גרש ירחים כג

הבעל תטמין הגט ותאמר גרשתני ותהא נאמנת מכח אין אשה מעיזה כיון דלפי האמת לא חיישינן שזייפה הגט, וא"כ קשיא שפיר לרבה דלא גזר בלא שכיח כמו באינו יכול, אבל לרבא י"ל ודאי שלא תחלוק בשליחות צריך בכל גווני בפ"נ אפי' באשה עצמה, משא"כ לרבה דלא ס"ל שלא תחלוק בשליחות באינו יכול ומשני שלא בשליחות דיכול ודוק היטב, ועמ"ש לקמן עוד ובסמוך:

שם אי הכי בעל נמי. וקשה לרבה בלא"ה תיקשי אמאי א"צ בבעל לומר בפ"נ אפי' קודם שלמדו כ"ש דתיקשי שיערער שלא נכתב לשמה וכמו שהקשו התוס' לעיל ריש מכילתין ע"ב באמת אפי' על תירוץ הש"ס, ואיפשר לומר דבלא"ה י"ל דלעיל מפרש בש"ס דפליגי בסמוכות אי גמירי, וא"כ י"ל דאתיא כמ"ד דסמוכות גמירי רק שצריך לומר בפני נכתב בשאר שליח משום שלא תחלוק במדינת הים, וא"כ י"ל שלא תחלוק לא שייך רק בשליח שמביא ממדינת הים דאע"פ שהוא מוקדם לא איכפת לן כיון דניתן ע"י שליח כדאיתא לקמן פ"ב דף י"ח דגיטין הבאין ממדינת הים קלא אית להו ושייך שלא תחלוק במדינת הים, אבל הבעל שמביא גיטו ע"כ שנכתב באותו יום, דאל"כ ה"ל מוקדם ופסול כיון שהבעל עצמו נותנו וא"כ לא משכחת רק באותו יום', ולעיל פירש"י מובלעות הוא ד' ה' פרסאות ובספ"ב דסוכה פירש"י מבי כובי לפומבדיתא שיתא פרסי, א"כ י"ל דעכ"פ באותו יום שמביא לא משכחת אלא בסמוכות, וס"ל דסמוכות א"צ לומר רק משום שלא תחלוק במדה"י ובבעל לא שייך זאת דלעולם אינו מביא אלא מן הסמוך, אבל השתא דקאמר שלא תחלוק בשליחות גם הבעל יצטרך לומר ומיושב ג"כ קושיית התוס' דלרבא נמי תיקשי, ולפ"ז לק"מ די"ל סמוכות שכיחי אלא משום שלא תחלוק במדינת הים ובבעל לא שייך, אבל רבה דס"ל שלא תחלוק בשליחות אפי' בלא שכיח גם בבעל ה"ל לאצרוכי שיאמר בפנ"כ ודו"ק שם בעל שהביא גיטו. וקשה לדעת הרמב"ם אפי' באשה לא שייך בפ"נ היכא שמתגרשת מיד, וא"כ מאי ס"ד דבעל שהביא גיטו יצטרך לומר בפ"נ כיון שהוא מגרש מיד, דהא לקמן פריך בפשיטות אשה מכי מטא גיטא לידה איגרשה משמע דס"ל בפשיטות דלא שייך בזה תיקון בפ"נ, וצ"ל לדעת הרמב"ם דודאי אחר שנגמר הגט לא שייך בפנ"כ וכיון שכבר נתגרשה במקומו תו לא שייך בפ"נ כיון שכבר הותרה להנשא שם, אבל הבעל שמביאו קודם נתינה ה"ל להצריך בפ"נ:

בתוס' ד"ה שלא תחלוק כו' בשליחות דיכול. ולדעת הראב"ד שכתבתי דאשה עצמה אינה נאמנת כשמביאה גיטה א"כ ניחא טפי דודאי כשאשה מביאה ממדינה למדינה ע"כ צריכה שתביא בתורת שליחות, דאל"כ אינה נאמנת כיון שאינה אומרת בפ"נ, וא"כ ע"כ ממדינה למדינה צריכה שתביא בתורת שליחות, רק באותה מדינה לא שכיח, לכן שייך טפי שלא תחלוק בשליחות באותה אשה עצמה שפעמים שצריכה לומר משא"כ באינו יכול דבזה לא שייך עוד שליחות לא שייך שלא תחלוק ודו"ק:

בגמרא ת"ש דבעא מיניה שמואל מר"ה שנים שהביאו גט. צ"ע מה ספיקו אי מסופק אם יכול הבעל לטעון שמסר גט מזוייף א"כ מאי פשיט ליה מאילו יאמרו בפנינו גרשה הא במינקט ליה בידיה לא חיישינן לערעור, וא"כ בנקט ליה בידיה וגרשה בעצמו ודאי לא חיישינן לערעור, ואם מסופק אם נאמנים לומר שמסר להם גט קשה פשיטא דקי"ל הן הן שלוחיו הן הן עדיו ואין יכול להכחישן, ואם נימא רב הונא תלמידיה דרב ס"ל כרב דס"ל בקידושין דף מ"ג דאין שליח נעשה עד, א"כ קשה ג"כ איך מייתי מאילו יאמרו בפנינו גרשה הא באמרו בפנינו גרשה הוו עדים, וצ"ל דמהימני במיגו דאי בעו אמרו בפנינו גרשה, וא"כ י"ל אף דאין שליח נעשה עד מ"מ בכה"ג נאמנים במיגו דיאמרו בפנינו גרשה, ולא הוי כה"ג מיגו בשנים מאחר שיכולין לומר בסתמא בפנינו גרשה וא"צ להוסיף שנעשו שלוחים, וכן נראה מפירש"י שפירש אילו רצו אמרו בפנינו גרשה, אלא דצ"ע מה מיגו היא זו שמא אינו רוצה שתתגרש שלא כדין וכמ"ש הרא"ש לקמן בשמעתא דשליש, וצ"ל דהבעיא הוא אי טעמא משום לשמה וגם בשנים צריכין לומר בפני נכתב, ופשיט ליה דא"צ דאין הטעם משום לשמה, ומכח חשש שמסר גט מזוייף אין חשש דאילו יאמרו בפנינו גרשה מי לא מהימני, וכי היכי דאם אמרו בפנינו גרשה מהימני ולא חיישינן שגירשה בגט מזוייף ה"נ לא חיישינן שמסר לשלוחים גט מזוייף ודו"ק:

שם אי הכי אשה נמי. הסוגיא תמוה כיון דכבר אקשי לעיל ושני ליה למה חזר להקשות עכשיו, ונראה ליישב ע"פ דעת הרמב"ם שסובר באשה עצמה שבאה ממדינת הים א"צ לומר בפני נכתב כיון דמכי מטא לידה איגרשה, וא"כ י"ל ודאי הא דמקשי לעיל מאשה לא קשיא כ"כ די"ל שצריכה לומר בפ"נ משום קיום כמ"ש לעיל, וצ"ל הקושיא דמשמע דאפי' באותה מדינה צריכה לומר, אבל אי מוקמינן ממדינת הים דוקא לא קשיא די"ל שצריכה לומר משום קיום דהא רבה אית ליה דרבא, אבל הכא קשיא ליה אפי' ממדינה למדינה לא תאמר דהא מסקינן דבשנים שהביאו גט א"צ לומר בפנ"כ והיינו משום דלא חיישינן שמוסר גט מזוייף לקלקלה, א"כ הא דהשליח צריך לומר בפ"נ היינו ע"כ משום דלא מהימנינן ליה על השליחות דשמא הגט מזוייף ולא נעשה שליח מעולם, דאילו ידעינן שמסר לו גט תו ליכא חשש שמסר גט מזוייף, וא"כ קשה שפיר באשה למה תצטרך לומר בפ"נ אפי' ממדינת הים דהא יש להאמינה במיגו דאי בעיא אמרה שנתגרשה שם וא"צ לומר בפ"נ כמ"ש הרמב"ם, אבל לעיל לא קשיא ליה אממדינה למדינה דשפיר י"ל שצריכה לומר בפ"נ, ואין לומר דתיהימן במיגו דאי בעיא אמרה שנתגרשה שם דיכול הבעל לומר שמסר לה גט מזוייף לכן צריכה לומר בפ"נ, אבל למאי דמסיק דשנים שהביאו גט א"צ לומר בפ"נ א"כ ע"כ לא חיישינן לגט מזויף, א"כ קשיא ליה שפיר דאפי' ממדינה למדינה לא תצטרך לומר בפ"נ דנאמנת במיגו דאי בעי' אמרה שנתגרשה במדינת הים, וא"כ לא שייך כ"כ תירוץ הש"ס שלא תחלוק בשליחות, דבשלמא לעיל דלא קשיא רק על אותה מדינה שייך שלא תחלוק בשליחות שהרי ממדינה למדינה הדין שתאמר בפ"נ משום קיום, אבל השתא דמשמע ליה דאפי' ממדינה למדינה לא תצטרך לומר בפ"נ משמע דלא שייך כ"כ שלא תחלוק, ומשני דגם בהא אמרינן שלא תחלוק, ופריך בעל נמי כיון דגזרינן כ"כ משום שלא תחלוק יש להצריך גם בבעל ודוק היטב:

ועוד יש לומר דבלא"ה הקשו התוס' למסקנא ליכא נ"מ באתיוה בי תרי, לכן איפשר לומר דבלא"ה הקשו התוס' לעיל על פירש"י שפירש באתיוה בי תרי הם יקיימוהו והקשו אטו בכיפי תלי להו, לכן תירצו דכיון דשנים מעידין שמסרו לא חיישינן לומר גט מזוייף, ואכתי קשה אטו בכיפי תלי מי יודע אח"כ שאתיוה בי תרי, וצ"ל דאופן המסירה קלא אית ליה, דאל"כ מאי מהני שיאמר בפ"נ שמא יערער הבעל ומי יעיד שאומר בפני נכתב, וצ"ל דקלא אית ליה למילתא שאומר בפני ב' או ג' וידוע שאמר בפ"נ ולא מהני תו ערעור הבעל, והשתא איכא למימר איפכא דלרבה באתיוה בי תרי דטעמא משום לא שכיח, א"כ אפי' הביאוהו שני קרובים דליכא ראיה ממה שאומרים, שמסר לה גט מ"מ לא שכיח שיהיו שניהם שלוחים, א"כ אין צריך לומר בפ"נ אפי' משום קיום, משא"כ לרבא דלא מפליג בין שכיח ללא שכיח, א"כ בשניהם קרובים צריך לומר בפ"נ, א"כ לרבה אי לא שכיח א"צ לומר בפ"נ אפי' בקרובים, וא"כ פריך שפיר דבאשה דלא שכיח אפי' ממדינה למדינה לא תצטרך לומר, ודוק היטב:

בתוס' ד"ה כשניסת כו' וא"ת להאי לישנא דבפ"ב דאית ליה לר' יוחנן כו' עכ"ל. התוס' נדחקו, ואיפשר ליישב דודאי הא דקאמר לאחר שלמדו א"כ י"ל אפי' לכתחלה לא יצטרך בפני נכתב במקויים, דהא צריך להבין למה ניחוש שיחזור הדבר לקלקולו והיינו שתשתכח תורת לשמה היינו משום די"ל דאחר שלמדו היינו מהא גופא שהצריכו לומר בפ"נ מוכח דבעינן לשמה, וא"כ כשלא יצטרכו עוד לומר בפ"נ יש לחוש שמא יחזור הדבר לקלקולו, דאל"כ אין טעם לחוש שיחזור הדבר לקלקולו, דא"כ אפי' בא"י נגזור שתשתכח תורת לשמה, אלא כדפרישית דמהא גופא לומדין שצריך לשמה מתקון בפנ"ח, וא"כ קשה אכתי נימא דמקויים לא יצטרך כלל בפ"נ, ואין לומר שיחזור הדבר לקלקולו וישתכח דין לשמה, דהא באינו מקויים לעולם אומר בפ"נ ובפנ"ח א"כ מוכח דבעינן לשמה לרבה, דאל"כ בפנ"כ ל"ל כדאיתא בגמרא לעיל דף ג', וא"כ במקויים לא יצטרך כלל לאמירת בפ"נ לאחר שלמדו דילמדו היטב דבעינן אמירת בפני נכתב בגיטין שאין מקויימין, וצ"ל למאי דמסיק הכא דשנים שהביאו גט א"צ לומר בפ"נ, וקשה א"כ מאי בינייהו, וצ"ל כמ"ש התוס' דמקויים איכא בינייהו, א"כ ע"כ ס"ל דבעינן בפ"נ גם במקויים, והיינו שכל שיש יותר רוב גיטין שאין נכשרין רק ע"י אמירת בפ"נ נזכרין יותר שצריך לשמה, ובהכי רהטא שקלא וטריא דהכא דבעי לאסוקי דעכ"פ מקויים איכא בין רבה לרבא, והיינו שצריך גווני טובי שצריך בפ"נ שלא יחזור הדבר לקלקולו, דאל"כ לפעמים יוכשר ע"י שנים המביאין ופעמים ע"י קיום, וא"כ לא יבא ברגילות לאמירת בפ"נ ויש לחוש שיחזור הדבר לקלקולו שישתכח דין לשמה לגמרי, אבל לר' יוחנן דגם בשנים שהביאו צ"ל בפ"נ שפיר י"ל דבמקויים לא צריך בפ"נ לאחר שלמדו כיון דעכ"פ שכיח טפי הכשר ע"י אמירת בפ"נ והיינו באינו מקויים וגם בשנים שמביאין גט צריך בפ"נ, א"כ י"ל לפי האמת במקויים א"צ לומר בפ"נ כלל לאחר שלמדו ואפי' לכתחלה תנשא, ודוק היטב:

ועוד נ"ל ליישב עיקר קושיית התוס' דבהני לא שייך הולד כשר דכיון דטעמא משום ערעור הבעל, ואי מערער הבעל שלא נכתב לשמה נהי דאנן לא מהימנינן ליה מ"מ לגבי נפשיה שוייה חתיכה דאיסורא, וא"כ לדבריו הולד מן השני ממזר, ואם יש לו בת מאשה אחרת שברשותו להשיאה אסור להשיאה לבן השני שיש לו מאשה אחרת דלגבי נפשיה הוי חד"א, וא"כ לא שייך לומר הולד כשר בהחלט דלגבי נפשיה לא מיקרי כשר דמצי לשוייה חד"א לגבי נפשיה, משא"כ בהנך ג' גיטין לא שייך בזה שום פסול וצד ממזרות, ובהכי ניחא דלעיל אמרינן אתי בעל ומערער ופסיל ליה, ודייקו התוס' איך שייך פסול כיון דבאמת אינו פסול משום ערעור ונדחקו דפסול לאו דוקא, ולפמ"ש ניחא דמה"ת יהיה פסול לגבי נפשיה דשוייה חד"א, ולפ"ז מוכח