גרש ירחים קפג

בד"ה מפני מה כו' פירוש למה לא יהא נאמן במיגו כו' אבל אין לפרש שבא ליתן טעם אמאי כופר הכל פטור כו' דהא בבנו כו' עכ"ל. כבר הארכתי בכתובות ובב"מ, ונראה ליישב לפי דעת הגאונים דס"ל מיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן דשפיר יש לפרש למה אין כופר הכל נשבע והיינו משום דבמודה מקצת לא שייך כ"כ אין אדם תובע כיון דחייב מקצת ובכופר שייך טפי אין אדם תובע ומשני משום דאין אדם מעיז, אלא די"ל דהא דחייב שבועה הוא משני פנים חדא די"ל חזקה אין אדם תובע שאיך יתבענו הרי יודע שלא יודה לו במה שאינו חייב לכן היה ראוי שיתחייב שבועה אלא דאם נחייבו שבועה בטלה חזקה דאין אדם תובע די"ל שתובעו לחייבו שבועה, אלא דמ"מ מפרשינן דאי לאו חזקה דאין אדם מעיז מ"מ הוה מחשבינן לחזקה דאין אדם תובע ולא נתלה שתובעו כדי לחייבו שבועה ומ"מ היה ראוי לחייבו שבועה דשייך מ"מ אין אדם תובע דאי איפשר לפוטרו משבועה דא"כ יהיה נגד החזקה דאין אדם תובע ומשני דמ"מ יש לפוטרו מטעם אין אדם מעיז, מיהו י"ל דלא צריך חזקה דאין אדם מעיז, אלא משום דאי לאו חזקה דאין אדם מעיז היה ראוי לחייבו שבועה מטעם אין אדם תובע, אלא דלפי האמת דאיכא שבועה לא הוי חזקה דאין אדם תובע מ"מ ראוי לחייבו שבועה אי לא הוה ליה חזקה דאין אדם מעיז, והטעם דגם זו הוי העזה לתבוע ממי שאינו חייב לו וכיון דהא נמי מיקרי העזה היה ראוי לחייבו שבועה וצריך לחזקה דאין אדם מעיז, והשתא בבנו דיוכל להעיז שפיר פטור בכופר הכל ואף דאין לו חזקה דאינו מעיז מ"מ לא שייך חזקה דאין אדם תובע דבא בטענת אביו אלא במודה במקצת חייב שבועה בכל גווני אף דלא שייך אין אדם תובע שהרי עכ"פ חייב לו מקצת אלא דבכופר הכל ה"ל לחייבו מטעם אין אדם תובע, והשתא שפיר אי בבנו מעיז ויכול לכפור בכל היה פטור בלא חזקה דאין אדם מעיז כיון דליכא חזקה דאין אדם תובע והוא כופר הכל פטור אפי' ליכא חזקה דאין אדם מעיז ולא בא ליתן טעם אלא כיון דמודה מקצת חייב אע"ג דלא שייך חזקה אין אדם תובע ה"ל לחייב נמי כופר הכל וצריך לחזקה דאין מעיז, ודוק היטב:

בד"ה ובכולי' כו' פי' בקונט' כו' וקשה דבפ"ק דב"מ מסקינן דלא אמרינן מיגו דחשיד כו'. עיין מ"ש שם ליישב פירש"י, ונראה ליישב עוד דמשום מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא סבירא ליה להש"ס דאין לפוטרו משבועה דמ"מ איפשר שיפרוש ע"י שבועה, אבל אשבועת מודה במקצת קשיא ליה שאיפשר שיפסיד ע"י שבועה דהא בענין חזקה דאין אדם מעיז אין חילוק בין חשוד לאינו חשוד כצדיק כרשע שזו חזקה טבעית, והשתא אם לא ישבע אחר שישלם לו מקצת שהודה אם ישוב ויתבענו אח"כ שוב לא יכול להעיז ויודה לו עכ"פ עוד מקצת, אבל כשנשבע עכשיו בע"כ צריך לכפור ולעמוד בשבועתו שלא יודה שנשבע לשקר ולא מסתבר ליה שהשבועה תהיה לגרועי' כיון שנראה שהוא חשוד לא מסתבר שיבא לתובע הפסד ע"י השבועה, אבל בע"א שפיר ישבע שאינו מפסיד עכ"פ ע"י השבועה ודו"ק:

ועוד נראה דהא לטעמא דאביי דס"ל דספק מלוה ישינה יש לו עליו וכתבו התוס' בב"מ דף ו' דמ"מ כופר בפקדון פסול לעדות ולא תלינן במלוה ישינה, וא"כ צ"ל דלא מהני סברא דמלוה ישינה רק באין ידוע שהוא חשוד על ממון, וא"כ י"ל ה"ה בהא דלא אמרינן חשיד אממונא אלא בשאין ידוע יכולין ליתן לו שבועה אבל בידוע שכופר לא תלינן מספק שאינו חשוד, וא"כ אכתי צריך לסברא דאישתמוטי למאי דקיי"ל כר' חייא בכופר בכל ועדים מעידים על חמשים דחייב שבועה, והכא קשיא נימא דהוי חשיד נמי אשבועה כמו בכופר בפקדון דחשבינן ליה פסול לעדות ולא תלינן במלוה ישינה כיון שפסולו ידוע כמו כן לענין חשוד אין להכשירו לשבועה כיון שמבורר שכופר בממון לכן צריך לסברא דאישתמוטי דשפיר יכול לישבע גם בדר' חייא ודו"ק:

ועוד נראה דבלא"ה יש להבין למה נימא חשיד אממונא חשיד אשבועתא הא חשיד אממונא אם לא ישבע לא עבר רק אלאו דלא תגזול ואם ישבע יוסיף חטא על פשע לעבור על לא תשא ג"כ, וצ"ל דמ"מ לאותו. דבר שהוא חשוד ומושבע מהר סיני חשדינן ליה נמי אשבועה, מיהו למסקנא דס"ל דלא חשיד אשבועתא י"ל משום שהשבועה איסור מוסיף על הגזל, והשתא י"ל דהא בב"מ דף ו' מתרץ כולהו קושייתא רק דרב נחמן דמשביעין אותו היסת והך דר"ח שניהם נשבעין ונוטלין מבעה"ב והך דשלש שבועות משביעין אותו שבועה שלא שלחתי בה יד ושאינה ברשותו, וא"כ י"ל דרש"י ס"ל לפרושי דרבה דאמר ובכוליה בעי דלודי ליה ולא ניחא ליה כפירוש התוס' דגם עכשיו מעיז דליכא העזה כ"כ במקצת כמו בכופר הכל, לכן ע"כ רבה ס"ל מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא, וכן משמע בב"מ דקאמר בהעדאת עדים ל"ל הכי, לכן משמע ליה לרש"י דמשום מיגו דחשיד אתי עלה, והשתא י"ל דרבה ס"ל כדאיתא בב"ק דף ק"ו דשבועה קונה ורבא אמר מסתבר מילתא דרב במלוה, והשתא בהא קשיא ליה שפיר נימא מיגו דחשיד כיון ששבועה קונה א"כ כשישבע אזיל ליה איסור גזל דשבועה קונה ונפטר מחיובו, א"כ סוף סוף לא עביד רק חד איסור מ"ל גזל מה לי שבועה, משא"כ בהנך דב"מ דהוו שבועות דרבנן ולא אהני לקנויי ממון א"כ עובר גם על שבועה נוסף על איסור גזל בהא אמרינן דלא חשיד, וגם בהך דאינה ברשותיה הוי פקדון וס"ל כרבא דשבועה אינה קונה בפקדון ואיכא תרי איסורי בהא יודה רבה דלא אמרינן חשיד אממונא חשיד אשבועה, וניחא הכל ודוק היטב:

(דף נ"ב ע"א) במשנה יתומים שסמכו כו' או שמינה להן אביהן אפוטרופוס. לכאורה הוי זו ואצ"ל זו דהשתא בסמכו מעצמן חייב לעשר כ"ש במינה להם אביהם, ואיפשר דקמ"ל דומיא דסמכו דפשיטא לן דלהניח לא דמי עשאו שר ושופט וממונה עליהם ה"ה באפוטרופוס, ועמ"ש בסמוך:

בפירש"י ד"ה אתם ולא התורם את שאינו שלו הך סיפא טעמא דרישא כו' עכ"ל. ר"ל דקשיא השתא אפוטרופסים לא כ"ש תורם את שאינו שלו, לזה פירש"י דטעמא קאמר, והרשב"א כתב דבאפוטרופוס בין להאכיל בין להניח מותר מדאורייתא וקרא דאתם ולא אפוטרופסים אסמכתא בעלמא הוא, וקשה דבקידושין דף מ"א קאמר ס"ד כיון דכתיב אתם ולא אפוטרופסים אתם ולא התורם את שאינו שלו ס"ד נמי אתם ולא שלוחכם, וקשה הא לא הוי רק אסמכתא ואפילו אפוטרופסים נמי לא נתמעטו מן התורה, וא"כ שליח ודאי עדיף מאפוטרופוס שלא נתמנה מן המשלח דהא שליח באמת תורם אפי' מדרבנן ובודאי שליח עדיף דהאפוטרופוס שנתמנה מאבי יתומים או מב"ד לא שייך ביה שליחות שאחר שמת נפלו נכסי קמי יתמי, וצ"ל דס"ד למעט אפי' שליח ולפי האמת לא נתמעט אפי' אפוטרופוס, וצ"ע דכיון דס"ד למעט אפי' שליח א"כ נהי דאיתרבי שליח אפוטרופוס מנ"ל כיון דגרע משליח כיון דס"ד למעט אפי' שליח מנ"ל לומר דלא הוי אפוטרופוס דומיא דתורם שאינו שלו, ואיפשר ליישב הדיוק דקשה תורם שאינו שלו כ"ש מאפוטרופסין ע"פ מה דאיתא בנדרים דהתורם משלו על של חבירו א"צ דעת בעלים מטעם דהוי זכות, א"כ יש לומר ודאי אפוטרופוס התורם משלו על של יתומים פשיטא דהוי תרומה דהוי זכות גמור, אלא הא דולא אפוטרופסין היינו לתרום משל יתומים, והשתא י"ל דקמ"ל בתורם שאינו שלו דהיינו שגנב או גזל תבואה ואיתא בב"ק דף ס"ח הגנב והגזלן שתרמו תרומתן תרומה, ומפרש הטעם דהוי יאוש ושינוי השם מעיקרא טבל והשתא חולין, והשתא י"ל ודאי בתרם מיניה וביה י"ל דהוי שינוי השם, אבל בתרם משלו דע"פ הדין לא יוכל לתרום משלו על של חבירו רק מטעם דזכות הוא לו לחבירו, וכאן הוי חוב דאם לא נחשב תרומה משלו אכתי ליכא שינוי השם, וא"כ קמ"ל בתורם שאינו שלו אפי' משלו אין תרומתו תרומה דלא ניחא לבעלים שיהא תרומה משלו כדי שלא יקנהו ביאוש ושינוי השם, א"כ קמ"ל בתורם שאינו שלו היינו שגזל אצל חבירו אינה תרומה אפי' הפריש משלו, וא"ש ודו"ק, מיהו צ"ע בזה אם יהיה הדין כן, ואיפשר דגם קודם יאוש אם גזל ותרם משלו לא הוי תרומה כיון דלא תרם ע"ד הבעלים רק אדעתא דגזילה לא מיקרי זכות לבעלים, דאיפשר דניחא להו שלא יוכל לתרום דאטבל אינו חשוד וע"י זה יחזיר לבעלים לכן רוצה שלא יוכל לתרום שמתוך כך ישיב הגזילה, א"כ גם תורם משלו לא מהני על שאינו שלו כשגזל מחבירו ולא נתייאשו הבעלים דלא מיקרי זכות להם, ודוק היטב:

שם ד"ה אבל לא להניח שמא יגנבו עכ"ל. וקשה גם ביינות וכו' יש לחוש שמא יגנבו אדרבה כספים אין להם שמירה אלא בקרקע וגם שבח בית אביהם לא מצינו בפירות כי אם בקרקעות וכלים, ולולא פירש"י י"ל בפשיטות שאין לאפוטרופסים רשות למכור מה שאין צורך ליתומים דלא נתנו להם רשות על זה:

בגמרא ועושין להם לולב וכו'. בדברים שדרכן לתקנן נקט ועושין ובדברים שנלקחין בעינן נקט לוקחין:

שם ואין אפוטרופסין רשאין למכור ברחוק ולגאול בקרוב כו' דדילמא משתדפן. אע"ג שכולן בספק זה מ"מ ידו אל תהי בם, אלא דיש לדקדק הא אם משתדפא המשכונא המלוה חוזר על שאר נכסים כדמוכח בכתובות ס"פ מי שהיה נשוי גבי עובדא דפרדיסא דקש לחמש שנים, וא"כ אי משתדפי הקרוב הרי על נכסי יתומים לפרוע חוב המלוה, ואם נימא דמשתדפי לאחר כלות שני משכונא למה נקט כלל לגאול ה"ל לומר למכור ברחוק וליקח בקרוב, וכן הוא ברמב"ם ובש"ע סימן ר"צ סעיף י"א, ואיפשר שכך היתה גירסתו, אבל ברי"ף וברא"ש הגירסא כמו בספרים שלנו, ואיפשר דרבותא קמ"ל אע"ג דאי משתדפי צריך לשלם לו מנכסי יתומים מ"מ חיישינן להפסד המותר ששוין הנכסים שהם ברחוק יותר ממה שמגיע למלוה, ואי משתדפי אלו נכסים שיגאלם האפוטרופוס יש הפסד ליתומים יותר המותרות ששוין יותר על מה שהלוה עליהם כשימכרו ברחוק, ודו"ק וצ"ע:

שם אין עושין אפוטרופין נשים כו' ואם מינן אבי יתומים הרשות בידו. קשה לי כיון דכי מית נפלו נכסי קמי יתמי למה לא נסלק אותם ולא נשגיח במה שמינן אבי יתומים, וצ"ל דאפוטרופוס הוי כנותן מתנה ואילו יהיב מתנה לקטן מי לא מצי יהיב, וא"כ צ"ע מ"ש הרמ"א בס"ס ר"צ דבמינה אפוטרופוס לגדולים יכולין לומר אין אנו צריכים לאפוטרופוס דא"כ נטעון גם לקטני' לסלק מאפוטרופסו' אותן שאינ' נאמני' אצל הב"ד, וכבר הארכתי בתשובה להשיג על דין זה שהוא מרבינו ירוחם:

שם