גרש ירחים רכג

יחתמו דלא פלוג רבנן כיון דליכא תקנה בזה כמו לר"מ, ודוק היטב, כי הוא ברור בכוונת התוס' למבין:

אלא דקשיא לי למה הוצרכו התוס' לדחוק דאזלי שנים בלא השלישי דאין הדמיון עולה יפה כ"כ דבתחילה מאי קסברי שלא חששו לכיסופא דסופר ובסוף נמלכו לחוש לכיסופא ואינו דומה לחששא שנזכר בגמרא וה"ל להתוס' לפרושי בפשיטות דהא מבואר גם באמר אתם חתומו מניחין חתימתן משום כיסופא דסופר, וא"כ ה"ל לפרושי שיאמרו לסופר לכתוב דשכיח טובא שהם אינם מלומדים בכתיבת הגט והם עצמן יניחו לסופר לחתום משום כיסופא, ואף דשלשה יכולין לומר לאחרים ג"כ לחתום מ"מ הא משכחת לה שיאמר הבעל לשלשה אמרו לסופר שיכתוב ולפלוני ופלוני שיחתמו דאז אין בידם להחתים אחר שלא אמר הבעל, דודאי גם אמרו בג' כשר לר' מאיר והסופר יחתום שפיר שידע שעשאן הבעל ב"ד שאמר לשלשה תנו גט או שיאמר אתם חתומו ויניחו לסופר לחתום במקום אחד מהם משום כיסופא, וצ"ע, ואיפשר ס"ל להתוס' דבשלשה שאמר להם אמרו לפלוני ופלוני כו' לא הוו ב"ד אלא שלוחין בעלמא כיון שאין בידם להחתים אחרים כרצונם, וצ"ע מנ"ל להתוס' הא:

ואיפשר לומר עוד דס"ל להש"ס דדוקא ביש בידם לחתום כרצונם מיקרי עשאן ב"ד, ועפ"ז י"ל דודאי הא דחיישינן שתשכור עדים אף דלא חיישינן לעדים שיעידו שקר מ"מ דיבורא בעלמא עבדי כיון דלא עבדי מעשה, וא"כ י"ל הא דחיישינן שתשכור עדים דנחשדו על כך, מיהו היכא שיראו כחשודין לא יעשו דבר זה, וא"כ י"ל דמירתתי שמא יבאו אח"כ עם הגט שיחתמו הראשונים כדי לברורי מילתייהו שלא היו שכורים, אלא דמצו למימר שהבעל הקפיד דוקא שפלוני ופלוני יחתמו ולא הם א"כ לעולם לא יבאו לידי מעשה לכן חשידי אהא, אבל בג' שבאים לצוות בתורת ב"ד אם יאמרו לאחרים ויכתבו אינם חשודים שהרי מירתתי שמא יוכר שקרותן ובזאת יבחנו אם ירצו לחתום על הגט כשיובא לפניהם שכיון שהם ב"ד לא מיעט כחן שלא יחתמו בעצמם אם ירצו וכשלא יתרצו לחתום יתגלה שקרותן לכן לא חשידי, ואם יאמרו שהבעל לא נתן להם רשות רק שפלוני ופלוני דוקא יתתמו אין עליהם תורת ב"ד רק שלוחין בעלמא ואין יכולין לצוות לאחרים לחתום שלא נעשו ב"ד כלל וכשיאמרו בתורת ב"ד יש לברר דבריהם אם ירצו לחתום אח"כ ויתפסו בשקרותן, וזה נכון, אלא דלפ"ז קשה איך פליגי לקמן בכשר ולא תעשה למאי דמסיק דר' יוסי פליג נמי אאמרו א"כ לרבי יוסי לא משכחת לה, ולר"מ נמי ממנ"פ אם עשאן ב"ד אין לחוש שמא תשכור כדפרישית ואם לא עשאן ב"ד רק דוקא שפלוני ופלוני יחתמו גם לכ"מ ה"ל מילי, ולדברי המהרש"א שסובר דלר"מ מהני אמרו בלא ב"ד הוה ניחא, אבל כבר כתבתי שאין דברי המהרש"א נראין בזה מיהו י"ל דפליגי אליבא דרב דס"ל משום בזיון דבעל ובאמרו לא שייך בזיון דבעל או לשמואל דפליג ארבי יוסי וס"ל אמרו לא מיקרי מילי דבלא"ה צ"ל דפליגי אליבא דר"מ, א"כ יותר נראה דפליגי אליבא דרב או אליבא דשמואל דס"ל באמרו מהני ולק"מ, א"כ שפיר י"ל כמ"ש בעשאן ב"ד לא חיישינן שתשכור הב"ד מטעמא דפרישית, והכל נכון וברור ודוק היטב:

ועוד נ"ל לקיים דברי המהרש"א ולאו מטעמיה דודאי הך כ"ש שכתבו התוס' כ"ש אמרו אינו אלא בשלשה כדפרישית לעיל, אלא דהא בלא"ה הקשיתי במשנה למסקנא דס"ל לשמואל דר' יוסי פוסל באמרו מנ"ל לחלוק על ר' יוסי, ונראה ליישב עפמ"ש התוס' בסמוך דהקשו ממתני' דיכתבו ויתנו הא לר"מ חתם סופר פסול ותירצו דהוי כאמרו, א"כ מוכח בהדיא דסבירא ליה לרבי מאיר אמרו מהני, וא"כ ר"מ ור' יוסי בתרתי פליגי באמרו בשנים ובמילי בשלשה ושפיר פסק שמואל כוותיה בחדא במילי דלא מימסרן לשליח, אבל באמרו בשנים פסק כר' מאיר דלפום הך סברא דאיכא כשר ותעשה לר"מ חתם סופר ועד פסול א"כ מוכח דאמרו כשר, והכל ניחא בס"ד ודוק היטב:

וארווח לן בזה הא דקשיא טובא איך פליגי אמוראי טובי לקמן בכשר ולא תעשה או תעשה וקשה הא לדידן דקיי"ל כר' יוסי אין מציאות לדבר זה כלל דאמרו נמי פסול, ולפמ"ש א"ש דבהא גופא פליגי דאי איכא כשר ותעשה מוכרח לומר דר' יוסי אפי' באומר אמרו פליג דאל"כ תיקשי מתני' דחתם סופר ועד פסול, אבל אי בכל גווני כשר ולא תעשה שפיר י"ל דמודה רבי יוסי באומר אמרו וחתם סופר ועד כשר משום דלא תעשה כדמשנינן בש"ס ושפיר י"ל באומר אמרו כשר לר' יוסי ודו"ק, ועיין בסמוך:

(דף ס"ו ע"א) בתוס' בא"ד היכי תנן אמר לשנים כו' יכתבו ויתנו עכ"ל. כתב בפני יהושע יש לדקדק כיון דלשמואל כשר כתב סופר ועד בסופר מובהק דילמא יכתבו ויתנו ע"י סופר מובהק, ולא ידענא מאי קשיא הכא טפי מעל תחילת דברי התוס' לעיל שעיקר יסודם לשמואל דחתם סופר ועד פסול הוי כאמרו ולא נתכוין רק או על כתב ידן או על הכתיבה ותיקשי דילמא כיוון לשניהם ע"י סופר מובהק, וע"כ לומר כמ"ש לעיל דסתם שנים אין סופר מובהק או דמסתמא לא ביקש שיהיה שינוי בגט זה שיוכשר בעד א' עם כתיבת סופר, א"כ לק"מ על דברי התוס':

גם מה שהקשה על תירוץ התוס' מנ"ל דאמרו אכתיבה קאי דילמא אחתימ', אין קושיא דהתוס' לא נחתו לזה כלל דבאמת היינו ספיקא דשמואל וכ"ש לפמ"ש לעיל דאי כשר ותעשה ודאי אכתיבה קאי כדי שיהיה כשר ותעשה ושמואל בהא נמי מספקא ליה, א"כ י"ל דהתוס' נמי נקטו דלמ"ד כשר ותעשה י"ל אכתיבה קאי כדי שיהיה כשר ותעשה, ולמאן דס"ל גם בהא כשר ולא תעשה צ"ל כמ"ש התוס' ולא נחתו התוס' לדייק בזה כלל, כן נראה לי ברור ופשוט בכוונת התוס' ואין צריך בזה לילך בגדולות דפשוט עדיף:

ועוד נראה דלפי תירוץ קמא שכתבו התוס' לעיל ד"ה הא כתב הגט דלר"מ אפי' מצאו באשפה כשר, א"כ י"ל דלר"מ פשוט שאין עושה שלוחים רק על כתב ידן אבל הכתב הגט אפי' מצאו באשפה כשר, א"כ ודאי עיקרו על החתימה כיון דלא איכפת לן כתיבה כלל, א"כ פשיטא דיכתבו אחתימה קאי, אפי' למ"ש התוס' לאידך תירוצא דכיון דאמר כתבו גם לר"מ צריך לעשות ציוויו הא רישא בתנו איירי א"כ בודאי כיון דחתם סופר ועד פסול לא נתכוין שיכתוב א' מן העדים דמה לו לזאת כיון דסגי בכתיבת מאן דהו, וא"כ בתנו לחוד פשיטא דלר"מ אכתב ידן לחוד קאי שצריכין לחתום בעצמן דלא אהדר בעל אכתיבה כלל ופשיטא דלר"מ בתנו אחתימת ידן קאי ודו"ק:

בפירש"י ד"ה לא שכיחא כו' ושמואל לית ליה דר' ירמיה כו' ובין לרבי יוסי ובין לר"מ כשרה החתימה כו' עכ"ל. דברי רש"י תמוהים, דאי מסיק משום דשמואל ס"ל כתב סופר שנינו א"כ מתחילה מאי קסבר לאקשויי אשמואל, וע"כ לומר כמ"ש התוס' לעיל דמשני דלא ליפלוג אדרב חסדא ור' ירמיה א"כ מאי משני השתא דפליג, ומדברי התוס' ד"ה לא שכיחא משמע שפירשו לדברי רש"י דאתיא כר"מ וטעמא דגם לר"מ לא שכיחא, וכוונת התוס' דרש"י לא ס"ל כפירושם דלר"מ שכיחא, אלא דלמאי דמסיק דלא שכיחא אתיא נמי כר"מ משום הך סברא גופא דלא שכיחא דרש"י לא ס"ל פירוש התוס' דלר"מ שכיחא, והשתא מסיק דלא פליגי אשמואל דמודה ר' יוסי באמרו רק פליגי דלרב חסדא ס"ל דאי אמרו כשר חתם סופר ועד פסול דיש לחוש שמא אמר אמרו אע"ג דלא שכיחא ושמואל ס"ל בלא שכיחא לא חיישינן וא"ש נמי כר' מאיר, כן נראה כוונת התוס', וגם התוס' הבינו דלפירש"י לא תליא בעיא דשמואל בחתם סופר, מ"מ לא א"ש מאי בעי רש"י בזה שכתב לא ס"ל דר' ירמיה רק כתב סופר דאין עניינו לכאן כלל, לכן נלענ"ד ברור דרש"י ס"ל כמ"ש לעיל שאי כתב סופר שנינו כ"ש דכשר בחתם סופר, אף דלענין תקלה יש לחוש דוקא בחתם מ"מ אי איפשר להעדיף הכתיבה מן החתימה, והשתא נראה דפריך מר' ירמיה דחתם סופר שנינו היינו משום דרב חסדא קאי עליה דחיישינן לחורבא, והשתא לשמואל נמי תיקשי דבחתם סופר ודאי כשר אפי' אי כתב סופר שנינו והשתא משני דלא שכיח ולא חייש לחורבא, והשתא פירש"י שפיר דודאי הקושיא מעיקרא כיון דחתם סופר לכ"ע כשר במשנה תיקשי לשמואל דמודה באמרו דנפיק מיניה חורבא ואהא ליכא מאן דפליג דהיכא דיש לחוש לחורבא דיש לפסול, ומשני דלא שכיח וא"כ ממילא שמואל ל"ל לדר' ירמיה רק כתב סופר, ואף דהחתימה כשירה ג"כ מ"מ לא שכיח וממילא שמואל לית ליה לדר' ירמיה דס"ל כתב סופר דלא מקשי מר' ירמיה אשמואל רק משום דהך תקלה תיקשי לשמואל, אבל אי ס"ל לא שכיח ממילא ליכא לאתובי מרבי ירמיה אשמואל דבהא ודאי פליג, כן נ"ל ברור בפירש"י ודוק היטב, ועיין בסמוך:

בגמרא אלא למ"ד כשר ותעשה מאי איכא למימר. בפני יהושע תמה למה דחיק דשמואל פליג אר' יוסי טפי ה"ל למימר דס"ל כשר ולא תעשה, ואי משום דלא מסתבר ליה שיחלוק אשמואל דמודה ר' יוסי באומר אמרו הא איכא למימר דהך מ"ד ס"ל כתב סופר ועד ובחתם סופר באמת פסול, ותירץ דלמ"ד כתב סופר ועד פשיטא לן דגם על אמרו לסופר לכתוב נמי לא תעשה דיש לחוש שתשכור עדים שיאמרו לסופר מובהק שיכתוב ולע"א שיחתום דע"א חשיד ע"ש שהאריך, ולא הבנתי דנהי דניתן מקום לדברים אלו לענין שאם אמר אמרו לסופר ויכתוב וע"א מכם יחתום שפיר צדקה סברת הפני יהושע לחוש לחורבא שתשכור עדים, אבל השתא דקאמר ואתם חתומו ומצוה לשניהם לחתום למה יהיה כשר ולא תעשה דלא גזרי' כתיבה אטו חתימה, ומתני' כתב סופר ועד כשר דאפי' היכא דלא תעשה נמי כשר וכ"ש שמחזיקין שלא היה בענין אמרו לסופר, והנלענ"ד בזה ע"פ מה שהעירותי בחידושים ישנים המועתקים כאן דקשה כיון דכתב סופר ועד כשר בדיעבד אפי' בסופר שאינו מובהק א"כ ה"ל הסופר כנצטוה לחתום כיון דמצטרף לעד החתום א"כ מה מזיק חתימת הסופר אטו אם יחתום עד אחד שני פעמים יהיה פסול משום הכי, וכתבתי דעיקר החשש דכשיאמר לפלוני ופלוני ויחתמו שהוא רוצה בחתימת שניהם ומשום כיסופא דסופר לא יחתום רק א' והגט בטל דהוי כמו בכולכם שכולם צריכים לחתום והני תרי שציוום הבעל לחתום ולא חתם רק א' הרי הגט בטל אף שאין חתימת הסופר מגרע הכתיבה, וצ"ל לפ"ז דמשום כיסופא מניחין אחד מן העדים שציוה הבעל לחתום ולא יחתמו שלשה עדים עם הסופר דגם בזה כדי בזיון לסופר שיבין שאין רוצה לסמוך על עדותו, והשתא ממילא