גרש ירחים קפ

עצומות שנדחקו התוס', אבל הרמב"ם מפרש לה הכי דודאי חמש שנים נקרא לענין לקוחות דבר קצוב דמ"מ יודעין להזהר לפי אומד הדעת, אלא דאמרינן כיון דדרך להתפיס צררי א"כ לא מיקרי קצוב כמה ישאירו הלקוחות כמו בשבח שגובה הב"ח דלא מיקרי קצוב מאחר שלא נודע אם ישביח כל כך, אף דיותר מכדי חוב לא יטול מ"מ מיקרי אינו קצוב כיון דאיפשר שלא יעלה השבח כ"כ, וכמ"ש התוס' כתובות דף נ"ב, א"כ לא אהני טעמא דצררי רק דמשום הכי מיקרי דבר שאינו קצוב, וא"כ אפי' בקטנה יש לחוש שיתפיס לא' צררי בשבילה, וא"כ לא אהני טעמא דצררי רק דמשום צררי הוי כמו אינו קצוב שאין הלוקח יודע ליזהר, אבל שיפסיד לגמרי לגבות מלקוחות משום צררי לא מצינו בשום מקום אלא דמשום צררי חשיב ליה דבר שאינו קצוב, ודברי הרמב"ם ברורים ומזוקקים ע"פ עומק הלכה, וא"צ לדחוק כמו שדחקו התוס', ודוק היטב, ועיין בסמוך, והא דצררי לקטנה לא מתפיס היינו צררי שאין ידועים אבל כשחושש בתקנתה נותן לאחר בשבילה, וזה ידוע ומפורסם והכל ניחא:

בתוס' ד"ה בשקנו מידו פי' בקונט' כו' וקשה דא"כ כו' הא לא מהני כתיבה דבנות עכ"ל. נראה ליישב פירש"י בפשיטות דלעיל בד"ה מעיקרא להכי איתקון פירש"י שלכך תיקנו שלא יהיו ככתובים דא"כ אין לך אדם רוצה ליקח שדה מחבירו אם מזון אשתו ובניו חוזרין עליו עולמית, א"כ י"ל ממילא אם קנו מידו איהו דאפסיד אנפשיה ומה איכפת לנו שלא יקנה ממנו:

ובזה מיושב נמי מה שהקשה הרשב"א על פירש"י למה לא מוקי בכתב לה לבת אשתו, ולפ"ז נראה דרש"י ס"ל דבלא"ה הקשו התוס' למה ניחוש לצררי לענין משעבדי, וגם תמוה שתפסיד מחששא דצררי, לכן נראה דהא דמשני בקנו מידו היינו משום דמבואר בח"מ סי' ל"ט סעיף ג' דבקנו מידו כותבין שטר ולא חיישינן לפירעון ויש חולקין דחיישינן לפירעון אי משך מילתא טפי משלשים יום, ובש"ך הכריע דבקנין גובה ממשעבדי ולא חיישינן לפירעון, והשתא י"ל דלהכי משני בקנו מידו היינו בבת אשתו אפי' לא כתב לא חיישינן לפירעון וכסברת הש"ך דבקנין לא חיישינן לפירעון, ובהא ס"ל להש"ס בבנות דבתנאי ב"ד קא אכלי ולא כתב לה חיישינן לפירעון דבהא כ"ע מודו דחיישינן לפירעון כיון דליכא שטר בידו, אבל אם כתב לבנות שטר והשטר בידן לא חיישינן לפירעון דמסתמא אינו מניח השטר בידן כמו בכל שטרות דלא חיישינן לצררי להפסיד השטר, וא"כ תו לא קשיא לוקמא בשטר דא"כ בנות נמי דבשטר לא חיישינן לצררי, ומיושב נמי קושיית התוס' לעיל אמאי לא משני משום צררי דאי הוה כתיבה דבנות כתיבה לענין משעבדי לא חיישינן לצררי כלל, רק לפי האמת שתיקנו דכתיבה שתיקנו חכמים לא תועיל רק שתגבה מכח הקנין בלא כתיבה בהא לא מהני דיש לחוש לצררי אבל אי מועיל הכתיבה בסתמא לא חיישינן לצררי כמו בכתיבה דלא חיישינן לצררי, ולק"מ והכל נכון:

ועפ"ז מיושב שפיר דברי הרמב"ם שכתב דכתיבה מהני בבת אשתו, והש"ך ביקש לתלות בטעות דהא בדבר שאינו קצוב לא מהני ומזונות של חמש שנים אינם קצובים להרמב"ם ולא נהירא, דהא לשיטת הרמב"ם דפסק כמ"ד קצובין א"כ הא דבעי בכתובות פ' הנושא אי ניתן לכתוב א"כ מאי מהני כתיבה הא באינו קצוב מתני' היא דלא גבי ממשעבדי, וא"כ כתובין לא מהני במתני' דהא הך דכתובין הן אצל בני חורין לא אמר רק לעולא אבל לר"ח א"ש בפשיטות משום שאין קצובין, לכן נראה ברור כמ"ש לעיל בחמש שנים לענין משעבדי לא מיקרי דבר שאינו קצוב כיון דהחיוב ישנו ע"ש, וא"כ דברי הרמב"ם נכונים, והא דפריך אי הכי בנות נמי י"ל דהקושיא לעולא דס"ל משום כתובין ולא איכפת לן באינו קצוב, אבל לר"ח לא קשה די"ל דהוי דבר שאינו קצוב, או כדפרישית לעיל דהקושיא מבנות דהוו בעולם מיקרי קצוב, עכ"פ י"ל להרמב"ם שפיר גבי ממשעבדי וא"צ לומר שהוא ט"ס, ועיין מ"ש בסמוך:

בגמרא והיכי דמי דגירשה ואהדרה. בכ"מ דייק ל"ל גירשה ואהדרה ולא אמר בפשיטות שכבר נולדו בעולם לכן מייתי ראיה להרמב"ם דדוקא בדברים הניקנין באמירה קונין דבר שאינו קצוב לכן בגירשה משכחת לה דברים הניקנין באמירה, ולמ"ש לעיל גם להרמב"ם לא א"ש כיון דמיקרי דבר קצוב, לכן נראה דבלא"ה יש להבין מאי פריך מאי פסקא הא בלא"ה כיון שיש חיוב לבנות מתנאי ב"ד למה יקנה בקנין, לכן נ"ל דכיון דאשתו פוסקת לזון בתה ובודאי דעת האב קרובה לבתו א"כ אם מהני קנין דרכו להקדים קנין לבתו שתקדום לבת אשתו וא"כ ממילא אם כבר הקנה לבת אשתו בשעת אירוסין דהוי דברים הנקנין באמירה א"כ אין תועלת במה שיקנה אחר נשואין לבנותיו שהרי מ"מ תקדום בת אשתו שקדמה בזמן, לכן אמר בגירשה ואהדרה דאז י"ל כשאשתו מבקשת קנין לבתה מקדים ליתן קנין לבתו שתקדום לבת אשתו, ועמ"ש בחידושי כתובות פרק הנושא באריכות ודו"ק:

בתוס' ד"ה אימור צררי אתפסה דוקא לגבי משועבדי' כו' עכ"ל. התוס' לעיל הקשו ל"ל טעמא דכתובין ת"ל משום צררי, ותירצו דלא אסיק אדעתיה הך שינויא, וקשה לפי האמת ל"ל טעמא דתיקון עולם ת"ל משום צררי, וי"ל דודאי טעמא דצררי חלוש הוא דלא מצינו שיפסיד הב"ח בשביל זה וא"כ י"ל שאין טעם זה מועיל רק שלא להוציא מן הלקוחות, והשתא י"ל אם עדיין הנכסים ביד הבנות והם מוחזקות א"כ יכולין לומר קים לן שלא התפיסנו צררי וא"כ אם ימכור נכסים והלוקח יניח מקום בני חורין לכתובה וכשימות תרצה האשה לגבות הכתובה מלקוחות וכשיטעון הלוקח הנחתי לך מקום לגבות הכתובה והבנות יטענו שלא תפסו צררי לא תוכל האשה להוציא מהם וכיון שלא תוציא האשה מבני חורין תחזור על הלוקח דהוי כמו אישתדוף בני חרי דטרפא ממשעבדי ושפיר שייך תיקון עולם גם בזה שלא יוכל למכור נכסים שייראו הלקוחות מכח הכתובה ודו"ק:

בד"ה אלמא כו' פי' בקונטרס כו' וקשה כו' לא הוי רבי נתן כו' עכ"ל ונראה ליישב פירש"י דודאי לישנא דש"ס דנקט משום דלא קדים ולא נקט משום קצובין, אלא ודאי טעמא אחרינא הוא והיינו בלא קדם לא שייך תיקון עולם דאין השבח קצוב כלל מאחר שעדיין לא בא לעולם ותיקון העולם משום קצובין היינו בקדם שבחו דאז עכ"פ השבח קצוב כמה השביח רק לפי שהנגזל נותן לו ההוצאה לא נודע כמה הוציא בזה שייך תיקון עולם דמ"מ השבח בכללו קצוב לכן אמר ר' יוסי מה תיקון עולם יש בזה הלא אין קצובין וא"כ לר' יוסי בלא קדם שבחו א"צ תיקון עולם ובקדם שבחו ס"ל כר' נתן דבאמת גבי א"כ אין כאן תיקון עולם כלל דעל מה שלא קצוב קודם השבח מדינא לא גבי והיינו משום דלא קדים לא צריך תיקון עולם דעל זה שאינו קצוב מכח שלא נודע השבח אפי' בלא תיקון עולם לא גבי, ומשני שפיר תנאי היא דרבי יוסי לא ס"ל תיקון עולם ס"ל כר' נתן דבלא קדם הוא דלא גבי וא"כ קאי על ת"ק דיהיב טעמא שאין כתובין והיינו משום דס"ל דצריך תיקון עולם ור' יוסי ס"ל דא"צ תיקון עולם כלל דבלא קדם אינו גובה מדינא וא"צ תיקון עולם ובקדם גובה באמת והיינו כר' נתן, ומיושב נמי קושיית התוס' דר"ח דאמר מפני תיקון העולם ס"ל משום שאין קצובין, ולפ"ז י"ל דודאי שייך תיקון העולם בקדם שבחו, ואי משום דהוי קצוב י"ל דאי איירי בלוקח מגזלן א"כ הנגזל נותן לו הוצאה ואינו קצוב כמה הוציא לכן שייך ביה תיקון עולם, אבל לשמואל דס"ל לוקח מגזלן אין לו שבח רק בב"ח הוי קצוב שפיר דהב"ח אינו נותן ההוצאה ולא שייך התיקון עולם, א"כ הא דקאמר הכא דלר' יוסי ליכא תיקון עולם היינו בלוקח שבח ב"ח וטרף ממנו דשפיר נקרא קצוב בקדם שבחו, אבל ר"ח מפרש מתני' בנגזל דשפיר לא הוי קצוב מטעם שהנגזל נותן לו הוצאה וצריך תיקון גם לר' יוסי וברייתא מוקי בלוקח שטרף ב"ח ממנו ור"ח ס"ל מתני' לכ"ע משום קצובין והיינו בלוקח מגזלן גם לר' יוסי יש תיקון עולם, ודוק היטב. ועמ"ש בסמוך:

בד"ה וכי כו' וקשה כו' לכן נראה דהכי פירושו כו' מה תיקון העולם יש בזה כו' עכ"ל. הלשון דחוק, ואיפשר שמכאן יש לסמוך דברי הרמב"ם דדבר שאינו קצוב אינו משועבד והיינו דקשיא דר"ח דאמר לעיל משום קצובין ומיבעיא ליה אי כתובין וקצובין בעי, וקשה א"כ ל"ל טעמא דקצובין, לכן נראה דדבר שאינו קצוב מדינא לא יכול לשעבד עצמו כלל רק אחר שתיקנו שיהיה מזון אשה ובנות היה להם לחכמים להשוותן לכתובה לגמרי דתנאי כתובה ככתובה דמי, לזה נתנו טעם משום תיקון העולם לא השוום לכתובה וא"כ לא שייך לתלות תיקון עולם משום שאין כתובין דהא מדינא לא משתעבד כלל דבר שאינו קצוב רק אחר שתיקנו שיתחייב בהם היה ראוי לתקן שתגבה גם ממשועבדים, א"כ בודאי טעמא דקצובין הוא מסתבר טפי דאם אין קצובין אפי' מן התורה לא גבי א"כ לא שייך לתלות תיקון העולם משום שאין כתובין שאפי' היו כתובין ג"כ לא היו גובין מדינא דדבר שאינו קצוב אינו משתעבד אפי' בלא תיקון עולם ועיקר תיקון העולם לא שייך אלא משום שכבר תיקנו שישתעבד באינו קצוב וכיון דמה"ט גופיה ראוי שלא יגבה א"כ לא שייך לומר שהיה התיקון בשביל שאין כתובין שהרי מן התורה אפי' בכתובין אינו משועבד רק התיקון עולם לאוקמא אדאורייתא לכן לא שייך לתלות הטעם בכתובין רק בקצובין, והשתא מובן שפיר לישנא דר' יוסי וכי מה תיקון עולם יש בזה בשביל שאין כתובין הא אין קצובין ומדינא לא גבי כלל רק שהיה לנו לתקן גם ממשעבדי וא"כ טפי יש לתלות התיקון בשאין קצובין דמשום הכי לא תיקנו מעיקרא להשוותן לכתובה ודו"ק:

ועוד נ"ל ליישב דברי הרמב"ם שכתב דכתיבה מהני בבת אשתו בלא קנין, והש"ך הקשה עליו דהא פסק כר' חנינא דבאינו קצוב אינו גובה עמ"ש לעיל, אך י"ל דודאי התוס' הקשו לוקמא בבת אשתו בכתב לה, ונראה ליישב בפשיטות דודאי במתני' דנקט מתו בנותיהן ניזונות מבני חורין והיא ניזונית ממשועבדים, וקשה מאי קמ"ל דבנותיהן ניזונות מבנ"ח פשיטא מתני' היא דאין מוציאין למזון האשה ובנות וי"ל דקמ"ל אפי' בענין שבנותיהן ניזונות מבני חורין הם ניזונות ממשועבדים והיינו אי ניתן ליכתב דאפי' בענין שאין כתובין כמו בבנות מ"מ היא ניזונית ממשעבדי דניתן ליכתב, מיהו אי לא ניתן ליכתב צ"ל איפכא דקמ"ל דאפי' בענין שניזונית ממשועבדים מ"מ בנותיהן אין ניזונות ממשועבדים והשתא ליכא לאוקמא בכתב לה דהא בבנות פשיטא דלא מהני כתיבה