גרש ירחים קיז

היה הביטול הוצרכו לתקן שלא יבטל גם בפני ג':

בד"ה ושמעה כו' אע"ג דבדין לא מינסבא כו'. לכאורה נ"ל דמ"מ לפעמים שלא כדין מיעגנה שאם נמלך לגרש בו א"כ יוכל לעשותו שליח ע"פ שנים וא"כ לא תשמע ותיעגן בחנם, אלא דקושיית התוס' לרב ששת דאינו חוזר ומגרש בו, מיהו י"ל גם לרב ששת דוקא בביטלו סתם משא"כ באמר בפירוש שמבטל השליחות לבד אין הגט בטל, וא"כ לפעמים שמבטל השליחות לחוד וא"כ יכול לחזור ולעשותו שליח וא"כ לפעמים מיעגנה בחנם:

בגמרא ומי איכא מידי כו' אע"ג דכתבו התוס' לעיל דגם לרבי הפקיעו הקידושין בפחות מג' לרב ששת ותרי לרב נחמן היינו אליבא דאמת דאין לנו להפליג פלוגתתן בפלוגתא רחוקה, ובזה י"ל רבי מודה לרשב"ג, וא"כ הקושיא היא לרשב"ג גופיה, וכיון דרשב"ג קשה ממילא גם לרבי אין לומר כן:

בתוס' ד"ה ואפקעינהו כו' הקשה ה"ר שמואל א"כ יחפה על בת אחותו כו' עכ"ל. לכאורה לפמ"ש רמ"א בסימן דבאשה הנאסרת הוי הגט זכות א"כ מתגרשה מיד בקבלת השליח ואין בידו לבטלו דהשליח במקומה וכן שמעתי זה כמה שנים מאב"ד דק"ק נ"ש, ודוחק לומר כיון שמסתעף לה מזה חוב שלא יפקעו הקידושין לא מיקרי זכות דלא מסתבר כיון דבעיקר הדבר הוי זכות, וכמ"ש הר"ן לקמן גבי פרוזבול דמזכה לו קרקע, אלא נראה דיוכל לפרש בהדיא הרי הגט בידך ע"מ שלא תתגרש עד שיבא לידה ובודאי יכול להתנות שהרי אפי' אם הוא נותנו ביד האשה יכול להתנות כרצונו, ובזה יש לעמוד על תירוץ ר"ת במ"ש אי ידעינן שלכך מתכוין לא מפקעינן קידושין ואכתי קשה מנא ידעינן ואדרבה בזה תתחזק הקושיא שהרי י"ל שהוא במכוון עושה כן ומ"מ לא נקטלה דשמא לא נתכוין לכך, ולפ"ז ניחא דממ"נ אם נותן לה סתם הרי מתגרשת מיד ואם מפרש שלא תתגרש עד שיבא לידה ע"כ ידע מן הזנות דאל"כ למה ליה לפרש הרי בלא"ה כל אשה אינה מתגרשת עד שיבא גט לידה וע"כ שידע מן הזנות, וא"כ לא מפקעינן קידושין:

בא"ד דאם לא כן נזיר כו' אל תשתה אל תשתה חייב על כל אחת ואחת כו' ע"כ. והקשה מהרש"א אמאי לא מייתי בפשיטות דאיך חייב אפי' אחת הא ה"ל התראת ספק, ונ"ל ליישב דהא לכאורה י"ל שנדר על דעת רבים ואין לו הפרה, וצ"ל דלדבר מצוה יש לו הפרה עכ"פ וכאן נמי חשיב דבר מצוה במה שמתירין לו שבזה לא עבר על נזירותו, מיהו י"ל שנדר מככר ואמר ככר זה עלי אם לא אהא נזיר ואכל הככר וקיבל נזירות עליו, וא"כ כאן אין להתיר לו הנזירות שא"כ אכל הככר באיסור ולכן אין מתירין לו ושפיר ה"ל התראת ודאי, ואע"ג דקיי"ל נשבע על הככר ואכלה נשאל עליה וא"כ יוכל להשאל גם על הככר, מ"מ הכא אין הקושיא רק למ"ד התראת ספק לא שמיה התראה והך מ"ד מצי סבר כרבא דאכלה כולה אין נשאל עליה, ולכן מייתי מאל תשתה אל תשתה חייב על כאו"א משמע אפי' כמה זימנין, וא"כ י"ל שיש להתיר לו דמ"מ חשיב דבר מצוה דבככר לא עבד רק פעם אחת איסור ובשתייה שתה כמה פעמים וקשיא להו שפיר ודו"ק:

בגמרא אמר לעשרה כתבו כו'. האי כתבו ע"כ כתבו ותנו קאמר דאם לא אמר תנו ולא עשאם שלוחים רק על הכתיבה לחוד אין לחוש לתקלה שהרי אי איפשר שיתנו הגט בלי שיעשם הבעל שלוחים והרי הוא כבר ביטלם אם לא דאיירי במפרש ויוצא בשיירא דאין צריך לומר תנו, אלא דקשה למה נקט בכה"ג ולא קאמר בפירוש כתבו ותנו, ואיפשר דקמ"ל רבותא לרבי דאע"ג דבהול ואח"כ פגע בקצתן וביטלן מ"מ לא נתבטלו כולם, וא"כ מיושב קושיית התוס' לר' די"ל דכ"ע ס"ל בטלה כולה, א"כ למה נקט בכה"ג ודו"ק, ובהכי ניחא למ"ד דאיירי בעדי כתיבה דנקט תנו רבותא לרשב"ג:

בתוס' ד"ה רבי כו' וא"ת מנ"ל להש"ס כו' ואפ"ה יכול לבטל בדיעבד עכ"ל. וקשיא לי דאי טעמא משום ביטלו מבוטל מאי איריא דנקט זה שלא בפני זה אפי' שלא בפני כולם יכול לבטל לנקוט אפי' שלא בפני כולם דהא השתא איכא למיטעי דמשום דלא בטלה כולה הוא דיכול לבטל וכדקאמר הש"ס באמת, ואין לומר כוונת התוס' דכיון דיכול משמע להו דוקא דיעבד כדמוכחי מפ' הזהב, וקשיא להו דבדיעבד אפי' אי בטלה כולה נמי מבוטל דהא ע"כ למאי דמוקי לקמן בעדי כתיבה ודאי יכול לכתחילה קאמר, ועוד דא"כ מאי תירצו בזה דלפי האמת דבטלה כולה ה"ל להתיר לבטל אפי' לכתחילה, מיהו זה היה באיפשר ליישב אך למאי דמוקי בעדי כתיבה ודאי יכול לכתחילה משמע, ואיפשר לומר דגם בס"ד משמע להו להתוס' דקמ"ל אע"ג דבטלה כולה באמת ויש לחוש שיטעו ויסברו דלא בטלה כולה ואיכא חשש ממזרות ואפ"ה קמ"ל דמהני הביטול בדיעבד, מיהו אכתי קשה דמצי למיתני יכול לבטל אפי' מקצתן שלא בפני כולם, מיהו נ"ל דהתוס' ס"ל הא דלר' לא בטלה כולה ולרשב"ג בטלה כולה אין הטעם כמו בעלמא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דהא לעיל מבואר דאפי' בכולכם לר' יוחנן שנים משום עדים ואינך משום תנאי ואפי' נמצא אחד מהם קרוב או פסול תתקיים העדות בשאר, וע"כ לומר כמ"ש בס' פ"י דפליגי אם נתכוין לבטל כולם במה שביטל מקצתן ורשב"ג ס"ל שנתכוין לבטל כולם ואם לא בטלה כולה אמרינן שלא נתכוין לבטל כולם, וא"כ לא שייך שלא בפניהם דאי פורט פלוני ופלוני אל יכתבו מסתמא לא נתכוין על כולם מדפרט הני דוקא וא"כ לרבי דס"ל ביטלו מבוטל ועיקר הרבותא לרשב"ג דס"ל בטלה כולה, וא"כ גם לרבי הרבותא בזה שלא בפני זה דבכה"ג י"ל דבטלה כולה ואפ"ה הוי הביטול, משא"כ שלא בפניהם אין רבותא כלל בביטל מקצתן דאפי' לכתחילה שרי דשלא בפניהם בודאי לא בטלה כולה שהרי פרט פלוני ופלוני דוקא וא"כ לא מצי למיתני אפי' מקצתן שלא בפני כולם דזה אינו רבותא כיון שלא בטלה כולה ודו"ק, ועיין מ"ש בגמרא הנראה לפענ"ר בזה:

בא"ד דיכול לבטל אפי' בפני אחד כו' כיון שלשליח עצמו וכו' אי נמי אפי' לא מהני כו' עכ"ל. התוס' נראה דפשיטא להו דודאי שלא בפני השליח לא סגי בלא שנים דעד אחד אינו נאמן בדבר שבערוה, ומה שכתבו התוס' לעיל לרב נחמן הטעם משום כח ב"ד יפה כוונתם כמ"ש כאן בפני שנים זה שלא בפני זה, וכמבואר בדבריהם כאן להדיא וכ"כ בס' פ"י לעיל, ולא ידעתי למה חזר כאן מדבריו שהרי כאן מוכיחין דברי התוס' על דבריהם לעיל שכיוונו ג"כ לזה, ומה שנסתפק להם. אם אפי' בפני השליח בעינן שנים אע"ג דהשליח לחוד ודאי כיון דבידו שלא ליתן הגט ודאי נאמן לבדו, מ"מ י"ל כיון דאיפשר שיתננו השליח לאשה וכשיצא שלישותו מת"י שוב לא יהא נאמן להכי צריך שנים גם עכשיו ואינו מבטל בפחות משנים, אף דעכשיו יש להאמין לשליח מיקרי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים שצריך שיהיה הדבר מבורר ע"פ העדים ולא יבא לידי ספק, ומה שתמה בספר פ"י למה מהני זה שלא בפני זה ובקידושין בראה אחד שחרית וא' ערבית לא מהני נראה דלק"מ דבשלמא בקידושין כל אחד מעיד על מעשה אחר שהרי הקידושין שקדשה בהם שחרית כבר הלכו להם והיתה פנויה ואילו קבלה קידושין מאחר היתה מקודשת וא"כ איך יהיו קידושין ע"פ השני, דעל מה שאומר בפני השני שקידשה בפני אחד ע"ז גופא לא מהימן בלי עדים והרי אין כאן יותר מע"א, משא"כ כאן בביטול דודאי מהימן שביטל בפני הראשון הואיל ובידו לבטל וא"כ כשאומר בפני השני שביטל בפני הראשון ממילא נעשה השני עד על ביטול הראשון שהרי אז היה בידו לבטל, וגם זהו ביטול בפני השני ג"כ וא"כ תרווייהו אחד ביטול קמסהדי, ואף דגם כאן אם נתנו הראשון לא מהני שוב ביטול בפני השני היינו משום דאז אינו בידו ושוב אינו נאמן כלל שביטל בלי עדים וכיון דאינו נאמן צריך שנים דוקא, ועוד דהכא בשעה שמבטל אכתי לא אתא גיטא לידה והרי הגט אינו כלום עד שיבא לידה, נמצא שעדותן אינה רק על שעה של מסירת הגט ואז כבר נתבטל בפני שניהם, ולא שייך לומר כיון שלא חל הביטול מיד שוב לא יהא חל אח"כ שהרי עיקר פעולת הביטול אינו רק על שעה שיבא לידה ואז כבר יש שני עדים, משא"כ בקידושין כיון שכבר חלפו הקידושין הראשונים לא מהני עד השני לחדש קידושין הראשונים שהרי היתה פנויה קודם עד השני, כן נראה לי ברור:

אלא דיש לדקדק למה להו להתוס' לומר דיכול לבטלו בפני שנים זה שלא בפני זה הא אפי' בפני שנים ביחד כאן אינו יכול לבטל כיון דאפי' ישמעו יטעו דלא בטלה כולה ואיכא חשש ממזרות וכדמסקו התוס', שוב ראיתי שבאמת כן כוונת התוס', ומ"ש ומ"מ יכול לבטל בפני שנים זה שלא בפני זה אין הכוונה על השנים שיבטל בפניהם די"ל אפי' השנים ביחד אין יכול לבטל, רק זה שלא בפני זה היינו בפני ב' השלוחים וזה פשוט, ויש לעיין לפי זה אם ביטל בפני אחד מן העשרה וחזר וביטל בפני אחר שלא בפני אחד מן העשרה אי הוי ביטולו ביטול לרבי דהא אם לא היה מבטל לא היה הביטול בפני שנים וא"כ יש חשש ממזרות דאולי השליח לא מסיק שיבטל גם בפני אחר שלא בפניו ובפני אחד אין הביטול כלום לפום הך סברא דכתבו התוס' דגם בפני השליח בעי שנים וא"כ יש לחוש שהשליח יתננו לה דלא מסיק אדעתא שיבטל אח"כ עוד בפני אחר וכשלא יבטל עוד לא מהני בלא שנים, ואיפשר דבכה"ג לא שייך חשש ממזרות דלמה יתננו השליח מאחר שביטלו בפניו ולאו בשופטני עסקינן, ולכן אפי' איתרמי שנתנו לה כשביטל אח"כ בפני עד א' הרי הוא מבוטל, ובזה ניחא מ"ש התוס' במשנה דבהגיע בשליח א"צ ב"ד אע"ג דכאן נסתפקו בדבר דגם בפני השליח צריך שנים מ"מ א"צ ב"ד שא"צ שיהיו שניהם ביחד כמו שלא בפני השליח לרב נחמן דהיינו משום חשש ממזרות דלית ליה קלא, משא"כ בפני השליח א"צ שיהיו שניהם ביחד ועמ"ש במשנה, ואיפשר דאפי' לרשב"ג בכה"ג ביטלו מבוטל דנהי דביטלו בפני השליח לחוד לא היה לו למוסרו לאשה שמא יבטל עוד בפני א' ויצטרף העדות, ובזה יש ליישב מה שפירש"י בקידושין דרב מנגיד אמאן דמבטל גיטא בפגע בשליח, ותמהו התוס' עליו מידי ברשיעי עסקינן, ולפ"ז א"ש דקשיא ליה לרש"י קושיית התוס' הא רב יוסף ס"ל לקמן ביטלו אינו מבוטל, ולכן ס"ל לרש"י דאיירי בפגע בשליח ומבטלו בפני השליח לחוד ואח"כ מבטלו בפני אחר והשליח נעשה עד והרי יש שני עדים על הביטול והשליח מוסרו ליד האשה