גרש ירחים קכב

דקאמר שאינו יכול לבטל רק זה בפני זה היינו משום דס"ל ביטלו אינו מבוטל וכיון דאם מבטלן בפני עדים אחרים לא מצי להועיל הביטול תיקנו שלא יועיל ביטולו כלל כמ"ש התוס', משא"כ למאי דקיי"ל כרבי דביטלו מבוטל בכל גווני, א"כ בביטלו בפני קצתן אי בטלו כולם אפי' לא יועיל הביטול נגד האחרים דאין דבר שבערוה פחות משנים מ"מ לגבי עצמן יועיל הביטול לענין שהם לא יכתבו שהרי אם לא יכתבו הנשארים איגלאי מילתא שאין כאן שלוחים אחרים זולתם, ולגבי עצמם הם כעדים גמורים שהרי הם יודעים שמבטל בפניהם, ואם כתבו הנשארים נמצא לענין הנשארים מיקרי דבר שבערוה ולגבי עצמם דמו לשאר שלוחים, והוא נכון וברור כפתור ופרח בדברי הרמב"ם, אלא דצריכין לומר לפ"ז דהשלוחים שמבטל בפניהם אינן נעשים עדים על הביטול דאל"כ מה שמבטל מקצתן בפניהם נמי הוי טעמא משום דלא בטלה כולה דאי בטלה כולה הרי הם נעשו עדים על הביטול ואיך יכול לבטלם לכתחילה, אלא ודאי דאותן שמבטל בפניהם אין נעשין עדים על הביטול הנשארים כיון שהם עצמם נתבטלו, ואם כתבו הנשארים אין נאמנים לומר שביטל אותם כדי לפסול הנשארים, מיהו איפשר שלא כ"כ רק על צד רבותא שלא נטעה לומר דטעמא הוא במבטל מקצתן אף שבטלו כולם מ"מ הם לא יהיו עדים על הביטול כיון שעיקר עדותן על עצמן שביטל אותן וממילא נמשך ביטול האחרים ולעולם בטלה כולה רק אם יכתבו האחרים איגלאי מילתא שהביטול היה שלא בפני עדים, ולזה קמ"ל אפי' בפני שנים אחרים יכול לבטל למקצתן בפניהם, ומזה יחוייב דלא בטלה כולה:

ועפ"ז מן שמיא אנהירנהו לעיינין לעמוד על כוונת הרב המגיד שהבאתי דבריו לעיל דכתב שהיה להם להרי"ף ולהרמב"ם לבאר דעדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה ע"ש, ותירץ וז"ל וי"ל שהם סוברין שסוגיא זו לא נאמרה רק לתקנת ר"ג כו' ופלוגתייהו בלכתחילה הוא אם יכול לבטלו לכתחילה וכפירש"י אבל מכיון דקיי"ל כאידך דר' דאמר ביטלו מבוטל אפי' בפני אחרים לא גרע כשביטלו בפני שנים מן העשרה משאם ביטלו בפני אחרים שאינם מהם ע"כ, וכבר האריך בעל לח"מ לתמוה עליו וצלל במים אדירים וגם בספ"י, וכתבו דברים רחוקים בכוונת ה"ה ולא ירדו לעומק דבריו שנראה שכיון ממש למ"ש, והנה בתחילה הוקשה לו שהיה להם לבאר דלמאן דבטליה בטל ולמאן דלא בטליה לא בטל, והוא משום דמשמע ליה דמצינן למימר דיכול דר' היינו דיעבד וכדברי התוס', ולזה תירץ דס"ל כפירש"י דיכול לכתחילה קאמר וע"כ הטעם משום דלמאן דלא בטליה לא בטל, ולא הוצרכו לבאר יותר, ובא לבאר עוד לשון הרמב"ם שכתב אפי' בפני שנים אחרים, ולכאורה בפני שנים אחרים דוקא בדיעבד קאמר, וא"כ אין מוכח דס"ל לא בטלה כולה דאפי' בטלה כולה בטלה בדיעבד, ולזה כתב ביאורו כיון דקיי"ל ביטלו מבוטל א"כ לא גרע כשביטלו בפני שנים מן העשרה משאם ביטלו בפני האחרים והיינו לענין הם עצמם שלא יכתבו, דכבר כתבתי דה"ה לא איירי רק במבטלן למקצתן בפניהם, וא"כ פשיטא לן טפי דאם ביטל לשנים מן העשרה דלא הוי ביטול לנשארים ואפי' אי בטלה כולה מצינן למימר דלא הוי ביטול רק להם עצמן ולענין עצמן פשיטא דהוי ביטול דהא אפי' ביטל בפני אחרים הוי ביטול בדיעבד ולגבי עצמן כמאה עדים דמו, ולכן כתב ואפי' בפני שנים אחרים דהם ודאי עדים גמורים על הביטול ואי בטלה כולה לא היה יכול לבטל לכתחילה, אלא ודאי דלא בטלה כולה, ומיירי הרמב"ם במבטל קצתן בפניהם בפני שנים אחרים דאפילו לכתחילה שרי וכדפרישית:

ודע שראיתי להרב בעל משנה למלך שכתב בפ"ו מגירושין על ביטול דשמעתין דיש לחקור ביטול זה בכמה ומסיק דבפני ג' יכול לבטלן אפי' לרשב"ג אם מבטל בפני מקצתן דתקנת ממזרים לא שייך דג' קלא אית להו וגם תקנת עגונות לא שייך כיון שמבטל בפני השלוחים, והוכיח זה דאם נימא דגם בכה"ג שייך תקנת עגונות גם בכולכם למה מצי למבטל לרשב"ג ע"ש, ולא נהירא דסתמא קאמר אינו יכול לבטל משמע אפי' בפני כמה, ואם בפני שלשה מהם יוכל לבטל היכי קאמר אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה הרי יכול לבטל אפי' מקצת מן העשרה דשלשה קלא אית להו, ועוד מוכח כן מהכא דקאמר דאי ס"ד אידך נמי כרשב"ג ל"ל אטמורי ליבדרו איבדורי, ומאי פריך הא י"ל שיבטל בפני שלשה אחרים או בפני שנים דהא השליח מצטרף, אלא ודאי הא ליתא דאין יכול לבטל כלל, וטעמא כדכתיבנא לעיל דעיקר הטעם משום דאשה דייקא וחוקרת אם ביטל, משא"כ לשליח לא יוודע כלל שביטל, וא"כ אינהו כתבי ויהבי, ולגבי האשה שייך תקנת עגונות דאיהי נמי לא חקרה רק אם לא ביטל אותן שכתבו וחתמו, גם י"ל דתקנת עגונות לא שייך כשהגט ביד השליח דלו יהיה שעדיין לא ניתן ולא שייך תקנת עגונות רק כשכבר הגיע הגט לידה ונעשית בחזקת מגורשת ואעפ"כ לא יהיה הגט בהא הוא דחששו לתקנת עגונות, וא"כ י"ל כיון דכאן כתבו ויהבו הנשארים לעולם שייך תקנת עגונות, ולגבי השלוחים לא שייך שיוודע להו דלא אמרינן קלא אית לה רק דמסתמא בטרם שתינשא יוודע לה עכ"פ, אבל לא טרם שינתן לה הגט, ויהיה איך שיהיה פשוט דלרשב"ג בכל ענין אין יכול לבטל שלא בפני כולן, כנ"ל ברור ודו"ק ודע כי יש לי עוד מקום עיון בסוגיא דמשמע באמר לעשרה כתבו למאי דקיי"ל עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה יכול לבטל דאי אזלי אינהו וכתבי לית לן בה, משא"כ אי בטלה כולה, ויש לעיין בדבר דהא לכאורה נראה דאם כבר כתבו שנים מהם וחתמו אין הנשארים יכולים לכתוב גט אחר דכבר עשו שליחותן שהרי לא עשאן שלוחין רק על גט אחד וכדלקמן דף ס"ד ע"ב, א"כ אם כתבו הנשארים גט ונתנו לה הגט בטל וא"כ איך יכולין לכתוב וליתן לה הגט מבלי ידיעת הנשארים הא יש לחוש שמא המה קדמו לכתוב וכבר כתבו וא"כ כבר נעשה שליחותם וגט שלהם בטל, ואם צריכין להודיע שהם כתבו א"כ קשה אפי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה נמי יוכל לבטל שהרי הם לא יכתבו ויתנו מבלי שיוודע להנשארים, ואם נימא דדעתו למי שיקדים הנתינה להגיע הגט לידה יהיו שלוחי כתיבה, ולכן אפי' איחרו הכתיבה והקדימו הנתינה איגלאי מילתא למפרע דהאי גיטא מעליא הוא, א"כ נראה לכאורה דתליא אי יש ברירה כיון שהשני מבוטל אף שקדם בכתיבה וקיי"ל בדאורייתא אין ברירה, ואולי י"ל דמה שאמרו אמר לעשרה כתבו אחד כותב ושנים חותמין לא בא למעט דדוקא אחד כותב, אלא לאפקועי דלא ניבעי כולהון כמו בכולכם, אבל מ"מ כולם שלוחי כתיבה המה ויכולין לכתוב כל אחד, ואפי' כתבו הנשארים גם הם יכולין לכתוב שכולם נעשו שלוחי כתיבה ובאיזה מהם שתתגרש שפיר דמי, ולא שייך כאן ברירה כיון דכולם כשרים הם דמסתמא לא הזקיקם זה לזה שאם אין כוונתו רק על אחד כותב ושנים חותמין מהם א"כ כולם זקוקים זה לזה שמא כבר כתבו הנשארים, ולכן אפי' כבר כתבו האחרים גם הם יכולין לכתוב אם ירצו ותתגרש בזה שיבוא לידה תחילה, ומוכח מזה דיכול הבעל לצוות לשני סופרים או יותר שכל אחד יכתוב ובאיזה שירצה יגרש ולא שייך לומר ברירה כיון דשניהם כשרים, ועיין בספרי גט מקושר מבואר דלא שייך ברירה בכה"ג, ועיין באה"ע סימן קכ"ב ס"א וסימן קכ"ט סי"ט, ועדיין צריך תלמוד אם נימא דלא שייך בעשרה דעשו שליחותן כשכתבו מקצתן:

(דף ל"ד ע"א) בתוס' ד"ה התם כו'. כבר כתבתי למעלה ליישב, ואין להקשות על מ"ש דה"ל למימר אין הלכה כרשב"ג בקמייתא ובבתרייתא הלכה כר', דלאו מילתא, דבשלמא לעיל דנחית לפלוגי ואיירי ברשב"ג ה"ל למימר בקמייתא לית הלכתא כרשב"ג, אבל רב נחמן דלא איירי מדרשב"ג כלל נקט בפשיטות הלכה כר' בשתיהן:

בא"ד וי"ל כו' לכאורה כ"ז שפת יתר הוא דהל"ל בפשיטות דלעיל פליג ארב נחמן וס"ל כשמואל דלא אמרינן כלל כח ב"ד יפה לרבנן ורב נחמן הוא דסבירא ליה לחלק והני דלעיל לא מפלגי רק אי אמרינן בחד דוכתא כח ב"ד יפה אפי' באיסורא נמי אמרינן, ולכאורה היה נראה לי ליישב קושיית התוס' דתליא בתרי לישני דהתם דאיכא לישנא דלא עשה ר' את המעשה ולחד לישנא החזיר ר' את המעשה, ואם החזיר ר' את המעשה ע"כ ס"ל דטעה בדבר משנה הוי כמו שפירש"י שם, וא"כ י"ל אם באמת לא ס"ל כח ב"ד יפה גם לפי האמת באיסורא ובהא לית הילכתא כרשב"ג לא מיקרי טעה בדבר משנה דאין זה אלא שיקול הדעת, וע"כ פשיטא ליה בכל דוכתא האי טעמא אפי' באיסורא ושפיר מיקרי טועה בדבר משנה, משא"כ להך לישנא דלא עשה רבי שפיר יש לחלק בין ממונא לאיסורא, א"כ י"ל דרב נחמן כהך לישנא דלא הוי רק שיקול הדעת, ורב יוסף דלעיל כהך לישנא דהחזיר ר' את המעשה כדקאמר בהדיא ועשה רבי כדברי חכמים, וכן פירש"י דהחזיר רבי את המעשה, ולהך לישנא ליכא לאפלוגי בין ממונא לאיסורא כיון דחשיב ליה טעה בדבר משנה ש"מ דטעמא דכח ב"ד יפה מהני בכל גווני, ולק"מ ודו"ק:

עוד י"ל בדרך פלפול דהא דמפלגינן בין ממונא לאיסורא היינו דכאן שייך שיחפה על בת אחותו כקושיית התוס' לעיל, ותירוצם אינו עולה לפמ"ש דאכתי איכא למיחש שיעשם שלוחים לכתוב וליתן ויבטל השליחות דבזה לא שייך שתתגרש מיד כמ"ש שם, ורשב"ג י"ל דס"ל הטעם משום פירי, והנך דלעיל ס"ל ג"כ הכי, משא"כ ר"ג דס"ל כר' יוחנן משום בת אחותו אין להפקיע קידושין דאל"כ יחפה על בת אחותו ודו"ק, ומיהו התוס' לשיטתייהו דס"ל אפי' לרב נחמן אמרינן מה כח ב"ד יפה א"כ לא מצי לתרוצי הכי:

ודע שראיתי תיוהא בדברי רמ"א וב"ש בסימן קמ"א סעיף ס' שכתב י"א שאלו השנים שמבטל בפניהם צריכין להיות ביחד, אבל זה שלא בפני זה לא, אבל אם מבטל הגט עצמו אפי' לאחר שנכתב מהני אפי' זה שלא בפני זה ע"כ, וכתב הב"ש שם מ"ש בשם י"א כאלו יש פלוגתא בדבר נראה דלא קאי על דין זה שצריכין להיות ביחד כמ"ש בתוס' ר"פ השולח וכן משמע ממתני' דנקט היה עושה ב"ד ומבטל אלא קאי אהא אם מבטל הגט ע"ש, ואמת שגם מדברי