גרש ירחים רמג

עכ"ל. צ"ע דלטעמא דבעינן איקבע איסורא וכאן נמי איתחזק איסורא דאשת איש וכמ"ש התוס' בכתובות דף כ"ב:

במשנה ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז כו'. איפשר דנקט מספר מאתים זוז שהוא כתובת בתולה, וא"כ י"ל דסגי שתמחול לו הכתובה דהפוכי מטרתי ל"ל שתתן לו ושתחזור ותגבם ממנו קמ"ל ותתן דוקא לא שתעמוד בשלה דהא יכול להגבותה קרקע בכתובתה לשיטת התוס' דכתובת אשה אפי' מיניה לא גביא ממטלטלי וליכא הפוכי מטרתי, מיהו לפ"ז לדידן דגביא מתקנת הגאונים ממטלטלי היה איפשר לומר שדי בנכיון הכתובה, וי"ל דמ"מ כיון דלצעורה מכוין בעינן קיום התנאי שתתן לו דוקא, וכן אפי' לר"מ דכתובה גביא ממטלטלין קמ"ל דלא סגי בלא שתתן לכן נקט ה"ז מגורשת ותתן, אלא דיש לדייק בשלמא לרב הונא דהגט חל מעכשיו שפיר שייך ה"ז מגורשת מיד ותתן לקיומי תנאה אבל לרב יהודה דס"ל לכשתתן א"כ קשה איך נקט ה"ז מגורשת הא עדיין לא נתגרשה כלל וה"ל למימר ה"ז מגורשת כשתתן, ודוחק לומר דפליגי בגירסא דמתני', ועמ"ש בחידושי להלכות קידושין סימן ל"ח ליישב שם בקידושין דר"ה ור"י לשיטתייהו אזלי, ואיפשר לומר דהא בלא"ה קשה לרב יהודה הא דתנן באמר מכאן ועד שלשים יום נתנה לו תוך שלשים יום מגורשת ואם לאו אינה מגורשת, וקשה לרב יהודה דס"ל דאין הגט חל רק כשתתן א"כ קשה אי אמרינן נתינה בעל כרחה לא שמה נתינה ע"כ תתן מדעתו, א"כ אפילו לאחר שלשים יום כיון שהבעל נתרצה וקיבלם אמאי לא יהיה הגט מזמן הנתינה דהא עכשיו מרוצה שתתגרש ותתגרש עכשיו כשתתן, דבשלמא לרב הונא י"ל שאין הגט בעולם עוד ובעי לקיומי תנאה שתתגרש למפרע, אבל לרב יהודה ע"כ הגט בעולם א"כ תתגרש מזמן הנתינה כיון שהבעל מקבלם ונתרצה בגירושין, וצ"ל דכבר נתבטלה נתינה ראשונה של הגט כיון דלא קיימה תנאה ואם באת להתגרש מחדש צריך שיטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה, א"כ י"ל דשפיר קמ"ל ה"ז מגורשת מיד היינו שהנתינה חלה לשם גירושין ותתן לקיומי תנאה, מיהו אכתי איכא למידק דהא בקידושין נמי איתא כה"ג אם לא נתן לה תוך שלשים אינה מקודשת, וקשה אם נתרצית בקידושין אמאי אינה מקודשת בפרוטה הראשונה שנתן לה דלא דמי למלוה דהא בתורת קידושין אתו לידה, ואיפשר שמכאן הוכיח הרמב"ם דלענין קידושין נתינה בעל כרחה שמה נתינה, וא"כ י"ל דבמתני' דלא נתן לה תוך שלשים אינה מקודשת היינו כשאינה מרוצה ליקח המעות לא הוי נתינה, מיהו הא ליתא דכיון דלא הוי כאומר מעכשיו א"כ בלא נתרצית יכולה לחזור אפי' אי נתינה בעל כרחה שמה נתינה הא כשאינה רוצית לקבל הרי היא חוזרת מקידושין וכן כאן אם הוא אינו רוצה לקבל הוי חזרה מעיקר הגט ואפי' למ"ד שמה נתינה אין הגט כלום, וצ"ל גם בקידושין דכיון דלא נתן לה תוך שלשים יום כפי התנאי א"כ פרוטה ראשונה מלוה בידה ולא מיקדשא או איפשר שהם מתנה בידה כיון שעבר התנאי וליכא קידושין אא"כ נתרצית שתתקדש במעות שנותן לה עכשיו אבל פרוטה ראשונה מתנה בידה כמ"ש הר"ן ר"פ האומר במקדש לאחר שלשים יום וחזר בו הוא, ואיכא נ"מ גם לדידן בתנאי אם שאינו כמעכשיו דנתבטלה נתינה ראשונה ואינה מגורשת אפי' מכאן ולהבא, ודוק היטב, ועיין בקידושין דף מ"ו ע"ב גבי מעות בעלמא חוזרין, ואיפשר דצ"ל לה הא גיטיך כדלקמן דף ע"ח לרבי ובנתינה לאחר ל' צ"ל הא גיטיך:

בגמרא מאי בינייהו ויש לדקדק לפי שיטת הגאונים דהיכא דאמר מעכשיו לא צריך כפילות תנאי ושום ענין דיני תנאים א"כ י"ל נ"מ בלא כפליה לתנאיה דלר"ה דאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי אם לא נתקיים התנאי אינה מגורשת, ולר"י דס"ל דלאו כמעכשיו דמי א"כ בלא כפליה הוי תנאי בטל ומעשה קיים ואפילו לא נתנה מגורשת, מיהו לפמ"ש התוס' לקמן דגם לרב יהודה מספקא ליה אם על מנת כמעכשיו דמי א"כ גם לרב יהודה בלא קיימה התנאי אינה מגורשת דשמא כמעכשיו דמי ובעינן קיום התנאי:

ועפ"ז שפיר יש לסייע להגאונים שסוברים בעל מנת לא בעינן משפטי תנאי כיון שלא הוזכר במשנה כפל בשום מקום וגם נזכר מעשה קודם לתנאי לפירוש המפרשים ומכללן רש"י לקמן דף ע"ה דהזכרת המעשה קודם לתנאי נמי מיקרי מעשה קודם לתנאי, אלא דבתשובה כתבתי דלא יתכן להביא ראיה מזה להגאונים דאכתי תיקשי לרב יהודה דלא ס"ל דהאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי אמאי לא נזכרו משפטי התנאי במשנה, ולפמ"ש ניחא דודאי גם לרב יהודה הרי פשטא דלישנא דתני ה"ז מגורשת ותתן משמע דמגורשת מיד אלא דר"י לא פליג רק היכא דהוה תנאי אינו קיום התנאי רק כשתתן, וכוונת ר"י כשתתן הוא דהוי קיום התנאי אבל מעיקרא לא מיגרשא מכח קיום התנאי, ומ"מ מתני' מתפרשא שפיר ה"ז מגורשת מיד ותתן והיינו כשתתן מגורשת מיד ממנ"פ דאם ע"מ כמעכשיו דמי א"כ ממילא מגורשת למפרע ואם לאו כמעכשיו דמי א"כ ממילא התנאי בטל משום שלא כפל התנאי ומגורשת אפי' לא נתנה כלל, וא"כ א"ש לשון המשנה גם לרב יהודה כפשוטו אלא דפליגי אימת נקרא קיום התנאי בבירור ס"ל לר"י לכשתתן הוי קיום התנאי בבירור ומתני' מכח ממה נפשך מגורשת למפרע כשתתן, ולא קאמר נ"מ בנתקרע הגט או אבד היינו כשהתנה כדין תנאי גמור אז לר"י לא מהני בנתקרע, אבל במתני' איירי בלא כפל וגם הקדים מעשה לתנאי כפשט המשנה ובהא ודאי אף דקיום תנאו לא מיקרי רק כשתתן מ"מ מגורשת מיד מכח ממה נפשך דאי ע"מ כמעכשיו הרי מגורשת למפרע ואי לאו כמעכשיו מגורשת מצד שלא כפל או הקדים מעשה לתנאי, וא"כ במשנה א"ש הפירוש שמגורשת ומקודשת מיד מכח ממנ"פ, ודוק היטב, וכ"כ בחידושי להלכות קידושין סימן ל"ח ס"ק ט"ז ראיה להגאונים גם ישוב קושיית התוס' בקידושין לקמן:

שם איכא בינייהו שנתקרע הגט. עיין בפני יהושע שהאריך למה לא נימא זמנו של שטר מוכיח עליו ומעכשיו קאמר, ואני אמרתי דלא שייך זמנו של שטר מוכיח עליו רק בתנאי שבשב ואל תעשה כגון אם מתי או אם לא באתי שלא בא להכריח על קיום התנאי אמרינן מסתמא מעכשיו קאמר והתנאי מתקיים ממילא, אבל בדבר שמתנה להכריח על קיום התנאי כדי שיתקיים המעשה לא נאמר דמעכשיו קאמר אם לא פירש דכיון שבא להכריח שתקיים התנאי י"ל דניחא ליה שלא יחול מיד כדי שתוכרח לזרז עצמה בקיום התנאי פן יחזור בו קודם שתקיים, אבל אם התנאי מעכשיו אימת שתקיים הוי גט למפרע ולא מזדהרא כ"כ בקיום התנאי:

ובאמת מכאן מודעא רבה למ"ש בתשובה דהא דאמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו היינו במידי דסתמא נמי דעתיה למעכשיו אלא דלא מהני כיון שאינו מבואר בדבריו בפירוש ואין כח בשטר לקנות מאחר שכתוב לאחר מיתה אמרינן דמצרפין הזמן דליהוי כאילו פירש בדבריו כיון שכל האומר אם לא באתי אין לו קפידא שיחול הגט דוקא מזמן יב"ח וכן בכותב נכסיו לאחר מיתה מסתמא אין כוונתו שיהיה דוקא לאחר מיתה ואהני זמן השטר שיוכל לקנות על ידו מעכשיו, וכן באם לא באתי אף שלא פירש מעכשיו כוונתו מסתמא שיחול הגט אפי' ימות בתוך הזמן אלא כיון שלא פירש אין כח שתקנה עצמה יותר ממה שפירש לכן בעינן זמנו של שטר מוכיח אבל בדבר שאין כוונתו כפשוטה שיחול מעכשיו לא אזלינן רק בתר פירושו, עמ"ש לעיל דף ע"ב בארוכה, ודוק היטב:

בתוס' ד"ה איכא בינייהו שפשטה ידה כו' ולעיל גבי גט הוה מצי למימר נמי שפשטה ידה כו' עכ"ל והקשה המהרש"ל הא לקמן כתבו התוס' דגם לרב יהודה מספקא ליה א"כ צריכה גט משני, ואיפשר ליישב ע"פ מה שנסתפק במשנה למלך באמר לשליח לקדש לו אשה וקידשה ספק קידושין אי הוי עיוות בשליחות והשליחות בטל, א"כ איכא שפיר נפקא מינה בפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר שהיה שליח לאחד, א"כ לרב הונא דהוי ודאי קידושין ליכא עיוות אבל לר"י מספיקא בטל השליחות וא"צ גט משני כלל וא"ש, גם איפשר בכולהו קידושי ספק כגון בפחות מש"פ דחיישינן שמא ש"פ במדי וכן בנתן הוא ואמרה היא דספיקא הוא איפשר לר"י לא חיישינן לאצרוכי גט דהוי ס"ס ולר"ה ליכא רק חד ספיקא ודו"ק, גם לפי מה שמבואר באה"ע סימן נ' דבקידושי ספק וגירשה הקידושין חוזרין, עמ"ש שם בחידושי לקיים פסק המחבר, א"כ איכא נ"מ לרב יהודה הקידושין חוזרין משא"כ לרב הונא ודו"ק:

בא"ד וה"נ הוה מצי למימר שנקרע שטר קידושין כו' עכ"ל. מ"ש המהרש"א דבקידושין בנקרע שטר קידושין מדמו התוס' לנאבדו הוא תמוה בעיני דודאי קידושי שטר דמיין לגט ממש, ואיפשר כוונתו דיש לומר אנייר שמא ש"פ במדי והוי לעולם ספק דבכסף אפי' נתאכלו המעות מקודשת ודו"ק, ועמ"ש באה"ע סי' ל"ח ס"ק י"ז:

בגמרא ואי אשמועינן גבי קידושין משום דלקרובה קא אתי. ויש לדקדק לפי שיטת הגאונים דבעל מנת לא בעינן משפטי התנאי א"כ אי אמרינן ע"מ לאו כמעכשיו כשלא כפל התנאי או שהקדים מעשה לתנאי א"כ התנאי בטל והמעשה קיים, א"כ כיון די"ל לקרובה קא אתי אדרבה אי ע"מ לאו כמעכשיו הוי קרובה טפי דהתנאי בטל והמעשה קיים, עמ"ש באה"ע סימן ל"ח ס"ק ט"ז בזה שכתבתי מזה סייעתא לדברי הגאונים דודאי מתני' מיירי ביש בו דיני תנאי כמ"ש הרא"ש, אלא שלא חש לפרש בדיני תנאי כמ"ש הרא"ש והר"ן, אלא מ"מ יש מציאות בלשון המשנה הדין גם בלא כפל ואם פירש דיני תנאי באמת איירי בכפל וגם הקדים תנאי למעשה ולא רמז התנא רק שיש מציאות ללשון זה, ע"ש ודו"ק:

שם ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת כו' לא נתנה זקוקה ליבם. ויש לדקדק דלקמן בע"מ שתשמשי את אבא ומת הוי גט כמבואר במשנה דף ע"ה ע"ב, אלמא דדוקא כל זמן שצריך במשמע, וא"כ במת ליהוי גט אע"ג דלא נתנה כיון שא"צ עוד, ואי משום דלצעורה קא מכוין נימא גם לקמן לצעורה קא מכוין, מיהו לרבנן י"ל דעל מנת שתתני לי מאתים זוז הוי כאומר ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים, אלא דאכתי קשיא לרשב"ג דמשמע אי הוה ס"ל לי ולא ליורשי לא הוה קיום התנאי הא רשב"ג ס"ל בעכבה שאינה הימנה הוי גט, ועיין מה שחילקו התוס' לקמן בד"ה מכלל, ועמ"ש שם בס"ד:

שם ע"כ לא פליגי אלא דמר סבר לי ולא ליורשי. התוס' בקידושין הקשו דילמא לכ"ע לי אפי' ליורשי ופליגי בע"מ אי הוי כמעכשיו או לא ולת"ק לא הוי כמעכשיו, ותירצו כיון דלרב יהודה נמי ספק הוא ומשמע דמתיבמת אם תרצה, וכיון דספק הוא לא תתייבם שהרי אם