גרש ירחים קלב

שאחר שיתיר לה החכם תאסר מחדש עד סוף כל ההתרות, וא"כ כשמתיר נדר הראשון חל השני עד סוף העולם ואי איפשר להתיר נדר השני קודם שיחול רק אחר התרת הראשון ואין לדבר סוף שהרי אין החכם מתיר הנדר עד שיחול א"כ אין החכם יכול להתיר השני עד שיתיר הראשון וכיון שאחר התרה שנייה חל הנדר השני צריך שוב התרה ואין לדבר סוף, ועיין בנדרים דף כ"ט ובר"ן שם, וא"כ אם נודר לאחר התרה יחול נדר חדש משמע שצריך התרה לכל נדר ונדר ואי איפשר להתיר כלל, ועיין סימן רכ"ט ס"ד:

מיהו הכא אין כל כך קושיא דבלא"ה משני שפיר, אלא דקשה במכות דף ט"ו דלא משכחת לה ביטלו בהדירה דלדבר מצוה יש לו התרה, וקשה הא משכחת לה שנודר אחר כל ההתרות יחול הנדר דלא איפשר להחזירה כלל שאחר כל התרה חל נדר חדש, ועיין תשובת הר"ן סימן נ"א, ועוד משכחת לה נמי באם דהיינו שנודר אם אתיר הראשון יחול נדר השני וכל הנדרים כל שיתירן יחול נדר חדש עד סוף העולם דלא משכחת לה התרה, דבכה"ג איתא בנדרים דף כ"ח ע"ב גבי פדאן חוזרות וקודשות, ופירש הר"ן שם דהוי כאילו אמר הרי נטיעות אלו קרבן מעתה וקרבן כשיפדו כל זמן שלא יקצצו נמצא פדיונן קדוש כל שעה לפי שיוצאות לחולין, אלא שלאלתר חוזרות וקודשות ע"כ, וא"כ לאחר התרת הראשון חל השני ואין יכול להתיר קודם שיחול וצ"ע:

(דף ל"ו ע"א) בגמרא דמדרינן ליה ע"ד רבים כו' כבר כתבתי ליישב מה שהקשו על הרמב"ם שכתב דמדרינן ליה עד"ר ופסק שצריך לפרט הנדר, ובגמרא משמע דאי צריך לפרט הנדר א"צ ע"ד רבים, ונראה ליישב עוד דבלא"ה כבר כתבתי דמשמע דסגי בפורט לשון שנדר, אלא דהתוס' כתבו בערכין דפורט שלא יהנה מאשתו פסולה, וכבר כתבתי דאינו במשמע דלשון פסולה אינו מעין הנדר, אלא די"ל בס"ד דקאמר למ"ד צריך לפרט הנדר ניחא די"ל דמשביעין אותו ע"ז כשיזכיר היתר הנדר יפרט בפירוש אשתו פסולה או דמדירין אותו על זה גופא שאם יתיר לו ולא יאמר בפירוש אשתו פסולה לא תועיל לו ההתרה ויהיה אסור כמקדם, והשתא כשבא להתיר לו הנדר אם לא יפרט אשתו פסולה לא הותר הנדר כלל ואם יפרט ויאמר שרוצה שיתירו לו הנדר שנדר אם לא יאמר אשתו פסולה יהיה אסור בה הרי זה עצמו פירוט הנדר, משא"כ אם אין צריך לפרט יוכל להתיר גם זה שנדר נדר ולא יפרט כלל רק שנדר הנאה מאשתו, וא"כ למסקנא ודאי ע"ד רבים עדיף:

(העתק מכתבים ישנים שמעתא דנודרת מדף ל"ה ע"ב) נסתפקתי אם חכם יכול לעשות שליח להתרה דגבי בעל פליגי ר' יאשיה ור' יונתן שנאמר אישה יקימנו, ור' יונתן ס"ל בכל מקום שלוחו של אדם כמותו ואל יהי דבר זה זר בעיניך שמצינו בד"מ שליחותייהו עבדינן אף דמן התורה בעי מומחין כדלקמן דף פ"ח, ונבאר תחילה דברי הרא"ש שהם תמוהים ויש בהם סתירה בתחילה כתב אדר"ה וידורוה על דעת רבים ותירץ דהבעל יכול להפר ע"ד רבים, ולבסוף מסיק אע"ג דלענין דינא איתשיל והלכה כרב נחמן בדיני מ"מ י"ל למסקנא קאי על רב נחמן ג"כ דמדרינן לה עד"ר, וא"כ מוכח דס"ל בניסת ג"כ מדירין אותה עד"ר ומאי מהני הא הבעל יכול להפר, וגם הרי הטור פוסק כרב הונא, וכן פסקו כל הפוסקים, וכן ידוע מדברי הרא"ש גופיה שהביא דברי רב הונא, ולבסוף קאמר דהילכתא כרב נחמן בדיני:

ונראה ליישב דבלא"ה הקשו התוס' אהא דפריך ממתני' דנושא נשים בלא"ה תיקשי ליה אמתני' דהכא, וגם קושיא שנייה למה מייתי ותנא עלה, ולכאורה יש ליישב בפשיטות דאמתני' י"ל שפיר דמדרינן לה שלא תאכל ככר זה כקושיית התוס' ואוכלת הככר מיד וע"ז תו לא שייך דאזלא לגבי חכם כמ"ש התוס' לעיל, משא"כ במתני' דנקט שידור הנאה משמע דלא איירי בככר זה, אלא די"ל דילמא הכי פירושו שהוא מודר הנאה ממנה ג"כ על תנאי כגון שאמר קונם הנאתך עלי אם איני מגרשך ומניחין אותו ליהנות מיד שתושיט לו דבר וכדומה או שאוכל ממה שעשתה ונמצא שאם אינה מגרשה עבר למפרע, אלא דלכאורה לא מצי למיעבד הכי דהא איתא בנדרים באמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אסור לישן היום דבתצאה לא מזדהר, וא"כ כיון שמתנה לגרשה אסור בהנאתה מיד שהרי בתנאה לא מזדהר, מיהו הא ליתא דהא הכא מקשינן למ"ד א"צ לפרט והוא רב נחמן ורב נחמן ס"ל ישן היום, ולכן י"ל דמייתי עלה הך דנודר ועובד דמשמע שאינה שם דאשה בעזרה מנין, וא"כ ע"כ לא איירי שעובר מיד ופריך שפיר ליחוש דילמא אזיל לגבי חכם, מיהו לפ"ז קשה לכאורה מאי פריך לעיל ארב נחמן ניסת מיפר לה בעל נימא דמדירה בככר זה, מיהו י"ל כיון דבאמת קיי"ל כאמימר בנשבע על הככר ואכלה ג"כ נשאל עליו, וא"כ אכתי תיקשי ניחוש דאזלא לגבי חכם ושרי לה ולכן צריך לאוקמא ברבים, וכיון דבס"ד נדר שהודר ברבים אין לו הפרה ממילא לא צריך לומר דאיירי דוקא בככר זה, מיהו למסקנא דמסיק ברבים יש לו הפרה רק עד"ר והבעל יכול להפר גם עד"ר א"כ אי איפשר להדירה בניסת, וצ"ל באמת מדירין אותה שלא תאכל ככר זה עד"ר ואוכלת מיד בפנינו, וא"כ הבעל אין יכול להפר שהרי כבר אכלה וגם חכם אין יכול להפר כיון שהוא עד"ר והן הן דברי הרא"ש דלמסקנא שפיר מיתוקמא על דעת רבים והיינו מככר זה ובהא הוא דפליג רב נחמן אדר"ה:

אלא דלכאורה יש לסתור זאת דהא לכאורה יש ליישב קושיית התוס' מה שהקשו לרב הונא במאי דפריך וליחוש דילמא אזלא לגבי חכם לישני דמדרינן לה עד"ר וחכם אין יכול להפר, ולכאורה יש לומר למסקנא דקיי"ל לדבר מצוה יש לה הפרה וגם קיי"ל דלאחר שאכלה כולה נמי נשאל עליה, וא"כ י"ל כיון דהחכם עוקר הנדר מעיקרו והרי הוא כאלו לא עבר מעולם, וא"כ גם עד"ר אם כבר עברה הוי דבר מצוה להפקיע האיסור למפרע וא"כ תבא לפני החכם ותאמר שנדרה עד"ר וכבר עברה על הנדר וא"כ הוי דבר מצוה ויתיר לה החכם, ואין לומר א"כ תיקשי לפי האמת ג"כ מאי משני צריך לפרט את הנדר מ"מ תבא לפני החכם ותודה על פרוטה אחת או פחות ויתיר לה החכם דהוי דבר מצוה, דהא ליתא דהחכם ידירנה מיד מכאן והלאה שאם נהנית יותר תידור ג"כ ממה שירצה או מאותו המין עצמו ולא יתיר לה עד שתקדים לידור אם נהנית יותר וא"כ לא תרויח, וכ"ז אינו רק אם צריך לפרט את הנדר, משא"כ אם אין צריך לפרט את הנדר גם ע"ד רבים אינו מועיל דתאמר לפני החכם שעברה ויתיר לה החכם וא"ש, אלא דמ"מ קשה קושיית הש"ס כי לא ניסת נמי לכי מינסבא מיפר לה בעל, ואין לומר אין הבעל מיפר בקודמין דכשתינשא תלך אצל חכם ותודה בפרוטה אחת ויתיר לה החכם משום דבר מצוה, ואין לומר דידירנה מכאן והלאה שהרי אז יש לה בעל והבעל מיפר אפי' ע"ד רבים אע"ג דהא ליתא ומטעם שיבואר לקמן:

ובזה יש לעמוד על מ"ש התוס' נדירה שלא תאכל ככר זה, וכן קשה דפריך וליחוש ולר"א א"ש, ולכאורה דפתחו בתרתי וסיימו בחדא דלר"א א"ש, גם קשה קושיית מהרש"א מאי פריך לכי מינסבא מי"ל בעל ולפ"ז יש לפרש כך בכוונת התוס' דנדירה שלא תאכל ככר זה, אלא דלכאורה למאי דקיי"ל גם באכלה כולה נשאל עליה וא"כ אזלא לגבי חכם ושרי לה, מיהו קושיית התוס' אליבא דאמת דס"ל לר"ה צריך לפרט הנדר, וא"כ נדירה שלא תאכל ככר זה, וא"כ יש לפרש מ"ש וכן קשה בסמוך אין כוונתם להחליט הקושיא דודאי לא נעלם מדברי התוס' הא דקיי"ל באמת גם באכלה כולה נשאל עליה, רק שיעור כוונתם דבין למסקנא ובין לס"ד קשה דלמסקנא דצריך לפרט תיקשי נדירה אככר זה, ואפי' בס"ד דלא אסיק אדעתיה דצריך לפרט וא"כ היה איפשר לומר דלא מהני ככר זה דאכלה כולה ג"כ נשאל עליה, מ"מ חזינן מדפריך וליחוש ולא פריך בהאי לישנא כי לא ניסת נמי כיון דע"כ ידע דסמכה אהפרת חכם מדלא מדירין אותה בניסת אככר זה וע"כ דכבר ידע מהתרת חכם, אלא ודאי שלא ידע כלל מהתרת חכם, וא"כ אפי' תימא א"צ לפרט, מ"מ בס"ד דלא אסיק אדעתיה התרת חכם תיקשי ליה אמאי בניסת אין מדירין אותה נדירה אככר זה, וע"ז כתבו שפיר דלר"א א"ש דהבעל מיפר, והא דפריך דאזלא לגבי חכם היינו לפי האמת דקיי"ל גם באכלה כולה נשאל עליה ואתי שפיר:

ולפ"ז י"ל דודאי לא עלה ע"ד התוס' לפרש מתני' בככר זה דוקא, דא"כ איך שייך דנודרת ליתומים מה שירצו, אלא כוונתם דודאי מתני' דאיירי בלא ניסת מדרינן לה לעולם מאותו מין שירצו דעבדינן כל מאי דאיפשר למיעבד, אלא דלמה נפסידה כתובה בניסת הרי איפשר עכ"פ בככר זה, אבל לומר דמתני' איירי דוקא בככר זה זה דבר שלא עלה על הדעת, וגם מ"ש התוס' לקמן דאמתני' לא קשה ניחוש דאזלא לגבי חכם די"ל בככר זה לא עלה על הדעת דלא איירי באופן אחר דהא קתני מה שירצו רק דתרתי עבדינן לה דמדירין אותה ממין שקשה לה להזהר ממנו וגם נותנין לה מיד ממנו כדי שתעבור ונמצא שמרויחין אם יוודע להחכם לא יתיר לה ואפי' תימא שלא יוודע להחכם מ"מ הרי עבדה איסור בככר זה, אבל מתני' ודאי לא איירי בככר זה דוקא, ולהכי פריך שפיר לכי מינסבא מיפר לה בעל שהרי הבעל יפר לה בודאי כשתינשא, וא"כ שפיר פריך כי לא ניסת נמי ואין תועלת כלל בהדרה שלהבא, ואין מקום לקושיית מהרש"א:

אך מ"מ הסברא שכתבתי למעלה נכונה היא דכשתעבור יהיה לדבר מצוה, אלא דקשה כי לא ניסת נמי מאי מועיל שתפרט הנדר הא כי מינסבא מיפר לה בעל י"ל דהחכם יפר לה על תנאי אם לא נהנית יותר יהיה מופר ואם לאו לא יהיה מופר, ומיושב קושיית התוס' דלא מצי לאוקמא עד"ר די"ל שתלך לחכם ותאמר שעברה, ולכן צ"ל דצריך לפרט הנדר ויפר לה על תנאי, מיהו לפ"ז קשה על מ"ש לעיל להרא"ש דמדרינן לה על דע"ר מככר זה דאכתי למסקנא גם באכלה כולה נשאל עליה, וא"כ הוי דבר מצוה וישאל להחכם, ולכן י"ל דבלא"ה תמהו על מ"ש רמ"א בי"ד שגם בעד"ר בדיעבד הוי הפרה, ותמה הש"ך דבגמרא לא משמע כן וכוונתו דמאי מסיק דמדרינן לה ברבים הא בדיעבד הוי הפרה, וא"כ יעלים מן החכם שהודר ברבים ויתיר לה החכם, ולכן נראה דודאי הא דפליגי רב נחמן אמר אין צריך לפרט ור"פ ס"ל צריך לפרט משום מילתא דאיסורא, ורב נחמן ס"ל א"צ לפרט