גרש ירחים קלו

ב"ד גדול שיראה להם לחוש יותר שלא לבטל מצות שמיטה יכולין לבטל שפיר, ומיושב קושיית התוס' מי"ח דבר דכאן תליא בסברא שיש לחוש לביטול שביעית והוא לקיים דברי תורה, אבל י"ח דבר דביטולן אינו קיום מצוה לכן אמר שמואל עולבנא דדייני שנראה לחוצפא שיעברו הדיינים על דברי תורה לנגוש הלוה לכן ביקש לבטלו, וניחא נמי מ"ש הכ"מ על הרמב"ם הא פרוזבול ג"כ נעשה לסייג שלא ימנעו מלהלוות ומשמע דמ"מ ב"ד גדול יכול לבטל, ולפמ"ש י"ל דהכא הב"ד גדול חולקין על עיקר הסייג שאדרבה נראה להם שיש לעשות יותר הסייג שתתקיים מצות שביעית משתתבטל, אבל דברים שהם סייג רק הב"ד שאחריו באים לבטלו לא משום קיום דברי תורה בזו כתב שאין יכולין לבטל אפי' ב"ד גדול כמו י"ח דבר, והכל נכון ודו"ק, ועיין בסמוך:

בתוס' ד"ה אלא כו' וא"ת היכי דמי כו' ואי דלא פשט ברוב ישראל אפי' קטן יכול לבטל כו' גבי שמן עכ"ל. כבר כתבתי בסמוך ליישב, מיהו מ"ש משמן יש לומר דודאי בשמן כיון שהרוב נוהגין היתר בשמן רק המיעוט נהגו איסור אין לכוף הרוב ע"פ המיעוט ואדרבה מתירין גם למיעוט, אבל בפרוזבול אפי' יהיה רק מיעוט שנהגו בפרוזבול והרוב לא נהגו בו אין זה היפוך המיעוט דכיון שלא כתבו ממילא משמט, אבל אם כתבו פרוזבול י"ל כיון דהלל תקנו יש לדון שאינו משמט, ועיין בסמוך:

בא"ד ומיהו בדבר שלא תיקנו שיתפשט כו' גדול יכול להתיר ולא קטן עכ"ל. וכתב המהרש"א וקצת קשה שהיה להם לדקדק כן מכח שמעתין מדאמר כגון בי דינא דידיה וכרב אמי ורב אסי משמע דזה מיקרי פשט איסורו וגדול יכול להתיר ולא קטן ע"כ, ולא ידעתי מה דמיון הוא דכאן תיקן לכל העולם כשיש ב"ד חשוב יכתבו פרוזבול אבל בהך דאסר דברים שאחרים נוהגין היתר במקומות אחרים:

בגמרא ת"ש דאמר שמואל לא כתבינן פרוזבול אלא אי בבי דינא דסורא. פירש"י דאלימי לאפקועי ממונא, וכבר כתבתי דתמוה לפי' קמא של התוס' דמשני הפקר ב"ד על מה שמשמט דמן התורה אינו משמט א"כ כי תיקן הלל פרוזבול היינו דבפרוזבול לא יפקירו ממון המלוה, א"כ מאי צריך ב"ד אלימי לכך הא אדרבה ממון המלוה הוא מן התורה, ואיפשר לומר לזה דפעמים ששני ב"ח א' כתב פרוזבול וא' לא כתב א"כ מן התורה שניהם שוין, או שזה שלא כתב פרוזבול הוא מוקדם א"כ מדאורייתא גבי הראשון אפי' אי אינו משמט מ"מ כיון שקדם שיעבודו הוא קודם, ועכשיו שתיקנו פרוזבול השני גובה ולא הראשון א"כ איכא אפקועי ממונא של הראשון לכן צריך ב"ד חשוב, ואיפשר לומר עוד כיון דתיקנו רבנן כבר זכר לשביעית שתשמט א"כ אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין, והלל לא נמנה לבטל דברי הקדמונים רק שתיקן פרוזבול מטעם הפקר ב"ד הפקר שיגבה המלוה החוב, וכיון דהוא מטעם הפקר ב"ד לא מיקרי ביטול דברי הקדמונים דאין הכי נמי דנהוג רק שהפקירו ממון הלוה ובהפקר לא שייך ביטול דברי הקדמונים כמ"ש התוס' ביבמות דף ע"ט ע"ב בהפקר ב"ד הפקר שכל בתי דינים יש להם רשות להפקיר ולתקן לצורך שעה, והכא דקרו למבטלי פרוזבול ביטול דברי הלל היינו משום שהוא תיקן פרוזבול ואחרונים יתקנו שלא לנהוג תקנתו מתבטלת התקנה מיד ומיקרי ביטול דברי הלל, וכמ"ש בתשובה הנדפסת על הסכמת הספרים, לכן הלל שתיקן ע"י פרוזבול שלא ישמט לא מיקרי ביטול דברי הקדמונים שלא תיקנו שלא יועיל פרוזבול שהרי לא נתקן כלל פרוזבול עד הלל, ואף שאינו מועיל ע"פ הדין שפיר מועיל מטעם הפקר ב"ד, אבל שלא ישמט כלל צריך מנין חדש וגדול בחכמה ובמנין לבטל דברי הקודמים שתיקנו שישמט זכר למקדש, אבל כשהוא מטעם הפקר ב"ד אין כאן ביטול דברי הקודמים שבכל דור יש להם רשות לתקן ולהפקיר ממון, לכן א"ש דבעינן ב"ד אלימי לאפקועי ממונא דאם לאו מטעם הפקר אין ב"ד יכול לבטל דברי חבירו שתיקנו שינהוג שביעית, וא"ש ודו"ק:

שם ואי ס"ד לדרי עלמא נמי תקין בשאר בי דינא נמי לכתבו ויש לדקדק לפירש"י לעיל לדריה היינו אי אכשור דרי נבטליניה ומשמע דאפי' אי לדריה תיקן כשימנעו מלהלוות תשאר התקנה, א"כ קשה ממנ"פ אי אכשור דרי אפי' בי דינא דסורא ונהרדעא נמי לא לכתבו ואי לא אכשור דרי א"כ נשארה תקנת הלל ותיקשי נמי בשאר בי דינא נמי לכתבו, ואיפשר לפרש בהך ס"ד להכי בעינן בי דינא דנהרדעא שהם יודעין ומבינין בעם אם יש לחוש שימנעו מלהלוות, ועפ"ז איפשר להבין השינוי בין המקשן לתרצן, דהדוחה דחי דילמא כי תיקן הלל כגון בי דינא דרב אמי ורב אסי ולא קאמר כגון בי דינא דנהרדעא, כמו שהרגיש רש"י בזה ונדחק, ולפ"ז ניחא דבס"ד י"ל דלהכי בעינן דוקא בי דינא דסורא שיודעין טפי להפלות אם התקנה עדיין צריכה שיש לחוש שימנעו מלהלוות ולזה צריך ב"ד גדול טפי מרב אמי ורב אסי, דבי דינא דסורא ונהרדעא שהם רב ושמואל גדולים מרב אמי ורב אסי כדמשמע במגילה דף כ"ב דמיכף כייפי ליה לרב הונא כ"ש לרב ושמואל, אבל למאי דמסיק דלדרי עלמא תיקן נמצא שא"צ לבדוק אי אכשור דרי רק ב"ד אלימי לאפקועי ממונא שפיר קאמר כגון בי דינא דרב אמי ורב אסי דלאפקועי ממונא הני ג"כ ב"ד אלימי דלאפקועי ממונא לחוד סגי בבי דינא דרב אמי ורב אסי, אבל לאפקועי ממונא ע"י שיראה שהתקנה עדיין צריכה בעינן ב"ד אלימי טפי, ובאו דברי הש"ס בדיוק על נכון הדק היטב:

שם אבטליניה הא אין ב"ד יכול לבטל כו'. לכאורה הוא שפת יתר דכבר אמר לעיל נ"מ לבטוליה ולא ה"ל למימר רק ש"מ לדריה תיקן, ואיפשר לומר דלעיל מצי למימר לבטוליה היינו לעבור בקום ועשה, כמו שפירש"י שאפי' כתב פרוזבול ישמט ובהא ודאי מיקרי ביטול, אבל הכא י"ל דקאמר אבטליניה שלא יכתבוהו כלל ובהא ס"ד דלא מיקרי ביטול שהרי גם להלל אם לא כתב פרוזבול משמט, להכי הדר בש"ס אבטליניה היינו אפי' ביטול בכה"ג שלא יכתבו מיקרי ביטול מדקאמר אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו ולא נקט לעבור אלא ביטול אפילו בשב ואל תעשה אין יכול, כן נ"ל ודו"ק:

בפירש"י ד"ה אימא ביה מילתא אושיב ב"ד ואתקין דסתם מלוין יהיו כמוסרין שטרותיהן כו' עכ"ל. משמע מפירש"י אפי' לא אמר בע"פ כלום, וקשה א"כ בטל שביעית לגמרי, ואיפשר דרש"י ס"ל לרב נחמן לא נהוג שביעית רק בעל פה ולא במלוה בשטר דהוי כמאן דמסר ובמלוה על פה לא מהני פרוזבול, וצ"ל דהא לא מיקרי ביטול דברי הלל שהצריך פרוזבול דכיון דהורגלו כבר מתקנת הלל הוי ככתב כמו דדרשינן לשון הדיוט בב"מ פ' המקבל דף ק"ד, וכמ"ש התוס' שם, ומזה סמך למנהגנו שאין פוסקין שמיטה די"ל דכיון דנהוג עלמא הכי הוי ככתב פרוזבול, דאע"ג דרבנן בתראי מסרי מילי בהדי הדדי היינו משום שלא נמנו להושיב ב"ד על כך, אבל השתא דנהוג כל בתי דינין לגבות שטר שעבר עליו שמיטה י"ל דהוי כנמנו על כך דליהוי כמאן דכתב, והוא נכון בעיני ליישב המנהג, אבל ברא"ש פירש אקיימיניה היינו כשאומר הלשון על פה דוקא, וקשה איך כח ביד רב נחמן לבטל תקנת הלל שתיקן לכתוב, ואי משום לשון הדיוט לא ניבעי כתיבה כלל, וי"ל דודאי טעמא משום דדרשינן לשון הדיוט, אלא דמ"מ לא מהני בלא תנאי על פה דהרא"ש ס"ל דבמלוה ע"פ מהני נמי פרוזבול, ואי נימא כמאן דכתיב דמי בטלה תקנת שביעית לגמרי, אבל רש"י משמע דס"ל דבחוב ע"פ לא מהני פרוזבול איכא למימר בשטר הוי ככתב, אלא דיש לדקדק מנ"ל להש"ס לומר דרב נחמן אמר אע"ג דלא כתב דילמא ה"ק רב נחמן אקיימיניה שלא יצטרך ב"ד חשוב, אבל כתיבה מיהת בעי, ומזה נראה סמך דגם בזמן הש"ס נהוג לכתוב פרוזבול בכל ב"ד אפי' אינו חשוב, והשתא פריך שפיר הא מיקיים וקאי ולית דחש לסברת שמואל דבעי ב"ד חשוב, לכן הוצרך לומר קולא אחרת דאע"ג דלא כתב ככתב דמי, ומזה סמך לדברי הרי"ף שהשמיט דשמואל ומשמע דס"ל דא"צ בד"ח, ולדעת הפוסקים דבעינן בד"ח צ"ל דפשיטא להו דעכ"פ ב"ד חשוב בעי ודוחק:

מיהו למאי דגרס לקמן דף ל"ז ע"ב אמר רב נחמן נאמן אדם לומר פרוזבול היה לי ואבד, קשה לפמ"ש בפירש"י הא אע"ג דלא כתב כלל ככתב דמי וא"כ א"צ פרוזבול כלל, ונראה דלק"מ דרש"י דייק אושיב ב"ד משמע דהיכא דנהוג בפרוזבול ודאי בעינן כתיבה שלא הושיב עדיין רב נחמן ב"ד על כך, ובדורות אחרונים הקילו טפי ונהגי למימסר מילייהו וכיון דנהוג הוי כהושיבו ב"ד על כך, ובזמן הזה דנהוג להוציא בלא פרוזבול הוי כאילו נמנו והושיבו ב"ד על כך, ורב נחמן קאמר בזמן שנהגו בפרוזבול דאז בעינן דוקא כשטען אבד מהימן, אבל בלא פרוזבול לא מהני, ואדרבה מזה סייעתא למ"ש דקשה ל"ל לרש"י לפרש אושיב ב"ד ולא פירש בפשיטות אימא ביה מילתא דאע"ג דלא כתב ככתב דמי, אלא ודאי קשיא ליה לרש"י דרב נחמן גופיה משמע דבעי פרוזבול, אלא ודאי משום דלא נמנה להושיב ב"ד על כך, מיהו היכא דנהוג במסירת מילי או שלא להצריך שום דבר הוי כאילו נמנו ב"ד על כך וא"צ אפי' מסירת מילי, כן נ"ל בפירש"י, ודוק היטב:

בגמרא איבעיא להו האי עולבנא לישנא דחוצפא הוא או לישנא דניחותא. לכאורה קשה מאי נ"מ בזה, ונראה דבלא"ה יש להבין אי לישנא דניחותא הוא מאי קאמר אי איישר חילי אבטליניה מה חטאו הדיינים בזה שלא לעשות להם נחת רוח, ונראה דהרמב"ן החזיק בשיטת הרי"ף דלא בעינן בפרוזבול ב"ד חשוב, והר"ן כתב דבעיין לא איפשיטא ואעפ"כ אין בנו כח להושיב ב"ד לבטל תקנת פרוזבול דהא כי הוה ס"ד בגמרא דשמואל אמר אי איישר חילי אבטליניה הוה ס"ל דלדריה תיקן ואעפ"כ אמר אי איישר חילי שיהיה גדול יותר ממה שהיה באותה שעה וכיון דשמואל היה חושש שלא לסמוך על עצמו מי הוא שיחזיק עצמו לסמוך על עצמו ע"כ, והשתא י"ל דאי אמר עולבנא לישנא דניחותא, נראה דיש לפרש דה"ק אי איישר חילי היינו שזו טובה לדיינים שלא יצטרכו לטרוח ואי איישר חילי להרבות בדיינים או ליתן להם כח להוציא לכ"א חובו קודם שביעית אבטליניה שאין חשש שימנעו מלהלוות, והשתא לפ"ז י"ל דאי אמרינן הלל לדריה לחוד תיקן י"ל דסגי בכל ב"ד לבטל התקנה, אבל אי אמרינן לישנא דחוצפא הוא ע"כ כי אמר איישר חילי היינו שיהיה גדול יותר וכפירוש הר"ן, א"כ משמע שאין ב"ד פשוט יכול לבטל רק גדול ומפורסם יותר משמואל ושפיר נ"מ ודו"ק