גרש ירחים קכח

מחייב עצמו מלקות ליפטר מכרת שנתחייב על עבירה אחרת, וא"כ אין לחוש שישאל מסתמא שרוצה ללקות, אבל בשונה כמה פעמים מסתמא אין כוונתו לכך:

בד"ה רבי סביר עדות כו' דיכול לבטל אפי' בפני אחד כו' עכ"ל לכאורה י"ל בפשיטות דיכול לבטל בפני האחד לבד דאע"ג דצריך עדים על הביטול מ"מ השליח לא יתננו שהרי השליח יודע בעצמו שביטל, ואיפשר לומר דאם ביטל בפני אחד מהם אין לומר שביטל כולם שהרי אם יכתבו הנשארים לא יהיה זה נאמן שביטלו א"כ אין ביטולו רק לזה שביטלו בפניו, לזה כתבו בפני א' והיינו שנים בצירוף השליח דשליח נעשה עד, וזה שכתבו א"נ אפי' לא מהני בלא שנים היינו אם אין השליח נעשה עד, ובזה יובנו דברי רש"י שפירש יכול לבטל ולומר לשנים מהם אל תכתבוהו ומאי בעי רש"י בזה אלא כוונתו דאם ביטל בפני א' ודאי לא בטלו כולם שהרי לא יועילו דבריו אם ינתן לה הגט אח"כ ודו"ק, ועיין בחידושים ישנים הכל באריכות, ועיין בסמוך:

(ע"ב) בא"ד דאי קיי"ל בביטלו מבוטל כרבי תו לא מצי למיפסק כו' במאי דקאמר שאין הביטול מועיל אפי' דיעבד לא קיי"ל כוותיה עכ"ל. לענ"ד נראה דנ"מ גם לרבי לענין דיעבד והוא דנהי דכשביטל בעצמו ביטלו מבוטל באיזה אופן שיהיה, מ"מ נ"מ טובא בשלח אחריהם שליח לבטלן דהשתא ודאי אינו מתכוין לעבור תקנת ר"ג רק למיעבד בהיתרא, וא"כ נ"מ אי לא בטלה כולה השליח יכול לבטלן לאחדים דליכא מכשול, אבל אי בטלה כולה א"כ אפי' ביטלן השליח לאחדים אין הביטול ביטול אפי' לר' שהרי לא עשה שליחותו דמסתמא לא נתכוין לעבור על תקנת ר"ג וביטולו אפי' דיעבד אינו ביטול, ולק"מ ודו"ק:

שוב דקדקתי וראיתי שיש לפרש עפמ"ש לעיל בסמוך לשון הרמב"ם בפ"ו מגירושין שכתב אמר לעשרה כתבו גט ותנו לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה ואפי' בפני שנים אחרים ע"כ, שנתחבטו בביאורו מה זה שכתב ואפי' בפני שנים אחרים אם כוונתו על לכתחילה הא פשיטא לכתחילה אין לבטל שלא בפניו, ואם כוונתו על דיעבד הרי לא ביאר דקיי"ל כר' דעדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה, ועמ"ש בחידושים ישנים בארוכה, ולפמ"ש יש לומר שנתכוין למ"ש והוא דאם מבטלן לאחדים איכא למימר טפי דלא בטלה כולה שהרי אם יכתבו האחרים אותו שביטל בפניו לא יהיה נאמן שביטלו לאחר מעשה הגירושין ואפי' שיצטרפו אח"כ ויהיה כל שליח נעשה עד אפי' יהיה האמת כן דקיי"ל כר' יהושע בן קרחה, מ"מ כעת השמיענו רבינו הגדול כזאת דלא תימא דיכול לבטל זה שלא בפני זה הוא משום דכיון שאין נאמנין על עצמן להצטרף על הביטול א"כ מסתמא לא ביטל רק להם לבדן ששמעו הביטול ולא נתבטלו כולם, ולזה אמר ואפי' בפני שנים אחרים, ור"ל שמבטל זה שלא בפני זה בפני שנים אחרים שיעידו על הביטול דבהא אי אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה לא היה יכול לבטל קמ"ל דיכול לבטל והיינו משום דקיימא לן כרבי דלא בטלה כולה, וממילא יש לומר דמצטרפי נמי אפי' ביטל בפני שנים מהם בזה אחר זה נמי יצטרפו כיון דאפי' בפני שנים אחרים נמי דינא הכי וא"ש:

והנה כבר הארכתי למעניתי בסוגיא זו כאשר עיני המעיין תראינה העמק הרחב בסוגיין, וכעת אשר העיר ה' רוחי לחבר על מסכת זו כסדרה ה' יגמור בעדי, עדיין צריכנא למודעי בישוב סיפא דדברי הרמב"ם במ"ש שלח הגט ביד שנים ה"ז יכול לבטל זה שלא בפני זה ואפי' היו י' משבטלו בפני א' בטלו כולם כו', והוא תמוה דמ"ש יכול לבטל משמע אפי' לכתחילה יכול לבטל, ולפי הבנת הר"ן וה"ה שסובר הרמב"ם שליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה, וכבר תמהתי עליהם דא"כ בכתבו ותנו איך יוכל לבטל היינו משום דלא בטלה כולה מ"מ השליחות הרי נתבטל, גם תמוה איך יתפרש יכול לבטל באמר לעשרה כתבו לכתחילה, ובשלוחין אי ס"ל בטלה כולה ע"כ דיעבד קאמר דשמא יתננו האחר, ועמ"ש בחידושים ישנים, והנלע"ד בזה ברור דהרמב"ם רוח אחרת אתו בפירוש הש"ס דמעיקרא בעי כולכם מהו ובעי למיפשט מאמר לשנים דשנים ככולכם ופליגי, אמר רב אשי אי בעדי כתובה, ה"נ הב"ע בעדי הולכה, ולפירש"י ס"ל שליחות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה והוא דחוק דלא נזכר בש"ס, גם ל"ל עדי הולכה הא שלוחין סגי אפי' שלא יוכשרו לעדים, לכן נראה לפרש ע"פ מה שמבואר בס"פ האומר באמר לעשרה הוליכו גט לאשתי אחד מוליך ע"י כולם, והשתא נראה דלמאי דמוקי בעדי הולכה בהא גופיה פליגי דדוקא באמר לעשרה שאין לומר שנתכוין להרבות בעדים לכן אמרינן דסגי בא' מוליך ע"י כולם דמסתמא לא קפיד שיהיו כולם עדים בדבר דל"ל ריבוי בעדים לכן אמרינן שכ"א כשר להוליך, אבל באמר לשנים פליגי דלרבי כיון דאמר לשנים ועשאן שלוחין כוונתו שיוליכו לה בעדים שלא תבא לידי ספק, ובשנים שהביאו גט א"צ בפני נכתב דהוי כאילו אמרו בפנינו גירשה וע"ז ס"ל לר' שכוונתו שיוליכו שניהם, וא"כ אין הא' יכול ליתן בלא חבירו לכן שפיר יכול לבטל זה שלא בפני זה דבעשה שניהם שלוחים הוי ככולכם או מנאן דהוי ככולכם, לכן לא מיבעיא לזה שהגט בידו שיכול לבטל דודאי לא יתננו לה, אלא אפי' להשני שלא בפני הראשון יוכל לבטל שלא יוכל הראשון ליתננו מבלי השני דאמרינן שנתכוין להעמיד עדים על הדבר, ורשב"ג ס"ל דלא קפיד שיהיו עדים ולא דמי לכולכם והא' יכול ליתנו בלא חבירו לכן אין יכול לבטל אלא זה בפני זה והיינו משום כיון דאמר לשניהם היו שלוחין הוי כאמר לעשרה אובילו שאחד מוליך ע"י כולן, ולא ס"ל לרשב"ג לחלק בין שנים לעשרה, וקאמר ה"נ מסתברא באמר לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו יכול לבטל, ואי אמרת בעדי הולכה י"ל דרשב"ג מודה היינו כשאמר לאחד תוליך הגט אתה ועוד אחד שאבחר לך ואח"כ אמר להשני אתה תוליך עם פלוני שאמרתי לו שתוליך עמו בזה רשב"ג מודה דהוי כמנאן ואין לא' רשות ליתן בלא חבירו לכן יכול לבטל שאין כאן מכשול, והשתא הרמב"ם שפסק כר' פסק שפיר בשלח הגט ביד שנים והיינו שיכול לבטל והיינו כפשטא דביטול הגט שאומר גט שנתתי לך בטל הוא דודאי בטל השליחות לגמרי ואין לחוש שהשני יוליכו דאין רשות לו להוליך מבלי צירוף חבירו, מיהו היינו לכתחילה בשנים דשנים לא אמרינן אחד מוליך ע"י אחד רק שניהם בעי לעדים, ולזה אמר ואפי' היה עשרה שביאר בפ"ט באמר לעשרה הוליכו אחד מוליך ע"י כולן ולא דמי לכולכם, מ"מ משביטלו היינו שאמר לא' גט שנתתי לך בטל הוא הרי בטל הגט ואף דיוכל להיות מכשול שיתנו האחרים מ"מ קיי"ל כר' דאמר ביטלו מבוטל אע"פ שעשה שלא כהוגן, והיינו דדייק לישנא משביטלו בפני אחד משמע דקאי על הגט כמו שאר ביטול שאומר גט ששלחתי בטל לכן נתבטל שליחות הגט לגמרי, דבשלמא באמר לעשרה כתבו אף שאומר לאחד גט שתכתוב יהיה בטל י"ל שלא ביטל רק מה שיכתוב הוא ולא מה שיכתבו אחרים, אבל אם אמר גט שנתתי לך יהיה בטל הרי ביטל השליחות לגמרי שיש בכלל זה ביטול השליחות לגמרי כמו בשליח א' שבכלל לשון גט ששלחתי יהיה בטל הוא ביטול השליחות ובטל השליחות לגמרי ולא פליגי רבי ורשב"ג רק אי יכול אחד להוליך בלא חבירו דבזה תליא אם יש מכשול כשיבטל זה שלא בפני זה, ודברי הרמב"ם ברורים ונכוחים, ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם, ומקום הניחו לי מן השמים להתגדר בו, ויצא לנו מהני מילי מעלייתא בשלח הגט ביד שנים שאחד אין יכול ליתן לאשה רק שניהם דוקא שיהיו עדים על הגט והכל מרווח ונכון:

ובזה מדוייק לשון הרמב"ם מ"ש משביטלו בפני אחד בטלו כולם ואם הטעם כמו שהבינו הר"ן וה"ה משום דשליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה קשה מאי משביטלו בפני אחד ה"ל למימר משביטל לאחד מהם בטלו כולם, אלא הדבר ברור כדפרישית דמשביטלו היינו ככל ביטול שאמר גט זה שמסרתי לכם בטל הוא שבכלל זה שבטלו כולם שנתבטל כל השליחות שהרי אנו מפרשין מה שאמר גט שנתתי לך בטל הוא אין הכוונה על ביטול גוף הגט רק על השליחות לכל הפוסקים, א"כ ממילא כל השליחות בטל, והכל נכון וברור:

(דף ל"ד ע"א) בתוס' ד"ה התם ממונא הכא איסורא כו' וי"ל דרב נחמן כו' אע"ג דרבי גופיה לא מפליג כו' עכ"ל. כן נוסח מהרש"ל וכן עיקר, וכוונת שיעור דברי התוס' הוא משום דרב יוסף לעיל טעמו הוא משום דר' לא מפליג היינו שלא מצינו שרבי יחלק וכיון דר' סוף סוף בממונא דטעו חזר בו, א"כ ממילא אין הכרח שאחר חזרה יחלוק על רשב"ג בביטלו מבוטל די"ל כשחזר לגמרי חזר גם בביטול אמרינן מה כח ב"ד יפה וזהו טעמו של רב יוסף לעיל, אבל רב נחמן מפליג אליבא דר' להכי אמר הלכה כר' היינו משום שר' לא חזר בו ממה שאמר ביטלו מבוטל אע"ג שלא מצינו שר' אמר ביטלו מבוטל אחר החזרה, ובא ליישב לשון הלכה כר' שהוא בשביל שר' גופיה סובר כן, ולאידך תירוצא ס"ל דר' י"ל שחזר באמת, מ"מ רב נחמן גופיה ס"ל לחכמים דהתם נשארה סברת ר' בביטלו מבוטל קודם חזרה ואין הלכה כר' ממש כי ר' גופיה חזר רק הלכה כר' קודם חזרה, ולתירוץ קמא לא חזר רבי מביטלו מבוטל לרב נחמן, אבל לגירסת מהרש"א היו צריכין להקדמה שכתבו בתירוץ שני דרב נחמן פסק שם כחכמים, והתוס' לא נחתו עדיין לזה שיהיה ענין לתירוץ קמא, ודברי רש"ל ברורים למבין ומעיין היטב:

מ"מ ליישב עיקר קושיית התוס' איפשר לומר דודאי מ"ש התוס' לעיל, דבפחות משנים לא הוי ביטול, י"ל ודאי לרב ששת דס"ל בג' ובשנים נמי לא מהני הביטול, א"כ גם לרבי איכא הפקעת קידושין אין לחלק בין ממון לאיסור, אבל לרב נחמן דלא מצינו הפקעת קידושין לר' כלל, ואף דבפני אחד לא מהני ביטול, י"ל דמדינא לא מהני כיון שלא אמר בפני שנים ולא יהיו עדים בדבר, י"ל דלאו ביטול הוא מדינא דאיפשר דלצעורא ולשטות עביד, כעין מ"ש בעל המאור בהודאה בפני אחד שאין כאן הודאה אפילו אומר אתה עד, ומה"ט לא חזי לצירופי, וא"כ י"ל דלרב נחמן לשיטתיה ליכא הפקעת קידושין לר' שפיר י"ל התם ממונא הכא איסורא, אבל רב יוסף לעיל ס"ל כרב ששת דביטול בשלשה, וא"כ אפי' בשנים לא מהני ע"כ שיש הפקעת קידושין גם לר', א"כ תו אין לחלק בין ממון לאיסור בביטול בשלשה, והכל. ניחא, ודוק היטב. (ע"כ ממהדורא תניינא):