גרש ירחים טו

דעביד מחאה ה"ל כטוען מזוייף, ואי לנפרע מיתומים ג"כ ליכא טעות די"ל דביתומים דלא עביד לגלויי טענינן טפי מזוייף וליכא למיחש רק לאיחלופי דשטר מלוה, ובהא לא אתו למיטעי דעכ"פ נטעון פרוע במיגו דמזוייף וא"כ לא שייך איחלופי בכה"ג, אבל בח"ל דמהני בפנ"כ אפי' אי מערער הבעל וטוען מזוייף שפיר שייך איחלופי כיון דאפי' טען מזוייף אינו נאמן נגד אחד, יסברו דה"ל קיום גמור כיון דאפי' טען. מזוייף אינו נאמן נגדו וא"ש, אלא דאכתי קשה למ"ד מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו א"כ לא טענינן פרוע במיגו דמזוייף, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דגם בא"י ניחוש, מיהו י"ל דלהך מ"ד נמי ליכא למיטעי דודאי טענינן מזוייף מטעם שכתבו התוס' לעיל דלא שבקת חיי שכ"א יזייף ובגט לא שייך זה כמ"ש לעיל במשנה, וא"כ לא אתי לחלופי דלדידיה דלא טענינן פרוע במיגו דמזוייף לא שייך איחלופי, דבממון שייך סברא דלא שבקת חיי, רק בח"ל בע"א י"ל דמהני קיום שטרות בע"א דכיון דאיכא ע"א תו לא שייך לא שבקת חיי דאין ע"א חשוד לשקר וכמ"ש לעיל במשנה וא"ש, ודוק היטב:

ועוד נראה דלחלופי דא"י לא חיישינן די"ל דהקילו משום דמתוך חומר שהחמרת עליה בסופה אם יבא הבעל ויטעון מזוייף תצא מזה ומזה לכן סמכינן עלה דאינה מקלקלת עצמה וכמ"ש הרמב"ם בפ"ז מגירושין, אבל בממון לא שייך זה ודאי טענינן מזוייף, אבל בח"ל דמהני ע"א אפי' נגד ערעור הבעל שפיר יש לחוש לאיחלופי שיאמרו דע"א מהני לקיום שטרות ודו"ק:

בתוס' ד"ה אטו כי אמרי ידענו כו' פי' בקונ' כו' מה לי בפני ומה לי יודע אני כו' עכ"ל. לכאורה היה נ"ל לתרץ דברי רש"י דאין כוונת רש"י לפי האמת שיועיל ידעתי רק דה"ק שאילו היו מתקנין בפני נחתם לחוד היה מובן הטעם משום קיום, וא"כ כיון דלענין קיום ודאי לא משמע להו לאינשי לחלק בין בפני בין ידעתי, דאדרבה עיקר קיום שטרות הוא בידעתי החתימות א"כ כשיכשירו ידעתי שייך איחלופי דקיום שטרות, אבל השתא דתקינו בפני נכתב א"כ לא יוכלו להשוות ידעתי לבפני, דהא חזינן דע"כ איכא טעמא אחרינא חוץ מקיום א"כ שפיר י"ל דדוקא בפני מהני אבל ידעתי לא מהני, ולענין בפני ע"כ לא שייך איחלופי:

ויש להוסיף עוד נופך לפירש"י והוא דודאי מה שקשה דליחלוף בקיום שטרות שיאמרו בפני מהני גם בשטרות, י"ל דבפני לא שייך בשטרות, דבשלמא בגט שכותב הבעל כשאומר בפני נחתם הרי הבעל שלח הגט ואין חשש עוד, אבל בשטרות כשיאמר בפני נחתם שטר זה אינו עדות כלל לענין שאר שטרות אם אינו מכיר החתימה, דשמא לא נמסר למלוה אח"כ וכה"ג חששי טובי לכן בשטרות לא שייך בפני, אבל בגט שהוא מוסרו לשליח להיות במקומו שפיר שייך בפני נחתם ומסרו לי לגרש אשתו, לכן כיון דיועיל בפני כ"ש ידעתי החתימה דהוה קיום גמור לכן יחשבו דבגט הקילו שיועיל בפני וכ"ש ידעתי שמועיל גם בשטרות, וזהו אי לא היו מתקנין רק בפני נחתם לחוד, וכן המשך לשון הש"ס אטו הכא כי אמרו ידענו מי לא מהני לענין קיום, דלענין קיום ודאי ידעתי עדיף מבפני נחתם דידעתי הוי קיום אפי' בשטרות, וא"כ יאמרו דבגט שמועיל בפני כ"ש ידעתי ויכשירו בגט ידעתי ואתי לאיחלופי בקיום שטרות בע"א, אבל השתא שתיקנו בפני נכתב ע"כ לאו מטעם קיום הוא אלא מטעמא אחרינא, שפיר י"ל דתיקנו בפני נחתם גם לענין חתימה דאי יתקנו ידענא מ"מ אתי לאיחלופי דיאמרו על הכתיבה יש טעם אחר ועל החתימה מועיל ידעתי בקיום שטרות ג"כ, אבל השתא שתיקנו בפני לא יכשירו בידעתי אפי' בגט דיש לתלות טעם אחר בגט כמו בכתיבה ובעי דוקא בפני, וכיון שלא יראו מכשירין בגט ידעתי תו לא יבואו לידי טעות, כן נ"ל ליישב פירש"י לפי הסוגיא ודוק היטב:

ובהכי ניחא נמי דלא מייתי רבא לסתור ההוכחה מהא דאשה מהימנא, דמהא פשיטא ליה דהוא משום קולא דעגונות, אבל ידעתי משמע ליה מדהקילו לענין גט בפני נחתם אע"פ שאינו יודע החתימה כלל דבשטרות לא שייך הך קולא דכשמסר לו השטר צריך ידעתי דוקא, דאל"כ שמא כבר נפרע השטר שנחתם בפניו יאמרו דלא הקילו רק בפני שמועיל אבל ידעתי מהני מדינא ודוק, כן נ"ל בפשט הש"ס, אבל רש"י פירש לקמן דף ט"ו סע"א דאם אמר יודע אני מהני ג"כ, ועיין מ"ש בסמוך ליישב פירש"י. בא"ד ולעיל לא בעי למימר ידעתי כו' עכ"ל. לענ"ד נראה דודאי דברי רש"י ברורים דעל החתימה אין חילוק בין ידעתי לבפני, דל"ל דבפני דייק טפי דא"כ קשה מאי פריך לקמן מאן תנא דבעי כתיבה לשמה וחתימה לשמה נימא דאפי' אי לא בעי רק חדא הצריכו שניהם כדי שיהיה דייק טפי, וע"כ סגי בפני נכתב לחוד למאן דלא בעי חתימה לשמה, וא"כ לרבא מהיכא תיתי לא יועיל ידעתי לפי האמת שתיקנו בפני נכתב דתו ליכא למיחש לאיחלופי ודיוקא הוה מכח בפני נכתב ומשום קיום סגי בידעתי, מיהו למאן דלא בעי רק חתימה לשמה י"ל דמודה רש"י דידעתי לא מהני וא"כ לא פסיקא ליה לומר דידעתי איכא בינייהו דלמאן דלא מצריך רק בפנ"ח לחוד לא מהני ידעתי, ואכתי לא קים ליה להש"ס היכא קאי למסקנא אי בעינן תרווייהו לכ"ע, ולהכי שתק הש"ס מזה, ועיין בסמוך:

בא"ד ועוד אי בחד כו' היכי קאמר רבא כו' עכ"ל. ליישב פירש"י נראה דע"כ מודה לדברי התוס' דבפני איכא דיוקא טפי אלא דכיון דכבר אמר בפני נכתב אין לומר להחמיר עליו שיצטרך דוקא בפני נחתם, דהא יש להאמינו על החתימה שמכירה במיגו דאי בעי אמר בפני נחתם ג"כ, דבשלמא בלא היה אצל הכתיבה לא שייך להאמינו במיגו דהייתי אצל הכתיבה ובפני נכתב, די"ל כיון דשקר הוא לגמרי, ומה שהאמינוהו הוא משום דדייק ולא משקר כמ"ש התוס', והיינו כשאומר שהכל נעשה בפניו א"כ לא שייך להאמינו במיגו שהיה אומר בפני נכתב מה שלא היה מעולם, אבל אם אמר בפני נכתב ואמר ידענא על החתימה ע"כ יש להאמינו במיגו דאי בעי אמר בפנ"ח, וא"כ י"ל דלקמן אמר רבא בהוא ואחר מעידין על חתימת עד שני והיינו שהשני יודע ג"כ שלא היה השליח אצל חתימת עד שני, דבכה"ג לא שייך להאמינו במיגו דבפני נחתם דע"ז יכחישו עד השני ויאמר שלא היה אצל החתימה, ולהכי ס"ד דרבא כיון דאתאן עלה מטעם קיום מיחלף בקיום שטרות ודו"ק:

בא"ד ונראה דידעתי לא מהני כו' והכי מפרש רבינו משולם כו' עכ"ל. דברי רבינו משולם צריכים ביאור, דקשה איך ניחוש לאיחלופי הא בשליח עצמו פסול בידעתי, ונראה דרבינו משולם מפרש דאתי לאיחלופי כמו דבגט אשה בא' סגי באומר בפני, ובידעתי צריך שנים, כך יאמרו בשטרות דהיכא דמעיד בפני סגי בע"א כמו בגט אשה, מיהו קשה אכתי לפי האמת כיון דעכ"פ בפני נחתם משום קיום הוא א"כ אכתי אתי לאיחלופי דבפני מועיל בשטרות באחד, ונראה דודאי בלא"ה כבר כתבתי דקשה בא"י שא"צ קיום ניחוש לאיחלופי, וצ"ל דמסקי אדעתייהו דמשום עיגונא הקילו ולא אתי לאיחלופי, וא"כ י"ל דהכי מפרש רבינו משולם כיון דידענו מהני א"כ אילו לא תיקנו רק בפני נחתם לחוד ודאי י"ל דיש לחוש לאיחלופי, והיינו משום דלא היה משגיח להיות תמיד אצל הכתיבה כשיודע שימצא עוד אחד על החתימה והיה שכיח קיום הגט פעמים על ידי ידענא ופעמים על ידי בפני נחתם, וא"כ אתי לאיחלופי בשטרות שיאמרו כמו שבפני מועיל בגט אשה באחד וידענו בשנים, יאמרו שכן הדין גם בשטרות דבפני סגי בע"א, אבל השתא שתיקנו בפני נכתב ג"כ א"כ רוב פעמים שמתקיים הגט ע"י בפני לחוד דכיון שהשליח אצל הכתיבה בנקל לו להמתין גם על החתימה ולא יבקש צירוף, א"כ תו לא שכיח קיום ידענו ותו לא מיחלף דאין תולין הטעם בקיום שהרי בפני נכתב יוכיח שאין הטעם משום קיום, א"כ י"ל דודאי משום קיום לא חששו כלל כמו בארץ ישראל ותיקנו בפני נחתם מטעם תיקון בפני נכתב שאין ענין לזה לשטרות ואי פעמים מתרמי קיום ע"י ידענו לא שכיח, אבל אי לא תיקנו בפני נכתב היה שכיח בשליח הקיום ע"י ידענו שלא היה משגיח להיות אצל הכתיבה ופעמים ע"י בפני נחתם לחוד יאמרו שגם בשטרות כך הוא הדין דבפני סגי בע"א:

ועפ"ז איפשר ליישב מה שהקשו התוס' לעיל גם רבה יאמר ידענו מועיל, ולפ"ז ניחא די"ל דרבה ס"ל כיון דבאינו אצל החתימה סגי בידענו, א"כ גם כשתיקנו בפני שייך איחלופי ולא ס"ל הך סברא דלא גזרו משום שלא יהיה שכיח קיום ידענו, וא"כ כשתימצי לומר לחוש לאיחלופי שיאמרו בשטרות מועיל בפני אכתי לא פלטינן מיניה, וע"כ שסמכו על אמירת בפני דתו לא מיחלף א"כ סגי בפני נחתם לחוד, ובהך סברא פליגי רבה ורבא ודוק היטב:

בגמרא מאן האי תנא דבעי כתיבה לשמה ובעי חתימה כו'. הקשה בני הרבני השנון כמ"ר אהרן דילמא אתיא כר"מ דלא בעי רק חתימה לשמה ומ"מ תיקנו בפני נכתב דאם לא יתקנו רק בפני נחתם א"כ גם רבה היה סובר טעמא משום קיום כדאמר לעיל טעמא דרבה לא אמר כרבא, וא"כ יטעו דטעמא משום קיום ויועיל ידענו, להכי תיקנו בפני נכתב דמוכח טעמא משום לשמה ואינו מועיל ידענו, ונראה דלפי האמת דטעמא משום לשמה א"כ אפי' באותה מדינה בח"ל נמי צריך לומר בפ"נ, וא"כ ל"ל משום קיום דהא באותה מדינה מצויין לקיימו ואפ"ה צריך לומר בפני נחתם א"כ מוכח דטעמא משום לשמה, וא"ש כיון דתחילת תקנה היה אפי' על אותה מדינה לא שייך בזה טעות:

עוד י"ל דאילו הוה סגי בפני נחתם לחוד ולעיל אמרינן דלהכי לא קאמר בפני נכתב לשמה דאי מפשת ליה דיבורא גייז, וא"כ אילו היה איפשר למנוע מבפני נכתב לגמרי הוה בציר דיבורא שלא יאמר רק בפני נחתם לשמה ובהכי הוה סגי, אע"כ תרווייהו בעינן, ובזה מיושב לשון רש"י לעיל בד"ה לא גייז מה שסיים ומיהו בפני נכתב ובפני נחתם כו' דכתיבה וחתימה בעינן לשמה, והיינו כדפרישית דאילו היה סגי בפני נחתם לשמה לחוד הוה עדיף להרויח דלא לאפושי דיבורא שיאמר בפני נכתב ג"כ, אבל כיון דצריכי תרווייהו רק כי מפשת דיבורא גייז ודו"ק:

בתוס' ד"ה מאן האי תנא כו' וא"ת כו' וי"ל כו' עכ"ל. לכאורה אין