גרש ירחים קכז

נמי ב"ד הם, וי"ל דהשליח מצטרף, גם איפשר דבפני השליח א"צ ב"ד דמסתמא לאו ברשיעי עסקינן ולא יתננו השליח:

(ע"ב) בגמרא ורב ששת אמר אינו חוזר ומגרש בו. התוס' תמהו אמאי יתבטל הגט, ואיפשר לומר ע"פ מאי דכתב רמ"א בח"מ סימן ר"ג בהקנה דבר הנקנה עם דבר שאינו נקנה דומה לקני את וחמור דקנה גם דבר שאינו נקנה וי"א דלא דמי לקני את וחמור, עכ"פ משמע דלמ"ד קני את וחמור קנה הכל תופס הקנין גם מה שאינו נכנס בסוג הקנין, א"כ רב ששת לשיטתיה דס"ל בב"ב דף קמ"ג בקני את וחמור קנה הכל י"ל גם כאן מתוך שחל הביטול על השליחות חל נמי הביטול על גוף הגט, ורב נחמן לשיטתיה דס"ל קנה מחצה אין הגט נכנס בביטולו כלל, ושפיר אמרינן דאגט לא מהני כלל וא"ש, ועמ"ש בתוס':

הרי"ף לא הביא האיבעיא דבטל מהו, גם קשה כיון שהביא מימרא דרב ששת דבטילה היא אינה מתנה לא אמר כלום ובגמרא מותבינן עלה ממתני' ומשני בטל שתי לשונות משמע ה"ל לאתויי שינויא דהש"ס, ונראה עפמ"ש בחידושים במהד"ק דקשה מאי פריך מבטל דילמא לשעבר משמע שפיר, ולפירש"י דבטילה היא משמע דהוי הודאה לשעבר והודאת בע"ד כמאה עדים דמי, א"כ כאן נמי נימא דהוי הודאה שביטלו כבר והבעל נאמן בכך שהרי בידו לבטלו ע"ש, ולתרץ זה י"ל דתליא אי אמרינן הילכתא כרשב"ג דביטלו אינו מבוטל א"כ לא שייך הודאה דאפי' ביטלו בפני ב"ד שלא בפני השליח אינו מבוטל, ומתני' משמע דאתיא כרשב"ג ג"כ, בפרט לפמ"ש התוס' לעיל במשנה כיון דנקט שלח בשליח משמע דעכ"פ אתיא כרשב"ג לכן צריך לומר ב' לשונות משמע, וא"כ לדידן דקיי"ל כרבי אפי' נפרש אותו לשעבר הוי הודאה שביטלו, ומיושב נמי לדידן לא צריך הרי"ף להביא האיבעיא דבטל מהו כיון דאפי' לשעבר מהני מטעם הודאה שביטלו כבר לכן לא צריך להביא האיבעיא, וא"ש ודו"ק, והאיבעיא הוא לרשב"ג:

בתוס' ד"ה רב ששת כו' תימא כו' דאם כתב אדם ס"ת לשמה כו'. איפשר לחלק אי אמרינן בס"ת סתמא נמי כשר ובגט סתמא פסול א"כ י"ל בס"ת דבסתמא כשרה אין בידו לבטל שיהיה כנכתב בפירוש שלא לשמה, אבל בגט אי מבטל כוונה ראשונה שהיתה לשמה ה"ל סתמא דפסול בגט כדאיתא בריש זבחים, גם איפשר דאסור להוציא קודש לחול והוי כמו מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עבד לא מהני:

עוד איפשר לומר דכוונת ס"ת אי איפשר לבטל דכשירה לכ"ע ואין בידו לבטל מה שכבר הוכשר לכ"ע, אבל הגט שאינו רק נגד הבעל וכשחוזר מלגרש ממילא מתבטלת כל כוונת הגט שתכליתו לגרש לכן לא מיקרי רק דיבור:

בגמרא רב נחמן אמר בפני שנים לבי תרי נמי ב"ד קרי להו ויש לדקדק לעיל דף כ"ט במביא גט בח"ל עושה שליח בב"ד והתם ודאי שלשה בעינן כדלעיל דף ה' ע"ב דנותנו לה בפני שנים ושליח נעשה עד ועד נעשה דיין א"כ סתם ב"ד הוא של ג' ומי הכריחו לרב נחמן לפרש כאן ב"ד של תרי, והנלענ"ד דבעיקר תקנה פליגי דרב נחמן ס"ל דתיקון העולם משום תקנת ממזרים והיינו בתרי נמצא שאילו היה נהוג לבטל בפני ג' לא היה ר"ג נמנה שלא יבטל שהרי בפני ג' ליכא חשש ממזרים כדלקמן, וע"כ התקנה היתה בשביל שהיה מבטל בפני שנים, והשתא י"ל דס"ל כיון דבי תרי נמי ב"ד קרי להו נמנה ר"ג שלא יבטל כלל והיינו משום דאין לנו אלא ביטול בב"ד, וכיון דבי תרי נמי ב"ד קרי להו א"כ לא היה איפשר לחלק ולומר שיבטל בפני ג' דכל שהביטול בב"ד אינו מדייק בין תרי לתלתא, לכן אף שאיפשר שרגיל היה לבטלו בפני ג' כיון דשנים נמי ב"ד קרי להו לא פלוג רבנן אפי' בפני ג' דע"כ הוצרך לתקן שלא יבטל אפי' בפני ב"ד של ג' דאי לא הא לא קיימא הא, וא"צ לדחוק כדברי התוס' לקמן דהך מ"ד נמי ס"ל תקנת עגונות, אלא דממילא כיון דאי איפשר שיבטל בפני תרי אע"ג דקרי להו ב"ד תקנו שלא יבטל כלל, אבל בשליח שהביא גט בח"ל ע"כ נותנו לה בפני ב"ד, וכיון דשליח נעשה דיין ממילא רובא דרובא שיש ב"ד של ג' ולא סגי בלא"ה:

בתוס' ד"ה ורב נחמן כו' וא"ת ומאי נ"מ כו'. תירוץ התוס' קשה להמציא הפקעת קידושין גם אליבא דרבי דהוא נגד פשט הסוגיא, עמ"ש במהד"ק, מיהו נראה ליישב בפשוט דלרבי דס"ל ביטלו מבוטל נ"מ אם אמר לשלוחו תבטל השליח בפני ב"ד וביטלו בפני שנים דבזה אפי' לרבי לא הוי ביטול שהרי לא ביקש שיבטל רק בפני ב"ד דוקא, ולרב נחמן דס"ל תרי נמי בי דינא קרי להו א"כ י"ל שגם בפני שנים הוי ב"ד, משא"כ לרב ששת דס"ל בג' י"ל שגם הוא לא נתכוין רק שיבטל בפני ג' שלא יבא לידי ממזרות כיון שזכר ב"ד וא"כ הביטול אינו ביטול, כנ"ל נכון, ומיושב מה שהביא הרי"ף פסק דהלכתא כרב נחמן, ואי ס"ל כסברת התוס' דלרבי איכא נמי הפקעת קידושין כל האי חידושא ה"ל לפרושי, גם מלשון הר"ן שהעתיק דברי רש"י לקמן דף הסמוך שכתב הכא איסורא ומשום כח ב"ד לא הפקיעו קידושין משמע דלא ס"ל כלל הפקעת קידושין לרבי, וא"כ קשה למאי נ"מ פסק כרב נחמן, וגם בשילהי שמעתין הילכתא כרב נחמן פירש"י גופיה דביטול בפני שנים וקשה מאי נ"מ, וכן מצאתי במרדכי שהקשה כן ר"ח, ומזה נראה דלא ס"ל ג"כ סברת התוס' דאיכא הפקעת קידושין לרבי, אבל למאי דפרישית א"ש הכל ודו"ק, ועמ"ש עוד בדף הסמוך:

(דף ל"ג ע"א) בתוס' ד"ה ובי תלתא כו' ואע"ג דמלוה על פה לא גבי ממשעבדי כו' עכ"ל. לכאורה נראה בפשיטות דלעולם לא מצינו שיועילו ג' עדים היכא שאין שנים מועילים וכן היכא דהוי חצי דבר לא מהני עדותן מקרא דע"פ שנים עדים יקום דבר ולא חצי דבר, א"כ דוקא שנים מועילים לעדות והשלישי נטפל קרי ליה במתני' דמכות דף ה' ע"ב, אבל שיועיל עדות שלשה מה שאין מועיל בשנים לא מצינו כלל ולא מהני שלשה רק בתורת ב"ד ואם הלוה בב"ד איפשר באמת גבי ממשעבדי כמו שנראה מדברי בעל המאור בשילהי פירקין דלעיל, גבי המלוה מעות את הכהן ואת הלוי, ועיין בסמוך:

בא"ד אפי' הלווהו בפני כמה עדים כו' עכ"ל. לכאורה יש לומר בפשיטות דבמלוה ע"פ אע"ג דאית ליה קלא מ"מ כיון דקיי"ל המלוה את חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים א"כ ממילא לא מצי גבי מלקוחות דטענינן להו פרעתי, וא"כ הלקוחות יכולין לקנות דמסתמא לא יוכל לברר שלא נפרע, וצ"ל הקושיא מאמר אל תפרעני אלא בעדים וי"ל לזה דתנאי ההלוואה אין לו קול א"כ בסתמא יכולין הלקוחות לקנות דעדים לא מפקי לקלא רק על עיקר ההלוואה ולא תנאי ההלוואה, אבל במוכר שדהו בעדים מסתמא כל זמן שלא טרפו ממנו השדה אינו עומד לפירעון, ואיפשר דקשיא להו מתוך זמנו דקיי"ל אין אדם פורע תוך זמנו ואפ"ה לא גבי ממשעבדי, מיהו י"ל דגם על הזמן לא מפקי לקלא, וא"ש ודו"ק:

בגמרא ובי תלתא אית להו קלא ושמעה וידעה ולא מינסבא. כבר כתבתי במשנה על פירש"י שפירש בפני שלשה ומ"מ פירש מפני תיקון העולם שהשליח שאינו יודע בדבר מוליכו לה ונישאת בו, וכבר כתבנו כמה ישובים, ונראה דרש"י לשיטתיה שפירש בקידושין דף י"ב בהך דנגדיה כרב דרב מנגיד אמאן דמבטל גיטא בשולח גט לאשתו ופגע בשליח ואמר גט שנתתי לך בטל הוא דילמא לא ידעי ביה אינשי דבטליה ושמא יתננו השליח לאחר שביטלו ותינשא בו, ותמהו התוס' אטו ברשיעי עסקינן שיתננו השליח לאחר שביטלו, ונראה ליישב דקשיא ליה לרש"י קושיית התוס' הא רב יוסף ס"ל דביטלו אינו מבוטל, לכן י"ל דלעיל פליגי רב נחמן ורב ששת אם חוזר ומגרש בו ומסיק לרב לרש נחמן חוזר ומגרש בו דגיטא גופיה מי קבטיל, ונחלקו הפוסקים אם ביטל הגט בפירוש אם הוא בטל לגרש בו, והכריע הר"ן דע"כ אינו יכול לבטל גוף הגט דאם יוכל לבטל גוף הגט אמאי באומר גט שנתתי לך בטל הוא חוזר ומגרש בו הא הך לישנא משמע טפי שמבטל גוף הגט אע"כ אינו יכול לבטל גוף הגט, וכן משמע מפירש"י לעיל דאין יכול לבטל גוף הגט, והשתא יש להבין איפכא איך אמרינן באמר גט שנתתי לך בטל הוא שהוא בטל, וקשה איך נימא מזה שביטל השליחות הא משמע שביטל גוף הגט וגוף הגט אין יכול לבטל, וצ"ל דמ"מ כיון שחזינן שחפץ בביטולו שפיר יש לפרשו על השליחות ג"כ, והשתא י"ל שזהו כוונת רש"י שלכך חוששין שיתננו השליח שהשליח יסבור שביטל גוף הגט וזה אינו מועיל, לכן שפיר ס"ל לרב יוסף דאיכא מלקות בפגע בשליח דאילו שלא בפני השליח ס"ל ביטלו אינו מבוטל אלא החשש כשביטלו בפני השליח בזה הלשון יש חשש שיתננו השליח שיסבור ששמע לבטל גוף הגט וזה אינו מועיל, ועפ"ז שפיר י"ל דגם בג' איכא תקנת ממזרים דנהי דשמעה מ"מ איפשר דטעית בשמעה הלשון שביטל הגט וסברה שביטל גוף הגט וזה אינו מועיל ע"פ הדין לכן לא תיקן שלא יוכל לבטל, אבל בפני שליח לא תקינו אע"פ שאיפשר שיטעה השליח ג"כ מ"מ לא שכיח שיתננו השליח אחר שידע שביטל אפי' תהיה הכוונה על גוף הגט, וגם באמת אפי' בפני השליח אסור רק שלא הפקיעו הקידושין בזה אפי' לרשב"ג, ועיקר תקנת ר"ג על שלא בפני השליח, ובזה ודאי י"ל אע"ג דשמעה מ"מ סבורה שהביטול על גוף הגט וזה אינו מועיל ושפיר שייך תקנת ממזרים גם בג', אלא דהכא מפרשינן לריש לקיש דס"ל משום תקנת עגונות היינו משום דבג' ליכא תקנת ממזרים והיינו דס"ל נמי כרב ששת דאינו חוזר ומגרש בו שביטל גוף הגט א"כ בשמעה לא מינסבא, והשתא פירש"י שפיר לדידן דקיי"ל כרב נחמן דאין גוף הגט בטל ואנן קיי"ל שנים שדנו אין דיניהם דין ע"כ בשלשה קאמר ומ"מ שייך ביה תקנת ממזרים שאף אם תשמע הקול סבורה שביטל גוף הגט וזה לא מהני ושפיר שייך תקנת ממזרים ור' יוחנן דסבירא ליה בפני שנים ע"כ גם בהא כרב ששת ס"ל דיכול לבטל גוף הגט:

בתוס' ד"ה ואפקעינהו כו' הקשה ה"ר שמואל א"כ יחפה כו'. לכאורה אין לחוש שיעשה כל בעילותיו בעילת זנות, מיהו בארוסה קשיא ליה שפיר:

בא"ד דאל"כ נזיר שהיה שותה כו' אל תשתה אל תשתה כו'. והקשה המהרש"א למה לא מייתי משתיה ראשונה, ואיפשר דפעמים