גרש ירחים קכא

שנים מהם חותמין, וא"כ בשליח שלא נעשה שום צירוף עבורו ודאי דיבור מבטל דיבור אפי' שלא בפניו, ולכן בס"ד ס"ל דדוקא ס"ל דבעינן שישמעו כאחד דאז הוי הצירוף ע"פ דיבורו, משא"כ אי ס"ל שא"צ לדבר עמהם כאחד אין כאן צירוף כלל והוי כאילו כ"א בפ"ע, וא"כ לא שייך לומר כ"כ צריכא בי עשרה למישלפה, וכיון שלא עשה בדיבורו שום צירוף לא עדיפא משליח, ולכן פריך בפשיטות מי מצטרפי, ומשני מ"מ דילמא כר' יהושע בן קרחה ס"ל ומ"מ בעי בפניו כיון שע"פ דיבורו נעשו עדים על הגט אין יכול לבטלם שלא בפניהם, כן נ"ל ודו"ק:

שם דילמא כר"י בן קרחה. אע"ג דמשמע בב"ב דף ל"ב ובכתובות דף כ"ו דרשב"ג כר' נתן ס"ל, מ"מ לא מוכח דר"י בן קרחה כדאיתא בסנהדרין דף ל':

שמעית מיניה דר' אבא תרתי חדא כרבי וחדא כרשב"ג. לפמ"ש הר"ן והמ"מ לדעת הרמב"ם דבשליחות שבטלה מקצתה קיי"ל כרשב"ג, א"כ צ"ל הא דלא מספקא לן דקאי אהא דפליגי בעדות ובשליחות ובעדות קיי"ל כרבי ובשליחות כרשב"ג, צ"ל דקים ליה דבהך דביטלו מבוטל קאמר, מיהו כבר הקשיתי לעיל על דברי המ"מ והר"ן:

שם וחזר רבי ועשה כרשב"ג. ויש לדקדק אכתי מנ"ל דס"ל בהא הילכתא כרשב"ג דאע"ג דרבי הדר ביה מ"מ הא חכמים פליגי התם עלי' דרשב"ג ורב נחמן פסק באמת כחכמים אע"ג דרבי עבד כרשב"ג, וא"כ י"ל גם בביטלו מבוטל קיי"ל כרבי כיון דגם חכמים דס"ל התם דלא אמרינן כח ב"ד יפה הכא ס"ל מסתמא בביטלו דהוא מבוטל א"כ דילמא גם ר' אבא ס"ל הכי, ונלענ"ד דעיקר דיוקא מלישנא דחדא כרבי דקאמר והכי הוה שמיעא ליה דבהאי לישנא קאמר לה דבחדא מהנך פלוגתא הילכתא כרבי ובחדא כרשב"ג, והשתא מייתי כיון דחזינן דרבי הדר ביה וקיבל טעמיה דרשב"ג נמצא דמכח רבי אין להכריע דלא תיהוי הילכתא כרשב"ג כיון דאיהו גופיה הדר ביה, רק דמסתבר ליה טעמא דרבי משום דאתי כחכמים דמתני' דכתובות דלא ס"ל כח ב"ד יפה, וא"כ ה"ל למימר בחדא הילכתא כרשב"ג ובחדא לית הילכתא כרשב"ג כיון דאין ההכרעה ממילתא דרבי גופא וא"ש:

וארווח לן בזה קושיית התוס' כאן וגם לקמן שהקשו מאי מייתי לאיסורא מממונא כדמפליג רב נחמן באמת, וגם יש לתמוה באמת מי שקלן בפלס לדמות לממונא דטעו כמו שנדחקו התוס' לקמן, ולפ"ז א"ש ולק"מ דרב יוסף לא מכריע אלא מלישנא, וכיון דחזינן בדרבי חזרה א"כ עכ"פ מידי ספיקא לא נפיק אם אמר האי דביטלו מבוטל קודם חזרה או אפי' לאחר חזרה ומפליג בין ממונא לאיסורא נמצא שאין הכרע מדברי רבי ולא ה"ל למימר אלא דלית הילכתא כרשב"ג, אלא ודאי קמייתא כרשב"ג וא"כ בתרייתא דיכול לבטל כרבי היא לגמרי וא"ש, וגם קושיית התוס' הכא מיושב שפיר דאפי' נימא כדברי התוס' דמעיקרא נמי בביטלו בפחות משנים לא הוי ביטול משום מה כח ב"ד יפה, ולפ"ז ניחא דע"כ בפחות משנים לכ"ע לא הוי ביטול ואפי' לרבנן דפליגי ארשב"ג בכתובות בשום הדיינין, וא"כ אין ראיה משם כלל דהתם ליכא מאן דפליג ובהא הוא דפליגי, וא"כ אין הכרע עכ"פ מדברי רבי כיון דמצינו שחזר, כנ"ל ברור ונכון:

שם חמשה סבי הוינן כו' ואשקליה גיטא על כורחיה א"ל זילו אטמורו כו'. נראה מזה דבביטלו בינו לבין עצמו מדינא לא הוי ביטול דאין דבר שבערוה פחות משנים, ושלא כדברי ס' פ"י שביקש לומר דכאן לא שייך אין דבר שבערוה כיון דבחזקת אשת איש קאי, דאם איתא דהביטול בינו לבין עצמו נמי מועיל רק דאין לו מאמינין על זה קשה טובא בנותן הגט בע"כ הרי עכ"פ מידי ספיקא לא נפיק שמא ביטלו והיא קאי בחזקת אשת איש, אלא ודאי כיון דאין דבר שבערוה פחות משנים אפי' ביטל בינו לבין עצמו אינו כלום:

ואי ס"ד כרבי כי מיטמרי מאי הוי. גם מכאן מוכח דלרבי יכול לבטל שלא בפניהם אף שעשאם שלוחים לכתוב ולעשות מעשה, ושלא כדברי הגה"מ שכתבתי לעיל, ואיפשר דדוקא כשעשאם שלוחים על הכתיבה וגם על הנתינה קאמר בהגה"מ דלגמרי במקום בעל הם, וכבר כתבתי לעיל מה שקשה בזה וצ"ע, וגם כאן משמע שנעשו ג"כ שלוחים ליתנו לה:

שם ואי ס"ד כו' כרשב"ג ל"ל אטמורי ליבדרו איבדורי צ"ל דכולהו חמשה סבי מצו לכתוב שנעשו כולם שלוחי כתיבה, דאילו לא עשה רק שנים גם לרשב"ג היה יכול לבטל לזה שלא בפני זה כיון דשנים צריכין לחתום וע"כ נעשו כל החמשה שלוחי כתיבה ולכן יש לחוש שכתבו וחתמו האחרים, ועמ"ש בסמוך בלשון התוס':

בתוס' ד"ה ליבדרו איבדורי אפי' למאן דמוקי פלוגתייהו בעדות שבטלה מקצתה כו' אבל לרשב"ג כו' אין בביטולו כלום עכ"ל הטעם כיון דבשעת הביטול היה חשש שיכתבו האחרים ואין ביטולו אז כלום ולכן גם אחר שמצא האחרים אינו חוזר וניער, ויש לתמוה דאכתי מאי דייק לרשב"ג ליבדרו איבדורי הא יש לחוש שימצאם כ"א בפני עצמו ויאמר בפירוש אינני מבטל רק אותך לבד, וא"כ ליכא למיחש גם לרשב"ג לתקלה דהא לא ביטל רק זה שמוצא וא"כ יבטל לכולם לאחדים, ומכאן מודעה רבה למאי דפרישית לעיל בטעמיה דרשב"ג דס"ל משום שנעשו בדיבור אחד וכשמבטל מקצת הדיבור נתבטל כולו, וא"כ א"ש שאין יכול לבטל מקצתן שא"כ יתבטלו כולם, ואפי' אמר בפירוש שאינו מבטל רק אותן שמוצא מ"מ נתבטלו כולם, ואין לומר דיעשם שלוחים מחדש ויאמר אתכם אני מבטל ולהנשארים אני ממנה לשלוחי כתיבה כעת, דהא ליתא דיש לחוש שמא כבר כתבו והרי כבר נתבטלו והכתיבה בטילה מאחר שביטלם מהיות שלוחי כתיבה, משא"כ לדברי בעל ס' פ"י ודאי אי איפשר ליישב שהרי יאמר בפירוש שאין מבטל רק אותן שמוצא, ומזה ראיה ברורה למה שפירשתי:

אלא דאכתי איכא למידק דגם לרשב"ג מצי לבטולי לאחדים על תנאי דהיינו שיאמר אני מבטל את זה שאני מוצא אם אמצא הנשארים, וא"כ זה שביטלו לא יכתוב מספק שמא ימצא האחרים, וא"כ אם לאחדים מבטלם עד שבא אצל האחרון וא"כ יתבטלו כולם ואין לחוש לתקלה כיון שאם יכתבו הנשארים בטרם יוודע להם באמת יהיה הגט קיים, ואיפשר לומר כיון דלרשב"ג הוצרכו להפקיע הקידושין אם כן לפעמים יבטל בתנאי ויסברו ג"כ שהביטול אינו כלום וא"כ מישתרי א"א לעלמא, ולזה אמר רשב"ג לעיל אינו יכול לבטלו או להוסיף על תנאו, ולכאורה מאי שיאטי' בהדי הך מילתא דאין יכול לבטלו, ולפ"ז ניחא דקמ"ל שאין יכול לבטל אפי' בתנאי כיון שהביטול בלי תנאי אינו כלום גזרינן לפעמים שיבטל בתנאי ויסברו שביטל בלא תנאי ומישתרי א"א לעלמא, מיהו לרבי דס"ל ביטלו מבוטל לעולם רק לכתחילה אין יכול לבטל מפני תקנת ר"ג, א"כ איפשר שאם מבטל בתנאי כגון שמבטל בפני אחרים ומתנה עמהם שילכו אחרי השליח ואם יוודע לשליח על פיהם יהיה הביטול ואם לאו לא יהיה, איפשר דשרי אפי' לכתחילה, ולפי מה שפירש בס' פ"י במתני' גבי שלח אחריו שליח משמע ליה בפשיטות שיכול לבטל לכתחילה בשולח שליח אחרי השליח הראשון, אלא דלעיל כתבתי דאין נראה כן, ומ"מ איפשר ליישב מ"ש הרמב"ם שיכול לבטל זה שלא בפני זה ואפי' בפני שנים אחרים היינו בשולח שנים אחרים אחר מקצתן שהם יבטלו מקצתן בפגעם בהם דומיא דמתני' בשלח אחריו שליח וקמ"ל כמו במתני' דקמ"ל בין הוא או שלוחו יכולים לבטל, וכאן נמי קמ"ל דאפי' בפני שנים אחרים היינו ששולח שנים לבטל מקצתן ואומר בפני השנים שהם יבטלו מקצתן כשיפגעו בהם דכי היכי דהוא יכול לבטל קצתן ולהשאיר קצתן כמו כן השלוחים, ולמאי דפרישית י"ל שמתנה כן בפירוש שאם יפגעו בהם בטרם שיכתבו השלוחים יהיה הביטול ביטול ואם לאו לא יהיה הביטול ביטול, דלרבי שרי בכה"ג אפי' לכתחילה דליכא למיטעי שביטל בלא תנאי שהרי גם בביטל בלא תנאי הוי ביטול בדיעבד וא"ש, מיהו ברמב"ם יותר נכון לפרש בפשיטות מ"ש בפני שנים אחרים היינו שאמר לשנים כשתפגעו בקצתן תאמרו להם גט שציויתי להם לכותבו יהא בטל, מיהו כבר כתבתי למעלה הנלענ"ד בדברי הרמב"ם הללו, ומשמע מכאן אפי' נודע שביטלם לאחדים יכולים לכתוב אפי' לכתחילה מדלא מצרכינן רק לבדור איבדורי ולא מהני כלל הביטול ואפי' אותן שביטל יכולין לכתוב אפי' לכתחילה:

עוד נ"ל לפרש בלשון הרמב"ם במ"ש ואפי' בפני שנים אחרים ג"כ כעין מ"ש לעיל, והשמיענו הרמב"ם בחכמת לשונו בעיקר מה שרצה לבאר דיכול לבטל ומזה מוכח דעדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה, ואם לאו דהשמיענו אפי' בפני שנים אחרים הוה מצינן למימר דבאמת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, אלא דמ"מ יכול לבטל היינו משום דכיון דבטלו כולם א"כ ה"ל דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים, דבשלמא במבטל בפני השליח כיון דהוה בידו שלא ליתן א"צ עדים כמ"ש לעיל, משא"כ לענין ביטול הנשארים ודאי צריך עדים לענין שיתבטלו הנשארים, וא"כ אי יכתבו הני דלא ידעי לא יועיל עדותן כלל דמיקרי דבר שבערוה ואינו פחות משנים, מיהו לענין הנך שביטל בפניהם מועיל הביטול לענין שהם לא יכתבו שהרי אם לא יכתבו הנשארים לגבי עצמם ה"ל כשאר שליח, נמצא שאם ביטל לאחד מהם או שנים מהם בפניהם הוי מיתלא תלי וקאי ביטולו שאם יכתבו הנשארים ממילא אין הביטול כלום דאין דבר שבערוה פחות משנים, ומ"מ הם אין יכולים לכתוב שהרי אם לא יכתבו הנשארים לענין שיכתבו הם ששמעו הביטול ה"ל כשאר שליח דלענין השליח לא מיקרי דבר שבערוה מאחר שבידו שלא ליתן, ואי איתרמי דכתבו הנשארים ויהבי איגלאי מילתא דאין ביטולו כלום דהא אין דבר שבערוה פחות משנים והביטול לא מצי להועיל מטעם בפני השליח דהא אין בידו ולא דמי לשאר שליח, נמצא שלענין שהם לא יכתבו אותן ששמעו הביטול דמו לשאר שליח שא"צ עדים, ומ"מ ליכא תקלה שאם יכתבו הנשארים אין ביטול שבפני מקצתן מועיל כלל, וא"כ לפי זה אפי' אי בטלה כולה נמי הוה מצי לבטל למקצתן שלא בעדים בפניהם והוה מועיל לענין שהם לא יכתבו, ולזה השמיענו הרמב"ם אפי' בפני שנים אחרים וכיון דיש עדים בדבר א"כ ודאי אי בטלה כולה א"כ היו כולם בטלים, והרי יש לחוש שיכתבו ויתנו הנשארים ואיך יוכל לבטל לכתחילה, אלא ברור דלא בטלה כולה ומיירי שביטל מקצתן בפני שנים אחרים, ורשב"ג