גרש ירחים קסט

והשתא שפיר יכול לקרות מספיקא דמפקע להו ממעשר לא שייך דבאמת מביא מן התורה ופטורים ממעשר, ומיחזי כשיקרא לא שייך כאן שהרי אי אמרינן דגלי קרא ע"כ לגבי בעל יש לפרש טפי האדמה אשר נתת לי א"כ אפי' מספיקא נמי לא מיחזי כשיקרא או דלא פוסק כלל הך טעמא דמיחזי כשיקרא וצדקו דברי הרמב"ם, ודוק היטב. מיהו יותר נראה דלמאי דקיי"ל מצוה הבאה בעבירה מוכח יש דיחוי מקרא דטבל וא"כ מוכח אפי' לא מתה:

מיהו מסוגיא דב"ב דף פ"א מוכח היכא דאינו ראוי לקריאה מספק ירקבו וא"כ ל"ל כמ"ש, לכן י"ל דודאי גם הרמב"ם ס"ל קרא דטבל אינו יוצא אפי' אחר שתרם דה"ל דיחוי דאל"כ ה"ל מצוה הבאה בעבירה, וקושיא דאיסור חל על איסור כתבתי ליישב במקום אחר, וי"ל דאי אמרינן מצוה הבאה בעבירה מוכח דיש דיחוי אצל מצות דאל"כ ל"ל קרא דאין יוצאין בטבל, ואף דבכיסוי הדם קיי"ל חייב לכסות מספיקא היינו משום דקצת בידו לגלות אבל היכא דאין בידו כלל מוכח דיש דיחוי אצל מצות דאל"כ ל"ל קרא דאין יוצאין בטבל, וא"כ כיון דמוכח לפי האמת דיש דיחוי אצל מצות א"כ ל"ל דמתה דוקא דא"כ הוי דיחוי ואיך יקרא במתה, והא דמוקי מתה דוקא לא מתה לא ולא תיקשי דהוי דיחוי די"ל דבס"ד דלא ידע דר' יוסי בר חנינא י"ל דבידו להחזירן לאשתו, ואף דהאשה אינה קוראה י"ל דבידו לקנות מאשתו גוף הקרקע ג"כ והיכא דקצת בידו לא אמרינן דיחוי כעין מ"ש התוס' פ' לולב הגזול משא"כ לפי האמת דבצרן ומת שליח שוב אינו קורא דבעינן לקיחה והבאה כא' א"כ אפי' יחזירם לאשתו ויקנה הקרקע לא מהני כיון דמתחילה לא היה ראוי לקרות לא עדיף משליח וא"כ אינו בידו והוי דיחוי אלא ודאי גם בלא מתה מביא וקורא וצדקו דברי הרמב"ם, ודוק היטב:

בתוס' ד"ה מביא כו' וא"ת ונימא ירקבו כו' עכ"ל נראה ליישב דבלא"ה קשה אמאי במת שליח בדרך אינו קורא הא קיי"ל דיכול לבטל השליחות דדיבור מבטל דיבור וא"כ נתבטל השליחות לגמרי ואמאי לא מיקרי לקיחה והבאה כא' הא יכול לבטל השליחות לגמרי כדאיתא בקידושין ר"פ האומר והכא דמת ממילא נתבטל שליחותו, וצ"ל דמיד זכה השליח בשביל הכהן ואין יכול להוציא מידו, ואע"ג דמיקרי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים אם יזכה בשביל כהן פרטיי י"ל בזיכה לו ע"י אחר דהוי דעת אחרת מקנה לא שייך תופס לב"ח כיון שזיכה הנותן לזה כדאיתא בביכורים ובב"מ דף י"א שר"ג זיכה המתנות ע"י ר' עקיבא לעניים, וגם כיון דטובת הנאה לבעלים יכול לזכות למי שירצה, או שהשליח זכה בשביל כהן שבמשמר ההוא ושוב אינו יכול להוציא מידו לכן לא מיקרי דיבור רק מעשה שהרי כבר זכה בשביל הכהנים, והשתא אם נימא ירקבו אם כן לא הוי זכות ואין זוכה לאחר ושפיר יכול לבטל השליחות ודו"ק:

(דף מ"ח ע"א) בגמרא ת"ש הקונה אילן וקרקעו. ויש לדקדק נימא שמכר הקרקע לאחר ושוב קנה ממנו אילן וקרקעו דבלא קרקעו אף שיחזיר לו ביובל לא מהני דעכשיו אין לו קרקע משא"כ כשחזר וקנה אילן וקרקעו, וכן כל הקושיות מצי לאוקמא בכה"ג, ועיין בסמוך:

שם הב"ע בזמן שאין היובל נוהג ויש לדקדק כיון דבזמן שהיובל נוהג לא הוי רק קנין פירות א"כ איך מביא וקורא ובמהרה יבא בן דוד ויקבץ נדחי ישראל וינהוג היובל כמו בירמיה שהחזיר לעשרת השבטים כדאיתא בערכין, וכן אמרינן בעירובין דף מ"ג האומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא אסור ביין וכן אמרינן בתענית דכהן אסור לשתות יין וא"כ יש לחוש אפי' בזמן בית שני דבמהרה יבא בן דוד ויחזיר עשרת השבטים וינהוג היובל ויצטרך להחזיר הקרקע ולית ליה קנין הגוף, ואפי' תימא דלהא לא חיישינן מ"מ הרי פעם א' ינהוג היובל כשיקובצו נדחי ישראל ומ"ל שהיובל לחמשים שנה או למאה או לאלף שנה, ואיפשר מכאן ליישב דברי הראב"ד שהביא המשנה למלך ה' י"א משמיטה ויובל שסובר במוכר קרקע לזמן מותר לחפור בה בורות שיחין ומערות ומדמי לה לבזמן שהיובל נוהג שיכול הלוקח לחפור בה בורות שיחין ומערות והמשנה למלך הקשה עליו מן הירושלמי דס"ל בזמן היובל אסור לחפור בורות שיחין ומערות, ולפ"ז י"ל דקשיא ליה להראב"ד מסוגיא דהכא והיינו דקאמר השתא דאמר רב חסדא כאן ביובל ראשון והוא תמוה דמה הרויח בתירוץ זה דודאי טפי ניחא לאוקמא בזמן שאין היובל נוהג מלאוקמא דוקא ביובל ראשון, ולפ"ז ניחא די"ל ודאי הכא דמשני בזמן שאין היובל נוהג וקשה הא פעם א' ינהוג לכן י"ל דהאי תירוצא כסברת הירושלמי דבזמן שהיובל נוהג אסור לחפור בה בורות שיחין ומערות א"כ ס"ד טעמא דריש לקיש דלהכי חשיב ליה קנין פירות לחוד משום דבזמן היובל אסור לחפור בורות שיחין ומערות כסברת הירושלמי א"כ י"ל דאהני בזמן שאין היובל נוהג דכיון דאז אינו מוזהר על היובל לא שייך ושב לאחוזתו לכן מותר לחפור והוי קנין הגוף, והשתא קאמר דלא ניחא ליה בסברא זו אלא דגם בזמן היובל מותר לחפור כסברת הראב"ד וא"כ לא אהני הך תירוצא דבזמן שאין היובל נוהג דאף שמותר לחפור מ"מ לא הוי טפי מקנין פירות א"כ קשיא מ"ש מאי אהני בזמן שאין היובל נוהג הא פעם א' ינהוג לכן מייתי דר"ח דביובל ראשון אינו מחזיר וא"כ לא קשיא שפעם א' ינהוג היובל דגם כשיבא בן דוד יהיה יובל ראשון ואינו צריך להחזיר ומביא וקורא ביובל ראשון, ודוק היטב:

בפירש"י ד"ה ביובל שני שמנו ישראל שכבר הורגלו כו' עכ"ל לא יכולתי להבין דזיל קרי בי רב הוא ומי לא ידעו מ"ש בתורה, ואיפשר לסייע לדברי משנה למלך שהביא הירושלמי שאין יכול לחפור בה בורות שיחין ומערות א"כ י"ל ביובל ראשון לא קפיד והוי קנין הגוף, אלא דקשה לישני בהתנה שיוכל לחפור, וי"ל דמיקרי מתנה על מ"ש בתורה אבל כשמעצמו אינו מקפיד מיקרי קנין הגוף וצ"ע:

שם ת"ש הקונה שני אילנות כו' הא שלשה כו'. קשה למה לא מקשי מסיפא דבהדיא איתא דקורא, וי"ל לפמ"ש ל"ק בפשיטות משלשה די"ל שקנה בקרקע שלו שמכרה כדפרישית לעיל, אבל מדיוקא משמע דא"כ אדתני שני אילנות אין לו קרקע כלל מביא ואינו קורא לישמועינן אפי' שלשה ויותר אף שיש לו קרקע עד היובל, ומשני דמצוה זו נשנית בזמן שאין היובל נוהג:

בתוס' ד"ה אי לאו כו' הקשה ר"ת ואנו איך מצאנו ידינו ורגלינו כו' קושיית התוס' עצומה ונדחקו ליישב, וגם הרמב"ם בהאי פחדא יתיב דפסק לקוחות ומחזירין זה לזה ביובל ותיקשי איך מצא ידיו ורגליו וכבר כתבנו לעיל וגם בסוגיא דברירה, ונראה ליישב ע"פ מה דאיתא ב"ב דף כ"ז ע"ב באילן הנוטה וסמוך למיצר דעולא אמר דגזלן הוא ואינו מביא ביכורים כי אתא רבין אמר ר' יוחנן א' אילן הנוטה וא' אילן הסמוך למיצר מביא ביכורים שע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ, וא"כ י"ל ודאי אף דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כיון דלא משכחת ביכורים י"ל ע"מ כן הנחיל יהושע שהיורשים יזכו בגוף כדי שיוכלו להביא ביכורים כהלכתן, אלא די"ל דהך תנאי גופא שהתנה אם יהיו לא' שני יורשים שיזכה כל אחד בגוף שייך ביה נמי ברירה כדלעיל דף כ"ה בגט שכ"מ דמדמינן לברירה ופירש"י דלא דמי לתנאים בעלמא מאחר שאין תלוי בדעתו א"כ לא עדיף תנאי של יהושע מאילו התנה בפירוש שאם יזדמן הדבר שיהיה לכל יורש קנין הגוף הך תנאי גופיה תליא בברירה ולא דמי לאילן הנוטה שאינו תנאי רק שהקנה לכל א' מה שיטה למיצר חבירו אבל לומר שהתנה למי שיזדמנו לו יורשים נמי תולה בברירה, וא"כ י"ל דאף דלקוחות הן מ"מ ע"מ כן הנחיל יהושע והתנה שיורשים הבאים יזכו בגוף הקרקע, מיהו ר' יוחנן דס"ל דמחזירין ביובל ע"כ ס"ל דתנאי לא מהני על זה דהתנאי עצמו תולה בברירה, והנה לעיל דף כ"ה הקשו התוס' הא קיי"ל אין ברירה ואפ"ה קיי"ל גט שכ"מ ותירצו התוס' במברר דבריו אמרינן ברירה, וא"כ לדידן דקיי"ל גט שכ"מ י"ל דאף דאחין שחלקו לקוחות הם מ"מ ע"מ כן הנחיל שיהיה לכ"א קנין הגוף אף שלענין דרך ושאר דברים לקוחות הן מ"מ הקנה להם קנין הגוף שיוכלו להביא ביכורים והוי תנאי יהושע כאלו התנה בהדיא ובתנאי מפורש קיי"ל שפיר ברירה רק ר' יוחנן דאמר מחזירין ע"כ לא ס"ל דע"מ כן הנחיל יהושע, אבל אנן מצינן למיסבר שע"מ כן הנחיל יהושע את הארץ ולא קשיא הלכתא אהלכתא ודו"ק:

אמנם לשיטת הרמב"ם דס"ל דמחזירין באמת אין זה מספיק, לכן י"ל דהא דס"ל לריש לקיש בזמן שהיובל נוהג מביא ואינו קורא כבר כתבתי לעיל דקשה מאי חילוק בין יובל ראשון לשני וע"כ לומר כמ"ש לעיל דודאי י"ל דיש לו קנין הגוף עד היובל רק דבזמן שהיובל נוהג ס"ל מביא ואינו קורא, ולעיל מבואר דריש לקיש יליף מדכתיב ולביתך שמביא ביכורי אשתו וקורא אבל בעלמא לא א"כ לא נילף בעלמא רק דומיא דבעל בנכסי אשתו דיש לו הפירות אבל אין לו כח לחפור בקרקע בורות שיחין ומערות כדאיתא בב"ב דף נ"א דאשת איש צריכה למחות בחפר בה בורות שיחין ומערות וא"כ לא נלמד בזמן שהיובל נוהג, רק לפי דס"ל כהירושלמי דבעינן ושב לאחוזתו ואינו יכול לחפור בורות שיחין ומערות לכן ס"ל לרב יוסף דאי אחין מחזירין זה לזה ביובל ג"כ אינו יכול לחפור בורות שיחין ומערות ושפיר לא מצא ידיו ורגליו, אבל רבא דמסייע לריש לקיש מדכתיב מספר שני תבואות א"כ י"ל דוקא במכר אין לו למכור אלא שני תבואות ואסור לחפור בורות לכן לא מיקרי קנין הגוף משא"כ באחין דלא כתיב קרא בירושה דממילא ואדרבה שניהם רוצים להשתמש בקרקע כחפצם א"כ שפיר י"ל דיכולין לחפור ושפיר מיקרי קנין הגוף דלא דמי לאשה שאין הבעל יכול לחפור, לכן ס"ל לרבא דנהי דלקוחות נינהו ומחזירין זה לזה ביובל מ"מ עכ"פ כיון דמספר שני תבואות לא נאמר רק במכירה אין לדמות אחין וכיון שיכול לחפור שפיר מיקרי קנין הגוף לפי שעה ולא דמי למוכר שדהו לפירות, לכן באחין שפיר מביא וקורא ודברי הרמב"ם נכונים, ודוק היטב:

עיין תוס' בב"ב דף פ"א ד"ה ממאי מה שהקשו וא"ת הא תנא בסיפא כו' אמאי איצטריך האי משנה כו' עכ"ל. נראה דלעיל דף כ"ו למאי דאמר עולא באילן הנוטה אינו מביא ביכורים ומוקי הך דקנה קרקע היינו ט"ז אמה א"כ הא גופיה קמ"ל דיש לו קרקע שיביא ממנו ביכורים והיינו ט"ז אמה דלא שמעינן כמה קנה ואי אמרינן באילן הנוטה מביא ביכורים דכן התנה יהושע א"כ י"ל דקיי"ל אע"ג דאין לו כ"א כמלא אורה וסלו לא חיישינן למה שהוא נוטה לרשות חבירו:

ומה שהקשו עוד דה"ל למימר רבותא אפי' לוקח פירות מן השוק, נ"ל