גרש ירחים קכד

הכתיבה, וא"כ י"ל דגם קודם תקנה היו רגילין לכתוב שם מקום הנתינה ולא תיקן ר"ג רק להוסיף וכל שום, ולפ"ז לרש"י שפירש שמעיקרא היו כותבין שם מקום הכתיבה משמע דסגי בוכל שום לכלול מקום הנתינה, ואיפשר שגם לפירש"י יש לפרשו במשמעות הלשון איש פלוני שהרצון איש פלוני בלא שינוי וקאי על זה שאמר משנה שמו ותיקן ר"ג לכתוב איש פלוני הכוונה האיש בשמו בלי שינוי, וא"כ תרתי תיקן דמעיקרא לא כתב רק שם מקום הכתיבה:

. והנה לפמ"ש ראשונה דלכך שם מקום הנתינה עיקר משום שהוא השם שרגיל בו מעודו איפשר לומר דאי מיתרמי איפכא שאשתו הלכה למקום אחר עמו ונקרא שם בשם השני והוא חזר לביתו דנמצא מקום הנתינה הוא במקום שקורין לו השם החדש איפשר דשם מקום הכתיבה עיקר דלעולם השם הראשון עיקר יותר משם השינוי, אלא דברייתא לקמן דקאמר אשתו שביהודה בשמו שביהודה ואשתו שבגליל בשמו שבגליל משמע דלא תליא בזה, ומ"מ י"ל כיון דדרך הוא שהשם הראשון במקום הנתינה שהוא שם ביתו ודרך איש להיות נודד ממקומו, ולכן עשו לעולם מקום הנתינה לעיקר ועיין בסמוך:

בתוס' ד"ה וכל כו' ואינו נראה לר"ת דזימנין דאתי לידי תקלה כו' עכ"ל. כבר הקשתי בתשובתי דמשום האי קושיא לא הוה צריך ר"ת להיות נייד מפי' של ה"ג דהא מסקינן והוא דאיתחזק, ובאיתחזק י"ל שפיר דכתבינן וכל שום ובלא איתחזק באמת לא כתבינן, ונהי דר"ג תיקן לכתוב בכל מקום וזה אינו נראה לר"ת, מ"מ בעיקר הפירוש א"צ לדחות דפשטא דלישנא דמתני' הכי משמע כדכתב הר"ן, ונראה דר"ת משמע ליה בפשיטות דכיון דתיקן לאפוקי מידי לעז ודאי כל מאי דמצינן לתקוני טפי עדיף, וא"כ טפי איכא לתקוני לכתוב דמתקרי שני השמות בפירוש, אלא דהוה מצינן למימר דלהכי תיקן לכתוב וכל שום דבהכי סגי בכל דוכתי ואפי' לא איתחזק שפיר כתבינן לכתחילה וכל שום, והא דאמר רב אשי והוא דאיתחזק היינו באיתחזק אפי' בדיעבד אינה מגורשת ובלא איתחזק לכתחילה עכ"פ צריך לכתוב וכל שום אלא דבדיעבד מגורשת והיינו דקתני בברייתא יצא למקום אחר וגירש בו מגורשת, וא"כ לא הוה מצי לתקוני לכתוב בפירוש שני השמות דא"כ לפעמים שלא נודע כלל במקום הכתיבה שיש לו שם אחר וא"כ אי איפשר לכתוב בפירוש להכי תיקן וכל שום דיכולין לכתוב לעולם, ומשום הכי תיקן גם בטופסי ה"ג לכתוב לעולם וכל שום, וא"כ שפיר הקשה ר"ת בממ"נ על ה"ג ובתשובה הארכתי, ועיין בסמוך:

בא"ד ותיקן ר"ת כו' כדאמרינן בגמרא שרה דמיתקריא מרים עכ"ל לכאורה דברי התוס' מגומגמים כמ"ש בספ"י, וגם בדיבור שלאחר זה נראה בהדיא דגרסי כגירסא דידן מרים וכל שום שיש לה, וגם מ"ש שרה דמיתקריא מרים אינו מדוקדק דבגמרא רובא קרי לה מרים, ולכן נראה דלא כתבו כן רק להחזיק הפירוש של ר"ת כדפרישית בסמוך, דעיקר סברת ר"ת דיותר היה לנו לכתוב שני השמות בפירוש, אלא דהוה מצינן למימר דוכל שום עדיף דמצי לכתוב אפי' לא איתחזק וע"ז דחה ר"ת דבלא איתחזק גרע טפי כדפרישית בסמוך, אלא דהוה מצינן למימר דלעולם דוקא באיתחזק בעינן וכל שום, והא דלא תיקן לכתוב דמיתקרי, י"ל דמיתקרי משמע שנקרא כן במקום אחד רק שמקצתן קורין אותו כך ומקצתן כך כמו במרים ושרה וכל שום היינו באינו נקרא בשני השמות במקום אחד רק דכאן קורין אותו בשם של מקום הכתיבה ובמקום נתינה קורין אותו בשם אחר, וא"כ לא מצינן למיכתב דמיתקרי דיהיה משמעותו שיש לו שני השמות במקום אחד, ולזה הביא ר"ת הך כדאמרינן בגמרא היינו כדפרשינן גבי מרים וכל שום שיש לה דשם מסתבר טפי לכתוב דמיתקרי' שהרי שניהם במקום אחד, וא"כ כי היכי דמפרשינן התם דכותבין שניהם בפירוש ולשון וכל שום ע"כ שפיר מצינן לפרושי דכותבין שני השמות אף שאין חילוק לפ"ז בכתיבה בין שיש לו שני שמות במקום אחד ובין שיש לו שני שמות בשני מקומות, א"כ שפיר יש לכתוב בכל מקום דמיתקרי באיתחזק בשני שמות חד במקום כתיבה וחד במקום נתינה ואף שלא יהיה חילוק ניכר בתוך הגט בין ששני השמות במקום אחד או שהם בשני מקומות שהרי גם לפירוש הנ"ל אין חילוק דלדידיה גם לקמן פירשו דכותבין וכל שום שהרי כן הוא בגמרא, וא"כ שפיר י"ל לשיטת ר"ת בכתיבת דמיתקרי אף שלא יהיה חילוק דע"כ לא קפדינן בזה, ושיעור דבריהם דגם בשני שמות שבשני מקומות כותבין כמו בשני שמות במקום אחד, כן נראה לי ודו"ק:

בא"ד אחא בר הדיא דמיתקרי אייא מרי כו' עכ"ל. צריך יישוב לה"ג וסייעתו למה הוזכר שם דמיתקרי הא אפי' באיתחזק סגי בוכל שום, ודוחק לומר כמו שביקש בעל ס' פ"י דכששני השמות ידועין גם לה"ג כותבין דמיתקרי דאין זה נראה שהרי גירסת כל הראשונים גבי מרים וכל שום שיש לה כדפרישית בסמוך, ואיפשר לומר דדוקא כשאחד טפל סגי לכוללו בוכל שום משא"כ כששניהם עיקרים כותבין דמיתקרי גם לשיטת ה"ג, אלא שגם זה אינו נראה לי דהיכן מצינו תקנה לכתוב דמיתקרי דהא משמע קודם תקנת ר"ג אפי' איתחזק נמי כתבו שם מקום הכתיבה לחוד והיכן מצינו לכתוב דמיתקרי, ובלישנא דוכל שום שפיר כלל אידך שמיה דידיה, ולכן נראה דלקמן לא נכתב רק לסימנא בעלמא משום שני יוסף בן שמעון דהא לקמן לא נכתב כן רק בשטר ולא בגט, וכמו כן מ"ש דגם ר"ת מודה היכא שידוע שיש לו שם אחר ואינו ידוע מהו גם לר"ת כותבין וכל שום לא נהירא ג"כ דלר"ת לא מצינו שיועיל כתיבת וכל שום, ואם נימא דזה מיקרי איתחזק אין תקנה רק לחזור אחר בירור מה שמו וגם לא שכיח שיהיה נודע שיש לו שם אחר ולא יוודע מה שמו, ואיפשר שזה יש לו דין לא איתחזק והא דאמר והוא דאיתחזק יש לפרש שבשני המקומות יודעין השמות רק שבמקום הכתיבה לא נקרא בשם זה, ואף שידוע להם שבמקום הנתינה נקרא בשם זה מ"מ כיון שכאן אין קורין אותו בשם זה מיקרי לעז לבני מקום הכתיבה, ועיין בסמוך:

בגמרא והוא דאיתחזק בתרי שמי. לפירש"י ורוב מפרשים בלא איתחזק א"צ לכתוב רק שם מקום הכתיבה, וכבר כתבתי בתשובה שיש לתמוה דמ"מ איכא לעז במקום הנתינה שרואין שם של מקום הכתיבה, וכתבתי שם דלא נפסל הגט רק בשביל שעבר על תקנת ר"ג ובלא איתחזק שלא תיקן ר"ג לא נפסל הגט בשביל זה, אלא דהא גופא קשיא למה לא תיקן לכתוב וכל שום דמאי יזיק וכל שום לכלול מספיקא, וכתבתי להסמיך דעת הטור שאם כלל מקום הנתינה בוכל שום מיפסל גיטא, ומ"מ לדעת ה"ג דבכל גיטין כותבין וכל שום וצ"ל דלכתחילה לעולם כותבין וכל שום א"כ צ"ל דר"ג תיקן בכל גווני, א"כ יש לתמוה למה בלא איתחזק יוכשר הגט הרי מ"מ היה צריך לכתוב וכל שום גם בלא איתחזק, וא"כ למה יוכשר בדיעבד כיון דאיכא לעז במקום נתינה, ונראה דגם לה"ג אין זה מועיל להציל מידי לעז שבמקום נתינה שאף אם יכלל שם מקום נתינה אכתי איכא לעז רק שצריך לכתוב וכל שום מספיקא שמא יש לו שם או כינוי במקום אחר ובכה"ג לא תיקן ר"ג לפסול הגט כיון דאין זה מועיל להציל מידי לעז שמ"מ מקום הנתינה עיקר, אלא דמ"מ קשה מנ"ל להפוסקים לכתוב וכל שום היכא דאין מוחזק בשם אחר הא י"ל דדוקא באיתחזק צריך וכל שום דאם כותבין דוקא באיתחזק וכל שום ליכא תו לעז כשרואין וכל שום דאמרינן שמסתמא נכתב בשביל שם אחר שיש לו במקום הכתיבה, משא"כ אם נכתוב בכל גיטין וכל שום לא נפיק מידי קלקול במקום הכתיבה שהרי מ"מ יאמרו שאין זה המגרש, ואי משום שכתב וכל שום הרי בכל גיטין כתבינן וכל שום, וגם בגיטין דמייתי פ' האשה שלום לא כתב שם וכל שום, ואם רצון הפוסקים להחמיר ה"ז חומרא דאתי לידי קולא, ובגמרא יש לפרש דדוקא באיתחזק כתבינן וכל שום, ואיפשר לומר דבאיתחזק כתבינן כדאמר בירושלמי אני פלוני שמי שביהודה עם כל שם שיש לי בגליל, וא"כ באיתחזק כותב בפירוש שמי שביהודה והיינו אם נקרא ביהודה יוסף ובגליל יוחנן כותב אני פלוני שמי יוסף ביהודה עם כל שם שיש לי בגליל, ואין לומר יותר יש לו לכתוב דמיתקרי בפירוש ולא למיפש דיבורא י"ל דלה"ג דמיתקרי משמע שנקרא כן בשני שמות במקום אחד משא"כ וכל שום, ואם יכתוב דמיתקרי בגליל יוחנן ג"כ משמע שנקרא גם בגליל בשם יוסף ולכן תיקנו וכל שום ותו לא יהיה לעז שהרי בגט נראה שיש לו שמות חלוקים, אלא דמסתימת כל הראשונים משמע דלעולם כותבין וכל שום, וכ"כ בנוסח הגט וצ"ע:

ומה שהקשה הרשב"א בחידושיו לפי' ר"ת דכתבינן דמיתקרי מאי קמ"ל בלא איתחזק א"צ לכתוב תיפוק ליה בלא"ה איך איפשר לכתוב דמיתקרי כיון דאין השם ידוע, איפשר לומר דעיקר הרבותא בדיעבד דמגורשת אפי' נודע אח"כ שיש לו שם אחר אפ"ה מגורשת כיון דלא היה ידוע, מיהו למאי דפרישית לעיל דאיתחזק מיקרי שידוע במקום הכתיבה שיש לו שם אחר במקום הנתינה רק שבמקום הכתיבה אינו נקרא בשם זה, א"כ א"ש טובא דבשביל שנמצאו עדים שיש לו שם אחר במקום הנתינה כיון דאינו ידוע לרבים לא מיקרי איתחזק דפשטא דלישנא דאיתחזק משמע שהוחזק בשניהם בבירור, ועיקר הטעם בשביל שאיפשר שבמקום הנתינה אינן יודעין משם של מקום הכתיבה, ואי קשיא הא גופא כיון שנודע עכ"פ ע"פ עדים שיש לו שם אחר למה לא יכתבו שם מקום הנתינה ודמיתקרי על מקום הכתיבה, י"ל דהא כבר כתבתי בתשובה באריכות דר"ג עשה משום חיזוק לתקנתו ופסל הגט אפי' בדיעבד, וכמ"ש התוס' לקמן פרק הזורק דף פ' וכמבואר כאן בברייתא דאינה מגורשת, וא"כ לפעמים יבא תקלה ע"ז שעדי הגט לא ידעו בשעת כתיבת הגט, וא"כ יוציאו לעז על הגט שאיפשר דבשעת כתיבת הגט יש עדים אחרים שיודעין שיש לו שם אחר ויאמרו שאינה מגורשת, ולכן לא תיקן רק כשידוע והוחזק לרבים שיש לו שם אחר במקום הנתינה דאז ראוי לתקן שמא לא ידעו במקום הנתינה משם שיש לו במקום הכתיבה ואיכא לעז, ואפי' ידעו במקום הנתינה לא פלוג רבנן כיון שאין נודע לרוב במקום הכתיבה שידוע במקום הנתינה השם שיש לו במקום הכתיבה, או י"ל בלא איתחזק אף שיש עדים שיש לו שם אחר במקום הנתינה מ"מ כיון שאין נודע לרבים איכא חשש במקום הכתיבה כיון שאין ידוע להם שם מקום הנתינה נראה להם כשקר, ולכן לא תיקן רק כשמפורסם שם של מקום הנתינה במקום הכתיבה,