גרש ירחים רכב

כיון דלאו בכל גווני תעשה לכתחילה, ולהכי אמרינן לקמן לאפוקי ממ"ד אמרו, אבל לא איתותב ממתני' כלל כן נראה לי פשוט, וקרוב לזה בפני יהושע גם כן:

שם פשיטא דכתב הגט הוא מדקתני סיפא כו' שילמדו כו'. בפני יהושע הקשה דילמא טעמא דר' יוסי משום שאם יאמרו לאחרים לכתוב הוי כשר ולא תעשה, לכן צריכין ללמוד לכתוב בעצמם, ולא הבנתי דהא ר"מ לא פליג אכשר ולא תעשה וע"כ לומר כמ"ש התוס' דלא שייך כשר ולא תעשה דלא יחתום אם לא שידע שעשאן ב"ד, לכן לא הבנתי כל אריכות דברי הפני יהושע בזה, אלא דקשיא לי לפמ"ש התוס' דלהכי לא מפרשינן שרצה שיכתבו וגם יחתמו דא"כ ה"ל חתם סופר ועד, וא"כ קשה כיון דאמרינן בתנו גט לאשתי הכתיבה בכלל א"כ כי אמר כולכם תנו יש בכלל ג"כ הכתיבה והחתימה, וא"כ הוי ככולכם כתובו וכולכם תנו ויש בכלל הכתיבה עם החתימה דלר' יוסי אין חילוק בין אמר תנו או כתבו ותנו וא"כ לר' יוסי כולם צריכים לכתוב ולחתום ובכולכם לא שייך סברת התוס' דה"ל חתם סופר ועד דהא במרבה בעדים כשר חתם סופר ועד כמ"ש הר"ן ממתני' דכולכם כתובו, א"כ י"ל דודאי לר"מ באמר לשלשה תנו יאמרו לאחרים ויכתבו א"כ בתנו לא מיעט אחרים א"כ גם בכולכם יכולין כלם לעשות שלוחים אחרים לכתיבה ואין צריכים לכתוב ולחתום בעצמם וכולכם קאי שכולם יהיו ב"ד לצוות על אחרים ולא לענין שיכתבו בעצמן, אבל לר' יוסי גם תנו כיון דהכתיבה והחתימה בכלל הנתינה, א"כ כי אמר כולכם תנו הוי ככולכם כתבו ותנו, דהא באמר רק תנו לחוד כותבין וחותמין, אלמא כיון שאי איפשר לנתינה בלא כתיבה וחתימה גם הכתיבה בכלל, וא"כ י"ל בכה"ג לרבי יוסי יכתבו ויחתמו בעצמם, משא"כ לר"מ י"ל דעשאן שלוחין גם על הכתיבה והחתימה, וא"כ י"ל דר' יוסי קאמר באמר לב"ד הגדול כולכם תנו דאז צריכים לכתוב ולחתום בעצמן דתנו הוי ככתבו ותנו וכיון דאמר כולכם צריכים לכתוב בעצמם ג"כ, ולא דמי למ"ש לעיל באמר סתם בלא כולכם דמסתמא כוונתו כמנהג בשנים שאומרים לאחרים לכתוב, אבל באומר כולכם כתובו ותנו י"ל שבודאי נתכוין גם על הכתיבה שיכתוב א' במעמד כולם ויכול הסופר לחתום ג"כ כמ"ש הר"ן, א"כ לא דמי לשנים שאין הסופר רגיל לחתום לשמואל דחתם סופר ועד פסול וע"כ מצוה שיאמרו לאחרים, אבל בכולכם תנו י"ל שקפיד על הכתיבה ג"כ כיון שכיוון להרבות בעדים שלא כמנהג ודו"ק וצ"ע:

איברא דהך מילתא חדתא דבאומר כולכם תנו יצטרכו כולם לחתום עכ"פ כמו בכולכם כתובו כיון שהכתיבה בכלל, ואין מבואר בפוסקים וצ"ע לפענ"ד, ולקמן מכולכם הוליכו י"ל דאיירי שכבר נגמר הגט ואינו עושה רק שלוחים לנתינה אבל בתנו צ"ע:

בתוס' ד"ה הא כו' וא"ת כו' הא לר"מ אפילו מצאו באשפה כשר כו' א"נ נהי דמכשר ר"מ כו' עכ"ל. צ"ע מה כוונת התוס' בזה דהא שמואל ודאי פסק בהדיא כר"א לקמן בפ' המגרש ור' יוסי ודאי לא ס"ל כר' מאיר דהא ר' יוסי פוסל באומר אמרו למסקנת הש"ס ובאמרו ודאי לא שייך סברת התוס' דהא בפירוש אומר שיכתוב הסופר וע"כ כר"א ס"ל ומשכוני נפשייהו לומר כן לר"מ ל"ל דמצד הסברא ודאי לא גרע ממצאו באשפה, ולכאורה נראה כוונת התוס' להשוות הפירוש ביכתבו ויתנו דדחיקא להו לומר דלר"מ קאי אכתב ידן ולא אכתיבת הגט ולר' יוסי קאי נמי אכתיבת הגט שעכ"פ צריך לומר לסופר לכתוב אפילו אי אמרו כשר, לכן ס"ל גם לר"מ יכתבו ויתנו הם עצמם או ע"י אמרו לשמואל דס"ל חתם סופר ועד פסול, ואף דלמסקנא ר' יוסי פוסל באמרו ולר"מ ודאי אמרו כשר א"כ אין הפירוש שוה, נראה דלאו דיוקא הוא דעכ"פ יכתבו קאי נמי אכתיבה הן ע"י עצמן הן ע"י אמירת סופר, משא"כ אי לר"מ לא בעינן לא ע"י עצמן ולא ע"י סופר א"כ יכתבו לא קאי רק אחתימה לחוד, וזה דחיקא להו דלרבי יוסי קאי אכתיבת הגט ולר"מ אחתימה לחוד, בפרט בהך ס"ד דלר' יוסי אכתיבת הגט קאי ולא אחתימת ידן דנעשה כאומר אמרו אחתימה לפי פירוש התוס' לעיל בסמוך, וא"כ איך נימא לר"מ יכתבו קאי אחתימה ולא אכתיבה ולר' יוסי קאי אכתיבה ולא אחתימה זה לא מסתבר כלל, לכן צדדו דגם לר"מ מצי קאי אכתיבה כמו לר' יוסי והחתימה תוכשר ע"י אמרו לפום סברת הש"ס, כן נ"ל ודו"ק:

בד"ה חתם סופר שנינו וא"ת הא שמואל כו' דכתב סופר כו' עכ"ל כבר כתבתי בחידושים דס"ל להש"ס בפשיטות דאי כתב סופר כשר לא מסתבר לפסול כשיחתום ג"כ דכיון דכתיבתו מצטרפת איך יגרע בחתימה ואי לא הא לא קיימא הא, וע"כ לשמואל חתם סופר כשר, אלא דהתוס' לשיטתייהו אזלי דס"ל לשמואל ע"כ חתם סופר פסול, דלהכי מספקא ליה דלא קאי אכתיבה והוי כאומר אמרו על הכתיבה כיון דחתם סופר ועד פסול א"כ ע"כ לשמואל חתם סופר ועד פסול ותיקשי ליה מתני' דכתב סופר כשר לכן לא ס"ל סברא זו, מיהו נראה לקיים דברים הנ"ל גם לפירוש התוס' דבלא"ה מחלק לקמן בין סופר מובהק דכתב סופר כשר, ורש"י פירש דמסתמא שמע מפי הבעל, ותמוה דא"כ לא יחתמו העדים עד שידעו שהסופר שמע מפי הבעל וכשמביא גט כתוב לא יחתמו העדים, לכן איפשר בסופר מובהק לא יחתום ע"פ עדים שיאמרו לו שציוהו הבעל לחתום דהוא חושש ג"כ שמא העדים אמרו לו מחמת כיסופא ואינו חותם רק כששומע מפי הבעל וכיון דחתימתו כשר גם כתיבתו כשר, משא"כ בסופר שאינו מובהק איפשר שחותם ע"פ מה שאמרו לו שציוהו הבעל לחתום ובאמת איפשר שלא ציוהו לחתום ויש לחוש שמחמת כיסופא אמרו לו לחתום וכיון דחתימתו פסול גם כתיבתו פסול ואינה מצטרפת לעד, וא"כ לעיל לפי הנחה של התוס' שלכך לא כיוון שיכתבו ויחתמו דה"ל חתם סופר ועד ואמאי לא נימא שיהיה כתב סופר ועד, וע"כ איירי בספרא שאינו מובהק א"כ חתם סופר בהו פסול, מיהו לפ"ז נמי קשיא קושיית התוס' כאן, וצ"ל דלא מקשו רק מר' ירמיה דאמר חתם סופר ואיירי בסופר שאינו מובהק, וכמ"ש התוס' דלא מסתבר דשמואל חולק עליו:

בד"ה מתני' כו' אבל לר"מ דאמר מילי כו' כ"ש באומר אמרו כו' עכ"ל. דה"ה באומר אמרו מסיק לר"י דפסול ולר"מ כשר באומר לג' תנו א"כ כ"ש באומר לשנים אמרו הכי מוכח מדברי שמואל דפוסל באומר לג' תנו ומכשיר באומר לשנים אמרו, והמהרש"א נראה כוונתו דהך כ"ש הוא כיון דלג' כשר בתנו דפסול לשמואל כ"ש באומר לשנים אמרו דמכשיר ביה שמואל, ולא הבנתי מה ענין זה לזה דהא לר"מ בג' אין הטעם משום דהוי כאומר אמרו דא"כ גם לר"מ מילי לא מימסרן לשליח, רק דס"ל בג' הוי כאמרו ואיך אמר שמואל הלכה כר' יוסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח הא אפי' לר"מ לא מימסרן, רק פליגי אי בג' הוי כאומר אמרו ובאמרו מכשיר גם שמואל וכמ"ש במשנה, ובאמת יש לפרש בפשיטות כ"ש באומר אמרו בג' גופייהו דאתי לידי תקלה בג' שיצוו לסופר לחתום כשאמר לג' פלוני ופלוני יחתמו ומחמת כיסופא יניחו לסופר לחתום, דאף דג' יכולין להחתים למי שירצו היינו בלא פירט מי שיחתום אבל באומר לג' שפלוני ופלוני יחתמו צריך לקיים דבריו, וזהו ברור בכוונת התוס', עמ"ש לקמן בא"ד:

בא"ד כיון דאומר אמרו כשר ולא תעשה לא יחתום הסופר כו' עכ"ל. בפני יהושע ביקש לומר שטעות סופר בתוס' דהא אמרינן שהסופר חותם מחמת כיסופא, אלא כוונת התוס' שלא יחתום שום עד עד שידע שנעשו ב"ד, ולא נהירא דודאי אם העד יודע שעשאו עד למה לא יחתום, א"כ משכחת לה שעד השני ידע ששמהו עד לחתום והסופר יחתום מחמת כיסופא, ועוד גם ואתם חתומו אמרינן דשבקי לסופר לחתום מחמת כיסופא הרי שהעד עצמו מניח לסופר לחתום מה שנצטוה הוא לחתום, א"כ אפי' ידעו העדים שלא נצטוה הסופר וכ"ש שאין העד חושש כשיאמרו לו לחתום, ועוד תמה בעיקר דבריהם דלר"מ גם בב' שלא עשאן ב"ד נימא שלא יחתמו עד שיתברר להם שנתמנו מפי הבעל וה"ל לומר כשר ותעשה, אע"כ לא פלוג רבנן, והניח בצ"ע, ואני אבאר כוונת התוס' לענ"ד דהתוס' תמכו יסודתם בהררי קודש בלשון המשנה באמר לג' יאמרו לאחרים ויכתבו דמשמע אפי' לכתחילה וקשיא ניחוש שמא תשכור ג', אע"כ כיון דלר"מ בשלשה דינא דיאמרו לאחרים ויכתבו עשו תקנה קבועה שלא יחתום הסופר עד שיתברר לו שעשאן הבעל ב"ד מה"ט גופא שמא שכרתן, וכיון שתיקנו בתקנה גמורה שאין הסופר חותם עד שיתברר לו שנעשו ב"ד אין לחוש עוד שיחתום מחמת כיסופא כיון שהדין הוא שאינו יכול לחתום עד שיתברר לו שנעשו ב"ד שהרי הם מצווין בכחן ולא ע"י אמירת הבעל, וכיון דהוי תיקון לתקנת עגונות לפעמים שהבעל נחוץ לדרכו ואין יכול לייחד סופר ועדים או פעמים שהסופר אינו בנמצא, לכן אם איפשר בשלשה אומר להם סתם תנו והם יבררו להם סופר ועדים שיזדמנו להם, א"כ י"ל שלסיבה זו יש תיקון שלא יחתום הסופר רק כשידוע לו שנעשו אלו ב"ד כיון שהם באים בכח עצמן לברור הסופר ועדים יש תיקון כדי שיוכלו לבחור עדים וסופר שירצו, וכיון שתקנה קבועה היא שלא יחתום הסופר עד שיתברר לו שנתמנו אלו לב"ד והיינו אי הוה חתם סופר כשר הוה בזה כשר ותעשה א"כ יש לחוש לתקלה של התוס', לכן תיקנו דחתם סופר פסול והעדים נמי לא יחתמו עד שיתברר להם שנעשו ב"ד כיון שהם באים בכח זה לצוות על אחרים והיה חשש שמא שכורים הם, לזה הוה תקנה קבועה שאין יכולין לחתום עד שיתברר להם שנעשו אלו ב"ד, לכן חיישינן שמא העדים הניחו לסופר לחתום בעד שכשיתברר לסופר שנעשו ב"ד גם הוא יחתום שאין לחוש שמא שכרתן לכך הוצרכו לפסול חתם סופר דשמא מחמת כיסופא יניחוהו לחתום מדעתם, וז"ש התוס' לא יחתום הסופר היינו דאי הוה מכשרינן חתם סופר הוה כשר ותעשה דהסופר לא עדיף מן העדים דהעדים ג"כ אין חותמין רק בנתברר להם שעשאן הבעל ב"ד ומאחר שהתקנה בכל עדים הוה כשר ותעשה, אבל לר' יוסי דאין יכולין לעשות שלוחים מכחן לכתיבה וחתימה רק כשאומר הבעל אמרו הוי כשר ולא תעשה שמא שכרתן ולא תיקנו שיועיל אמרו וכשיתברר להם שאמר הבעל אמרו דכיון שעכ"פ צריך לייחד סופר ועדים אין לחדש תקנה בשביל אמרו שיחקרו דוקא אם אמר הבעל אמרו מאחר שבאו מכח הבעל שציוה על סופר ועדים שייחד הבעל בעצמו לא תיקנו כלל רק עשו כשר ולא תעשה דאין כאן תיקון כ"כ כמו בשלשה לר"מ שיש תיקון שיהיה להם רשות לצוות בעצמן כרצונן לכן נשאר הדין כשר ולא תעשה, ולא תיקנו שאם יחקרו שציוה הבעל עליהם