גרש ירחים קלא

שהדירוה היתומים, ואי לא מיפרטא הוי לדבר מצוה שתקיים השבועה ויתיר לה החכם כשתאמר נשבעתי על מין א' לאוכלו ושוב נדרתי שלא לאוכלו דהוי דבר מצוה, אבל אי צריך לפרט הנדר כשידע החכם דליתומים נדרה לא יתיר לה מ"מ ודו"ק:

ויש לעיין בהך מילתא דמ"מ אף דצריך לפרט הנדר מ"מ מה נעשה אם תאמר אחר שתינשא והכניסה הכתובה לבעל תודה עלי פשעה שנהנית מכתובתה ומ"מ לא תהיה נאמנת לחוב לבעל כיון שכבר גבתה הכתובה ותבקש התרה על הנדר, דאף שיאמר הבעל לא מהימנא לי מ"מ היא צריכה התרה דשויא אנפשה חד"א ולא יהיה ליתומים תועלת בנדרה, וצ"ל דמ"מ אין מתירין, ולפ"ז מיושב ג"כ מה שהקשו התוס' מאי פריך דילמא אזלא לגבי חכם נוקמא עד"ר, ולפ"ז ניחא דאכתי י"ל שתבא לחכם ותאמר שנדרה ממין פלוני והבעל יטעון אי איפשי באשה נדרנית ולעשות שלום הוא מצוה ומתירין לדבר מצוה בעד"ר, לכן צריך לאוקמא דס"ל צריך לפרט את הנדר ולא יתיר לה החכם, ודוק היטב וצ"ע:

ולפמ"ש לעיל מיושב מה ששמעתי מקשין בשם ד"ז הגאון מהו' יהונתן ז"ל מאי פריך דאזלא לגבי חכם ושרי לה נימא דמדירין אותה בנזירות שמשון שאין לו התרה, ולפ"ז ניחא דלענין נזירות שמשון י"ל דילמא מעיקרא נשבעה שתשתה יין א"כ אין חל נזירות על שבועה דנזירות דין שבועה יש לו, ולא דמי לנדר דאסר חפצא עליה, וא"כ אם נשבעה תחילה לשתות יין אין נזירות חל לבטל שבועה הראשונה, מיהו אין קושיא מזה דלא משמע מתני' בנזירות שמשון דהא קתני שתהא נודרת ליתומים מה שירצו, רק קושיית הגאון היתה בודאי על נישאת נדירוה נזירות שמשון לפמ"ש בש"ך י"ד סימן רל"ט ס"ק כ"ח דבנזירות שמשון אין הבעל יכול להפר א"כ תיקשי גם בניסת נדירה נז"ש, ולפמ"ש ניחא דמ"מ יש לחוש שכבר נשבעה לשתות יין ותו לא חייל נזירות שמשון עוד שלא לשתות דנזירות דין שבועה יש לו ואין נשבעין לבטל המצות ודו"ק:

ובאמת שקשה לי דלקמן במסקנא בכהן הנושא נשים בעבירה דמסיק דמדרינן לי' ע"ד רבים וקשה מאי מהני כיון שא"צ לפרט הנדר מה מועיל ע"ד רבים הא ודאי דבר מצוה הוא לעשות שלום בין איש לאשתו, א"כ כשיאמר נדרתי ע"ד רבים מאשתי למה לא יתיר לו החכם, ואיפשר לומר דבעד"ר מודה רב נחמן שצריך לפרט הנדר, ובזה יש לכוון פירוש המשנה להרמב"ם בבכורות שהוא תמוה ע"ש, ולמ"ש י"ל דבעד"ר קאמר צריך לפרט הנדר וא"ש, מיהו אין זה קושיא אם נימא דבדיעבד לא מהני בהתיר נדר שעד"ר לא קשיא די"ל דאם יטעה החכם שהוא דבר מצוה דלפי האמת אינו דבר מצוה כלל כיון שאסורה לו ולא יחרוך רמיה צידו, עכ"פ יש ליישב דברי מי שאומר שבדיעבד מותר אם התירו לו, והש"ך בסימן רכ"ח סכ"א תמה מן הש"ס דא"כ מה מהני עד"ר, ולפמ"ש י"ל דס"ל כמ"ש דעד"ר לכ"ע צריך לפרט הנדר ובלא פירט לא הוי התרה ובפירט מסתמא לא יתיר לו, אבל אם פירט והתיר לו החכם י"ל שפיר דבדיעבד הוי מותר, וכמ"ש ליישב דברי פי' המשנה להרמב"ם ודוק היטב, דהא בלא פירט מבואר בלא"ה דלא מהני התרה, וע"כ בפירט איירי ובפירט שפיר י"ל דמהני בדיעבד, מיהו לשון הש"ס דחוק, דא"כ מאי מייתי לקמן מאמימר דאמר עד"ר אין לו הפרה דהיינו לכתחילה אין להתיר, מ"מ כיון דבדיעבד מותר לא משני מידי רק משום שצריך לפרט, מיהו י"ל אדרבה משום הא גופא כיון דע"ד רבים יש לו הפרה לדבר מצוה ע"כ לומר בדיעבד מותר, שאילו אסור אפי' בדיעבד אין שייך לחלק בין דבר מצוה לרשות, וכיון דבדיעבד מותר מודה רב נחמן שצריך לפרט שאל"כ יאמר לדבר מצוה נדרתי והכל אחד ודוק היטב, ועיין בסמוך:

בד"ה ליחוש כו' משמע דאדר"ה פריך כו' דאמתני' ליכא למיפרך כו' עכ"ל. איפשר ליישב עוד דאמתני' לא קשיא ליה די"ל דמדירין אותה אם נהנית מן הכתובה תיאסר עליה הנאת הבריות א"כ לא תוכל לישאל לחכם כיון שאסרה על עצמה הנאת החכם כדאיתא בסי' רכ"ח ס"ה, אבל למאי דקאמר בנישאת אין מדירין אותה הא תוכל לידור שגם הנאת הבעל תהיה אסורה עליה ולא יוכל להפר, וע"כ מ"מ מופר הוא כדאיתא בש"ע שם, א"כ פריך שפיר ליחוש דאזלא לחכם ושרי לה כיון דבדיעבד מופר ודו"ק:

גם י"ל בפשיטות דאמתני' לא קשיא די"ל דנודרת בב"ד קלא אית לה למילתא ולא יתיר החכם, אבל ר"ה דאמר נישאת אין מדירין אותה וקשה יאמר קיים ליכי, וצ"ל כמ"ש הרא"ש דנשאלין על ההקם, וא"כ חזינן דחושש שיתיר לו החכם אף דהוא אומר קיים ליכי בב"ד אלמא לא סמכינן אקלא פריך שפיר ניחוש דאזלא לגבי חכם ושרי לה:

בא"ד והשתא ניחא הכא דלא שייך לא בושה כו' עכ"ל, לכאורה אינו מובן, דהא החכם אינו יודע למה נדרה ואם לא מפרטא הנדר ודאי לא יתיר בלאו הכי, וצ"ל דס"ל להתוס' דאי א"צ לפרט לא תאמר להחכם כלום, אלא כיון שהוא לטובת חבירו לפום סברת התוס' דהשתא אינו מותר אפי' בדיעבד ע"ז כתבו התוס' דמ"מ אין שייך כאן חשד ובושה, א"כ אם א"צ לפרט כשיתיר לה החכם שפיר תהיה מותרת:

ועפ"ז נראה ליישב מה שפסק הרמב"ם בנושא נשים בעבירה שמדירין אותו ע"ד רבים וב"ש באה"ע ס"ס צ"ו הביא שתמהו עליו דהא פסק צריך לפרט הנדר ובגמרא משמע דאי צריך לפרט הנדר ניחא בלא ע"ד רבים, ולפ"ז נראה ליישב דבלא"ה הקשו התוס' בסמוך מהך דערכין כיון דלר"ה צריך לפרט הנדר אמאי אמר אינו מועיל אכתי דר"ה תנאי היא, לכן נראה דודאי יש להבין בלא"ה דקאמר איבעיא להו צריך לפרט הנדר, והא כבר אמר דר"ה ס"ל צריך לפרט הנדר, גם למה לא אמר ר"ה ס"ל כר"פ דצריך לפרט הנדר, לכן נראה דודאי בלא"ה תמהו הפוסקים על מה שאין נוהגין לפרט הסיבה שבגללה נדר, עיין יו"ד סי' רכ"ח סעיף י"ד, לכן נראה דודאי אי אמרינן משום מילתא דאיסורא צריך לפרט הסיבה שבגללה נדר, מיהו לר"ה יש לפרש הטעם דחיישינן שמא נדר לטובת חבירו שאין מתירין לו בלא דעתו כמ"ש התוס' ממשה וצדקיהו, וא"כ א"ש דכאן צריך לפרט הנדר משום שמא נדרה לטובת חבירו, וא"כ סגי לפרש הלשון שנדר דמזה נודע אם הוא לטובת חבירו אבל לפרש הסיבה א"צ, וא"כ לא קשיא קושיית התוס' דר"ה תנאי היא די"ל דר"ה לא ס"ל רק לפרש הלשון שנדר כמ"ש התוס' גופייהו בערכין, אלא מ"ש בנושא נשים נודר שלא יהנה מאשתו פסולה י"ל דלא ס"ל להרמב"ם כן דאין לשון פסולה מענין הנדר דאינו רק נודר הנאה ממנה אלא דהכא קאי לר"פ דחייש למילתא דאיסורא צריך לפרש גם הסיבה, אבל ר"ה י"ל דלא ס"ל רק לפרט משום שמא נדר ע"ד חבירו וסגי בלשון שנדר, וא"כ לא קשיא דר"ה כתנאי אמרה לשמעתיה דכיון דא"צ לפרש רק לשון הנדר שפיר קאמר דאינו מועיל הנדר דיכול להתיר לו כשאומר לשון הנדר שלא יהנה מאשתו:

והנה הרמב"ם לא הביא הך דצריך לפרט הנדר רק בנודרת ליתומים כתב סתם מוכח דס"ל צריך לפרט הנדר דאל"כ היה לו להצריך לידור ע"ד רבים, וא"כ י"ל דהרמב"ם ס"ל כיון דהש"ס בערכין משמע דלר"ה סגי בלשון שנדר, וא"כ י"ל דוקא הלשון שנדר תיקנו שצריך לפרט שמא נדר ע"ד חבירו, והשתא שפיר בנודר ועובד דלא שייך ביה נדר ע"ד חבירו שאינו נודר לטובת האדם רק שמדירין אותו לאפרושי מאיסורא א"כ סגי שיאמר הלשון לבד, וא"כ יתיר לו החכם כשאומר שנדר הנאה מאשתו, והרא"ש כתב דהלכה כר"פ כיון דר"ה ס"ל כוותיה ולפמ"ש משמע מסוגיא דערכין דלא ס"ל כר"פ וסגי בלשון שנדר וא"כ צריך שפיר ע"ד רבים ודו"ק:

בד"ה קסבר כו' וא"ת בפ' שום היתומים כו' דכיון דר"ה ס"ל צריך לפרט כו' עכ"ל. כאן הניחו בקושיא ובערכין נדחקו ג"כ בזה, ולענ"ד נראה דשם כיון דכדין עביד אם גירשה שהרי היא גובית כתובתה מדינא וא"כ אם לאחר שתגבה הכתובה יפרט הנדר שהדירוהו הנאה ממנה מ"מ הרי אין ההקדש מרויח עוד במה שלא יחזירנה דמ"מ פקע הקדש א"כ למה לא יתירו לו להחזירה:

בפירש"י בד"ה עד שידור הנאה ממנה לגרשה עכ"ל. לכאורה הוה מצי לפרושי בפשיטות שנודר הנאה ממנה וממילא לא יכול לדור עמה וצריך לגרשה, ונראה דרש"י ס"ל דאף שצריך לפרט הנדר א"צ לפרש הסיבה רק הלשון שנדר, וכן משמע מלשון רש"י לעיל בד"ה צריך לפרט וא"כ אם ידור בפשיטות הנאה אף אם יפרט יתיר לו החכם לכן צריך לפרש שנודר הנאה ממנה אם לא יגרשנה, אלא דקשה כי מיפרט קמי חכם לשון זה אכתי לא יחוייב שבשביל איסור נדר שמא נדר מחמת כעס שחפץ לגרשה, בפרט בכהנים שקפדנים הם ולהכי תיקנו גט מקושר, וצ"ל כיון שנודר בלשון זה והחכם מסתמא בקי בדין שמדירין בשביל נשים האסורות לו א"כ לא יתיר נדר כזה עד שיתברר לו שלא מחמת איסור נדר, ובזה מיושב היטב מה שפסק הרמב"ם כאן שידירנה ע"ד רבים, ותמהו עליו דהא פסק צריך לפרט הנדר וא"צ ע"ד רבים, ונראה לפמ"ש לא קשיא כלל דודאי בהך ס"ד דלא ידע ע"ד רבים, א"כ צריך החכם לחוש כשיפרט שלא יהנה ממנה אם לא יגרשנה אין החכם יכול להתיר לו עד שיתברר לו שלא נדר מחמת איסורא דליכא תקנתא אחריתא, וא"כ למסקנא דאיכא תקנתא עד"ר, א"כ מהיכא תיתי לתקן שלא יתיר החכם כשפירט הנדר ותלה אותו בגירושין דלפעמים שהנדר מחמת כעס וכדומה לכן שפיר יכול החכם להתיר לגמרי ומשום מילתא דאיסורא טפי עדיף להדיר ע"ד רבים שלא יצטרך החכם למנוע מההתרה ולא יחוש שמא בשביל איסור נדר, וצדקו דברי הרמב"ם ונכון היטב ודו"ק:

ויש לדקדק בסוגיא מאי פריך וליחוש דילמא אזלא לגבי חכם ושרי לה הא תוכל לנדור שתהיה אסורה במין זה שעה אחת קודם מותה וא"כ אסורה במין זה מיד, כדאיתא בכה"ג לעיל דף כ"ח באומר ה"ז גיטך שעה אחת קודם מותי אסורה לאכול בתרומה מיד, ועיין נדרים דף ג' ע"ב, ונדר זה לא תוכל להתיר ע"פ חכם דחכם אינו מתיר הנדר עד שיחול א"כ לא תועיל ההתרה שהרי אם לא מתה בזו הרגע אין מועיל התרת החכם כיון שלא חל הנדר עדיין, וכן בכהן הנושא נשים בעבירה יוכל לידור ג"כ בזה האופן שיאסר בהנאתה שעה א' קודם מותו ולא יוכל החכם להתיר לו הנדר, ואיפשר דמ"מ אינה חוששת כ"כ לאיסור הזה דמ"מ לא ברור לה האיסור רק מספיקא, מיהו י"ל בלא"ה כיון דנאסרה מיד שפיר מיקרי חל הנדר, עיין יו"ד סימן רכ"ח סעיף י"ז ובתשובת הר"ן סי' נו"ן, ואכתי איכא למידק תידור באופן הלזה