גרש ירחים רלז

עדים שיבורר הדבר לא חיישינן כלל שתאמר שנתגרשה קודם כיון שיתברר שהיה תנאי בגט מסתמא יתברר האמת, ובזה ניחא דגם בעל תנאי תיקנו זמן דאי לא היו מתקנין זמן בעל תנאי היה יכול לחפות ולצוות לעדים שיכתבו לו גט על תנאי כדי שלא יכתבו בו זמן ויוכל לחפות עליה, וכן משום פירי יכול להערים שרוצה לגרש על תנאי שיכתבו בלא זמן כדי שלא יפסיד הפירות משעת חתימה, וגם בשכ"מ תיקנו זמן דאם ירצה לחפות יאמר לעדים שיכתבו לו גט שכ"מ וכי על העדים רמיא לבודקו אם הוא בריא או שכ"מ לכן לא פלוג ותיקנו בכל גיטין זמן . ולא קשה מידי ודו"ק:

אמנם באמת הדבר בלתי מובן מצד עצמו דאיך נשפוט מכתיבת זמן בשטר שנתכוין מעכשיו כיון דאורחא דמילתא לכתוב זמן איך נוכיח מזה הוכחה לסמוך על זה שנתכוין שתחול המתנה מעכשיו דאכתי אם לא ציוה בפירוש על הזמן מאי איכא למימר, גם אם הנותן לאו בר הכי הוא לכוון בדעתו על כך, והארכתי להקשות עוד על תשובת הרשב"א בב"י סימן רנ"ח בח"מ וכתבתי שיש כמה נ"מ בענין הזמן וכתבתי הנלענ"ד בזה דודאי הנותן שנותן ומצוה לכתוב שטר כוונתו באופן שיועיל לקנות בו דא"כ לשוא עט סופר וכל המצוה לכתוב שטר אפי' ע"ה דעתו שיכתוב באופן המועיל, אלא בכותב נכסיו לאחר מיתה אף שכוונתו שתועיל המתנה מ"מ כיון שכח הקנין ע"י השטר לכן בלא כתב זמן בשטר אם כתב נכסיו לאחר מיתה אף שכוונתו שיקנה מ"מ אין כח בשטר לקנות שאין הקנין מבואר דאין שטר לאחר מיתה, ולזה י"ל כיון שכתוב זמן בשטר ואנו יודעין שכוונתו להקנות באופן המועיל יש לכוון שהוא מבואר בלשון השטר על ידי הזמן שכתוב בו אף שכתוב בו אם מתי כיון שכוונתו להקנות ואין שטר לאחר מיתה נוכל לכוון הלשון שהוא מזמן השטר ולאחר מיתה, וכמו כן בגט באמר ה"ז גיטיך אם מתי דמפרשינן לאחר מיתה אף שכוונתו רצויה בודאי שתפטר מיבום אין כח בגט לעשות הכריתות כיון שאינו מבואר בו וס"ל לר' יוסי זמנו של שטר מוכיח ושפיר נגמר הכריתות ע"י זמן השטר אף שאנו יודעין שכוונתו לפטור אשתו מיבום ושיהיה גט באופן המועיל ע"ש שהארכתי בזה, ולפענ"ד דברים ברורים הם אף שהוא קצת נגד הראשונים הדבר מוכרח מעצמו וגם פירש"י קשה לכוון לפמ"ש, מ"מ לענ"ד האמת יורה דרכו, אולי מקום הניחו לי הראשונים:

בתוס' ד"ה הכי כו' והא דאמרינן כו' ולאפוקי מדר' יוסי כו' עכ"ל והקשה המהרש"א מאי קשיא להו להתוס' דילמא רב נמי מספקא ליה אם הלכה כר' יוסי בעל פה כדמספקא ליה לרב הונא, וכן הקשה הפני יהושע, ולענ"ד נראה דרש"י פירש לקמן כדי שיהיו רגילין גם בגט שכ"מ, וקשה דנהי דר' יוסי אמר אפי' בעל פה ונפסוק כר' יוסי אכתי קשה מאי פסקא שיאמר ה"ז גיטיך אם מתי שמא יאמר ה"ז גיטיך לאחר מיתה דאז ודאי הוי ספיקא אפי' לר' יוסי כמו מהיום ולאחר מיתה כמבואר בש"ס לקמן, אע"כ לא תקין רק כדי שלא תפול קמי יבם, אבל לפוטרה מחליצה אין תקנה דכל שכ"מ אומר כפי לשונו ואין תיקון רק לכתוב דסתם ספרי דדייני מיגמר גמירי וא"כ כיון דלספק אין תיקון שפיר קשיא להתוס' הא ס"ל כרבי יוסי ואפי' על פה מידי ספיקא לא נפקא דודאי רב הונא לא פליג אדרב רביה וא"כ בלא מן יומא נמי הוי ספיקא ודו"ק:

ודע שדעת הרי"ף בפ' יש נוחלין דבגיטין לא קיי"ל כר' יוסי מדתקין רב מן יומא דנן לאפוקי מדר' יוסי וכתב לחלק בין ממון לאיסור, והביאו ה"ה רפ"ח מגירושין, ובלח"מ הקשה עליו דא"כ מנ"ל דר' יוסי אמר כן באיסור דילמא דוקא בממון, ואין זו קושיא דה"ק כר' יוסי היינו אליבא דרבותינו דס"ל גם באיסורא זמנו של שטר מוכיח עליו, וכה"ג כתב בכ"מ לפי דרכו דבגט צריך זמן בלא"ה מתקנת חז"ל:

אלא דתמוה טובא בדברי הרי"ף דא"כ מאי פריך הכא בסוגיין ארב הונא דאמר חולצת ומייתי מדרב ס"ל הלכה כרבי יוסי, ותימה גדולה לדברי הרי"ף א"כ כיון דרב גופיה לא ס"ל כרבי יוסי באיסורא שהרי תקין מן יומא א"כ לא ס"ל באיסורא כר' יוסי ומאי קשיא ליה ארב הונא אי ס"ל כרב לגמרי וכמעט לית נגר דיפרקיניה, אבל ברמב"ם שפוסק בממונות כר' יוסי שפיר י"ל דגרס רבא אתקין מיומא דנן א"כ ע"כ עיקר כלישנא דרבא באיבע"א לקמן דס"ל כרבנן, ומאי דקשיא מה חילוק בין ממונות לכאן, שדברי הכ"מ ודאי דחוקים וכ"ש ה"ה שלא נתן שום טעם לחלק בין ממון לאיסורא, לכן אמינא טעמא דעדיפא מכולהו דהא בלא"ה פריך בב"ב מ"ש בגט מהיום ולאחר מיתה הוי ספק ובמתנה קני, ומשני התם איכא למימר גופא מהיום ופירי לאחר מיתה, והשתא בזה צדקו דברי הרי"ף דגם לענין זה יש לחלק דנהי דאמר רבי יוסי בכותב נכסיו זמנו של שטר מוכיח עליו אין מועיל זמנו של שטר רק שאם כתב בשטר נכסי לבני לאחר מותי וכתב זמן בשטר הועיל זמנו של שטר שיקנה הגוף מהיום ומ"מ אינו סותר למ"ש בשטר לשון לאחר מיתה די"ל דקאי אפירי, משא"כ בגט דאיסורא דלא שייך למימר הכי א"כ אם כתב בגט ה"ז גיטיך לאחר מיתה או אם מתי בלא מהיום א"כ כשתימצי לומר זמנו של שטר מוכיח צריך אתה לבטל לגמרי לשון לאחר מיתה שהרי צריך שלא להיות שום שיור בגט לאחר מיתה לא אמרינן זמנו של שטר שיהיה כאילו כתוב מהיום שאין הוכחה על לשון לאחר מיתה שהרי אין גט לאחר מיתה ומהיום בפירוש לא קאמר והלשון כפשטיה שיהיה הגט לאחר מיתה. לכן תיקן רבא בגט דבהא לא ס"ל כר' יוסי רק כרבנן וסוגיין הכא קאי אליבא דרבותינו דלא מפלגו בהכי, אבל כיון דחזינן דרבא טרח לתקן מן יומא ש"מ לא קיי"ל כר' יוסי בגיטין כלל כיון דסתמא דמתני' דלא כוותיה, וי"ל דר' יוסי גופיה לא אמר רק היכא שיש לפרש לשון לאחר מיתה על הפירות וזמנו של שטר מוכיח על הגוף, אבל בגט לא שייך זה וחילוק זה ברור ונכון לדעת הרמב"ם:

וכן בהך דרבותינו התירוה לינשא בתנאי אם כיון דאם משמע מזמן שקבע לא דמי לדר' יוסי דאם נפרש זמנו של שטר שיהיה מעכשיו סותר משמעות אם שמשמע לזמן שקבע כל שלא אמר בפירוש מהיום משא"כ גבי כותב לאחר מיתה אין הזמן סותר משמעות לאחר מיתה דיש לפרושי אפירות, ובזה ניחא מה שתמה ה"ה שבהלכות אישות פ"ו כתב הרמב"ם שגם בממונות הדין כן, והכ"מ דחה דלא איירי בשטר, ולפמ"ש י"ל אפי' בשטר והיינו במידי דלא שייך בה גוף ופירות כגון שכתב לו אם לא באתי אתן לך מאתים זוז דשפיר יכול לחזור אף שכתב זמן בשטר כיון דלא שייך לחלק בין גוף לפירות דנימא גופא מהיום, וא"כ הזמן סותר המשמעות לכן לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח כיון דאם משמע לאחר זמן, כן נ"ל נכון וברור לדעת הרמב"ם יותר מכל מה שכתבו בזה:

אמנם כן אם שדרך נכון הוא יותר מכל דברי המפרשים בזה מ"מ הסוגיות מתפרשות בדוחק, וגם כיון דרבותינו אמרו ס"ל כר' יוסי איך נפלוג אנן אליבא דר' יוסי, וגם הלשון ס"ל כר' יוסי משמע דס"ל כר' יוסי ממש וגם הקושיא דמקשה מרב דס"ל כר"י אהכא לא אתיא שפיר כיון דאיכא לפלוגי בין איסור לממון, לכן יגעתי ומצאתי דרך מרווח יותר שיתפרשו הסוגיות גם הם על מכונם, והוא די"ל דבלא"ה תמוה הראב"ד שכתב דקיי"ל כרבי יוסי בהחלט, וגם זה יפלא בעיני דהא לאיבע"א דלקמן ס"ל לרבא כרבנן וא"כ מידי ספיקא לא נפקא, לזה אני אומר הנלע"ד דודאי אחר שתפסו ראשונים ההוכחה מדתיקן רבא מיומא דנן לאפוקי מר' יוסי משמע דלא קיי"ל כר' יוסי ואף שהר"ן דחה דלשופרא דמילתא תיקן הכי, נראה דס"ל להראשונים כיון דבאמת דבר שאינו מצוי הוא שיזדמן גט שכ"מ ויפול בו ספק שלא יאמר מהיום עד שנצטרך לדברי רבי יוסי דהא כבר אתקין שמואל התקנה בגיטא דשכ"מ הלשון שיאמר לקמן דף ע"ה, לכן נראה דנהי דס"ל לר' יוסי זמנו של שטר מוכיח מ"מ לענין גט לא מיקרי ידים מוכיחות, ור' יהודה דס"ל לקמן דבעינן ודן שלא יאמרו בדיבור גירשה, א"כ י"ל אף דזמן השטר מוכיח מ"מ כיון דכתיב בשטר לאחר מיתה או בע"פ כדמשמע הכא הוי הזמן יד שאינו מוכיח ולא עדיף מאם לא כתב ודן אף שנתן לה הגט נוכל לומר בדיבור גירשה ושטרא ראיה בעלמא הכא נמי נוכל לומר לאחר מיתה גירשה ושטר ראיה בעלמא מתי נכתב כאשר כתבתי בתשובה כמה נ"מ בידיעת הזמן, וידוע שידים שאינו מוכיחות פלוגתא דאביי ורבא גם פלוגתא דר' יהודה ורבנן, והנה רבי יוסי שהוא בר פלוגתא דר' יהודה הוא בכלל דרבנן דר"י, א"כ ר' יוסי גופיה ס"ל ידים שאינם מוכיחות הויין ידים דלא אשכחן דבעינן ודן רק ר' יהודה, והשתא הסוגיות כפשטן דלרבי יוסי גופיה ליכא לפלוגי בין ממון לגט, אבל לדידן דקיי"ל בגט בעינן ידים מוכיחות זמנו של שטר אינו יד מוכיח כ"כ דהא רבנן דר' יוסי ס"ל אפי' בממון לא מהני, ונהי דקיי"ל כר' יוסי בממון מ"מ בגט דבעינן ודן שיהיה ידים מוכיחות לא קיי"ל כר' יוסי, והשתא נראה דלקמן לתירוצא קמא ס"ל לרבא כר' יוסי ולאבע"א ס"ל כרבנן וא"כ קשה על הרמב"ם למה פסק בהחלט דלא כר' יוסי. ולפ"ז ניחא דאי גרס לקמן רבא דתיקן מיומא דנן, וידוע שידים שאין מוכיחות הוא אחת מסוגיות ההפוכות דיש גירסא דרבא ס"ל הויין ידים ואנן קיי"ל דלא הוו ידים ורבא ס"ל דלא הויין ידים, א"כ נקטינן כאיבעית אימא דרבא כרבנן ס"ל, אלא דלא משמע דפליג ארב נחמן ורב הונא דס"ל הלכה כר' יוסי לכן י"ל רבא לשיטתיה דבגיטין וקידושין בעינן ידים מוכיחות, ועפ"ז יתכנו דברי הרי"ף ג"כ דרב ס"ל לחלק בין איסורא לממונא רק הסוגיא הכא למאן דס"ל ידים שאין מוכיחות הויין ידים א"כ אין חילוק כלל בין גט לשטר דעלמא, ולדידן דנקטינן לישנא דרבא ס"ל דלא הוו ידים נקטינן כאיבעית אימא דלקמן כיון דקיי"ל כרבא ס"ל להרמב"ם דלא הוי גט כלל, והכל נכון וברור כפתור ופרח ות"ל אשר מקום הניחו לי הראשונים בזה להתגדר בו:

(ע"ב) בגמרא א אי אמר ר"י בעל פה אי לא אמר כו' ה"ז גיטך אם לא באתי. בפנ"י הקשה דילמא מיירי בכתב שכתב תנאי אם לא באתי בגוף הגט, וי"ל דאף שכתב כן בגט מ"מ אם אמר בעל פה לשון זה י"ל דהדר ביה ממ"ש בשטר ומי עדיף מגט בלא תנאי, ולומר דכתב כן בגט ובעל פה לא אמר הרי זה גיטך סתם לא משמע כלל, ולשון התוס' שכתבו אם מבטל בדיבורו הוכחת זמן השטר כיון שאינו כתוב בו מהיום משמע מלשונם דאם כתוב בו מהיום אפי' אמר ה"ז גיטיך אם מתי נמי מהני דסמיך אלישנא דגט, ואיפשר דמשמע ליה מדתיקן מן יומא דנן לאפוקי מר' יוסי ואם איתא דאם אמר בעל פה בטל מהיום שבשטר א"כ מה הועיל בתיקון מן יומא הא מ"מ אם יאמר בעל פה