גרש ירחים קסד

היא ושפיר יש מציאות שתלד, ומ"מ ודאי כל חדא הוי מום דהא אפי' יש טפח בין דד לדד הוי מום וכ"ש אין לה דדין כלל דהא לא גרע ממומין דחשיב פ' המדיר דף ע"ה וכן קולה עב נמי נחשב במומין, וא"כ הוי גם כן מקח טעות, לכן צריך לטעמא דאין אדם עושה בב"ז דאל"כ אפי' חדא הוי מקח טעות, לכן אין לו טענה בשביל המום רק כשרואה ששהה עמה ולא ילדה מוציאה משום איילונית כיון דספק איילונית היא עכ"פ, ונהי דמעיקרא לא קפיד שחושב שתלד אבל כששהה עמה ולא ילדה מוציאה מחשש איילונית וגם הכתובה אינה נוטלת כיון דספק איילונית היא, כנ"ל ודוק היטב, ועמ"ש לקמן:

בתוס' ד"ה המוציא כו' משמע הכא דאיילונית בעיא גט ותימא כו' צרותיהן מותרות עכ"ל. לענ"ד איפשר ליישב דודאי מסתמא סימני איילונית שנבדקין מ"מ אין דרכה של אשה להודות שהיא איילונית כדאיתא בפ' איזהו נשך דף ס"ז דמחלה ליה הפירות משום דניחא לה דתיפוק עלה שמא דאישות, וא"כ שויא נפשה חד"א וצריכה גט דשויא חתיכה דאיסורא מהני אפי' נגד עדים כמ"ש במשנה למלך פ"ט מאישות דין ט"ו בפרט סימני אשה שאינה נבדקת רק ע"י נשים ולפי דבריה שאומרת שאינה איילונית והיא אשת איש גמורה צריכה גט, משא"כ לגבי צרה שסומכת על הבדיקה שפיר מותרת ליבם דאינה נאמנת על צרתה נגד העדים, וא"ש ודו"ק:

ועוד נראה דלמאי דמשמע בסימן קע"ב בפוסקים דבעינן כל סימני איילונית וחד מינייהו שמתקשה בשעת תשמיש א"כ קשה איך איפשר לידע סימן זה, וצ"ל דסימן זה ע"פ הבעל עצמו ונאמן משום דבידו לגרשה, אלא דמ"מ קשה איך יהיה נאמן לאפוקה בלא גט, ואי משום דבידו לגרשה הא ניחא ליה טפי לפוטרה בלא גט שאז יוכל להחזירה אח"כ משא"כ אם יגרשנה בגט אי מוציא משום איילונית לא יחזיר לא יוכל להחזירה, מיהו לרבנן דס"ל יחזיר שפיר מהימן לפוטרה בלא גט וא"כ הכא נחית לעיקר פלוגתא לר"י צריכה גט דאינו נאמן שהיא איילונית דאם יגרשנה משום איילונית לא יוכל להחזירה לכן צריכה גט ג"כ, ורבנן דס"ל יחזיר אפי' מוציאה בגט ממילא נאמן אפי' לפוטרה בלא גט משום דבידו לגרשה א"כ הסוגיא ביבמות לרבנן דיחזיר שפיר יוצאה בלא גט דנאמן הואיל ובידו לגרשה, ושפיר י"ל ע"פ הבעל שטען עליה איילונית כשהיה בחיים והיה נאמן ע"ז, ואי קשיא דילמא טען כדי לפוטרה בלא כתובה וכשיגרשנה יתן כתובה וי"ל לזה דבשני סימנין שידועים איפשר שאינה יכולה להוציא הכתובה כדמוכח נמי לפירוש התוס' שמפרשין שלא נתבררו סימני איילונית ואפ"ה אינה יכולה לתבוע הכתובה, גם איפשר דהיא מודית בסימן דמתקשה והכא מיירי שאינה מודית וצריכה גט, ודוק היטב:

ואם נימא שאין הבעל נאמן על סימן זה דמתקשה בשעת תשמיש א"כ ממילא אי איפשר שתצא בלא גט אם אין מבורר לנו הסימנין וא"כ לא משכחת לה איילונית בבירור אם לא שהיתה מתחילה נשואה לשני אנשים והם מעידין על הסימן א"כ בפשיטות לא משכחת לה איילונית בבירור שלא תצטרך לגט, ולק"מ ודו"ק, ואע"ג דאיכא נמי איילונית שהגיעה לרוב שנותיה ולא הביאה שערות כמ"ש הרמב"ם בפ"ב מאישות, ההיא ודאי בעיא גט דהא קיי"ל חיישינן שמא נשרו א"כ כמעט לא משכחת לה איילונית דלא תיבעי גט רק בדרך רחוקה ודו"ק:

בא"ד והא דפליגי בהמדיר כו' דבעיא גט משום דאין אדם עושה בב"ז כו' עכ"ל. דברי התוס' דחוקים, ואיפשר לומר דמתני' קמ"ל היכא דלא שייכא הך חזקה דאין אדם עושה בב"ז והיינו בהיתה אסורה עליו ומותרת ליבמה כדאיתא בפ' יש מותרות דף פ"ד וא"כ לא שייכא החזקה, ומ"מ כיון דיש לה מום הוי מקח טעות אף שלקחה באיסור או שלא הכיר בה אם היא אסורה, וא"כ כשנודע שאסורה לו לא שייך שיבעול לשם קידושין משום שלא תהיה ביאת זנות דאסורה עליו בלא"ה, ואי לאו המום קידושין תופסין בחייבי לאוין אף שלא הכיר בהם ומ"מ בשביל המום קידושין בטלין לכ"ע דאין דעתו רק אביאת היתר ואינו מותר לבעול לשם קידושין, בפרט לשיטת הרמב"ם דבעל חייבי לאוין בלא קידושין אינו לוקה א"כ טפי עדיף שלא יבעול לשם קידושין שלא יהיה באיסור מלקות, איפשר מכאן סייעתא לדבריו ודוק היטב, ועיין בסמוך:

בא"ד ועוד דמומין מסיק אדעתיה כו' אבל איילונית דלא שכיח כו' עכ"ל. צ"ע אדרבה איילונית סימניה שאין לה דדין וקולה עב ומתקשה בשעת תשמיש וזה בודק מיד, וצ"ל דהתוס' איירי בהך איילונית שעברו רוב שנותיה ולא הביאה שערות ולא ניכר בה סימן אחר, וכבר כתבתי דבכה"ג חיישינן שמא נשרו וצ"ע:

, עוד איפשר ליישב הקושיא למה איילונית יוצאה בלא גט ולא נימא אין אדם עושה בב"ז, וי"ל עוד דמשום בעילת זנות אינו מקפיד לבעול לשם קידושין דמאי ה"ל למיעבד, אלא עיקר הקפידא הוא כעין שאמרו לעיל דף כ"ו שתיקנו זמן בארוסה שלא יאמרו גיטה קודם לבנה ופירש"י דאיכא לעז למשפחה שיאמרו שנתעברה בלא כתובה וקידושין, וא"כ עיקר חששא דבעל בשביל לעז הולד שיאמרו שנולד מבלי קידושין, ואם כן באיילונית שאינה יולדת לא שייך זה לכן לא בעיל לשם קידושין, ולא קשה מידי ודו"ק:

בא"ד והא דתנן כו' דמשמע אבל גיטא בעיא עכ"ל. והקשה המהרש"א דילמא התם נמי איירי בספק איילונית דגיטא בעיא מספיקא אבל בכתובה אוקי ממונא בחזקת מריה, ונראה דמשמע להתוס' דבודאי איילונית איירי דבפ' איזהו נשך דף ס"ז פריך אהא דאמר רב נחמן בפירות דקל אי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה ופריך מאיילונית דתנן אין לה לא כתובה ולא פירות אלמא מחילה בטעות הוי מחילה מ"ש מאונאה, ואי מיירי בספק איילונית נימא לכך אינה יכולה להוציא פירות שאכל דילמא אינה איילונית, ואין לומר דתטעון על הכתובה ממנ"פ אם איני איילונית תן לי כתובה וא"ת שאני איילונית החזר לי הפירות שאכלת דהא קיי"ל ביבמות דף ל"ח גבי ספק ויבם דקם דינא ואין יכול לטעון שיחזיר לו מה שקיבל, וא"כ קשה מאי פריך הש"ס מאיילונית על אונאה די"ל מספיקא אין לה פירות, אלא ודאי ס"ל להש"ס דבודאי איילונית איירי א"כ פריך שפיר, וא"כ דברי התוס' נכונים לדיוק דגיטא בעי' ודו"ק:

בא"ד אור"ח דהתם בדקבלה עילויה עכ"ל, וקשה לי דהא איתא ביבמות דף י"ב דצרת איילונית מותרת לעלמא דהויא כמו צרת ערוה וא"כ קשה איך ייבם צרתה הגדולה שמא תמצא הקטנה איילונית והויא צרת איילונית דאיכא איסור אשת אח שלא במקום מצוה, אלא ודאי לא איירי בקיבלה לכן מייבם הצרה אע"פ שיש עוד קטנה מייבם הגדולה ממנ"פ דאם תמצא הקטנה איילונית כיון שלא הכיר בה לא הוו קידושין כלל, ואי אמרינן צרת איילונית אסורה א"ש בפשיטות שלא מייבמין שאם נתירה לייבם יש לחוש שיפטרו הצרה ביבום שלה ולבסוף תמצא איילונית והוי מקח טעות ונפקא הצרה שלא כדין שאין יבום של הקטנה פוטרת אותה מאחר דקדושי טעות הם, ואי אמרינן דמותרת ע"כ בלא קיבלה עילויה מיירי והדרא קושיית התוס' לדוכתא, לכן איפשר לומר כיון דאי איפשר לחלוץ לה דשמא תמצא איילונית ואתה מצריכה כרוז לכהונה לכן עבדו שלא תתייבם ג"כ כדאיתא ביבמות פ' בתרא, גם י"ל כיון שתתייבם ואח"כ תמצא איילונית איכא למיגזר שיאמרו איילונית מתייבמת אף בקיבל עליו ואז היא ערוה גמורה ואסורה לאחיו ודו"ק:

ועוד נ"ל בעיקר הקושיא איך משכחת לה איילונית שלא תצטרך הגט הא י"ל שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, לכאורה נראה דכל זה לא שייך רק אהך דפ' המדיר דאיתא התם המקדש את האשה היינו בגדולה משא"כ בקטנה שאביה קיבל קדושיה א"כ לא שייך לומר שהיא נתכוונה לשם קידושין דהא היא אינה בת קידושין רק ע"י אביה שמתקדשת וקידושין הראשונים שע"י אביה לא חלו , א"כ נהי דנתכוין לשם קידושין מ"מ קדושי ביאה אינם לדעת אביה שלא מסרה לו לביאה לשם קידושין לכן בכה"ג א"צ גט כלל, ובכה"ג מצי איירי בריש יבמות, משא"כ בגדולה אמרינן שניהם נתכוונו לשם קידושין, ועוד דבקטנה לא שייך בה הך חזקה והיא נתכוונה לזנות בעלמא ואביה לא מסרה לו לבעול לשם קידושין ודו"ק וצ"ע בזה, ואפילו נימא דגם באב מסתמא מוסרה לשם קידושין משכחת לה שפיר שקידשה אביה ומת ונישאת לאחר מיתת אביה דבכה"ג אין כאן קידושין חדשים לאחר מיתת אביה כיון שהיתה קטנה א"כ לא צריכה גט כלל דאין לחוש לקידושין חדשים, ולק"מ ודו"ק, ועיין בסמוך מ"ש בפירש"י:

בפירש"י ד"ה ר' יהודה כו' שמא תינשא כו' ולדעת כן גרשתיך שאם יבאו לך סימנים כו' עכ"ל. לכאורה הוא מגומגם מה סימנין שייך הא ודאי בילדה אינה איילונית, לכן נראה מפירש"י דאיירי בהך איילונית דאי מיירי שיש לה סימני איילונית שכתבתי לעיל זה מכיר מיד ויש לה בדיקה, אלא איירי שאין לה שום סימן איילונית רק שלא הביאה סימנין וקיי"ל עד רוב שנותיה אינה איילונית בבירור, והשתא איירי שהוציאה משום איילונית דהיינו שלא הכיר בה דאי הכיר בה כתובה אית לה, לכן איירי בשהה עמה עשר שנים אע"ג דצריך ליתן כתובה שמא לא זכה להבנות ממנה מ"מ בכה"ג דשהה עמה עשר שנים אחר גדלות שהגיעה לכלל שנותיה ניכרין הדברים שמחמת איילונית הוא דלא שכיח שהסימנין ישתהו כל כך לכן א"צ ליתן לה כתובה דודאי מום גדול הוא זה ואין חיוב עליו להמתין יותר מעשר שנים לכן שפיר יש לה מציאות שתלד, לפי זה א"ש בפשיטות דבעיא גט שהרי אינה איילונית בהחלט עד רוב שנותיה ומ"מ מום הוא אחר ששהה עמה י' שנים וא"צ ליתן לה כתובה דניכרין הדברים שמשום איילונית הוא, והשתא תו לא קשיא אפי' נימא שאיילונית א"צ גט דהכא עדיין לא נתברר שהיא איילונית שלא עברו רוב שנותיה, ומה שהוצרך רש"י לפרש דצריכה גט משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קידושין ולא פירש בפשיטות דשמא אינה איילונית, כבר כתבתי לעיל דמ"מ מום הוא שאינה ראויה לילד, וכ"ש כמ"ש דכל זמן שלא תביא סימנים לא תלד ובשהה עשר שנים ולא הביאה סימנים ה"ל מום גדול אף דאיפשר שתביא עדיין ודאי קפידא הוי טובא, ואף דכתבתי לעיל דחיישינן שמא נשרו א"כ איפשר שהיו לה סימנים, נראה דס"ל לרש"י דשמא נשרו לא חיישינן רק באשה שמביאה סימנין כדרך רובא דעלמא אין לסמוך על הבדיקה שאם תביא אח"כ סימני שערות בריבוי כדרך העולם יש לספק גם על הראשונות שמא נשרו, אבל אשה ששהתה זמן