גרש ירחים קצב

עליה א"כ לעולם יוכל לישאל על הקדישו והוי חולין למפרע וממילא צריך להביא קרבן אחר וא"ש, ולק"מ:

ובהכי ניחא הא דאמר בש"ס לא מיבעיא עולה דכליל היא אלא אפי' חטאת דחלב ודם הוא דסליק למזבח ואידך כהנים אכלי ליה אפ"ה גזור שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות, והרשב"א תמה מה חילוק בין רב למעט אם יאמרו מזבח אוכל גזילות מ"ל גזילה מרובה או מעוטה, ונדחק למאד, ולפמ"ש ניחא דכיון דמה"ת מכפרת ע"כ לומר כדפרישית דכופין אותו לישאל על נדרו ועוקר ההקדש מעיקרא וה"ל חולין, וא"כ ס"ד דבשלמא בעולה שפיר קאמר דאף דמן התורה מכפר תיקנו שלא יתכפר וישאל על שבועתו, ואף דמעיקרא ה"ל חולין בעזרה לא איכפת לן באכילת מזבח, אבל חטאת דכהנים אכלי ליה א"כ כשישאל על נדרו ויהיה חולין בעזרה א"כ יהיו כהנים עצבים שאכלו חולין בעזרה, וס"ד שלא יצטרך להביא שניה קמ"ל דמ"מ חיישינן אמזבח אוכל גזילות ולא ניחוש על שאכלו חולין בעזרה למפרע והכל ניחא ודוק היטב, ועיין בסמוך:

בגמרא לא מיבעיא עולה דכליל היא אלא אפי' חטאת כו'. כבר כתבתי דהרשב"א תמה מה חילוק בענין מזבח אוכל גזילות בין רב למעט, וכבר כתבתי ליישב, ונראה לפמ"ש התוס' דדוקא קודם הקרבה תיקנו שיביא אחר אבל לאחר הקרבה לא תיקנו שיביא אחר כיון דכבר נתכפר, וא"כ י"ל דודאי מה שהקשו וכי יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה יש לתרץ דתיקנו שפיר שיכפוהו להביא עולה אחרת בנדבה כמו באמר ולא אפריש שכופין אותו וכאן נמי כופין אותו שיביא עולה אחרת שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות, אלא דקושיית התוס' על חטאת שאינה באה נדבה וכופין אותו להביא חטאת אחר, וא"כ י"ל שפיר דה"ק דלא מיבעיא עולה דיש תיקון אפי' לאחר הקרבה שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות כשיכופו אותו להביא עולה אחרת בנדבה, אבל בחטאת דחלב ודם הוא דסליק למזבח וכהנים אכלי הבשר א"כ לאחר הקרבה אין תיקון שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות דאם נכופו להביא קרבן אחר אין חטאת באה נדבה, וגם לשלמי' אף אם נכופו מ"מ ניכר שאין זו החטאת שהרי כהנים אכלי, וא"כ לאחר הקרבה אין תיקון שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות, קמ"ל דמ"מ קודם הקרבה חיישינן גם בחטאת שיאמרו מזבח אוכל גזילות:

בתוס' ד"ה כי כו' פי' בקונטרס כו' וקשה דמי לא עסקינן דאפי' שחטה אחר בחוץ דחייב עכ"ל. לענד"נ ליישב פירש"י דודאי כיון דבאמת ההקדש חל דה"ל יאוש ושינוי השם כמ"ש התוס' לעיל אלא דלענין קרבן ה"ל מצוה הבאה בעבירה, וא"כ ההקדש חל וראוי שיתחייב ג"כ אשחוטי חוץ דטעמא דמצוה הבאה בעבירה היינו שלא יהנה מן העבירה ולא תועיל לו למצוה כי למזכיר עון הוא לו אבל לענין שיבא מזה עונש ראוי שיהיה הקדש גמור, אלא דכיון דבשחוטי חוץ אינו חייב רק על ראוי לבא בפנים ראוי שיפטר גם משחוטי חוץ כיון שאינו ראוי לבא בפנים, אלא דמ"מ השתא דאכשרוהו רבנן בפנים מטעם שלא יהיו כהנים עצבים הרי ראוי לבא בפנים וראוי שיתחייב דהא הוו קדשים גמורים בחוץ וראוי לבא בפנים ג"כ מתקנת חכמים, אלא דאיכא למימר איפכא כיון דלא הכשירוהו בפנים רק משום שלא יהיו כהנים עצבים ומדינא היה פסול א"כ בהתבטל הסבה יתבטל המסובב כששחטה חוץ דלא שייך טעמא דכהנים עצבים ראוי שיהיה דינו כאילו אינו ראוי לבא בפנים, ונהי דבשחטה כדת העמידוהו ברשותו שלא יהיו כהנים עצבים מיהת בשחטה בחוץ י"ל דהוי כאילו אינה ראויה בפנים, ולהכי בעינן טעמא משום קנסא אוקמוה ברשות גנב אפילו שנתהוה הענין בענין דלא שייך שלא יהיו כהנים עצבים והיינו בשחטה בחוץ ועשאוה הפקר ב"ד לגמרי כדי שלא ירויח הגנב בשחטה בחוץ ביותר משאר קדשים שיהיה בזה חוטא נשכר, ומשום מצוה הבאה בעבירה אין ראוי שיהיה חוטא נשכר כיון דבאמת ההקדש חל מדינא, וכיון שחל ההקדש כ"ע חייבין משום שחוטי חוץ, ודוק היטב:

בד"ה לגיזותיה וולדותיה וא"ת אפי' קודם הקדש כו' עכ"ל. דברי התוס' דחוקים למאד, ועיין ח"מ סי' שנ"ה וסי' שס"ב, ואי שבח גזילה דנגזל א"ש כמ"ש התוס' גופייהו, רק קושיית התוס' הוא אי שבח גזילה דגזלן. ודע שדברי הרמב"ם בענין זה קשים למאד במ"ש בהלכות איסורי מזבח פ"ה ובמעה"ק פי"ח דבהלכות איסורי מזבח כ' הגונב או הגוזל והקריב הקרבן פסול כו' ואם נתייאשו הבעלים הקרבן כשר ואפי' היה חטאת שהכהנים אוכלין את בשרה, ומפני תקנת מזבח אמרו אם נודעה לרבים אינה מכפרת אע"פ שנתייאשו הבעלים שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות וכן העולה, והנה בכ"מ תמה עליו כיון דטעמא דעולא מפרשינן משום דיאוש כדי לא קני, והרמב"ם פסק כן בהלכות גניבה פ"ה, א"כ למה פסק כרב יהודה דיאוש כדי קני, ותירץ הכ"מ כיון דאמרינן אוקמוה רבנן ברשותיה פסק כן, ודבריו תמוהים דהך אוקימתא לעולא דס"ל יאוש כדי לא קני אבל לר"י א"ש בפשיטות דיאוש קני, וכבר תמה בלח"מ בפי"ח ממעה"ק על זה, ומה שתירץ דהוי יאוש ושינוי השם גם זה אינו תירוץ דהא בהא ליכא מאן דפליג אי יאוש ושינוי השם קני דודאי קני, רק דאי לא קני ליה קודם ההקדש הוי מצוה הבאה בעבירה, ועוד תמוה מה שכתב בהלכות מעה"ק דין י"ד ומאימת העמידוהו ברשותו כדי לחייבו עליו משעה שהקדישו ע"כ, ותמוה הא לר' יהודה מדינא קאי ברשותיה, והנלענ"ד בזה דודאי הרמב"ם לשיטתיה ס"ל יאוש כדי לא קני ופסק כעולא, אלא דנראה דלענין דינא דמתניתין לא פליגי עולא ורב יהודה דאל"כ הנ"ל מאי בינייהו ואיכא בינייהו עולה דלעולא בעולה דלא שייך שיהיו כהנים עצבים לא עלתה לו לשם חובה, ועוד דרבא דמסיק הך דגנב והקדיש דבשחט בחוץ חייב דאוקמוה רבנן ברשותיה ותיקשי אכתי לעולא איך נקט הקדיש סתם הא לעולא ליכא הך דמכפרת רק בחטאת וא"כ אם הקדישו לעולה לא יתחייב על שחוטי חוץ, וגם ה"ל לעולא לומר אמתני' לא שנו אלא בחטאת אבל עולה לא, לכן נראה דלענין דינא לא פליגי כלל אלא בטעמא דעיקר תקנתא דעולא ס"ל דטעמא דמתני' הוא בחטאת שלא יהיו כהנים עצבים אבל ודאי משום חטאת תיקנו בכל הקרבנות שיכפרו אפי' בעולה דאל"כ תמה על עצמך אם גזל שני בהמות והפריש א' לחטאת וא' לעולה איך נימא דחטאת כשירה ועולה פסולה הרי שניהם כא' נגזלו ואיך יקנה זה ולא זה, לכן ס"ל לעולא דעיקר טעמא משום חטאת וכיון דתיקנו כן בחטאת ממילא בכל קרבנות תיקנו כן דהא מדינא קני ליה ביאוש ושינוי השם רק שלא יוכשר לקרבן משום מצוה הבאה בעבירה, ואיך נימא שיצא ידי חטאת וידי עולה לא יצא הוו תרתי דסתרי ובשני שבילין קיי"ל אם בא לישאל עליו ועל חבירו שניהם טמאים, לכן כאן עבדו תקנה משום חטאת בכל הקרבנות שלא יהיו מצוה הבאה בעבירה ויעלו לבעלים לרצון, ולא פליגי אלא דלעולא עיקר תקנתא משום חטאת ולרב יהודה לא מיבעיא עולה כדאיתא בגמרא ועפ"ז נראה דאדרבה פשטא דמתני' דפריך לעולא מאי מפני תיקון המזבח ומשני כיון דכהנים עצבים מזבח בטל, וקשה דלעיל גבי כהנים שפיגלו שוגגין פטורין, והקשו התוס' דף נ"ג סוף ע"ב הא ר"י קניס שוגג אטו מזיד ותירצו דלא קניס משום דממנעי ולא עבדי, וקשה הא תיקון העולם לא תנן רק אמזידין ולא שוגגין ואם איתא גם בשוגגין טעמא מפני תיקון העולם, וצ"ל דתיקון העולם קאי על שניהם דבמזיד התיקון עולם שישלמו ובשוגג התיקון עולם שלא יקנסו שוגג אטו מזיד שלא ימנעו הכהנים, וא"כ קשה דאי טעמא דמזבח בטל ליתני מפני תיקון העולם, ועוד דטפי שייך תיקון העולם שאין מי שיוכל להתכפר אי ממנעי כהנים ולא מקרבי ויש לחוש יותר לתיקון העולם ומחוסרי כפרה, לכן נראה דגם לעולא הגם שעיקר התיקון שלא יהיו כהנים עצבים מ"מ אחר שתיקנו שיעלה הקרבן בלא נודעה לרבים, וא"כ י"ל דהא ודאי הקרבן קנוי לגזלן מטעם יאוש ושינוי השם כדאיתא בפרק מרובה להדיא, רק שכתבו התוס' דההקדש בא בעבירה לכן אינו עולה לקרבן אף דקנוי לו קודם הקרבה, וא"כ י"ל לפמ"ש התוס' בריש לולב הגזול דלא מיקרי מצוה הבאה בעבירה רק כשהמצוה באה מכח העבירה משא"כ באשירה אין העבירה באה מכח המצוה, ועפ"ז י"ל לעולא כיון דעכ"פ קני ליה הגנב ביאוש ושינוי השם רק דהוי ההקדש בעבירה, ואחר שתיקנו שתכפר בלא נודעה א"כ מניעת הכפרה הוא משום שנודעה לרבים ולא מכח עיקר עבירת הגזל שכבר אוקמוה ברשותיה וא"כ גם בנודעה לרבים תו לא חשיב מצוה הב"ע וצריך גם לעולא טעמא שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות ולא פליגי רק בעיקר דינא אי יאוש ושינוי השם מרוצה לקרבן וא"כ גם לעולא אנודע בעינן טעמא שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות דלפי האמת דתיקנו שיקנה היאוש לא יהיה מצוה הב"ע גם בנודע היה לו להתכפר דכבר אוקמוה ברשותיה לזה צריך גם לעולא טעמא שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות להכי נקט במתני' תיקון המזבח שכולל ביטול המזבח אם יחמירו בלא נודעה ואחר שהקילו בלא נודעה תו לא חשיב מצוה הבאה בעבירה גם בנודעה וצריך טעמא דתיקון מזבח אנודעה ג"כ וקאי אשניהם לכן לא נקט תיקון עולם, וכיון דגם לעולא תיקון מזבח כולל שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות תפס לישנא דמתני' כפשטיה שיהיה תיקון המזבח כיון דבהא לא נ"מ, ובהכי ניחא מה שכתב הרמב"ם וכן בעולה, ואי כדברי הכ"מ שפסק כר"י ה"ל למימר דכ"ש בעולה כמפורש בש"ס לא מיבעיא עולה דכליל, א"ו כדפרישית דפסק כעולא, וניחא נמי מ"ש בהלכות מעשה הקרבנות טעמא דאוקמוה ברשותיה דהאי שינויא אליבא דעולא, ודוק היטב בזה:

ראיתי בפני יהושע שכתב לעיל דר"י אע"ג דס"ל יאוש קני מ"מ חייב ד' וה' מגזירת הכתוב כרב ששת בב"ק דף ס"ח, ודברי תימה הם דרב ששת ס"ל טעמא משום שנשתרש בחטא והיינו ע"י מכירה דאהני להוציאו מרשות בעלים דהלוקח קני ליה ביאוש ושינוי רשות, אבל אי קני ליה מעיקרא איך יעלה על הדעת שיתחייב בטבח ומכר כיון שאינו חייב אלא דמים ואפי' לכתחילה יכול לאוכלו בעצמו ולשלם דמים לבעלים, ועיין בפירש"י שם דף ס"ח בסוף עמוד דשלשה פלוגתות יש ע"ש, ודברי הפני יהושע תמוהים בעיני:

(מהדורא תניינא) בגמרא א אמר עולא דבר תורה בין נודעה כו' ויש לדקדק דממה נפשך אי לא עבד תשובה איך יתרצה הקרבן הא הוי זבח רשעים תועבה ואי עבד תשובה מסתמא שילם להנגזל ונסתלקה העבירה, ודוחק לומר כיון דמביא קרבן על חיוב שגגת כרת לא מיקרי זבח רשעים דהא בזבחים