גרש ירחים רמח

היטב בספרי גט מקושר בסוף סדר גט ראשון:

במשנה ה"ז גיטך אם לא באתי כו'. הר"ן תמה מאי קמ"ל הא כבר נשמע ממתניתין דלעיל דאם מתי אם אמר מעכשיו מהיום משמע ואי לא אמר לאחר מיתה משמע, ותירץ דס"ד דדוקא באם מתי דלא מגרשה רק שלא תפול קמי יבם, וי"ל דסבר יש גט לאחר מיתה, וקשה לי ע"ז דלפ"ז לעיל דף ע"ב דבעי למימר דרב הונא מספקא ליה בעל פה אי אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו ופריך מהך דהכא דרבותינו התירוה לינשא, וקשה דילמא דוקא באם לא באתי התירוה שלא תלה תנאו במיתה אבל בתלה תנאו במיתה י"ל בע"פ מספקא ליה, וכן קשה לאידך תירוצא, ולפענ"ד יש לתרץ דקמ"ל דלפום הך תירוצא דלעיל דבאם לא באתי לא חיישינן שפייס הא לא אתא א"כ טובא קמ"ל, ואי באמת חיישינן לפייס קמ"ל דמהני נאמנות עכ"פ, משא"כ בה"ז גיטך אם מתי לא שייך פייס כיון שנותן הגט שלא תיזקק ליבום ולק"מ, ועוד נראה דקמ"ל דאין אונס בגיטין דמהך מתני' פשיט ליה בריש כתובות, ואי אמרינן יש אונס מ"מ בהא אמרינן דניחא ליה שלא תפול קמי יבם, ומשם קשה ג"כ על תירוצי הר"ן דהא גם במתני' פשיטא לן דמגרשה כדי שלא תפול קמי יבם לכן מחוורתא כדכתיבנא, ודוק היטב:

שם כתבו לאחר י"ב חדש כו' ואם מיתה קדמה לגט כו' ואם ידוע זו היא שאמרו מגורשת ואינה מגורשת. משמע אע"ג דאיכא לאוקמ' בחזקת חי וגם חזקת אשת איש עד עכשיו ועכשיו הוא שמת מ"מ מידי ספיקא לא נפיק, עיין בט"ז יו"ד סי' שצ"ז ומ"ש בריש נדה ובתשובות שלי:

בתוס' ד"ה דהא איקיים כו' וא"ת לאלתר כו' עכ"ל. איפשר לומר כיון דהקילו חכמים משום עיגונא דאפי' עד מפי עד ומפי שפחה וכדומה א"כ י"ל דלא הקילו לענין זה כיון שעדיין לא נתקיים התנאי ובתוך הזמן איפשר שיתברר היטב ואפי' נודע בעדים לא פלוג רבנן כיון דעכ"פ היתה מעיקרא נמי עגונה עד קיום התנאי, כן נ"ל, ועיין בר"ן, ולרמב"ם שיטה אחרת בזה כמ"ש ה"ה בפ"ח מגירושין דכיון שלא עברה על התנאי בקום ועשה בעינן שיתקיים התנאי, ואפי' באומר ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת אינה מותרת לשוק בלא חליצה כיון שלא עברה על התנאי בקום ועשה, וכתב ה"ה שהוציא כן מכאן דבעינן קיומי תנאיה אע"פ שבודאי יתקיים, וקשה לדבריו תיקשי קושיית התוס' בקידושין דילמא כ"ע לי אפילו ליורשי ופליגי בע"מ דלת"ק לאו כמעכשיו דמי לכן זקוקה ליבם, ומה שתירצו התוס' דזקוקה ליבם משמע דמתייבמת וע"מ לרב יהודה נמי הוי ספיקא לדעת הרמב"ם אפי' אי ע"מ כמעכשיו אינה מתייבמת שאין הגט בטל לגמרי כיון שלא עברה על התנאי בפועל, מיהו יש ליישב קושיית התוס' בע"א, ועמ"ש בחידושי להלכות קידושין מ"מ שיטת התוס' והר"ן אינו כן, וגם הרא"ש כתב משום גזירה כדברי התוס', א"כ דעת הרמב"ם דעת יחיד' ושיטה דחוקה היא:

(דף ע"ז ע"א) בגמרא לכי נפקא קאמר כו'. פירש"י וגבי מתני' כו' לכשלא אבא כו' עכ"ל. המפרשים תמהו על זה דלעיל א"ר יוסי גם אם אמר ה"ז גיטיך לאחר מיתה אמרינן לרבי יוסי זמנו של שטר מוכיח עליו, וכבר כתבתי לעיל בכוונת רש"י דהיינו באמר בעל פה דרבותינו לא התירו רק באם לא באתי, וכמו שפירש"י, אבל בשטר הוי דומיא דכותב נכסיו לאחר מיתה דאמרינן לר' יוסי זמנו של שטר מוכיח עליו ושם לא אמר על פה כלום, אבל באמר על פה בפירוש לאחר מיתה לא שייך זמנו של שטר מוכיח עליו לפירש"י כאן:

ועוד נ"ל ליישב פירש"י די"ל אביי לשיטתיה אזיל דמשמע בקידושין דף ס' דס"ל כר' יוחנן דמהיום ולאחר מיתה שיורא הוי ופריך מהא דמתני' דהוי גט ואינו גט ומשני אביי גזירה משום מהיום אם מתי, וי"ל דגזירה זו לא שייך רק בתנאי מיתה שהזכיר מיתה ומילתא דשכיח גט שכ"מ שלא תפול ליבם אבל בשאר תנאים דלא שכיחי לא גזרינן ולא הוי גט כיון דשיורא הוי ודו"ק:

ומה שהקשה הר"ן למה לא נקט בע"מ שלא אבא, נראה לפמ"ש הר"ן גופיה דיכולין לבטל התנאי כיון שהוא לטובתה יכולה למחול על התנאי א"כ צריך לאוקמא דוקא בנאמנות, לכן קמ"ל בע"מ שתצא דהוי תנאי דממילא שאין יכולין לבטלו, וכמ"ש הר"ן על גט שכ"מ שאין יכולין לבטל התנאי וא"ש, ועוד נ"ל דקמ"ל בע"מ שתצא חמה מנרתיקה נמי ע"מ כמעכשיו דלא תימא דע"מ כמעכשיו דוקא ע"מ שתתני לי מאתים או כדומה או ע"מ שאם לא באתי חשיב שפיר כמו אומר הרי זה גיטך מעכשיו כשלא אבא אבל ע"מ שתצא לא שייך לפרש ה"ז מעכשיו דא"כ שתצא אין לו מובן והיינו מפרשין דע"מ אשתצא קאי ולא חשיב כמעכשיו קמ"ל דבכל גווני אמרינן דאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ודו"ק:

שם לימא קסבר ר' יוסי כתב גט על תנאי כשר. פירש"י ואפי' לא נתקיים, וקשה מאי ס"ד שיהיה כשר, ועוד דר' יוסי גופיה אמר לעיל בגט שכ"מ מגורשת ואינה מגורשת, ואיפשר לומר דלא ה"ל תנאי רק דומיא דבני גד ובני ראובן שהתנאי על גוף המעשה אם יחול או לא יחול אבל על כתיבת הגט לחודיה לא שייך ביה תנאי דכתיבת הגט כל כמה דלא אתי ליד האשה לאו כלום הוא, וס"ד בזה דכשר דכל שאינו דומיא דב"ג לאו תנאה הוא כמ"ש התוס' בכתובות דף נ"ו, והכי דייק לישנא כתב גט על תנאי, כן נ"ל:

שם תניא רבי אומר לאחר הרגל שלשים יום. לכאורה קשה לפי מה שמבואר דאחר שנה חדש א"כ איך ירחיב זמן לאחר הרגל טפי מלאחר שנה דבין חדש לשנה נמי איכא חילוק בין מלא לחסר כדאיתא בכתובות ר"פ המדיר, ואיפשר דרבי באמת גם בלאחר שנה נותן זמן טפי מחדש, ובהכי ניחא דדרשה משמיה דרבי וקלסוה משמיה דרבים ולא קלסוה למימרא דלית הלכתא, וקשה מאי קילוסיה דיחידאה אמרה אטו לרבי נייחס לו סברא מוטעית, ולפ"ז ניחא דפשיטא לן דברייתא דלעיל ס"ל דלאחר שנה סגי בחדש א"כ ודאי לאחר הרגל סגי בפחות מחדש, אבל כי דרשה משמיה דרבי י"ל דהך ברייתא סתמא רבנן היא ורבי גופיה מרחיב זמן בשנה טפי מחדש אבל כי אמרה משמיה דרבים לא קלסוה כיון דמשמע להו דקיי"ל כהך ברייתא דלאחר שנה סגי בחדש א"כ בלאחר הרגל סגי בפחות, עמ"ש לעיל דף כ' ודוק היטב:

ה סליק פרק שביעי הזורק פרק שמיני במשנה הזורק גט לאשתו. ויש לדקדק הא בקרבנות מפלגינן בין זריקה לנתינה ובחטאת בעי מתנה ביד כדאיתא בזבחים דף נ"ג וברמב"ם פ"ה ממעה"ק, א"כ זריקה אינה בכלל נתינה, ועיין שלהי פסחים אי שפיכה בכלל זריקה, מ"מ ודאי זריקה אינה בכלל נתינה א"כ בגט דכתיב ונתן מנ"ל דמתגרשת בזריקה דילמא בנתינה דוקא, וי"ל דבגט מפרשינן נתינה מרשות לרשות שהרי הגט שלו וע"י זריקה נעשה שלה ושפיר מיקרי נתינה, והא דלא מהני טלי גיטיך מע"ג קרקע עיין בספרי גט מקושר אות רכ"ד:

בגמרא ת"ל ונתן. עיין פירש"י והמפרשים כתבו דתרי ונתן בידה כתיבי, והר"ן תירץ דתרי ונתן בידה הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות משמע דס"ל דבידה מיעוט הוא, ויש לתמוה איך אמרינן בגמרא ואי אשמועינן גנב משום דקנסיה רחמנא, ולדברי הר"ן אי לא כתיב תרי מיעוטי א"כ הוה ממעטינן מונתן בידה דדוקא הוא ולא מצינו למילף מגנב, וצ"ע:

שם וצריכא דאי אשמועינן גט משום דבע"כ כו'. ויש לדקדק הא מגט ילפינן קידושין דויצאה והיתה כתיב א"כ נילף מקידושין דחצר קונה בגנב, מיהו י"ל ודאי מקידושין לא נילף גנב דבקידושין רוצה לקנות והגנב אין רצונו לקנות רק לגנוב, ואפי' אמר בפירוש שאינו רוצה לקנות ע"כ אוקמה התורה ברשותו ומיחייב כפל, רק מ"מ לא דמי בע"כ דגנב לבע"כ דגט שהוא אפי' שלא מדעתה ליקח הגט כלל ולק"מ, וניחא בזה הא דקשיא לי מנ"ל בעלמא חצירו קונה דילמא גט וגנב דוקא קונין משום דלענין זה שניהם שוין שקונין בעל כרחן שלא מרצונן לקנות אבל בעלמא דבעינן דעתו לקנות מנ"ל דקני ע"י חצירו, ולפ"ז ניחא דשפיר ילפינן מקידושין שחצירה קונה מהיקשא דויצאה והיתה ודו"ק, ועיין בסמוך:

שם ואי אשמעינן גנב. וקשה דמגנב לא נשמע חצר בקטנה דקטן שגנב פטור, ותו קשיא לי דבהא גופא דגנב ליתא בעל כרחו י"ל דבגנב בדין הוא שיקנה לו חצירו כיון דגנב מדעתו אבל האשה שאינה רוצה בגט כלל לא שמעינן דתתגרש ע"י חצירה שאינה רוצה שיתן הגט כלל בחצירה, וי"ל דמגנב נלמד ממה נפשך או קידושין דמדעתה וע"כ תאמר דסברא דבגנב קונה בע"כ אהני חצירה טפי א"כ כ"ש בגט, וכשתימצי לומר הסברא דבגט הוי בע"כ טפי מגנב א"כ תלמד קידושין, וכיון דעכ"פ חדא נלמד נלמד מהיקשא בין קידושין ובין גיטין לכן צריך לסברת הש"ס, ודוק היטב:

שם אמר ר"א בכותב לה דין ודברים כו'. וקשה לפ"ז אדתני סיפא לתוך חצירו אינה מגורשת ליפלוג בדידיה אפי' לתוך חצירה אם לא כתב לה דין ודברים אינה מגורשת, וצ"ל דבתוך חצירו ואפי' כותב לה דין ודברים אין לי על חצר זה לא מהני דלא הוי לשון מתנה רק סילוק בעלמא, וא"כ לא קשיא קושיית התוס' דלוקמא בלשון מתנה דאם כן בתוך חצירו נמי מהני כשכתב לה בלשון מתנה, ואיפשר שלזה נתכוין המהרש"א ודו"ק:

מ"מ תמוה לי בעיקר הקושיא דמה שקנתה אשה קנה בעלה דמ"מ גוף החצר שלה, ובב"מ דף ק"ב בחצר דמשכיר ותורי דעלמא קמו בה אמרינן דחצירו קונה למשכיר אע"פ שהשוכר משתמש בחצר מיקרי חצירו של משכיר, וכן הוא בח"מ סימן שי"ג, א"כ נהי דיש לבעל קנין הפירות מ"מ גוף החצר של האשה, וצ"ל דאלמוהו לשיעבודא דבעל טפי ממשכיר) מ"מ הוא תמוה וכי לא יהיה חצר שהגוף שלה כשאילת מקום ברשות הבעל לקבל הגט ולמה לא יהיה רשות גם לאשה להניח חפציה בחצר כמו בשאילת מקום עכ"פ להניח בו חפץ, ותו קשיא לי דאמרינן בב"ב דף נ"א דאין לאשה חזקה בנכסי בעלה אלמא דלא קפיד, וא"כ אמאי לא תקנה הגט הא מבואר בגמרא היכא דלא קפיד שפיר הוי גט כדאמרינן אמקום כרעי לא קפיד וא"כ מאי פריך הש"ס, וצריך לחלק בזה וצ"ע, ועיין בסמוך:

בתוס' ד"ה בכותב כו' וא"ת והא אכתי אית ליה לבעל פירי עכ"ל