גרש ירחים קיב

נחית תנא לפרושי כולהו גווני דשייך לצעורא דהא לא פריש נזדמן אצל אשתו, וע"כ כיון דאשמועינן בכמה גווני דלא אמרינן לצעורא תו לא אמרינן כלל לצעורא ולכן כתבו התוס' ה"ט דא"צ ב"ד, אבל אבבא דשלח לא קשיא להו כלל, ואעפ"כ כתבו בא"נ די"ל דקמ"ל בהא דאפי' בממילא לא אמרינן לצעורא:

עוד נ"ל דבלא"ה י"ל לפי דעת הפוסקים לקמן הא דחוזר ומגרש בו משום דלא בטליה מתורת גיטא והר"ן הקשה מנ"ל דלא בטליה לגוף הגט עמ"ש, דהא י"ל שביטלו מתורת גט שהרי הלשון משמע ג"כ הגוף הגט, וי"ל הטעם להנך פוסקים דאי איתא דבטליה לגוף הגט למה הניח הגט ביד השליח, וא"כ באם מבטלו שלא בפני השליח בהאי לישנא י"ל דגם גוף הגט בטל ואינו חוזר ומגרש בו דבטליה לגוף הגט, וא"כ קמ"ל בשליח דאף שאין הגט מתבטל השליחות מתבטל לבד, משא"כ אי הוה נקט האי לישנא בביטלו שלא בפני השליח ואמר גט שנתתי לשליח בטל מבטל לגוף הגט ולהכי נקטיה בשליח דאפי' בהאי לישנא לא בטיל רק השליחות, ולא קשה דיוק התוס', אלא די"ל דהתוס' קשיא להו לרב ששת דאינו חוזר ומגרש בו וגוף הגט בטל ולרב ששת שפיר תירצו דלשיטתו א"ש דא"צ ב"ד דאיהו ס"ל בפני שלשה, וא"ש ודו"ק:

הנה הטור בסימן קמ"א הביא דברי הרא"ש כאן שנראה מדבריו דבעשה שליח צריך להחזיקו בפני שנים היינו שאין השליח ממנין השנים, והוא השיג עליו דכוונת הירושלמי שאין השליח עולה לשנים וצריך אחר לצרף עמו אבל וודאי שליח נעשה עד כדקיי"ל הן הן שלוחיו הן הן עדיו, ובוודאי שלכאורה ראיית הטור ברורה שתלמוד ערוך הוא, אבל פירושו בירושלמי קשה לי מ"ש עשה שליח לבטל הגט צריך לבטלו בפני שנים למה לי אחר יצטרף השליח הראשון עם השני ששניהם מעידין על הביטול, ואיפשר לומר דאיירי דעשה שליח בשכר וקצץ לו שכירות, וא"כ השליח השני הוא נוגע שאומר שעשה שליחותו כדי שיתן לו שכרו משום דמאחר שאומר שעשה שליחותו והמשלח אינו יודע מחוייב ליתן לו שכרו, משא"כ בעשה שליח מתחילה להולכה שפיר י"ל דהשליח עולה לאחד להצטרף עם השני דל"ל דאומר שנעשה שליח כדי שיתן לו שכרו דאם לא עשאו שליח באמת לא יתן לו שיאמר שלא עשאו שליח, משא"כ בעשאו שליח בוודאי מחוייב ליתן לו שכרו והוי נוגע במה שאומר שעשה שליחותו, ועפ"ז איפשר ליישב ג"כ דברי הרא"ש דאיירי ג"כ בשכר ומיקרי נוגע כיון דאי הוה המשלח כופר ואומר דלא עשאו שליח לא הוה השליח נאמן דאומר כן כדי שיתן לו שכרו, ואע"ג דבכופר לא יתן מ"מ יחייב את הבעה"ב שבועת היסת, וא"כ לא קשה מהך דקידושין דשם איירי קודם שתיקנו שבועת היסת וגם שם נקט אמר לשנים צאו וקדשו לי אשה והיינו שלא עשאם שלוחים בפרטות שיקצוץ להם שכר, ובירושלמי נקט עשה שליח ומסתמא לאו בשופטני עסקינן שיהיה שליח בחנם וא"ש, אלא שהרא"ש סיים שהרי הוא עולה במקום הבעל משמע מטעמא דה"ל בע"ד, והאי טעמא אמרינן התם בקידושין לרב ולא קיי"ל הכי, ותימא על הרא"ש שהרי גם הירושלמי ס"ל הכי כמ"ש בפ"ב דקידושין בשליח נעשה עד, ומדברי הב"ש סימן קמ"א ס"ק י"א נראה בשם הב"ח שמחלק בין אחד לשנים לא נחה דעתי בזה ואין להאריך כאן בזה, גם בקידושין בפ"ב נסתפק הרא"ש בזה אם צריך עדים, ואיפשר לומר בלשון הטור דמ"ש צריך לבטלו בפני שנים לא בא אלא לאורויי דצריך עדים בדבר ולא אתי לאפוקי שיהיה השליח עד ונ"מ אם הוא קרוב או פסול:

בפירש"י ד"ה בראשונה כו' אלא כו' היה מבטל בפני שלשה. ובד"ה מפני תיקון העולם פירש שהשליח שאינו יודע בדבר מוליכו כו'. משמע משום תקנת ממזרים, והוא תמוה לכאורה נגד הש"ס לקמן למ"ד משום תקנת ממזרים ס"ל כרב נחמן, ועלה בדעתי לומר דבלא"ה כתבו התוס' די"ל דרב נחמן לשיטתיה אזיל דס"ל שנים שדנו דיניהן דין והקשו דרבא אית ליה כרב נחמן דסבירא ליה נמי הלכה כר' יוחנן, ולכן י"ל דהא דאמרינן לקמן בי תלתא אית להו קלא הא ודאי קודם תקנת ר"ג היה יכול לבטלו מתי שהיה רוצה א"כ אפי' ביום שבא ליד האשה היה יכול לבטלו וא"כ בודאי יש לחוש שתינשא בטרם שיוודע לה ואיכא ממזרים אלא דצריכה להמתין ג' חדשים, מיהו אי אמרינן משעת כתיבה א"כ גם בפני ג' יש לחוש לתקנת ממזרים, וא"כ לקמן דקאמר ר' יוחנן ס"ל בפני שנים היינו רק למ"ד משעת נתינה משא"כ למאי דפסיק לעיל משעת כתיבה גם בפני ג' איכא תקנת ממזרים, וא"כ א"ש דרבא פסק כר' יוחנן משום דס"ל משעת כתיבה ושפיר י"ל אף דס"ל דב"ד היינו ג' מ"מ שייך תקנת ממזרים, וא"כ גם דברי רש"י מיושבים לדידן דקיי"ל שנים שדנו אין דיניהן דין וגם ס"ל דהלכתא משעת כתיבה, ובהכי מיושבים דברי הרי"ף שפסק משעת כתיבה והרא"ש הקשה עליו דקיי"ל כרב באיסורא, ולפ"ז ניחא דמוכח הכי למאי דפסקינן כר' יוחנן וגם קיי"ל שנים שדנו אין דיניהם דין מוכח דסבירא ליה משעת כתיבה כדפרישית ודו"ק:

ובזה יש ליישב דעת הטור בח"מ סימן מ"ז שפסק בפרוזבול בעינן שלשה והוא תמוה, דהא קיי"ל כאן כרב נחמן דלתרי נמי ב"ד קרי להו והב"י כתב דשם לענין איסורא קיי"ל כרב ששת והוא תמוה, דהא בגט דאיסורא הוא וקיי"ל כרב נחמן דמבטלו בפני שנים, ולמאי דפרישית א"ש דלדידן שפיר י"ל דגם בג' שייך תקנת ממזרים ושפיר הפירוש לפני ג', אלא דהא דפסקינן כרב נחמן היינו משום דבהא קיי"ל כוותי' אפי' בפני שנים הביטול מהני בדיעבד דכיון דאפי' בג' דשייך תקנת ממזרים מהני הביטול ממילא ה"ה בפני שנים, דמאי יש לחלק דכיון דגם בפני ג' שייך תקנת ממזרים וא"ש, אלא דלדעת הטור א"א לומר כן דהרי הטור פסק באה"ע סימן מ"ג דמנין ג' חדשים משעת נתינה וכמ"ש הרא"ש לעיל, וא"כ אי איפשר לומר כמ"ש:

ולכן נ"ל ליישב דברי רש"י באופן אחר דהא בלא"ה י"ל שפיר דגם בג' שייך תקנת ממזרים, דכי מילתא דפסיקא שלעולם תדע דלפעמים ודאי משכחת לה שלא תדע כגון שרב הדרך ביניהם וכה"ג טובא, אלא דמשמע ליה להש"ס כיון דחזינן דרשב"ג ס"ל אפי' בדיעבד ביטלו אינו מבוטל ומשום הך תקלה, דבפני ג' רובא דרובא יוודע לה ואף אם לפעמים לא יוודע לה לא מסתבר להפקיע קידושין בשביל כך, וא"כ תיקשי לרשב"ג היכי קאמר ביטלו אינו מבוטל דבפני ג' אין סברא לומר שנתקן שלא יהא ביטולו ביטול ולהפקיע קידושין שהרי רוב פעמים נודע לה במשך ימי הבחנה, אלא די"ל בלא"ה פליגי ר"מ ור"י בכתובות ברדופה לילך לבית אביה א"כ י"ל בקטנה וחולה וזקנה וכה"ג טובא שא"צ להמתין ג' חדשים ומותרת לינשא מיד, וא"כ אף בג' שייך תקנת ממזרים כיון דמותרת לינשא מיד ואי איפשר שיוודע לה כל כך במהרה, וא"כ י"ל דרשב"ג דס"ל בכל גווני ביטלו אינו מבוטל משום דס"ל כר' יהודה דאיכא טובא נשים שאינן צריכות להמתין וא"כ אין חילוק בין שנים לשלשה ולהכי גם בשלשה ביטלו אינו מבוטל, וכן בפ' החולץ למ"ד הארוסות ינשאו א"כ א"צ להמתין ג' חדשים וגם בג' שייך תקנת ממזרים, אלא דלקמן מפרש דלר' יוחנן לשיטתיה ור' יוחנן ס"ל הלכה כרשב"ג במשנתנו, ולפמ"ש הש"ך בח"מ סי' קע"ו גם בברייתא יש לפסוק כרשב"ג והביא ראיה מדברי התוס' דפרק איזהו נשך, ואף דשם אגב שיטפא לא דק דשם באמת הוא משנה שלימה מ"מ כיון דלקמן מדמינן הך דשום הדיינים לרשב"ג דמכרן קיים משום מה כח ב"ד יפה לגט, ואף דמפלגינן בין ממונא לאיסורא כבר כתבו התוס' דהיינו בין ממונא דלא טעו לאיסורא משא"כ אי פסקינן בממונא דטעו כרשב"ג ה"ה באיסורא, וא"כ ר' יוחנן פסק כרשב"ג בממונא דטעו ממילא פסק נמי בביטלו אינו מבוטל כרשב"ג, ואם איתא דתקנת רב"ג היתה על שלשה לא מסתבר לעשות תקנה להפקיע הקידושין כיון דליכא תקלה כ"כ, ולהכי מוכרח לומר משום תקנת עגונות דמשום תקנת עגונות אשכחן נמי בריש כתובות דהפקיע הקידושין, ור' יוחנן מסתמא ס"ל לענין הבחנה כר' מאיר דהלכה כר' מאיר בגזרותיו וליכא מאן דפליג ע"ז כדמשמע בכתובות פ' אע"פ, וזהו דוקא לר' יוחנן לשיטתיה דפוסק כרשב"ג, ולכן צריך לפרש דס"ל בפני שנים דשייך תקנת ממזרים ושפיר הפקיעו רבנן הקידושין, משא"כ לדידן דקיי"ל כרבי שפיר י"ל אף דבתחילה חשש בפני ג' ואפ"ה פסקינן כרב נחמן דגם בפני שנים ביטלו מבוטל דהא לא סבירא ליה כלל כח ב"ד יפה אפי' בממונא דטעו ה"ה באיסורא ובכל גווני ס"ל לרבי ביטלו מבוטל דלא סבירא ליה לרבי כלל באיסורא כח ב"ד יפה, ורשב"ג דס"ל אף בגט ביטלו אינו מבוטל היינו משום דס"ל דלא כר' מאיר ואיכא נשים טובא שאינן צריכות הבחנה ושייך גם בג' תקנת ממזרים, וא"ש דברי רש"י:

מיהו אכתי יש להבין דל"ל למימר דר' יוחנן סבר בפני שנים ה"ל למימר דסבירא ליה בפני ג' ואף דפוסק כרשב"ג מ"מ הכא לית ליה הלכתא כוותיה, דרשב"ג טעמיה משום תקנת ממזרים והיינו משום דס"ל דלא כר"מ בהבחנה, ולדידן דקיי"ל כר' מאיר בהבחנה לא שייך לומר מה כח ב"ד יפה כיון דליכא חששא דממזרות, ומ"מ יש ליישב זאת דכיון דלרשב"ג גופיה דקאמר התם מה כח ב"ד יפה הדין גם בגט ביטלו אינו מבוטל שפיר י"ל הלכה כרשב"ג במשנתנו, גם י"ל דא"כ כיון דר' יוחנן פוסק בכל מקום כרשב"ג במשנתנו ולפום פשטן של דברים הני תרתי מילי דרשב"ג שייכן בהדדי אם איתא דסובר לית הלכתא כרשב"ג הכא הוה ליה לפרושי ולהכי נקט בש"ס לפום פשטא דמילתא, אבל לפי האמת לדידן דקיימא לן שנים שדנו אין דיניהם דין לא מסתבר לקרות לשנים ב"ד וע"כ ב"ד היינו שלשה ודו"ק, ואף דפסקינן לקמן כרב נחמן היינו בהא דאפי' ביטלו בפני שנים מבוטל, אבל ב"ד דמתני' י"ל דהיינו שלשה ואפ"ה הטעם משום תקנות עגונות:

ויותר נ"ל דהא יש לדייק לריש לקיש דמוקי משום תקנת עגונות הא לעיל דף כ"ו בכותב טופסי גיטין נקט שיניח כו' מפני התקנה ומפרש בש"ס משום תקנת עגונות, הרי דמשום תקנת עגונות לא נקט מפני תיקון העולם ואמאי נקט כאן מפני תיקון העולם ה"ל לומר ג"כ מפני התקנה, וגם לא מסתבר למינקט תיקון העולם כיון שאינו רק משום תקנת עגונות לחוד, ולכן נראה דלא פליגי רק בתחילת התקנה למה נמנה ר"ג לתקן שלא יהיו עושין כן וקאמר מפני תקנת עגונות דאי לאו תקנת עגונות לא היה ר"ג נמנה לתקן שלא יבטל