן שיאמר בפנ"ח על החתימה שהיא עיקר משום קיום בגמרא הוא בבית וסופר בעלייה הא לא קא חזי ליה. משמע דהוא בעלייה וסופר בבית לא קשיא ליה דאיפשר דקא חזי ליה, וקשה דא"כ זו וא"צ לומר זו קתני דהשתא הוא בבית וסופר בעלייה דלא מצי חזי כ"ש הוא בעלייה וסופר בבית דמצי חזי ליה לא כ"ש, וצ"ל לענין חזי ליה משכחת לה טפי בהוא בעלייה וסופר בבית, אבל לענין קן קולמוסא הוי הא רבותא טפי ודו"ק. שם לא צריכא דנפק לשוקא ואתא מ"ד כו'. הא דאשמועינן הא במביא גט טפי מבעלמא י"ל במביא גט דטעמא בפני נכתב משום דדייק שבפניו נעשה הכל כמ"ש התוס' לעיל דף ג', א"כ טפי אית ליה לאישתמוטי וצריך דיוקא טפי, ועיין פ"י ודו"ק:

בתוס' ד"ה בבל כו' דבאותה מדינה כו' דאע"ג דאמר בגירסייהו טרידי כו' עכ"ל. לכאורה א"צ לידחק אלא דלא קאמר רק היכא דלא ימצא קיום רק מבני מתיבתא שייך בגירסייהו טרידי, אבל באותה מדינה כבר איפשר שימצאו לקיים שאר אינשי דלאו ממתיבתא נינהו כי לא רבים יחכמו:

בא"ד ומבבל לא"י נמי לא איירי כו' עכ"ל. לכאורה קשה כיון דלרב ממדינה למדינה לא צריך לומר משום דאיכא מתיבתא וגם ממדינה למדינה בא"י לא צריך משום דבתי דינים קבועים, וא"כ אמאי יצטרך מבבל לא"י כיון דבבבל איכא מתיבתא ובא"י איכא בתי דינים קבועים, ופירש"י לעיל שמצוי לילך לבית הועד א"כ ודאי מבבל לא"י נמי מצויים, וא"כ מ"ט להצריך מבבל לא"י, ואיפשר לקמן ס"ל כשמואל דלא אהני הך דאיכא מתיבתא, לכן כמו שממדינה למדינה בבבל צריך לומר כמו כן מבבל לא"י, אבל לרב ודאי לא צריך מבבל לא"י, ובזה מיושב מה שהקשה בפני יהושע מאי פריך בגמרא ממתני' מעכו לצפון אבל בבל דמרחקא לא, הא מתני' איירי ממדינת הים לא"י ובכה"ג מבבל לא"י נמי י"ל דצריך כרב יוסף לקמן, ולפ"ז לק"מ דרב יוסף ע"כ כשמואל, אבל לרב ודאי לא צריך, והא דקאמר רב יוסף עד היכן בבל י"ל דנ"מ לאותה מדינה ודו"ק, מיהו נראה בלא"ה דלא קשיא קושיית הפני יהושע דודאי בלא"ה יש להבין אמאי לא פריך מרישא המביא גט ממדינת הים ואפי' בבל בכלל מדינת הים דלס"ד לא אסיק אדעתיה בר מבבל, אלא נראה דהתוס' לשיטתייהו אזלי דפירשו במתני' דמדינת הים היינו רחוק, וא"כ לא פסיקא ליה לאקשויי מרישא דשמא מדה"י הוא מרחקים מה שהוא מרוחק יותר מבבל, לכן מייתי דאמר מעכו לצפון ועכו כצפון משמע דאפי' עכו בכלל מדינת הים א"כ כ"ש בבל שהוא בכלל מדינת הים, וממילא מהיכא תיתי לומר שא"ב כיון דמרחקא והויא בכלל מדינת הים, א"כ מאין הרגלים להוציא בבל מכלל מדינת הים כיון דאפי' עכו בכלל מדינת הים לת"ק, והיינו כמ"ש התוס' במשנה דמרחקא מעיקר ישוב א"י, א"כ כ"ש בבל שהוא בכלל מדינת הים, וכיון דהמוליך והמביא ממדינה למדינה במדינת הים צ"ל בפ"נ ובבל ע"כ לא נפיק מכלל מדינת הים כיון דאפי' עכו בכלל מדינת הים, וא"כ ממילא נמי בממדינה למדינה במדינת הים נכלל נמי בבל ושפיר קשיא לרב, ודוק היטב:

בד"ה מכי אתא כו' וקשה דא"כ מאי פריך כו' עכ"ל. לענ"ד נראה ליישב פירש"י דודאי רב אמתני' קאי וס"ל דלעולם בבל כא"י לגיטין דמעיקרא נמי הוה מתיבתא אלא דלא הוו שכיחי כ"כ כמו שנתרבו הישיבות מכי אתא רב לבבל, ולזה אמר רב הונא עשינו עצמינו בבבל כא"י לגיטין מכי אתא רב לבבל אע"ג דמעיקרא חששו לדברי שמואל, אבל רב ודאי אמתני' קאי, והא דלא פריך אדרב