גרש ירחים רמב

לשיטת התוס' לא תתייחד עמו משעה שמסר הגט, לכן י"ל הטעם כיון שנותן הגט לטובתה שלא תיזקק ליבום וחושש פן יבא לידי יחוד ויהיה חשש קידושין דאמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה וא"כ תיזקק ליבם לכן כוונתו לאחר הגט שלא יבא לספק קידושין, אלא די"ל ודאי הא דחיישינן שבעל לשם קידושין ולא חיישינן ביחוד נדה וכדומה שבא עליה, וצ"ל דכאן כיון שהיתה אשתו ואם לא נתייחד לשם קידושין היחוד הוא באיסור לכן חיישינן טפי שבעל לשם קידושין משנאמר שנתייחד באיסור כיון דאסור לייחד עם הפנויה כמו שפירש"י במשנה, אבל אי הוה היחוד בהיתר לא הוה חיישינן שבא עליה לשם קידושין דבלא ביאה נמי אין היחוד אסור, והשתא לפ"ז י"ל שפיר השתא חיישינן ביחוד שבא עליה לשם קידושין לכן ניחא ליה לאחר הגט כדי שלא יבא לידי ספק, וא"כ במעשה דבת שבע בימי דוד שלא גזרו עדיין על היחוד עד מעשה דאמנון ותמר שהיה אח"כ וא"כ היחוד היה בהיתר גמור ולא חיישינן לקידושין כלל וכיון דליכא חששא דקידושין ממילא למה נוציא דבריו מפשוטן שכוונתו שיחול הגט מהיום, וא"כ שפיר י"ל שהגט חל מיד כפשוטו:

ובהכי ניחא הא דתמוה דשונאי דוד אמרו דוד הבא על אשת איש מיתתו במה, והוא תמוה כיון דכל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו איך הכחישו הידוע לומר שהיתה אשת איש, ולפמ"ש ניחא דשונאי דוד אמרו סברא זו גם בזמן שהיה היחוד מותר דמ"מ כוונתו לאחר הגט א"כ היתה אשת איש גמורה כדאמרינן הכא שכן אמרו להעציב ולהמרות רוח דוד, מיהו איפשר ליישב גם לפירש"י שהתנאי היה אם לא ישוב ממלחמה רק שאוריה שב מן המלחמה, ובתוס' שבת דף נ"ו כתבו שהתנאי היה אם לא ישוב בסוף המלחמה, א"כ י"ל שכתב גט סתם אם לא ישוב מן המלחמה וכוונתו בסוף המלחמה ושונאי דוד אמרו כיון שכבר שב בטל הגט, ודוק היטב:

(דף ע"ד ע"א) בתוס' בא"ד ומיהו י"ל שהיו מפרשים בהדיא שמהיום תהיה מגורשת כו' לאלתר עכ"ל וקשה פירוש זה למה וכי לא סגי במעת שאני בעולם, מיהו י"ל דבאומר מעת שאני בעולם צריך שיהיה הגט ברשותה סמוך למיתה אם נאבד או נשרף אינה מגורשת כיון דעדיין אין הגט מתחיל רק סמוך למיתה, א"כ בשלמא בשכ"מ לא נמשך זמן מועט עד יבורר אם יחיה או ימות אבל במלחמה שהיה זמן רב פירשו שיהיה הגט חל מיד שלא יצטרך להיות ברשותה ושלא תצטרך לשומרו, מיהו לפ"ז לא קשיא קושיית התוס' כלל די"ל דדוקא הכא בשכ"מ י"ל כוונתו סמוך למיתה כיון שמתברר בימים מועטים אבל במלחמה שאין גבול עד מתי תארך המלחמה בסתמא נמי פירושו מיד שלא תצטרך לשמור הגט ושמא ימחק באורך הזמן או יאבד, ולק"מ ודו"ק, מיהו לפיר"ת שהיו מגרשין לחלוטין ובצנעה שלא יקפצו עליהם אחרים קשה טורח זה למה מי לא סגי לגרש על תנאי, ודוחק לומר משום דלאו כ"ע בקיאים בדיני תנאי וצ"ע:

בא"ד מ"מ קשה דהא אילו לא נהרג אוריה היתה בת שבע אשת איש עכ"ל. אין זו קושיא דלא בא רק להתנצל שלא חטא אליבא דאמת, וגדולה מזו פירש"י בשבת דף נ"ו שביקש לעשות לשכב אצלה קודם שקיבלה גט, מיהו לפענ"ד א"צ לדחוק כדברי רש"י רק שביקש לעשות הוא באופן זה שהוא אמר לאוריה שישוב לביתו כדי שיתלה ההריון באוריה כמו שפירש"י בשמואל והנה אם היה בא לביתו אחר שנתן הגט על תנאי א"כ יש לחוש שפיר לביטול התנאי שאפי' לא יבא מן המלחמה יהיה הגט בטל וא"כ היה בו חשש אשת איש כדלקמן דף ע"ז ע"ב אבל אוריה שלא ביקש לשוב לביתו נשאר הגט בתוקפו, אלא דרש"י ס"ל בתנאי מעכשיו אין יכולין לבטל א"כ לא היה חשש כשיבא לביתו שאין יכול לבטל התנאי, ואם יקדשנה בביאה מחדש אין כאן חטא על העבר שעכ"פ גט הראשון קיים, עיין בספרי גט מקושר סוף סדר ג"ר, מ"מ יש לפרש ביקש לעשות לתלות העובר באוריה, וכפי המבואר בזוהר שלא קרב אליה אוריה א"כ היתה פטורה מן החליצה שלא כדת אם קידשה מחדש שהיו סבורין שיש לה זרע מאוריה, אבל מאחר שאוריה לא נתרצה לשוב לביתו והיה הגט ראשון גט ע"כ לא נעשה פתגם הרעה כלל, ודוק היטב:

בא"ד ומיהו זה י"ל דלאו דוקא כו' עכ"ל. עיין בפירש"י שבת דף נ"ו שפירש כן בהדיא דהתנאי היה על הכל אם ישבה, גם יש לפרש מה שפירש אם ימות דודאי התנאי היה אם לא באתי רק כיון דבריש כתובות אמרינן דיש אונס בגיטין רק שתיקנו להפקיע קידושין א"כ מעיקר הדין יש אונס ואילו התנה אם לא באתי ומת הוה אונס, לכן הוכרח להתנות אם ימות שלא יהיה בכלל אונס, ואף דגירש פן ימות במלחמה מ"מ פעמים שמת מעצמו או בדרך דלא שכיח אבל עיקר התנאי היה אם לא באתי וכמו שפירש"י בשבת, אלא שהוכרח להתנות אם ימות שלא יהיה טענת אונס:

אלא דקשיא לי דבקידושין דף י"ד ע"ב יליף דמיתת הבעל מתרת מקרא דפן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה, וקשה מנ"ל דילמא מיתת הבעל אינה מתרת אלא דמשום הכי פן ימות במלחמה כותב לה גט על תנאי אם ימות דהא במיתה ליכא היתירא וע"כ כותב לה גט וא"כ איש אחר יקחנה בשביל הגט אבל לא בשביל המיתה דמיתת הבעל אינה מתרת אם כן מסתמא כתב לה גט על תנאי וצ"ע, ולפמ"ש יש ליישב מדקפיד קרא פן ימות במלחמה כי אם גירש על תנאי יש לו לחוש שמא לא ישוב ע"י שלא יודע מקומו או נשבה כמו שפירש"י בפ' במה בהמה, וא"כ ה"ל למימר פן לא ישוב מן המלחמה, אלא ודאי קרא לא איירי בגט על תנאי רק המיתה עצמה מתרת, ואי איפשר שתהיה מותרת רק ע"י המיתה ודו"ק:

בא"ד ונראה לר"ת שהיו כותבין גט גמור בלא שום תנאי בצינעה כו' עכ"ל. מ"ש בצינעה מבואר בתוס' כתובות שלא יקפצו עליה, וכבר כתבתי דקשיא הא גופא אמאי לא נתנו גט על תנאי אם לא יבא מן המלחמה, ואיפשר דלפעמים נשבה ואנוס הוא וא"כ תתעגן ותיתיב, מיהו אכתי קשה הא יכול להתנות אפי' אשבייה וכדומה כל שלא יבא לזמן פלוני יהיה גט, גם קשה מה הועילו שלא יקפצו עליה והרי היא יודעת שנתגרשה ואם תיטב בעיניה שתינשא לאחר היא תודיעהו, וצ"ל דכל זמן שאין ידוע אין קופצין עליה ולא ידעה שאחר רוצה לכונסה, ומה שהקשה הפני יהושע לפירש"י לעיל דאם עמד חוזר א"כ אפי' בלא תנאי אם בא מן המלחמה הגט בטל לרב הונא דגיטו כמתנתו דאדעתא דהכי לא נתן הגט, ונראה דלק"מ דבשלמא שכ"מ שיוודע אם יחיה או ימות איכא אומדן הדעת שאם יעמוד לא יהיה גט אבל במלחמה שכתב לה הגט שלא תתעגן ע"כ בכל אופן גירש דאל"כ תיעגן ותיתיב פן יבא אח"כ ושמא נתעכב לפי שעה או נשבה וא"כ לא היה הגט מועיל כלום וע"כ גירש לחלוטין שלא תבא לידי ספק ואין כאן אומדנא כיון דאין גבול מתי יבא מן המלחמה לכן אין כאן אומדנא כלל לבטל הגט אף אם חזר מן המלחמה ודו"ק:

אלא דקשיא לי א"כ למה סיבב דוד הריגת אוריה כיון שנתגרשה בגט גמור, ואי משום שהיה בצנעה הא בת שבע עצמה ידעה שנתגרשה ומסתמא גילתה לו שנתגרשה וא"כ אפי' אוריה חי יכולה להנשא לכל גבר דתיצביין, ואיפשר לומר שכפי המבואר בגמרא סנהדרין פ' בן סורר דבת שבע היתה קטנה, וי"ל שנתגרשה ע"י אביה והיא בעצמה לא ידעה אם נתגרשה וגם דוד לא ידע אם אביה קיבל גיטה לכן סיבב הריגת אוריה, וא"ש בזה ג"כ ביקש לעשות ולא עשה היינו לפי כוונתו לא ידע בבירור שנתגרשה, ואף דכל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו מ"מ מן הכלל אינה יוצאה מחזקת אשת איש עד שיוודע לו שנתגרשה, מיהו זה אינו רק לפירש"י ביבמות דף ק"ט דקטנה נשואה אביה מקבל גיטה, אבל לשאר פוסקים איפשר שבת שבע לא היתה נשואה כי לא קרב אליה כמ"ש בהקדמת הזוהר:

ובהכי ניחא דאמר את אוריה הכית בחרב בני עמון ואת אשתו לקחת לך לאשה, ובפני יהושע דייק דה"ל להקדים לקוחי בת שבע שקדמה להריגת אוריה, מיהו נראה דלאו דיוקא הוא זה דהקפידא על שלקחה אחר הריגת אוריה לאשה גמורה, מיהו בתוס' שבת דף נ"ו דייקו מאי האי דקאמר ליקוחין יש לך בה אפי' חטא מ"מ יש לו בה ליקוחין דהא אנוסה היא, גם קשה אחר שהנביא הוכיחו איך איפשר אתי לצעורי' נחומי קא מנחם ליה לומר שלקוחין יש לך בה ואין זה מגדר התוכחה, ולפ"ז ניחא דלא הוכיחו רק על הריגת אוריה לחוד שהיה לך לדונו בסנהדרין אבל התחבולה שיהרג כדי שישא אשתו הוא ללא צורך כי אפי' בחיי אוריה היה לך בה ליקוחין כיון שגירשה, א"כ בחנם סבות הריגת אוריה שלא ע"י סנהדרין, והוכיחו גם בזה כי ליקוחין יש לך בה לפי האמת כי אילו ידע שנתגרשה י"ל חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והיה יכול לבעול לבת שבע לשם קידושין כמו שדעת מקצת הגאונים, ואף דהרמב"ם השיב עליהם דלא אמרו כן אלא באשתו שגירשה כמ"ש בפ"י מ"מ היינו בסתם בני אדם אבל באיש קדוש כאדונינו דוד שלא בא לו רק לנסיון ודאי בהיתירא הוה ניחא ליה רק לפי שלא ידע שנתגרשה לא נתכוין לקידושין אבל באמת נתגרשה ע"י אביה לכן אמר את אוריה היה לך לדונו בסנהדרין ואת אשתו שבאת עליה דרך זנות ולא נתכוונת לקידושין דבאמת ליקוחין יש לך בה, וא"כ לחנם באו גם שניהם הריגת אוריה וגם כוונת הזנות באשת איש והיית יכול להנצל משניהם, ובהכי ניחא דקאמר שביקש לעשות לפי מחשבתו לא בא עליה לשם קידושין רק באיסור אשת איש שחשב שלא נתגרשה ובאמת נתגרשה, ודוק היטב:

בגמרא מאי איכא בין ר"מ לר' יוסי. קשה הא נ"מ טובא דלר"מ בפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר הוי ודאי קידושין אם מת אח"כ ואין קידושין אחרים תופסין בה ולר' יוסי הוי קידושי ספק ואם קידשה אחר הוי ספק קידושין לשניהם ואסורה לשניהם, וגם נ"מ לענין מעשה ידיה ומציאתה לר"מ ודאי שלה הם ולר' יוסי ספיקא הוא, מיהו י"ל מספיקא נמי שלה הם מ"מ לענין הפרת נדרים נ"מ דלר"מ אינם מופרים ולר' יוסי ספק, מיהו י"ל מספיקא נמי אסורה, תו קשיא לי נימא נ"מ באבד הגט או נתקרע דלר"מ אינה זקוקה ליבם דנתגרשה למפרע אבל לר' יוסי שמא כוונתו שיהיה גט סמוך למיתה ואז אין הגט בעולם דלר' יוסי צריך שיהיה ברשותה ולמה אמר לענין אשם תלוי שאינו נוהג שלא בזמן הבית:

בתוס' ד"ה ר' יוסי כו' ולא בעי ר' יוסי חתיכה משתי חתיכות כו'