גרש ירחים רכז

סלקינהו ואין יכולין ליתן בעצמם או לטירחא דידהו חייש, ועיין ברמב"ם פ"ט דין ל"א ועיין לעיל דף כ"ט ע"ב בשליח שלא ניתן לגירושין [מיבעיא ליה בתלתא דבתלתא יש לקיים שא' יכתוב ושנים חותמין]:

בתוס' ד"ה והאמר שמואל כו' וה"ה דהוה מצי למיפרך מדשמואל כו' דאמר מתנה הרי היא כגט כו' עכ"ל. לענ"ד יש לומר בפשיטות כיון דס"ל לשמואל כאן דתצא ומספקא ליה אי מילי מימסרן לשליח א"כ גם לענין מתנה אוקי ממונא בחזקת מרא קמא שפיר קאמר דמתנה הרי היא כגט לענין דמספיקא אין המקבל מוחזק:

בא"ד אבל ממתני' כו' עכ"ל. דברי התוס' דחוקים למאד, ואיפשר לומר דשמואל מצינן למימר דלשיטתיה אזיל דס"ל דגם שנים שדנו דיניהם דין וא"כ גם שנים הוו ב"ד לשמואל, ובהא לא ס"ל כר"מ דתליא בפלוגתא דתנאי אי עירוב פרשיות כתיב כדאיתא בריש סנהדרין, עוד נ"ל דבטעמיה דר"מ י"ל דהוי עד מפי עד כשיאמרו לאחרים ויכתבו אבל לעולם מילי מימסרן שפיר לשליח, משא"כ כשאמר לשלשה שהם ב"ד שפיר יכולין לומר לאחר, מהא דפריך בפ' כל הגט אהא דמביא גט וחלה משלחו ביד אחר ולא משני דשאני הכא דהוי עד מפי עד, י"ל דשם הקושיא למסקנא דכמה אמוראי מכשרי באומר אמרו לסופר לכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו אלמא דלא הוי כה"ג עד מפי עד, וע"כ טעמא אחרינא הוא דאיכא, אלא דמ"מ אין זה מספיק דהא ע"כ לומר דבשלשה לא שייך האי טעמא דעד מפי עד ואפ"ה כיון דאמר כתבו בעינן שהם בעצמם יכתבו, וא"כ תיקשי אהך דשלחו בי רב לשמואל דמיירי נמי בכתבו ובכתבו לכ"ע אפי' בשלשה לא יאמרו לאחרים ויכתבו, אלא דמ"מ לא ידעתי למה הוצרכו לדחוק דודאי ממתני' לא מוכח פסולא דאורייתא די"ל דמדרבנן פסול ובפסולי דרבנן אם נישאת לא תצא, וא"כ ע"כ לאתויי הא דשמואל דאמר בהדיא הטעם משום מילי לא מימסרן לשליח משמע דבטל השליחות לגמרי:

ובאמת לא ראיתי לעמוד בגוף הסברא דמילי לא מימסרן לשליח דממה נפשך אם אמרינן שאין כח למסור שליחות שיעשה שליח שליח אחר מנ"ל כלל דיכול לעשות שליח לכתוב כלל דילמא בעינן שיכתוב בעצמו כדכתיב וכתב, ומושלח דמרבינן שליחות בקידושין כדאיתא בר"פ האיש מקדש לא מוכח רק דיכול לעשות שליח לגרש והיינו היכא דלא הוי מילי שמוסר לו הגט, ולכאורה י"ל דכיון דמרבינן נמי שליחות קידושין ובעושה שליח לקדש נמי הוי מילי כפי דעת קצת פוסקים הביאם רמ"א באה"ע סי' ל"ה ס"ו דשליחות קידושין נמי חשיב מילי ואין שליח עושה שליח, וא"כ כיון דמרבינן דיכול לעשות שליח לקידושין שפיר מוכח דהבע"ד עצמו עושה שליח במילי רק שאין יכול לעשות שליח ששליח יעשה שליח, אלא דבאמת הא גופא קשיא כיון דלא מרבינן שליחות בקידושין רק מהיקשא דויצאה והיתה מנ"ל כלל שליחות קידושין כיון דלא הוי רק מילי דלא שייך כלל ללמוד בהיקשא דיציאה והויה כיון דאיכא טעמא דלא דמי כלל שליחוה קידושין לגירושין והך היקשא צריך למילי טובי, ודוחק לומר דע"כ מקשינן נמי להא דשליחות דאדרבה נימא אפי' בגט אין עושה שליח לכתיבה רק לכתוב בעצמו והיינו משום דבמילי לא מצי למיעבד שליח כלל, ועוד דהא הש"ג הובא בב"ש שם מחלק דבשטר עושה שליח שליח וקשה א"כ אפי' בכסף נמי דהא איתקיש הויות להדדי, וע"כ לענין זה לא שייך ההיקש כלל כיון דטעמא משום מילי, א"כ מנ"ל דיכול לעשות כלל שליח לקידושין, וכ"ש לדברי רבינו ברוך בס' החכמה שהביא במרדכי סוף פירקין שסובר דדוקא בגט דכל כמה דלא אתי ליד האשה אינו כלום, אבל שליחות קידושין לא חשיב מילי וא"כ ליכא שום קרא שיכול לעשות שליח במילי, וא"כ מנ"ל שיכול לעשות כלל שליח לכתיבה:

והנלענ"ד בזה אחר העיון דהא באמת הקשה בספר החכמה איך אמרינן ושלח ושלחה ששליח עושה שליח הא ה"ל מילי, ונראה כוונתו דמשמע ליה שליח עושה שליח גם בקידושין, ולכן קשיא ליה דה"ל מילי ולא מימסרן לשליח, ולכן אומר הנלענ"ד דודאי כל שאדם עושה שליח לקנות איזה דבר או להקנות או לעשות איזה עסק לא מיקרי מילי, ולכן בנדרים נמי אי לאו דכתיב אישה יפירנו הוה אמרינן שלוחו של אדם כמותו ויכול לעשות שליח מאחר שעושהו במקומו לפעול דבר שהוא ביכלתו, ולכן בשליחות קידושין שפיר שליח עושה שליח במקומו לקנות האשה, וכמו כן שליח קבלה שפיר עושה שליח לפי דברינו שעושית שליח לקנות את עצמה, וכן מסתבר דהא אי הוה קבלת הגט זכות לאשה לא היה יכול לחזור בו כלל, וא"כ כ"ש בעשתה בפירוש וחפיצה להתגרש גם האחר זוכה לה בגט כיון שנעשה שליח מכחו של שלוחה ויש לו רשות לעשות שליח אחר, ותחילה נעיר במה שכתב הב"ש סימן ק"כ סק"ו שהביא מה שנחלקו הרמב"ן והרא"ה באומר אמרו דלהרמב"ן פסול אף שנעשה שליח שלא בפניו מ"מ כיון דכתיב וכתב אין השליח עומד במקומו אם לא שמע מפיו, וכתב הב"ש דמשמע דס"ל להרמב"ן דבעינן שליחות לכתיבת הגט, וא"כ לדידן דלא בעינן שליחות אינו אלא פסול דרבנן, ולא נהירא כלל דהא לקמן משמע דהגט בטל עד שישמע קולו, וכן מוכח למאי דפסקו בסימן ק"ן דבפסולי דרבנן אם נישאת לא תצא, א"כ כיון דאמר שמואל תצא משמע דפסול דאורייתא הוא, מיהו י"ל דדוקא בלא אמר אמרו אבל באומר אמרו לשמואל באמת כשר, מ"מ כיון דפשטא דמילתא משמע דגם באמרו הגט בטל, ועוד כיון דאמרו אינו פסול אלא דרבנן מאי קושיא מחתם סופר ועד דמ"מ מספקא ליה לשמואל אם תצא כיון דלא פסול אמרו רק מדרבנן ובדרבנן לא תצא אלא ודאי ליתא, ובאמת לפענ"ד הגם שאינני כדאי לומר דבר שהראשונים לא מצאו בו טעם במה שתמה הרמב"ן למה לא יועיל אמרו דהוי עושה שליח שלא בפניו, והרא"ה והר"ן ס"ל באמת בכה"ג מהני רק באומר אמרו מדעתכם וזה דחוק, וגם קשה לי למה נחלקו בכשר ותעשה באמרו דהוא דלא כרבי יוסי הא מצי לאפלוגי אפילו לרבי יוסי והיינו בממנה שליח שלא בפניו דמהני לכ"ע כמ"ש הר"ן, ומ"מ ודאי גם בהא הדין כשר ולא תעשה דהא גם בהא שייך שמא תשכור עדים, וכן נראה להוכיח מדברי הרי"ף והרמב"ם שלא הביאו כלל הך כשר ולא תעשה והיינו משום דס"ל דאמרו פסול, ואי ס"ל כדברי הר"ן דיכול למנות שליח שלא בפניו וא"כ אכתי ה"ל לאתויי דגם לדידן דבאמרו פסול מ"מ משכחת לה בממנה שליח שלא בפניו, וא"כ גם בכה"ג הוי כשר ולא תעשה דהך חששא שמא תשכור עדים שייך נמי בממנה שליח שלא בפניו, וגם פשטא דש"ס לקמן פרק מי שאחזו דדייק ממתני' עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו דגם אמרו פסול מדלא נקט עד שיאמר אמרו, ולדברי הר"ן קשה ליתני עד שימנהו לשליח שלא בפניו או שיאמר אמרו אלא שלא יאמר מדעתכם, וגם הברייתא דנקט עד שישמעו קולו ודייק מכאן למעוטי אומר אמרו וע"כ מישמעו ממעט אמרו ומהא אימעוט נמי ממנה שליח שלא בפניו, וכיון דאימעוט מדנקט ישמעו אימעוט נמי ממנה שליח שלא בפניו דמ"מ לאו בכלל ישמעו הוא, ולכן הדבר ברור לפענ"ד כמ"ש בטיב גיטין אות זיי"ן דהך וכתב דכתיב היינו שהבעל עצמו יכתוב אלא במה דממנה לאחר שיכתוב במקומו הוי ידו כיד הבעל ולא תליא בשליחות כלל וכן בכל פעולה], ולכן אפי' עכו"ם אי לאו דאדעתיה דנפשיה עביד הוי כשר לכתוב הגט אלמא דלא תליא בשליחות כלל, וכן בכל פעולה שאדם ממנה לאחר במקומו הוי כעושה בעצמו שהוא האמצעי בין הבעל והדבר שכותב כמו שכל כתיבה ע"י אמצעיים כתובה, ע"ש שהארכתי להוכיח כן, ומעתה נ"ל דודאי וכתב קאי על הבעל עצמו ואפי' שליחות לא מהני לקיים וכתב כמו שאינו מועיל שליחות במצות שבגופו כמו תפילין וציצית וק"ש, עיין בר"ן ריש פסחים, רק במה שמצוה לסופר לכתוב הרי הסופר במקומו עומד והוי כאילו כותב בעצמו, ומעתה נראה דברי הרמב"ן ברורים דודאי י"ל בפשיטות אף בלא שליחות צריך הבעל לכתוב בעצמו או שיצוה למי שיהיה במקומו ואז הוי כאילו כותב בעצמו, ומעתה כשמוסר דברים הללו לשליח שיצוה הוא לסופר ע"כ לומר שגם האחר הוא במקומו לצוות לסופר שיהיה כאילו הבעל כותב בעצמו, זהו נקרא מילי שאין יכול למסור דברים בעלמא לענין שיהיה דברי השליח שעושה כדבריו שמדבר הוא לסופר דאמרינן דמה שעושה הסופר ע"פ דיבורו זה הוי שפיר כאילו הבעל עושה בעצמו הדבר שע"י השתדלות הדיבור ששמע הסופר מפיו ע"י כותב הוי ככותב בעצמו כמו פועל שנכנס לדבר לעשות ציווי הבעל הבית שלו וידו כיד הבעל הבית, משא"כ לאחר אין יכול ליתן לו כח דיבורים אלו שיהיה דיבורי השליח כדיבור הבעל דמ"מ אין הסופר כותב בכח הבעל עצמו רק בכח דיבור השליח ומיקרי פעולת הסופר ע"ד השליח ולא ע"ד הבעל, אף שהשליח אמר לו בשם הבעל מ"מ אדעתיה דמאי ששמע מן השליח שכן אמר הבעל הוא כותב והכתיבה צריכה להיות שיהיה כאילו הבעל כותב בעצמו ובעינן דוקא שיהיה כותב ע"פ הבעל עצמו דאז הוא במקומו, ומעתה תו לא קשיא איך יכול הבעל לצוות על אחרים לכתוב דלהא לא שמעינן שליחות דהא ליתא דאחר שכותב מכחו הוי ככותב בעצמו וכח זה הוא שאינו מוסר לשליח שיהיו דברי השליח לסופר פועלים כאילו אמר בעצמו שאינו נותן לו רשות לשום דבר וזהו ענין מילי, ומעתה נראה הא דמרבינן בקידושין שליח עושה שליח היינו בדבר שחפץ לקנות או להקנות שפיר שלוחו של אדם כמותו ואפי' שליח עושה שליח דמאחר שחפץ בדבר זכייה מטעם שליחות וזכין לאדם שלא בפניו, וכן בכל ענין שהוא ענין גמר דבר כמו בנדרים שעושה שליח להפרה שפיר מוסר לו כח ההפרה, וכיון דניחא ליה בכך הוי כאילו הפר בעצמו אי לאו קרא דמיעט אישה יקימנו ואישה יפירנו ולא הוי מילי רק בדבר שהוטל על אדם לעשותו בעצמו וצריך לעמוד אחר בחריקאי שיהיה כעושה בעצמו, דבשלמא בענין שיש בידו כח מצד שיש לו זכות בדבר ההוא בזה י"ל שנותן גם לאחר זכות וכח שלו אבל כתיבת הגט אינו זכות וכח שיש לו שהרי אין בזה שום זכות וכח רק שיש לו כח לגרש והכתיבה הוטלה עליו ובזה אמרינן יד השומע מפיו הוא כמותו, אבל לא בשומע מפי אחר אף שרצונו ג"כ שזה יעשה שליח אחר בזה ה"ל מילי, והשתא נראה דהא דפליגי באומר אמרו אי הוי מילי דלשמואל ס"ל דאמרו לא הוי מילי היינו משום דס"ל דגם כשלא שמע מפי הבעל עצמו מתקיים שפיר וכתב מאחר שנודע לסופר שע"פ ציווי הבעל הוא כותב והבעל הוא שציוהו לכתוב הוא במקומו אף שלא שמע מפי הבעל עצמו, ומאן דפסיל באמרו ס"ל שאינו כבעל עצמו אף שיכול לעשות שליח שלא בפניו במילי אין יכול לעשות שליח כלל רק בשמע מפיו הוא במקום הבעל אף בלא טעם שליחות כמו בחרש שוטה וקטן למאן דמכשיר, אף שאינן בני שליחות כיון שמ"מ