גרש ירחים ריד

מיהו י"ל בפשיטות דבנו ובתו הקטנים דרך הוא שיזונן דאפי' בדאורייתא עבדינן צריכותא משום דמיתזנא מיניה בקידושין דף ד' והביאו בתוס' לעיל דף מ"ז ע"ב, וגם באמיד כייפינן ליה כדאיתא בכתובות דף מ"ט ע"ב לעולם הוא שלו וקודם שש ודאי כופין כדאיתא בסוף פרק אע"פ, לכן אין זה סברא שיכול לדחותן, רק בגדולים י"ל שפיר סברא זו ליישב פירש"י ודו"ק:

ועוד נ"ל דרש"י לשיטתיה דפירש זוכה לאחרים מדרבנן, ונראה דרש"י גופיה הוכרח לפרש כן לשיטתיה דודאי פשטא דמתניתין משמע דגדולים ממש דרבי יוחנן לא אמר דבריו על משנה זו רק בב"מ, לכן ס"ל לרש"י דכאן אפי' סמוכים מזכה על ידן אף דתיקנו שמציאה שלו כיון שהוא עצמו המזכה ואינו רוצה להיות לו זכות בו שפיר יכול לזכות על ידן, מיהו בקטנים עשו חז"ל ידן כידו לגמרי דדוקא היכא דמן התורה הדין שזכייתן קיימת שייך אי איפשי אבל בקטנים שכל הזכות דרבנן א"כ כשאומר אי איפשי בתקנת חכמים אין להם זכות כלל מן התורה, וא"כ מהא גופא הוכיח רש"י דזוכה לאחרים היינו מדרבנן דאי זוכין לאחרים מן התורה תיקשי אמאי לא יזכה ע"י קטנים הא הוא המזכה ואינו רוצה להיות לו זכות במה שמזכה להם והוי כאומר אי איפשי בתקנת חכמים, אלא ודאי גם לרב אסי אין לו רק זכייה מדרבנן ולא שייך אי איפשי בתקנת חכמים ודברי רש"י נכונים, לכן העמיד דבריו על זוכה לאחרים דזה מוכח ממתני' דאינו מזכה ע"י קטנים, והשתא ממילא כיון דקאמר דא ודא אחת היא משמע שניהם שוים רק מדרבנן זוכה, ודוק היטב:

בפירש"י ד"ה וורדא מאנשי וורדנים מקום עכ"ל. כתב מהרש"ל דלא תימא שם כינוי על שם שהיה פניו ורדניים שקורין (רזיזין וזאויג), וא"כ לא היה נכון שר"ח אומר אישתיק וורדאן ע"כ, ודבריו דחוקים, גם לא ידעתי למה תלה דר"ח לא היה קורא אישתיק וורדאן ולא על המסדר הש"ס עצמו שלא היה קוראו בשם כינוי, ועוד מנ"ל שהוא שם כינוי דילמא נקרא כן ע"ש שפניו דומים לורד כמו שנקרא ר' מנחם בר' יוסי ורדימוס בשבת פכ"ב דף קי"ח ע"ב, ונ"ל כוונת רש"י לפי הגירסא בגמ' וורדאן בשני ווי"ן היה איפשר לפרש שרב חיננא וורדאן שניהם הקשו קושיא זו רב חיננא וגם ורדאן שוי"ו אחת היינו וי"ו מחברת ואי משום שכתוב לשון יחיד מתיב מצינו בתורה ויאמר אחיה ואמה וכן ויעל בלק ובלעם ויאמר בני גד ובני ראובן ורבים ככה ובא רש"י לשלול פירוש זה שא"כ כיון שרב חיננא עיקר המקשה אמאי קאמר אישתיק וורדאן ולא רב חיננא, אלא ודאי אחד הוא ור"ח כינויו וורדאן על שם מקומו ולא הכניס רש"י עצמו בזה שנאמר שנקרא מפני שפניו דומים לוורד דאפילו יהיה כן אין נ"מ רק שלא לומר דוורדאן היה חכם אחר ושניהם השיבו קושיא זו, ועוד דרבי מנחם בר' יוסי נקרא ורדימוס בחד וי"ו וכאן כתוב בשני ווי"ן להורות על שם מקומו, והדברים נכונים וקרובים לאמת בפירש"י:

בתוס' ד"ה שאני כו' משמע דר"י ור"ח פליגי אי זוכה לאחרים מדאורייתא כו' עכ"ל. הר"ן הבין בכוונת התוס' דכיון דלענין שיתופי מבואות דרבנן איכא זכייה א"כ גם ר"ח מודה דיש לו זכייה מדרבנן, לכן דחה דברי התוס' דאם יש לו זכייה מדרבנן אהני נמי אדאורייתא, ובאמת תמוה בעיני לומר דסברת התוס' דכל היכא דתקון רבנן זכייה לא יועיל בדאורייתא דהא לעיל דף כ' דאקנו ליה רבנן זוזא ומתגרשת מן התורה, וכן בקידושין בקידשה בשטר אף דלכמה פוסקים מכירת שטרות דרבנן מ"מ מיקדשא מן התורה וכן במעמד שלשתן, ולא מצינו רק רבינו ירוחם שסובר מעמד שלשתן קידושין דרבנן, וכן אם קנה חפץ במשיכה אטו לא יקדש האשה קידושין דאורייתא, עיין מ"ש בספרי מגן אלף סימן תמ"ח, לכן נ"ל סברת התוס' דודאי חפץ ומחזירו הוא פחות מעונת הפעוטות מדלא נקט לישנא דמתני' פעוטות, וס"ל להתוס' דלא מסתבר כלל שיתקנו חכמים מדרבנן זכייה לאחרים אם לא מהני מן התורה דליכא תועלת בזה לקטן שיזכה לאחרים, ופעוטות תיקנו משום כדי חייו, ובמתנה נמי מיבעי' לן לעיל דף נ"ט אי הוי מתנה, ונהי דפשטינן דהוי מתנה היינו כפירש"י דמסתמא עבדו ליה נייח נפשיה אבל מהיכא תיתי לתקן לו שיזכה לאחרים קודם עונת הפעוטות דלית ליה שום זכייה לא בדרבנן ולא בדאורייתא, אלא דהוה מצינן למימר זוכה לאחרים היינו במילי דרבנן תיקנו שיהיה לו זכייה כמו לענין עירוב ומעשר שני כדי שיהיה לו מזומן מי שיזכה על ידו או יפדה מעשר שני דרבנן, אבל כיון דחזינן דבשיתופי מבואות דרבנן לכ"ע תיקנו לו זכייה א"כ אין שום תועלת לתקן לו זכייה בשביל אחרים, ואפי' יהיה איזה סברא לתקן לו זכייה ע"י אחרים הנה התוס' פשיטא להו בכמה דוכתי דבדעת אחרת מקנה יש לו זכייה מן התורה א"כ טפי ה"ל לתקן בצרור וזורקו שיזכה לאחרים כיון דלעצמו זוכה מן התורה דיותר מסתבר לתקן במידי דאיתא כוותיה בדאורייתא, אלא ודאי לא מטעם תקנה אתינן עליה רק מדינא דאורייתא, וא"כ אין להקשות כיון דמדאורייתא הוא, כן נ"ל כוונת התוס' ודו"ק:

בא"ד ואע"ג דמציאת חש"ו עכ"ל המהרש"א דייק דזה קשה נמי לר"ח, ואיפשר לומר דר"ח קאמר לשמואל לשיטתיה דס"ל טעמא דמציאת קטן לאביו דבשעה שמוצאה מריצה אצל אביו ע"כ מגביהה בשביל אביו ואינו זוכה לאחרים, אבל לר"י דס"ל דזוכה גם לאחרים קשיא להו שפיר:

בא"ד וי"ל דאין למעט קטן משליחות כו' עכ"ל. והקשה הפנ"י הא כתבו התוס' לעיל דף כ"ב ע"ב דכיון דעכו"ם לא שייך בשליחות דתרומה נתמעט מכל שליחות אפילו במידי דאיתא בדנפשיה א"כ גבי קטן נמי נימא דנתמעט מכל שליחות ע"ש, ולי נראה ע"פ מ"ש התוס' לקמן דאי מופלא סמוך לאיש מדאורייתא ותרומתו תרומה וחילולו חילול א"כ נראה לפ"ז דגם יכול לעשות שליח כיון דאיתא בתרומה דנפשיה שייך אתם גם אתם שהרי גם הוא בר תרומה א"כ יכול לעשות שליח ג"כ לתרומה, א"כ מוכח בקטן גופיה דאיתא בשליחות היכא דאיתא בתרומה דנפשיה מסתמא אית ביה נמי שליחות, א"כ מוכח בתרומה גופא דאית ביה שליחות ע"כ מפלגינן בין היכא דאיתיה בהך מילתא מפלגינן נמי בכל שליחות היכא דשייך ביה, משא"כ בעכו"ם אע"ג דבקידושין דף מ"א ע"ב אמרינן נמי אעכו"ם הואיל ואיתיה בתרומה דנפשיה דהעכו"ם שתרם תרומתו תרומה התם לא הוי ממש איתא בדנפשיה דטעמא משום אין קנין כפירש"י או כפירוש התוס' דגדלה שליש ביד ישראל שכבר נתחייבה ביד ישראל לכן לא איתרבי לענין שליחות, אבל בקטן אי מופלא סמוך לאיש דאורייתא ותורם משלו הוי נמי לענין שליחות כגדול, כנ"ל ודו"ק:

ובהכי ניחא הא דקאמר ר"ח אישתיק וורדאן דתיקשי לרב חסדא לנפשיה אליבא דשמואל, ולפ"ז נראה דרב חסדא ס"ל דרב יהודה אמר. שמואל דאמר אינו זוכה לאחרים י"ל דשמואל לשיטתיה דס"ל בפ' יוצא דופן דף מ"ו מופלא סמוך לאיש דרבנן דמשני בעלה מיפר לה בדרבנן וכיון דמופלא סמוך לאיש מדרבנן קטן לאו בר שליחות הוא דלא מצינו ביה שליחות, ור"י דס"ל התם דתרומתו תרומה י"ל דס"ל דמופלא סמוך לאיש דאורייתא וכדסברוה התם ושפיר משכחת ביה שליחות לכן זוכה גם לאחרים, ושמואל ס"ל כרבי יהודה דגם בהגיע לעונת נדרים אין תרומתו תרומה א"כ לא מצינו שליחות בקטן וגם זכייה אין לו, אבל השתא דשני ליה שיתופי מבואות דרבנן שפיר קאמר אישתיק וורדאן, ואע"ג דרב יהודה אמר שמואל התם מיפר ממנ"פ אי מופלא סמוך לאיש דרבנן מיפר ואי דאורייתא קטן אוכל נבילות הוא י"ל דבהא גופא קאמר דאתיא בין לר' יוסי בין לר' יהודה, אבל שמואל ס"ל כר' יהודה דאין תרומת קטן תרומה אפי' הגיע לעונת נדרים ומתני' י"ל דאתיא כר' יוסי, אבל אשינויא דמשני שיתופי מבואות דרבנן קשיא ליה שפיר, ודוק היטב:

אלא דיש לדקדק לדברי התוס' דהא בפ' איזהו נשך דף ע"ב אמרינן גבי עכו"ם מידי דהוי אקטן אע"ג דלית לית שליחות זכייה מדרבנן אית ליה, וקשה הא קטן אית ליה זכייה מן התורה דהא יכול לזכות לאחרים מדאורייתא, ודוחק לומר דסתמא דגמרא אליבא דשמואל וזכייה מדרבנן אית ליה לענין שאחר זוכה בשבילו, דהא כתב הר"ן שהתוס' פסקו כר"י דזוכה לאחרים, וי"ל דשם כשהוא קטן שלא הגיע לחפץ ומחזירו לאחר זמן דההוא לכ"ע אין לו זכייה מן התורה רק מדרבנן שאחר זוכה לו כדתנן זכין לקטן:

בא"ד וא"ת תיקשי ליה לרב יהודה כו' איש זוכה ואין קטן זוכה עכ"ל. איפשר ליישב דנהי דקטן זוכה לאחרים היינו במתנה דזכי לנפשיה בדעת אחרת מקנה מן התורה זכי נמי לאחריני אבל במקח וממכר דאין לו יד לקנות דהא הפעוטות מקחן מקח מדרבנן אבל לא מן התורה וכיון שלעצמו אין יכול לקנות אינו נעשה שליח לאחרים, וא"כ כיון דכתיב ויקחו להם איש היינו שיקחו וקטן אינו זוכה שהרי גם לעצמו אינו זוכה מן התורה במקח וממכר ודו"ק:

(דף ס"ה ע"א) בגמרא כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון כבר נתעורר בפני יהושע דא"כ תיקשי לר"ח לנפשיה דס"ל דאינו זוכה לאחרים, וכבר כתבתי בזה, ונראה עוד דודאי יש לחלק שפיר בעירוב שיש לקטן זכייה דהא במציאה לכ"ע יש לקטן זכייה משום דרכי שלום עכ"פ, א"כ בעירוב י"ל דהוי כמו מציאה שיש לקטן זכות בה, וכיון דאיתא בגמרא דעירובין דף מ"ט אמר רב יהודה אמר שמואל המקפיד על עירובו אין עירובו עירוב וא"כ העירוב אינו אלא כעין הפקר לכל בני חבורה הבאים לערב, וי"ל כיון שיש זכות לקטן במציאה מצד עצמו שפיר מזכה על ידו, ולא דמי למתנה שנותן לו שיזכה לאחרים דצריך לגומרו שעל ידו יזכה האחר לחלוטין אבל הכא שאין מכניס הדבר לרשות אחר רק רשות בעלמא שכ"א יוכל לאכול העירוב שפיר יכול לזכות גם ע"י הקטן שא"צ לזה הקנאה גמורה, מיהו איתא התם ר"ח אמר עירובו עירוב אלא שנקרא מאנשי ורדינא ופירש"י אנשי ורדינא ציקנין היו, א"כ משמע דאנשי ורדינא קפדי על עירובן א"כ צריך זכייה גמורה ע"י הקטן ושפיר ה"ל למימר כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, וא"כ אנשי מקומו דלא ס"ל בהא כשמואל וס"ל דיכול להקפיד על עירובו א"כ לא היה לו להועיל זכות קטן, ובהכי ניחא דקרי ליה ורדאן על שם מקומו ודו"ק:

ועוד נ"ל דודאי יש לחלק דבעירוב דמזכה לכולם מזכה גם לקטן שיהיה לו חלק בעירוב וא"כ י"ל דהא דאינו זוכה לאחרים היינו כשאין לקטן חלק אבל במזכה לקטן עם האחרים יש לומר מיגו דזכי לנפשיה