גרש ירחים קט

ע"מ להחזיר שמה מתנה, וא"כ א"צ לדחוק כפירש"י, אלא דמזכה ע"י אחרים היינו שיתן לו במתנה ע"מ להחזיר וכאן לא שייך איסורא דהוי ככהן המסייע שהרי כבר קיבל הכהן המעות וא"כ שפיר יצא ידי נתינה מבלי מגור שיחזיק הזוכה, והשתא י"ל דעולא ס"ל כיון דמזכה לא קתני ע"כ ס"ל להתנא דבתרומה אינו יוצא ידי נתינה במתנה ע"מ להחזיר, דאם יש תיקון זה אפי' לר' יוסי לא היו מתקנין שאינו זוכה כזוכה כיון שאיפשר להיות במזכה וע"כ כר' יוסי הוא ולא מהני מזכה, דמתנה ע"מ להחזיר לא מהני בתרומה ומוכרח לעשות שאינו זוכה כזוכה, והשתא למאי דקאמר כיחידאה לא מוקמי דלא מסתבר שיהיה תיקון זה דוקא לר' יוסי ואף דהלכה כר' יוסי מ"מ משמע לקמן דכמה תנאי ס"ל הך תיקון ולא מסתבר לומר דכולהו כר' יוסי ס"ל דלא שמעינן סברא זו דעשו שאינו זוכה כזוכה רק לר' יוסי וא"כ לכולהו תנאי ע"כ לומר במזכה, וא"כ ע"כ לומר דשפיר הוי תיקון במזכה והיינו במתנה ע"מ להחזיר כדפרישית ומתנה ע"מ להחזיר מהני בתרומה א"כ ממילא א"צ לתקן שאינו זוכה כזוכה אפי' לר' יוסי כיון דמזכה הוי תיקון ועולא ע"כ ס"ל מתנה ע"מ להחזיר לא מהני בתרומה, והשתא למאי דקיי"ל כרבא בקידושין דמתנה ע"מ להחזיר מהני בתרומה א"כ שפיר משכחת לה במזכה וא"צ לתקן כלל שאינו זוכה כזוכה בכדי, ודברי הרמב"ם נכונים, ודוק היטב:

בד"ה ופוסק כו' כדמפרש דאע"ג דלא פסק כו' אפי' פוסק הרבה כו' עכ"ל. נראה כוונתם דודאי אי הוה מפרשינן שצריך להתנות בפירוש כשער הזול א"כ אי איפשר לפרש ואין בו משום רבית אפי' פוסק הרבה פחות משער הזול דלא שייך בזה לא זו אף זו כיון דמעיקרא קאמר דין הפוסק, וגם אינו לשון כלל דה"ל למימר ופוסק כשער הזול ואפי' פחות נמי, אבל למאי דמסיק דפוסק היינו סתמא הוא כשער הזול יש לפרש ואין בו משום רבית אפי' פוסק פחות הרבה, ומ"מ תמוה לי מנ"ל להתוס' כיון דע"כ בס"ד ופוסק עמו היינו כשפוסק בפירוש ע"כ ואין בו משום רבית חדא קתני א"כ גם למסקנא יש לפרש חדא קתני כמו שפירש"י, גם ודאי הוי ככהן המסייע בבית הגרנות שימכור לו שוה סלע בדינר, וראיתי בספר פני יהושע שהרגיש ג"כ בזה וכתב כיון שכהן יכול לחזור לא הוי ככהן המסייע, ולא נהירא דמסתמא לא יחזור הכהן שאם יחזור יתן לכהן אחר וניחא ליה לכהן במה שעכ"פ יש לו מעות שהקדים ואם יחזור יחזיר לו המעות והמתנות יתן לכהן אחר ודברי רש"י עיקר לענ"ד:

בד"ה הא כו' וא"ת כו' וי"ל כו' אבל הכא אפי' שתק כו' עכ"ל, לא הבנתי מה זו שתיקה הא אינו מדבר עם הכהן כלל רק בשעת הלואה שמלוה לו המעות ומפיש לו לדבר עוד אחר שאין יכול לתבוע מן הכהן ומתני' מיירי שאין הכהן כאן, ולולא דבריהם נלענ"ד דהכא מלוה לו על המתנות כשיזדמנו לו להפרישן, והנה אם בשעת פסיקה היה בזול מחשבן כשעת פסיקה אפי' נתיקרו בשעת הפרשה ולפעמים שבשעת פסיקה הם בזול ובשעת הפרשת מתנות הם ביוקר והיינו כשמפריש פעם א' מחשב לו כשעת פסיקה ואם בשעת הפרשה שנייה הם בזול יותר משעת פסיקה מחשב לו כשעת הפרשה נמצא דארכביה אתרי ריכשי לחשב מקצת מתנות כשעת הלואה ומקצת מתנות כשעת הפרשה ובכה"ג בפוסק על פירות ומקבלן לאחדים וקיבל מקצתן בשעת שהיה שער זול יותר ממה שהיו בשעת מתן מעות והמותר לא קיבל עד שנתיקרו יותר ממה שהוי בשעת מתן מעות גם לר' יהודה לא יוכל לחשוב קצתן כשעת מתן המעות וקצת כשעת קבלת הפירות מאחר שהכל משא ומתן אחד ומקצתן קיבל בשעת שהוזל השער ומקצתן קיבל כשהוקר השער יותר ממה שהיו בשעת מתן מעות, אבל כאן יש לו קולי שניהם דאם בשעת הפרשה הוזלו מנכה מן החוב כשער הזול ואם כשמפריש שנית הוקרו ביותר ממה שהיו בשעת הלואה מחשבן כשעת הלואה, ואיפשר שגם התוס' נתכוונו לזה, ודוק היטב:

בד"ה כיון כו' והא דאסר רב בפרדיסא כו' עכ"ל. לענ"ד לא דמי דשם הוי נשך ותרבית שהרי בעל הפרדס הפירות שייכים לו ומוזיל גביה בשביל הקדמת המעות, אבל הכהן אין לו שום זכות בפירות ואי בעי יהיב לכהן אחר ואין הכהן מפסיד רק שהבעה"ב מרויח וע"ז מהני שפיר הטעם כיון דכי לית ליה לא יהיב ליה שאין כאן דררא דרבית דאורייתא כלל שהכהן עדיין לא זכה ואפי' גזל מתנות כהונה פטור מדיני אדם דהוי ממון שאין לו תובעין:

בפירש"י בד"ה בעל הבית כו' בכהן כו' שהרי כספו בידו כו' עכ"ל. לכאורה קשה פשיטא דבכל הלואה אם כבר נתן המעות בהלואה פשיטא שלא יוכל לחזור דאפי' לא הוציא עדיין קיי"ל דמלוה אינה ברשות בעלים לחזרה, גם קשה הא הלוה ע"מ שיתפרע מן המעשרות והוי אפותיקי מפורש, וכן ראיתי שהקשה בפני יהושע, מיהו א"צ לזה דבפשיטות ודאי בהלואה אין יכול לחזור מן ההלואה אם כבר מסר המעות ללוה לא שייך ביה חזרה, מיהו נראה דאין מקום לדמות לאפותיקי כיון דהכהן יכול לחזור ואין קנין לחצאין כיון דהכהן יכול לחזור מן התנאי בדין הוא שגם הבעה"ב יכול לחזור דאין קנין לחצאין לכן צריך ליתן טעם למה שאין בעה"ב יכול לחזור והכהן יכול לחזור, והיינו דראו חכמים לדמות הלואה זו למכירה שהבעה"ב אין יכול לחזור מאחר שאינו מחוסר משיכה אבל כהן בבעה"ב יכול לחזור:

והרשב"א בחידושיו הקשה למה לא יחזור בו הבעה"ב הא התרומות הם דשלב"ל ויכול לחזור לכ"ע קודם שבאו לעולם, ועוד הקשה למה כהן בבעה"ב חוזר הא כאן לא שייך נשרפו חטיך בעלייה וה"ל לאוקמא אדאורייתא, ומ"ש הרשב"א הא דלא אמר כהן בבעה"ב חוזר מפני שלא בא לעולם כתב הרשב"א וי"ל דעדיפא מיניה קאמר במזכה ע"י אחרים דאפי' לאחר שבאו לעולם יכול לחזור דהא לא משך ע"כ, וזה צ"ע דאנן קיי"ל בפירות דקל אפי' באו לעולם יכול לחזור, אלא י"ל דאפי' בפירות דקל אי תפיס הפירות אין מוציאין וא"כ כיון שחזר הבעה"ב ונטלן מיד הזוכה שפיר זכה בהו, מיהו צ"ע למה יוכל לחזור אחר שקיבלם מיד הזוכה מי גרע ממחילה בטעות דהוי מחילה דהיינו נמי טעמא דפירות דקל, ולכאורה י"ל כאן לא הוי מכירה כמו פירות דקל רק תנאי כשיבואו לעולם יקנם במעות הלואה שנתן לו, והשתא שפיר י"ל כשיבואו לעולם קנאם בעה"ב במעות הלואה ומסייע לדברי הרמב"ם שפוסק דמלוה קונה במכר, והא דאמרינן כהן בבעה"ב חוזר אף דלדעת הרמב"ם קונה מלוה אפי' מדרבנן י"ל היינו בעלמא כשהלואה באה בלא"ה ואח"כ נמלך לקנות בהא מדמינן שפיר להך דמים שהם כחליפין בהחליף דמי שור בפרה דהוי מילתא דלא שכיחא, אבל זה שנתן מעות בעינן על תרומות אלו לא עדיף מאילו היו אז בעולם שהיה לו דין מעות ואינם קונות, אלא דבעה"ב אין יכול לחזור כפירש"י שאין לו מה למשוך, והשתא קאמר שפיר דבעה"ב לא יוכל לחזור שהרי קונה במעות הלואה וגם קודם שבאו לעולם אין יכול לחזור כיון דהיה תנאי שיקבל המתנות בפרעון וכיון דאם באו המתנות בעולם לא יוכל לחזור גם קודם שבאו לעולם לא יוכל לחזור דיכול להתנות על דבר שלא בא לעולם וכיון שהתנה שלא יפרע ממנו רק במתנות והמתנות כשיבאו לעולם הם שלו לכן גם עכשיו לא יוכל לחזור שהרי התנה שלא יחזיר לו המעות רק המתנות יקנם וכיון שקונה המתנות כשיבאו לעולם גם קודם שבאו לעולם אין יכול לחזור, אבל כהן בבעה"ב לא עדיף מאילו כבר היו אז בעולם, מיהו נראה דודאי לכ"ע יש לכהן זכות במתנות דאל"כ לא מהני שילוה להפריש מחלקן וע"כ תיקנו לכ"ע שיהיה לכהן זכות במתנות, אלא דפליגי איך יצא ידי נתינה ורב ס"ל במכרי כהונה ושמואל ס"ל במזכה והיינו לענין שיצא ידי נתינה, ועולא ס"ל דגם לענין נתינה עשו שאינו זוכה כזוכה, מ"מ לכ"ע אם אין לכהן שום זכות במתנות הוי רבית מה שקונה המתנות כשער הזול וע"כ חשבוהו כמו מכירה לכן יש לו דין מעות קונות ע"פ תקנת חכמים שיהיה זכות לכהן במתנות, לכן תליא בדין אינו הוו בעינן דע"כ בזה לכ"ע לא יפה כח בעל הבית מאילו היו בעינן דאל"כ לא היה מהני התנאי כלל, לכן נתנו חכמים דין המתנות לבעה"ב כאילו קנאן ולא יפה כח הבעה"ב מאילו נתן מעות על מכר שהוא בעין, אבל לענין זה עשו כאילו היה מכירה בעינא דאל"כ הוה ביה איסור רבית אילו היה הבעל הבית יכול לחזור, אבל הכהן שפיר יכול לחזור, כן נ"ל ודוק היטב. ועיין בסמוך:

בגמרא אבל כהן בבעה"ב אם בא לחזור חוזר דתנן כו' וקשה א"כ יהיה הכהן במי שפרע דהא דברים בהדי מעות איכא ודאי מי שפרע, וצ"ל דכאן לא תיקנו מי שפרע דבאמת הוי דבר שלב"ל ועיקר לטובת הכהן תיקנו שיהיה כזוכה, אבל אם הכהן חוזר לא תיקנו מי שפרע, ובזה יש ליישב מה שהקשו התוס' מאי רבותא דפוסק כשער הזול הא בכל מקום יוכל לומר דיתן לו כשער הזול, ולפ"ז ניחא דהתו' פרק איזהו נשך כתבו הטעם דיכול לפסוק משום דקונה לענין מי שפרע, אם כן הכא דהבעה"ב אין לו על הכהן אפי' מי שפרע ס"ד דאסור קא משמע לן:

שם אבל כהן בבעל הבית כו' חוזר. לכאורה קשה מאי אהני ליה החזרה הא יכול ליתן לכהן אחר, ולכאורה י"ל דהיינו לאוקימתא דמזכה ע"י אחרים וכן כתב בספר פ"י, מיהו למ"ש לעיל דהיינו במתנה ע"מ להחזיר א"כ אם ירצה הכהן לזכות יחזור בו לגמרי כיון שלא קיים תנאי החזרה, ואיפשר לומר דלפעמים שהכהן עני ונותנין לו מעשר עני באלף זוז ואם יש לו מעות הלואה יש לו מאתים ואינו רשאי ליטול, אבל כשחוזר ומחזיר מעות הלואה יכול ליטול אפי' אלף זוז, מיהו בפשיטות י"ל דאם הכהן אינו מקפיד שיתן לו כגון שנתעשר ואינו רוצה להוזיל המתנות ולא איכפת ליה למי יתנם קמ"ל דינא דיכול לחזור, גם י"ל דמ"מ כיון שכבר נדר לו בעה"ב המתנות אם הוא עני חייב מדין נדר ואף שנתרצה לקבל המתנות בחובו אם מחזיר לו ממון החוב צריך לקיים דבריו ליתן לו המתנות שכבר נדר ליתנם לו בטרם הסכימו על ההלואה, גם איפשר דהוי ממחוסרי אמנה כיון שנדר לו המתנות כדאיתא בפרק הזהב דף מ"ט באמר כור מעשר יש לך בידי, עיין שם ודו"ק:

שם נתייאשו הבעלים כו' פשיטא. לכאורה קשה מכאן לדעת החכם צבי בהגהותיו לט"ז סימן קס"ג שסובר דיאוש לא מהני בחוב וכאן פשיטא לן דאם נתייאשו הוי יאוש, וראיה למהרי"ק דס"ל דמהני יאוש בחוב, מיהו נ"ל דאין ראיה כלל דהכא בכהן דכי לית ליה לא