גרש ירחים רכד

תו לא קשיא מה שהקשו התוס' לעיל הא שמואל ס"ל כתב סופר שנינו דכיון דחתם סופר פסול מטעם חורבא דילמא אמר לשנים אחרים לחתום וחסר חתימת האחד כמו כן אי איפשר להכשיר כתב סופר דיש לחוש שמא אמר אמרו לסופר לכתוב ולפלוני ופלוני לחתום, ומשום כיסופא דסופר אי איפשר לתקן בחתימת סופר כיון דחתם סופר פסול, לכן מניחין הגט בע"א שיוכשר על כתב סופר ועד וא"כ חסר א' מן העדים שציוה לחתום ואיכא הך חורבא ממש, לכן מייתי שפיר כיון דחתם סופר פסול לר' יוסי ה"ה כתב דחד טעמא הוא, והשתא פריך שפיר דניחוש שאמר ואתם חתומו כיון דכשר ותעשה בכה"ג, ואין לומר דס"ל במשנה כתב סופר דכיון דכתב סופר כשר נמי איכא הך חורבא שיאמר אתם חתומו ויניח א' חתימתו ולא יחתים לסופר כיון שפסול רק יניח הכשר הגט ע"י כתב סופר ועד נמצא חסר א' מן החתומים שציוה הבעל לחתום, ובהכי יש לפרש פירש"י בסמוך, והכל נכון וברור כפתור ופרח בישוב הסוגיא, ועיין בסמוך:

שם אלא ר' יוסי תרתי אמר. גם בזה קשה למה דחיק לומר דתרתי אמר ופליג אר' יוסי ולא אמר דאין הכי נמי דמ"ד כשר ותעשה פליג אשמואל וס"ל גם באמרו פסול, ונראה דלפמ"ש בשיטת התוס' דר"מ ע"כ מכשיר באמרו כיון דחתם סופר כשר ע"כ מתני' דיכתבו ויתנו לר' מאיר ע"י אמרו א"כ אין כאן דוחק דשמואל ס"ל בחדא כר"מ ובחדא כר' יוסי, ועוד נראה דלפי פי' התוס' לעיל דספיקא דשמואל דכתובו כתב ידן קאמר ולא קאי נמי אכתיבה הוא משום דחתם סופר פסול ע"כ נתכוין שתהיה הכתיבה ע"י אמרו, וא"כ י"ל דס"ל להש"ס דע"כ שמואל ס"ל כשר ותעשה דאי ס"ל ולא תעשה מהיכא תיתי לומר שלא נתכוין שיכתבו בעצמן, ואי משום שרצה שיהיה הגט כשר ואם יכתבו ג"כ יהיה חתם סופר ועד דהא ע"כ אי איפשר לגט להיות בהכשר שהרי לא תעשה ולא שכיח, וא"כ י"ל דלא נחית כלל איך שיהיה הגט רק לקיים מה שאמר, וא"כ תפשוט ליה דבין אכתיבה ובין אחתימה קאמר, וע"כ שמואל בהא נמי מספקא ליה שמא בואתם חתומו כשר ותעשה, א"כ י"ל שנתכוין שיאמרו לאחרים בכתיבה או שמא גם בזה כשר ולא תעשה ונתכוין לשניהם, אף דהתוס' לעיל משמע מדבריהם דלא מספקא ליה לשמואל רק בחדא היינו בס"ד דלא אסיק הך סברא דכשר ולא תעשה, אבל לפי האמת שפיר י"ל דמספקא ליה בהא אי כשר ותעשה בואתם חתומו נתכוין רק לחתימה או גם בזה כשר ולא תעשה ונתכוין לשניהם, וא"כ ניחא ליה טפי דשמואל ס"ל כר' מאיר בחדא, ולק"מ ודו"ק:

אמנם כל זה אינו שייך רק לפי' התוס' אבל לפירש"י דחתם סופר ועד כשר לשמואל ולא תליא ספיקא דשמואל בחתם סופר לא שייך כל זה, אך יש לפרש בפשיטות דס"ל לרש"י דכולהו אמוראי לקמן דפליגי בכשר ותעשה או לא תעשה לא מסתבר כלל דפליגי אליבא דר"מ כיון דקיי"ל כר' יוסי א"כ מאי נ"מ בפלוגתייהו, אלא נראה דכולהו ס"ל כשמואל דאמרו כשר, ומה שכתב רש"י דאליבא דר"מ פליגי היינו משום דכמו דשמואל ס"ל כר' מאיר באמרו גם הני אמוראי ס"ל כר"מ באמרו, אלא דלא א"ש מה שהקשיתי לעיל מנ"ל דר"מ מכשיר באמרו טפי מבמילי ע"ש, מ"מ אפשטא דש"ס לא קשיא כלל דכולהו אמוראי ודאי מכשרי באמרו, ולק"מ ודו"ק:

ואיפשר לומר עוד דקשה בלא"ה איך פליג שמואל ארבי יוסי, לכן איפשר לומר לפמ"ש הר"ן דאמרו לא פסול רק באמר אמרו מדעתכם דהוי מילי אבל בלא אמר מדעתכם הוי כממנה שליח שלא בפניו, וכבר כתבתי דהיינו אמרו סתמא הוי אמרו מדעתכם, וא"כ י"ל לר"מ דס"ל אין אדם מוציא דבריו לבטלה ואי מילי לא מימסרן לשליח מסתמא נתכוין שזה שיאמרו לו יהיה שלוחו ואינו רק עושה שליח שלא בפניו וא"כ מהני מדין שליחות, וי"ל שמואל ס"ל בהא כר"מ דס"ל אין אדם מוציא דבריו לבטלה כמבואר בערכין באומר ערך כלי עלי, ובהכי ניחא דהרי"ף לא פסק ספיקא דשמואל ומשמע דפשיטא ליה דלא כשמואל, ולפ"ז ניחא דודאי שמואל לא מצי פליג ארבי יוסי רק דס"ל כר"מ דאין אדם מוציא דבריו לבטלה, ולמאי דקיי"ל כרבנן פשיטא לן דלא הוי אמרו ממנה שליח שלא בפניו, ודוק היטב:

שם גופא אמר לשנים אמרו לסופר, לפירש"י לעיל כולהו פליגי אליבא דר' מאיר דלר' יוסי מילי לא מימסרן לשליח, ובודאי תמוה דכולהו אמוראי דלא כהלכתא, ולכאורה נראה לפמ"ש הר"ן דלא הוי מילי רק באומר אמרו מדעתכם אבל ממנה שליח שלא בפניו מהני שפיר, א"כ שפיר משכחת לה האי דינא בממנה הסופר לשליח שלא בפניו א"כ משכחת להני דיני בממנה שלוחים שלא בפניהם, ומדלא פירשו כן וגם הרי"ף והרמב"ם השמיטו זאת משמע דס"ל כהרמב"ן דגם שליח שלא בפניו לא מהני, לכן ע"כ לר"מ פליגי וליכא נ"מ להפוסקים כר' יוסי, ובודאי פשטא דש"ס דפליגי באמרו ולא בממנה שליח שלא בפניו משמע דלא משכחת לה ממנה שליח שלא בפניו ושלא כדברי הרא"ה, ודו"ק וצ"ע:

שם רב חסדא אמר כשר ולא תעשה. וכתב המהרש"ל שמקשים לפ"ז ל"ל לרב חסדא לאוקמא מתני' כר' יוסי דחתם סופר ועד כשר הא גם כר"מ אתיא כיון דכשר ולא תעשה לא שכיח, ותירץ דעכשיו הדר ביה הש"ס מסברא דלא שכיח, ועיין פני יהושע שזהו לפירש"י, אבל לפמ"ש התוס' לעיל לר"מ איכא תקלה, וקשיא לי דהא לרב דס"ל לעיל דף כ"ט טעמא משום בזיון דבעל ומילי מימסרן לשליח, א"כ ע"כ טעמא דר' יוסי משום בזיון דבעל וא"כ אמרו לסופר בודאי כשר דלא שייך בזיון דבעל, וא"כ קשה הא רב מוקי לקמן פ' המגרש כתב ידו שנינו, וא"כ מתני' ע"כ חתם סופר ועד שנינו כמו שפירש"י להדיא לקמן, ותיקשי לרב הא יש לחוש לחורבא דלדידיה בודאי אמרו כשר דליכא משום בזיון דבעל כיון דלא קפיד, וע"כ לומר לרב הטעם משום דס"ל גם בואתם חתומו כשר ולא תעשה וה"ל לא שכיח, וא"כ מנ"ל לרב חסדא דאתיא כר' יוסי ולא כר"מ, מיהו בלא"ה נמי קשיא איך ס"ל לרב משום בזיון דבעל הא הברייתא ס"ל לקמן דף ע"ב דלר' יוסי פסול באמרו הא באמרו לא שייך בזיון דבעל, וצ"ל דרב לא ס"ל דיוקא דרב אשי לקמן דאמרו נמי הוי כשומע קולו, גם איפשר לומר דדוקא לפום סברא דרבי יוסי ס"ל מילי לא מימסרן לשליח ליכא דיוקא מהך דישמעו לקולו דקול שליח כקולו כאילו שמעו לקולו, וגם בלא"ה דייקינן מקולו דלא כרב בחרש שיכול לדבר מתוך הכתב א"כ איפשר דרב לא שמיע ליה הברייתא ודוק היטב וצ"ע, ועיין בסמוך:

בפירש"י ד"ה ולא תעשה גזירה הא אטו הא. בפנ"י תמה כיון דפירש"י דהנהו אמוראי אליבא דר"מ פליגי ור"מ ס"ל דאפילו מצאו באשפה כשר איך שייך לגזור כתיבה אטו חתימה, ונראה. דלפמ"ש התוס' לקמן דף פ"ו דלר"מ כתב סופר ועד כשר, א"כ כשיראו שסומכין על כתיבת הסופר לפעמים יסמכו גם בע"א ע"י אמרו לסופר וכשכתב הסופר מצטרף לעד ודאי גם לר"מ בעי לשמה, ועיין מ"ש לעיל דף ג', ואם נימא לפירש"י דמשמע דס"ל לר"מ כתב סופר פסול י"ל דרש"י ס"ל בלא"ה דודאי הנך דפליגי אליבא דר"מ אי כשר ותעשה אי ס"ל כר' יוסי מאי נ"מ במה שהוא אליבא דר"מ כיון דמילי לא מימסרן לשליח איך שייך פלוגתייהו בכשר ולא תעשה שאין לה מציאות, דבשלמא בעלמא שייך דפליגי בפירושא דמילתא דר"מ אפי' שיהיה דלא כהלכתא, אבל בענין שהוא למעשה לא שייך לפלוגי כלל כיון דלא קיי"ל כר"מ, אלא פשוט לרש"י דהני אמוראי ס"ל כר"מ בהא דמילי מימסרן לשליח וכדס"ל לאביי לעיל דף כ"ט, אבל בהא פשיטא דקיי"ל כר"א דעדי מסירה כרתי ובעינן כתיבה לשמה ובהא ס"ל כר"מ דמילי מימסרן לשליח:

וארווח לן בזה קושיית מהרש"ל שהקשה אמאי מוקי רב חסדא כר' יוסי כיון דס"ל כשר ולא תעשה אפי' כר"מ אתיא משום דלא שכיח, ולפ"ז ניחא דודאי רב חסדא דס"ל כשר ולא תעשה היינו אליבא דנפשיה דס"ל כר"מ במילי וכר"א בעדי מסירה כרתי וכר' יוסי דס"ל נמי בכתיבה כר"א דאמר ע"מ כרתי, אבל ר"מ גופיה דס"ל ע"ח כרתי ואפי' מצאו באשפה כשר א"כ גבי ואתם חתומו ס"ל דכשר לגמרי ותעשה דלדידיה ליכא למיגזר כתיבה אטו חתימה וא"כ ע"כ לא אתיא כר"מ, לכן לא ניחא ליה לאוקמא כר"א ומשום לא שכיח דטפי עדיף לאוקמא כר' יוסי כיון דבלא"ה לא אתיא כר"מ אין הכרח לומר דמשום דלא שכיח נכשיר חתם סופר ועד, אבל לרב דלא ס"ל טעם מילי י"ל שפיר דאתיא כמ"ד עדי מסירה כרתי וכשר ולא תעשה ומשום דלא שכיח כשר חתם סופר ועד, ומיושב מה שהקשתי לעיל על מהרש"ל, ודוק היטב:

ויתר חידושים הנוגעים לשיטת הפוסקים כתובים בכתבים ישנים:

(העתק מכתבים ישנים מהדורא קמא). במשנה אמר לשנים תנו כו' או לשלשה כתבו ותנו הרי אלו יכתבו ויתנו. יש לדקדק לפמ"ש התוס' לקמן דף ס"ז דלר"מ ס"ל חתם סופר ועד פסול א"כ איך משכחת לה בשנים שיכתבו ויתנו וע"כ לומר שיכתבו היינו שיאמרו לסופר ויכתוב והם יחתמו דהוי כאומר אמרו וזהו דוקא בשנים, משא"כ בשלשה שאמר כתבו ותנו משכחת לה שפיר שאחד יכתוב ושנים יחתמו וא"כ אין הפירוש שוה דיכתבו דשנים אחתימה לחוד קאי ובשלשה קאי נמי אכתיבה, ולכאורה נראה סיוע מזה לדעת מי שאומר שאפי' יש שני עדים מבלעדי הסופר מ"מ אין הסופר יכול לחתום בגט, וא"כ הפירוש יכתבו ויתנו שוין בין שנים לשלשה והיינו באמר לשלשה כולכם כתובו וכיון דס"ל לר"מ חתם סופר ועד פסול אין הסופר יכול לחתום אפי' לשלישי כיון דחתימתו פסולה, ואף דמבואר במשנה באמר כולכם כתובו אחד כותב וכולם חותמין ומכאן הביא הר"ן ראיה דביש שנים בלא הסופר לא פסלה חתימת הסופר, עיין במרדכי ריש פרק מי שאחזו משמע דס"ל גם ביש שנים מבלעדו פסול, ועיין ב"י סימן ק"ל, וא"כ י"ל דגם בשלשה לא שייך לומר שעשאן ב"ד אם לא שאמר כולכם דאל"כ איפשר שאין כוונתו כלל לעשותן צירוף ב"ד, ומה שהביא הר"ן מכולכם י"ל דאתיא כר' יוסי דס"ל אמרו פסול וחתם סופר ועד כשר, משא"כ לר"מ דחתם סופר ועד פסול י"ל גם בכולכם כתובו ע"כ אחתימה קאי והכתיבה הוי כאומר אמרו וא"כ אתי שפיר הפירוש שוה, מיהו רוב הפוסקים ס"ל דלא פסלה חתימת סופר ביש שנים מבלעדו, ובאמת שטעמו של הר"ן תמוה בעיני שכתב הטעם דביש שנים בלא סופר כשר משום דמידעי ידעי דקפיד לרבות בעדים וליכא למיחש