גרש ירחים ריב

נתרצה האב א"כ א"ש דקאמר אינו גט עד שיגיע הגט לידה דאז מתגרשת שפיר ע"פ ריצוי אב ומסתמא יתרצה שהרי יכול ליתנו גם לאביה בעל כרחו, אבל בלא נתרצה שפיר י"ל כפירש"י דלא מהני קבלת הקטנה לכ"ע מדפליגי דוקא בנערה ולק"מ ודוק היטב. ועל השליחות ודאי לא מהני ריצוי של אב דאפילו באשה עצמה לא מהני ריצוי שלה שתתגרש בקבלת השליח:

ועוד נ"ל ליישב דודאי עיקר דיוקו של רש"י מדלא פליגי בקטנה להודיעך כחו דרבנן כחא דהיתרא דעדיף צריך לומר דבקטנה מודו רבנן, מיהו י"ל טעמא דמילתא דבקטנה אינה יכולה לקבל הגט שלא מדעת האב משום דמיחייבת לאביה שצריך להחזיר הכסף קידושין שקיבל והיינו לסברת ר"פ בב"ב דף קמ"ה בהדרא ביה איהי קידושי נמי הדרי, וא"כ אינו מוכח ממתני' דאין לה יד די"ל משום כסף קידושין הוא דהוי חוב לאב בכך, מיהו בנערה שפיר אמרינן דיש לה יד בפני עצמה ולא איכפת לן בחובת אביה, ולפ"ז איכא לפלוגי בין שקידשה בכסף לקידשה בשטר וביאה דליכא חוב לאב בכך, וא"כ לא קשיא בס"ד די"ל מתני' לקמן בקידשה בשטר וביאה דליכא חוב לאב בכך ואדרבה ירויח שיקבל קידושי' אחר הגירושין ומסר לה למי שירצה, מיהו למסקנא דקיי"ל כאמימר דקידושי לא הדרי שלא יאמרו קידושין תופסין באחותה, א"כ מוכח ממתני' משום שאין לה יד וא"ש ולק"מ, גם י"ל כעין זה דודאי אי יש כתובה לארוסה הוי לאב זכות בכך שמרויח הכתובה ושפיר י"ל דיכולה להתגרש רק דלהכי נקט פלוגתייהו בנערה דס"ל אין כתובה לארוסה דאין האב מרויח לכן אינה יכולה לקבל הגט, מיהו בכתב לה י"ל שפיר דמקבלת גיטה דמסתמא ניחא לאב להרויח הכתובה וא"כ י"ל בס"ד ס"ל דמתני' דקטנה לא היינו בלא כתב לה כתובה, ולקמן במתני' איירי בכתב לה דאז הוי לאב זכות בגירושין שמרויח הכתובה וגם הקטנה יכולה לקבל דמסתמא ניחא, ולמסקנא י"ל דס"ל לרש"י כמ"ש התוס' דקיי"ל יש כתובה לארוסה וכיון דנקט נערה ולא קטנה מוכח משום דאין לה יד, ודוק היטב:

ועפ"ז נ"ל לפרש גם לשיטת התוס' הא דנקט נערה ולא נקט קטנה לרבותא דרבנן די"ל דנערה הוי רבותא טפי דלא מיבעיא קטנה שמכנסת עצמה לרשות אביה והוי לאב זכות גמור, אבל בנערה איפשר שקרובה לימי בגרות ותקדש עצמה שלא מרצון אביה קמ"ל דאפי' נערה בא"ד והא דאמרינן בגמרא יד יתירא זכי לה רחמנא כו' עכ"ל נראה כוונת התוס' דלפירש"י אי איפשר לפרש יד יתירא איד דאב דכיון דכל זכות האב בין בנערה בין בקטנה הוא ממאי דזכי ליה רחמנא וכיון דהאב מיקרי יד יתירא למה לא תקבל גיטה גם קטנה דלרבנן לא שמעינן להו סברא דבמקום יד אביה יד דידה לאו כלום, וא"כ כי קרית ליד אביה יד יתירא משמע לעולם ידה עיקר לכן צריך לפרש יד יתירא היינו יד דידה והיינו בנערה אבל קטנה אין לה יד כלל שלא מדעת אביה משא"כ לשיטת התוס' לעולם ידה עיקר, ודברי המהרש"א אינם מבוררים בעיני:

ואחרי ככלות הכל מ"ש עיינתי בס' שער המלך וראיתי שמביא פירש"י ביבמות דף ק"ט דגם בקטנה נשואה אביה מקבל גיטה ולא היא, וכתב מהר"ם פדוואה סימן ט"ו שהקשה דבקידושין פירש"י ודוקא ארוסה אבל נשואה אין לאביה רשות, ותירץ דבקידושין איירי בנערה דמשנשאת אין לאביה רשות בה, אבל בקטנה לעולם אביה ולא היא:

והנה בעל שער המלך הקשה לפי זה מאי פריך בקידושין אי אין נערה עושה שליח לקבל גיטה ממתניתין דקטנה שאמרה התקבל לי גיטי הא נערה הרי זה גט ומשני באין לה אב ופריך מסיפא, וקשה אמאי לא אוקמא בנשואה דקטנה שאין יכולה לקבל גיטה אין יכולה לעשות שליח לקבלה, אבל נערה נשואה שאין לאביה רשות בה שפיר יכולה לעשות ש"ק, וכה"ג הקשה בהגמ"ר בפירקין דס"ל דקטנה שנישאת ואין בה דעת אביה מקבל גיטה, ע"ש שכתב דמ"מ נערה ארוסה עדיפא מקטנה נשואה שאין בה דעת ופשיטא שאינה עושה שליח, אבל לפירש"י דקטנה לעולם אביה ולא היא ודאי הוי רבותא בקטנה נשואה טפי ע"ש שהאריך, ובאמת גם מלשון רש"י לקמן שפירש וכנגדה קטנה. מתגרשת בקידושי אביה אם מת ולא פירש בנישאת משמע נמי דקאי בשיטה זו דגם בנישאת אביה ולא היא:

ועפ"ז עמדנו על לשון רש"י שהבאנו שפירש"י דהא יתומה גדולה היא ומהוה עצמה ומקבלת גיטה והשתא נמי ל"ש, שהלשון מוקשה וקשה להולמו עמ"ש במשנה, ולפ"ז נראה דודאי בלא"ה צריך ביאור דתמוה הוא שבקטנה נשואה יקבל האב הגט הא משנישאת יצאה מרשות אביה, וגם חלוקו של מהר"ם פדוואה בין קטנה לנערה, ונראה הטעם כיון דמקבל גיטה מקרא דויצאה והיתה דאיתקש הויה ליציאה, א"כ כל שהקידושין באים מכח האב ההיתר צריך להיות ג"כ מכח האב דאי איפשר לה ליאסר באיסור אשת איש רק ע"י האב לכן הגט דוקא ע"י האב לכן ביתומה דפקע כח האב שפיר מקבלת הגט בעצמה, ולפ"ז הטעם בנערה שנשאת שאין לאביה זכות לקבל גיטה הטעם כיון דיכולה לאסור עצמה בלא האב גם להתיר עצמה יכולה אף בלא האב לכן ממילא בנשאת פקע רשות האב והאיסור בא מכח עצמה ג"כ, כן הדברים מוכרחים כמעט דאל"כ אין טעם בדבר שיקבל גיטה כשהיא נשואה והן הן דברי רש"י כאן דלכך בקטנה אינה יכולה לקבל גיטה אפי' נשואה דכיון דאין כח בידה לאסור עצמה גם להתיר עצמה אין כח בידה בלא אביה, אבל נערה שכח בידה לאסור עצמה ומקבלת גיטה בלא אביה מטעם שמתרת איסור שבה מכח עצמה השתא נמי שהאיסור בא מכח אביה נמי לא שנא כמו שתוכל לקבל הגט לאחר נישואין מקבלת נמי באירוסין, כן נוטין הדברים בפירש"י:

והשתא צריך אני למודעי מה שאמרתי בהשקפה ראשונה ליישב קושיית התוס' דבס"ד דאיירי בקטנה שיש לה אב, ומ"מ בהגיע הגט לידה מגורשת, ואמרתי ליישב דמתני' לא קאמר רק קטנה שאמרה היינו שהאמירה היתה בקטנות לא מהני שליחות שלה, ומ"מ י"ל דהגדילה לאחר אמירה ושפיר מתגרשת בהגיע גט לידה דהא אמרינן לעיל דף ס"ג ע"א דטעמא דאדם יודע שאין שליחות לקטן ונתן לשם הולכה, והשתא תו לא קשיא דילמא בקטנה נשואה דהא באמת אם עדיין היא קטנה אפי' הגיע לידה לא מהני וע"כ איירי בגדלה אחר האמירה, וא"כ פריך שפיר דבנערה כהאי גוונא הוי גט אע"ג דאמירתה היתה באירוסין שלא היתה אז יכולה לעשות ש"ק דאל"כ ליתני נערה שאמרה והוי רבותא טפי, מיהו לשאר תירוצים דמיירי בנתן לה רשות הדרא קושיא לדוכתה לוקמא בקטנה נשואה ובכה"ג נערה נשואה יכולה לעשות שליח, הגם שראיתי לבעל שעה"מ שהעמיד קושייתו על סברת מהר"ם פדוואה שסובר כדעת רש"י דהיא ואביה מקבלין גיטה, וכן על התוס' שנסתפקו בזה בפ"ק דקידושין, מ"מ באמת לשאר תירוצים שפירשו בדעת רש"י שמתרץ הרמב"ן במלחמות דבס"ד ס"ל באמת שגם היא יכולה לקבל גיטה תיקשי גם לפירש"י דילמא בנשואה איירי, וצ"ל התירוץ שכתבתי, וכן לתירוץ הראב"ד נמי תיקשי קושיא הנ"ל, מיהו יש לומר דגם לסברת התוס' שנסתפקו אם בין היא ובין אביה יכולים לקבל גיטה, גם כן לא קשיא לוקמא בנשואה דכיון דנערה אינה עושה שליח אף שהיא גדולה ויכולה לעשות שליח מ"מ מאחר שאביה יש לו כח עליה לא אלימא כיד אביה ואינה עושה שליח, א"כ אפי' קטנה נשואה במקום יד אביה לא אלימא ידה לשוייה שליח דלא עדיפא מנערה ארוסה, וא"כ מתני' דיהבה טעמא שאין הקטן עושה משמע שהוא מחמת חסרון בכח הקטן והא ליתא דאפי' נערה שיש לה כח לעשות שליח במקום אביה אינה עושה שליח, וא"כ לא ה"ל למיתלי במאי דאין קטן עושה שליח דלאו משום קטנות הוא דאין קטן עושה שליח הוא בכל התורה וכאן אפי' היתה עושה שליח לא תוכל במקום אביה וזה ברור, ואין מקום להקשות כלל:

ואדרבה בזה ניחא קושיית הראשונים דבס"ד דיש לה אב תיקשי איך מתגרשת כשבא לידה, ולפ"ז ניחא דהא לא קשיא ליה די"ל דאיירי בקטנה נשואה דבין היא ובין אביה מקבלין גיטה, ומ"מ אינה יכולה לעשות שליח משום שאין קטן עושה שליח, אבל אי נערה נמי לא משויא שליח ה"ל למימר שאין עושה שליח במקום אביה:

וארווח לו בזה מה שראיתי בשם ספר מים חיים לבעל פר"ח שהקשה מאי דייק בקידושין הא נערה הוי גט דילמא בקטנה שפיר הוי גט כשהגיע לידה והיינו מטעם דאמרינן לעיל דאדם יודע שאין שליחות לקטן ונתן לשם הולכה, אבל בנערה י"ל אפי' הגיע לידה אינה מגורשת דטעי שיכולה לעשות ש"ק ונתן לשם קבלה, ואמרתי ליישב דבלא"ה תמה הב"ש בסי' ק"מ ס"ק י"א למאי דמספקי להפוסקים אי הולך כזכי א"כ כי אמר השליח שליח קבלה אני והיא לא עשתה רק שליח להולכה, והפוסקים שפסקו בהולך ספק אי כזכי דמי א"כ ה"ל למימר שאפי' הגיע לידה ספק מגורשת דשמא הולך כזכי ונתן לקבלה:

. ונראה דבלא"ה כתב הב"ש בשם הדרישה דבאמר זכי לי לא עקר שליחות הקבלה דאם עקר מיגרע גרע שאפי' בא לידה אינה מגורשת לכן טבא לה עבוד שתתגרש עכ"פ בבא הגט לידה, והב"ש כתב שהוא דחוק, מ"מ בהולך נראה לפמ"ש בדף ס"ג דודאי אין בכלל הולך זכי רק אנן אמרינן כיון שאמר הולך ולא קפיד דוקא שיהיה להולכה הוי כזכי דהשליח זכה ממילא בשבילה שהוא זכותה והבעל מסכים שתתגרש אין לבעל חילוק בין שיתנהו מיד וממילא זכה השליח מטעם זכייה כיון שעשתה שליח לקבלה א"כ י"ל אפי' למ"ד הולך כזכי לא עקר שליחות האשה דמשמע נמי הולכה וכן משמע דהא לדידן נמי הילך כזכי דמי א"כ למה אמר בגמרא הבא לי גיטי ואמר אשתך אמרה התקבל והוא אמר הילך כמה שאמרה דאינה מגורשת ואמאי לא קאמר אפי' אמרה הילך סתם הוי כזכי ועקר שליחות הולכה, אלא ודאי אי לא אמר כמה שאמרה רק הילך לחוד אע"ג דהוי כזכי מ"מ לא נעקר שליחות ההולכה כיון דהוא אמר הולך משמע נמי הולכה כיון דאינו לשון זכייה מבורר רק שאינו מקפיד אם תתגרש מיד ולא עקר השליח השליחות כיון דמשמע בדברי הבעל נמי הולכה וכעין סברת בעל העיטור, אבל באמר לשון זכייה מבורר ודאי עקר השליחות כדמוכח בש"ס לעיל לסתור סברת העיטור וא"כ תו לא קשיא קושיית הפר"ח דודאי שפיר דייק דנערה הוי גט דאל"כ ליתני נערה שאמרה התקבל לי גיטי ואמר הבעל הילך אינה מגורשת עד שיבא לידה דנשמע תרתי דנערה אינה עושה שליח וכ"ש קטנה וגם בבא לידה מגורשת כיון דהילך הולכה נמי משמע וכ"ש לדברי