גרש ירחים קכו

התורה כשר בלא וכל שום, משא"כ הכא דמן התורה בטל לא סגי בוכל שום, מ"מ איפשר לדון ולהקל דהא כמה פוסקים ס"ל דלדידן דקיי"ל עדי מסירה כרתי אין צריך שמו ושמה כלל דלא בעינן שיהיה מוכח מתוכו, ואפי' מאן דפסיל צ"ל דמ"מ בעינן שיהיה ניכר בגט שום בעל המגרש את אשתו, וא"כ בכתב ראובן וכל שום שיש לו איפשר להכשיר, ולמעשה צ"ע:

בא"ד אבל בתוספתא עושה מקום כתיבת הגט עיקר כו' רשב"ג אומר אפי' כתב כו' עכ"ל. והקשה המהרש"א דילמא הכא אמרינן דלכתחילה צריך לכתוב מקום הנראה לעיקר, ובתוספתא לא משמע אלא דבדיעבד כשר, ע"ש מ"ש בזה, ואיפשר לומר ג"כ כעין מ"ש המהרש"א דקשיא להו להתוס' היכי מכשיר רשב"ג בכתב שם דיהודה בגליל מי פליג אהא דלקמן בפרק הזורק:

(מהדורא תניינא) (דף ל"ב ע"א) במשנה בראשונה היה עושה ב"ד כו' לכאורה קשה א"כ איך תינשא לעולם תיחוש שמא ביטל כיון שהוא מותר לבטל, בשלמא למ"ד בפני שלשה י"ל דשמעה מסתמא אבל למ"ד בפני שנים דלא שמעה איך היתה יכולה לינשא, וצ"ל דבסתמא לא חיישינן, וא"כ קשה איפכא איך היה יכול לבטל מדינא אמאי לא יחוש שתינשא, ואין זה משום תקנת ר"ג דמדינא היה לו לאסור שיבטל ואיך יזדקקו לו הב"ד לביטול שמא תינשא אשתו דהא בכל דוכתי חיישינן לתקלה, ובמפקיד פירות אפי' אבודין לא יגע בהם שמא עשאן תרומה וגם לפיכך עושה אותן תרומה, אבל אם יש לחוש למכשול פשיטא שהיה אסור לסמוך, וכן לעיל מפריש עליהם בחזקת שהם קיימים אבל בלא"ה היה אסור וכ"ש איך יהיה מותר לו לבטל ויש לחוש לממזרות, ואמרו חזקה לחבר שאין יוצא מת"י דבר שאינו מתוקן ובכה"ג אפי' כל אדם מוזהר במכשול גדול כזה, והנלענ"ד בזה לכאורה דבלא"ה קשה אמאי בתרי לית להו קלא הא עיקר טעמא דבג' יש להו קול וא"כ אמאי לא יצטרף הבעל עצמו שיהא א' משלשה וא"כ שמעה ג"כ וליכא תקנת ממזרים, וצ"ל דחששו לפעמים שיתכוין הבעל לקלקלה אף דבסתמא לא חיישינן שמכוין לקלקלה כמ"ש התוס' והרא"ש בריש מכילתין, והשתא דקודם תקנת ר"ג היה סגי בב' לפי שחשבו שע"י צירוף הבעל יהיה שלשה וליכא חשש ממזרים ור"ג חשש לאדם שאינו הגון שיעלים הקול ולא נשארו רק שנים, ובזה איפשר ליישב מה שהקשו התוס' לקמן ממוכר שדהו בעדים דגובה ממשעבדי, ולפ"ז ניחא די"ל דמצרפין גם הלוקח שמוציא קול, ודוק וצ"ע, ועיין בסמוך:

בפירש"י ד"ה בראשונה כו' היה מבטל בפני שלשה כו'. כבר תמהו שלמים וכן רבים דרש"י סותר עצמו שפירש בפני שלשה ושוב פירש מטעם שאין השליח יודע בדבר והיא ניסת בו, והוא נגד הש"ס לקמן דאי בפני שלשה אית להו קלא וליכא תקנת ממזרים, וכבר כתבתי במהדורא קמא מה די"ל בזה, ומה שי"ל עוד והוא דלקמן אמרינן דר' יוחנן ס"ל בפני שנים היינו משום דלר' יוחנן לשיטתיה דס"ל דאין עירוב פרשיות דס"ל ד' שומרין צריכין כפירה והודאה במקצת שפיר י"ל תרי קרו ב"ד, אבל לדידן תרי לא הוו ב"ד ואפי' למ"ש דר' יוחנן ס"ל בירושלמי שנים שדנו אין דיניהם דין י"ל דמ"מ מן התורה שנים הוו ב"ד, אלא דקשה קושיית התוס' לקמן ע"ב, לכן י"ל דודאי הא דאמרינן בתלתא אית להו קלא לא עדיף מחזקה גמורה כמו במשנה דלעיל דנותנו לה בחזקת שהוא קיים ואיכא חזקה מסתמא נודע, וניחא קושיית התוס' דמלוה ע"פ אינו גובה ממשעבדי אפי' הלוהו בפני כמה עדים, ולפ"ז י"ל דליכא רק חזקה מסתמא נודע ולא מהני נגד חזקת ממון דלוקח, וגם אפי' תימא דרוב פעמים נודע אין הולכין בממון אחר הרוב, והשתא י"ל דנהי דאמרינן דר' יוחנן ס"ל בפני שנים או דקים ליה להש"ס דבהכי פליגי או דמשמע דמסתמא לאו בטעמא לחוד פליגי רק בדינא לכן אמרינן ר' יוחנן ס"ל בפני שנים, אבל רבא דפסק שנים שדנו אין דיניהם דין מן התורה א"כ תרי לא קרו ב"ד אלא דגם בג' איכא תקנת ממזרים, וטעמא דמילתא דנהי דבתלתא בסתמא אית להו קלא מ"מ חזינן לעיל דף כ"ח אע"ג דנותנו לה בחזקת שהוא קיים מ"מ באומר ה"ז גיטך שעה א' קודם מותי אסורה לאכול בתרומה מיד, דנהי דלא חיישינן שמא מת חיישינן שמא ימות א"כ על להבא חיישינן ולא אהני חזקה, א"כ גם כאן ס"ל לרבא לשיטתיה דנהי דעל עבר לא חיישינן מ"מ חייש ר"ג על להבא שמא איתרמי שלא תשמע, וא"כ שפיר פסק בפני שלשה, ולא מטעמא דריש לקיש דס"ל משום תקנת עגונות, רק משום תקנת ממזרים נמי ראוי לחוש על להבא, וצדקו דברי רש"י:

גם י"ל בפשיטות דאי חיישינן שמא ימות אין לסמוך בשלשה דשלשה אית להו קלא דמ"מ אם ימות אחד מהם לא ישארו רק ב' ובשנים לכ"ע חיישינן, וא"כ רבא דמוקי לעיל דטעמא שמא ימות גם בשלשה שייכא תקנת ממזרים שמא ימות אחד קודם שיוציאו קול, וא"ש דברי רש"י ודו"ק:

עוד נ"ל שיש להכריח כדברי רש"י אף לרב ששת דס"ל בג' ע"כ לא מצינן לפרש טעמא משום עגונות והוא דהתוס' לקמן דף ל"ג ע"א ד"ה ושמעה הקשו איך שייך תקנת עגונות הא בדין לא מינסבא ונדחקו בזה דמ"מ שייך עיגון, ודבריהם דחוקים דמהיכא תיתי לחוש אם רצונו לבטל הגט ושמעה, ולא דמי לסופר שתקנה קבועה היתה, אבל לחוש שתתגרש דוקא כשמבטל הגט הוא דחוק, לכן נראה דה"ק לקמן ושמעה וידעה ולא מינסבא והיינו דשומעת שביטל, מיהו לפעמים שנמלך לגרש וחוזר מן הביטול א"כ שפיר אהני שליחות השליח כיון שחזר מן הביטול ועל החזרה מן הביטול לא היה תקנת ב"ד ומעמיד עדים לב"ד, והשתא באמת הגט מעליא רק שהיא אינה שומעת מחזרתו מן הביטול ומיעגנא שלא כדת ושפיר שייך תקנת עגונות, וא"כ יש להוכיח דרב ששת דס"ל דאינו חוזר ומגרש בו ע"כ לא שייך תקנת עגונות דבדין מיעגנא כיון שחזר מן הגט, וא"כ רב ששת גופי' דס"ל בפני שלשה ע"כ לא סבירא ליה תקנת עגונות וא"כ מוכרח דגם בג' שייך תקנת ממזרים, לכן נקט רש"י שפיר כפשטיה דגם בשלשה שייך תקנת ר"ג דפעמים שלא תדע, דלדידן דקיימא לן עירוב פרשיות אין ב"ד פחות משלשה ודו"ק:

ועוד נ"ל דיש להקשות בלא"ה איך אמרינן בשלשה יש להו קול וקשה הא איתא בב"ב דף קל"ה ההוא דמוחזק לן דלית ליה אחי אמר רב יוסף למאי ניחוש לה כו' א"ל אביי הא אמרי דאיכא עדים במדינת הים דידעי דאית ליה אחי השתא מיהא ליתנייהו קמן לאו היינו דר' חנינא דאמר עדיה בצד אסתן ותיאסר אמר אביי אם הקילו בשבויה ניקל באשת איש, והתוס' פירשו דיצא קול שיש עדים, וא"כ לסברת רב יוסף דאף ביצא קול שיש עדים לא חיישינן א"כ ודאי אפי' בשלשה איכא תקנת ממזרים, והא דאמרינן דשמעה וידעה ולא מינסבא היינו לסברת אביי דבאשת איש לא אמרינן עדיה בצד אסתן ותיאסר, א"כ רבא דאמר התם חוש לה משמע חששא בעלמא להחמיר, אבל מדינא י"ל עדיה בצד אסתן ותיאסר, וכן בקידושין דף י"ב דאמרינן אביי ורבא לא ס"ל דר"ח היינו דרבא מחמיר, וא"כ לקולא לא אמר דאיפשר דאם נשאת לא תצא בשביל הך קלא כדמשמע בשלהי מכילתין דקלא בעינן דוקא תרי ותרי, וא"כ שפיר יש לחוש אף שיהיה הקול תינשא וריש לקיש ע"כ ס"ל דאסורה להנשא מדינא, אבל רבא דס"ל דב"ד הם שלשה עיקר הטעם שלא תיחוש לקלא ושייך תקנת ממזרים אפי' בג' ודוק היטב, ועמ"ש בגמרא עוד ביישוב פירש"י:

בתוס' ד"ה גט כו' לרבי כו' נקט הגיע בשליח כו' דאז מותר לבטלו כו' עכ"ל. אבל רש"י בקידושין פירש דרב מנגיד אמאן דמבטל גיטא בהגיע בשליח, וכבר כתבתי במהדורא קמא בסוגיא זו באריכות והנוסף אכתוב די"ל ודאי לרבי מותר לבטלו בהגיע בשליח, דהתוס' הקשו שם אטו ברשיעי עסקינן שיתננו השליח ליד האשה, וי"ל דרש"י לא פירש רק לרב יוסף לשיטתיה דפסק כרשב"ג דביטלו אינו מבוטל, והשתא י"ל שיטעה השליח ויסבור שגם בפניו נמנה ר"ג שלא יבטלנו לכן יש לחוש שיתננו ליד האשה, ומתני' כרבי דס"ל ביטלו מבוטל שפיר י"ל דיכול לבטלו לכתחילה דלאו ברשיעי עסקינן, ואפי' אתיא כרשב"ג י"ל מתני' קודם תקנה ונקט הגיע בשליח דאז א"צ ב"ד וקודם תקנה שפיר מותר לבטלו דלא יתננו השליח, אבל לאחר התקנה דביטלו אינו מבוטל י"ל דאפי' הגיע בשליח אסור לבטלו לכתחילה כפירש"י, ועוד נראה דאיפשר דרש"י דייק בהגיע בשליח דקשה למ"ד מפני תקנת עגונות לקמן, א"כ כשמבטלו בפני שלשה שמעה וידעה והטעם דאינו ביטול משום דמיעגנא אע"פ שהוא כדין, ופירש"י דאצרכיה לשליח והוא לא יטרח לעגנה, והשתא קשה בהגיע ממילא ה"ל למימר דלא מהני משום תקנת עגונות דהא לא טרח, וצ"ל דאין בזו תקנת עגונות דמה תעשה אם יוציא הגט ממנו, ומה שפירש"י מטעם שלא יטרח ולא פירש שאין תועלת י"ל דאין טעם לחלק בין בפניו לשלא בפניו משום תקנת עגונות לכן תליא בטירחא, אבל בהגיע ממילא לחוד לא פלוג בין טרח ללא טרח כיון דעכ"פ יכול ליקח הגט שפיר מהני הביטול, ובזה מיושב מה שהקשו התוס' בד"ה ולא וכו' וא"ת פשיטא שהוא בטל, ולפמ"ש א"ש די"ל דה"ק דס"ד בהגיע ממילא לא יוכל לבטל משום תקנת עגונות, ואין לומר שלא תועיל התקנה שיקח הגט י"ל כיון דלא טרח י"ל לצעורי, א"כ ס"ד כמ"ש התוס' לקמן דף ל"ג שהקשו שיבטל בפני ג' ותירצו מפני תקנת עגונות, א"כ לכ"ע ס"ל תקנת עגונות א"כ ס"ד בהגיע ממילא נמי איכא תקנת עגונות, ואין לומר מה יועילו בתקנתן הרי יקח גוף הגט, מ"מ כיון די"ל לצעורי א"כ לא יקח הגט, וא"כ ס"ד שלא יבטל מפני תקנת עגונות ונכון, והשתא י"ל ודאי בהא איכא למימר דטעי השליח כיון דמשום תקנת עגונות לא הוי ביטול א"כ בהגיע יסבור השליח כיון דשייך ממש טעמא דתקנת עגונות כמו אם מבטלו בפני שלשה שפיר יטעה השליח למוסרו ליד האשה, לכן דייק רש"י בהגיע בשליח ומתני' קודם תקנה א"כ לא יטעה השליח למוסרו ליד האשה דקודם תקנה ודאי ביטולו ביטול, ודברי רש"י נכונים לרב יוסף לשיטתיה דס"ל לקמן דף ל"ג ע"ב ביטלו אינו מבוטל, והכל ניחא ודוק היטב:

בא"ד דהשתא א"צ ב"ד עכ"ל. לרב נחמן לקמן דמבטלו בפני שנים קשה הא גם בביטלו בפני שליח לא סגי בלא עדים ותרי