גרש ירחים קג

מיעוט מפילות מיעוט גוססין לחיים ולא תצטרך חליצה קמ"ל דלא מהני ודו"ק:

שם רמי ליה אביי לרבה תנן המביא גט כו' ורמינהי כו'. לכאורה קשה נימא גט שאני דהא צריכה להמתין ג' חדשים ואחר שלשה חדשים כיון שעדיין לא נשמע שמת ומיתה קלא אית ליה להכי סמכינן טפי אחזקה, משא"כ בה"ז גיטך שעה א' קודם מותו מחמרינן טפי דלא נודע עת מותו, ואפי' אם הדרך רב יותר מג' חדשים לא דמי לתרומה דיש להחמיר טפי, דהא למאי דמשמע בש"ס לקמן דמחלק בין איפשר ללא איפשר משמע דהצריכא להחמיר מדרבנן דאינו מן התורה לא שייך לחלק בין איפשר ללא איפשר, וא"כ י"ל בתרומה מחמרינן טפי משא"כ בגט שממתנת ג' חדשים אף לפעמים שמיתרמי דרך רב לא החמירו חכמים דלא שכיח כ"כ, ונראה מכאן לסייע לדעת הרי"ף שפסק לעיל דף י"ח דמנינן משעת כתיבה והרא"ש תמה עליו למה פסק כשמואל נגד רב, ולפ"ז ניחא דמוכח כאן מדברי אביי ורבה בפשיטות דמשמע להו שלא לחלק בין מביא גט להז"ג שעה א' קודם מותו וקשיא מנ"ל דילמא לענין גט שאני שצריכה להמתין שלשה חדשים, אלא ודאי ס"ל בגט מנינן משעת כתיבה וא"כ נישאת מיד אם נשתהה בין כתיבה לנתינה ושפיר מדמי להו להדדי ודו"ק, ועיין בסמוך:

בתוס' ד"ה תרומה איפשר תימא כו'. התוס' נדחקו לתרץ הקושיא ובספר פני יהושע האריך ליישב דבמתני' י"ל דאיכא חזקה דמוקמינן לה בחזקת היתר לתרומה משא"כ בהרי זה גיטך שעה א' קודם מותו איתרע לחזקת היתר דתרומה כיון שנתן לה גט עכ"פ ומדמי לספק קרוב לו ספק קרוב לה דאיכא ריעותא בגוף החזקה עיין שם שהאריך, ובעניותי שמעתי ולא אבין מה חילוק בזה דמ"מ כל הריעותא בא מכח שדנין עליו המות שאין הגט חל רק שעה א' קודם מותו ומה מקום לחלק בזה לא חילק ולא בילק ידענא, גם בספק קרוב לה כתבו התוס' בכתובות דמוקמינן אחזקה, ומה שכתב ראיה ברורה מהא דאשת חרש חייבין עליה אשם תלוי ולא מוקמינן לה בחזקת היתר, לפענ"ד לא מן השם הוא זה, והסברא הנכונה נראה כמ"ש בחידושי בריש נדה במקוה שנמדד ונמצא חסר דחשבינן ודאי מכח תרתי לריעותא העמד טמא על חזקתו והרי חסר לפניך אף די"ל שטהרות שנגע בהם יש להם חזקת טהרה כנגדו אזלינן בתר עיקר הטומאה וכיון דגברא בחזקת טומאה הבא מכחו כמוהו, וזה נלענ"ד בסברא באשת חרש שדנין הספק על החרש עצמו מה הוא ולגבי נפשיה לא שייך חזקה והרי הוא ספק בן דעת או אינו בן דעת והאשה שנתקדשה לו כמוהו ולא משגחינן בחזקה דידה וזהו סברא נכונה:

ואשר אחזה לי אנכי בישוב תמיהת התוס' נלע"ד דלקושיית תרומה אתרומה יש לתרץ שפיר דהא בהך דהרי זה גיטך שעה א' קודם מותו ע"כ בלא מעכשיו איירי דאילו אמר מעכשיו פשיטא שאסורה שהרי אימת שימות תהיה זרה למפרע וזה סוף כל האדם ומשום דדילמא היא מייתא ברישא פשיטא דלא שרינן לה בתרומה ולא דמי להכא כלל, אלא בלא מעכשיו איירי וא"כ אין הגט חל עכשיו כלל וא"כ הוי כמו דבר שיש לו מתירין דהא יוכל לחזור בגט ויקח הגט ממנה או שיחזור בגט ומה לו ליכנס לספק אם רוצה בכך דוקא אין לנו ליכנס בספק להעמיד עקשותו ורצונו, משא"כ במשנה דלא סגי בלא"ה אם לא תעמידו בחזקת חי תאסר בתרומה לחלוטין ואין מקום לקושיא, אלא די"ל מסתמא לאו בשופטני עסקינן שיתנה כה"ג, אלא מסתמא הוא ג"כ מפחד פתאום שמא ימות פתאום ותיזקק ליבם וא"כ שפיר הוי לתקנת עגונות שלא יחזור בגט, וא"כ י"ל דלהכי פיו פתח בחכמה להביא מרישא דחזינן דנותנו לה בחזקת שהוא קיים ומאי נ"מ ע"כ שלא תיזקק ליבם וא"כ חיישינן לתקנת עגונות גם בזה שלא תיזקק ליבם וסמכינן אחזקה משום הכי, וא"כ קשיא ליה שפיר גם בה"ז גיטך שעה א' קודם מותו לא נימא דלכך לא סמכינן אחזקה כיון דאיפשר שיחזור בגט דהא חזינן גם במשנה שסמכו ע"ז שלא תיזקק ליבם סמכינן אחזקה אף דאיפשר בחליצה פריך שפיר מגט אתרומה, ושני ליה דמ"מ חיישינן טפי שלא תיזקק ליבם מהך דתישרי בתרומה שפיר פריך ליה תרומה אתרומה כיון דמוכחא מתני' שאין זה תיקון שיבטל הגט ותהא זקוקה ליבם א"כ ס"ל דשניהם שוין והכל נכון כפתור ופרח, ודו"ק היטב:

ועוד נראה לי ליישבם פשוט דודאי י"ל דבפשיטות לא קשיא ממתני' די"ל דבאומר ה"ז גיטך שעה א' קודם מותו לאו בשופטני עסקינן ומסתמא איירי במי שדואג מסכנת מות א"כ מסתמא הוא בגדר חולה, וא"כ בלא רישא י"ל כאן בחולה כאן בבריא ובחולה חיישינן טפי למיתה, ולהכי מייתי בתחילה רישא דמיירי בחולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים א"כ משמע הך דתרומה בהלך למדינת הים מיירי אפי' בחולה במדינת הים דומיא דרישא ואפ"ה אוכלת בתרומה, וכן משמע באמת וכן מבואר ברמב"ם פ"ט מתרומות בהניחה בעלה גוסס אינה אוכלת בתרומה הרי דמדמה תרומה לגט וא"כ משמע דסיפא ארישא קאי פריך ליה שפיר דכיון דברישא אפי' חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים גם סיפא איירי בהכי:

ועוד נ"ל דבלא"ה יש לחלק דבאומר ה"ז גיטך שעה א' קודם מותו כיון דלא אמר מעכשיו א"כ צריך שיהיה הגט ברשותה או במקום הראוי לקנות כדאיתא באה"ע סימן קמ"ו, וא"כ בהוציאה הגט מרשותה ונתנתו בר"ה אי איפשר לגט לחול אפי' ימות וא"כ יכולה לאכול בתרומה וא"כ י"ל דהוי כמו לכתחילה אלא דאביי דרמי ליה ממתני' דנותנו לה בחזקת שהוא קיים משמע ליה דהיינו נמי לכתחילה והיינו כשהיבם כאן דאיפשר בחליצה, לכן פריך ליה שפיר ממתני' וכי שני ליה רבה דגט מיקרי לא איפשר והיינו משום דלא פלוג רבנן בין שהיבם כאן או אינו כאן ומיקרי לא איפשר ותרומה קרי לה איפשר א"כ כל אכילת תרומה מיקרי איפשר רמי ליה שפיר אמאי אסורה לאכול בתרומה מיד הא חזינן אפילו היכא דמיקרי איפשר מותרת לאכול בתרומה, ודוק היטב, ועיין בסמוך:

בפירש"י ד"ה גט לא איפשר כו' דאי חיישת אין לך שולח גט כו' עכ"ל. צ"ע דביש לו בנים יכול ליתן הגט ממה נפשך אם מת א"צ גט ואם חי נפטרה בגט ואפילו באין לו בנים עכ"פ תוכל ליפטר בחליצה מן היבם רק אם אין היבם כאן או שאינו מתרצה לחלוץ, ואיפשר דס"ל לרש"י דגם ביש לה בנים לא יוכל ליתנו לה דשמא יתברר אח"כ שמת ומותרת לכהן ואתה מצריכה כרוז לכהונה, כדאיתא בריש פרק בתרא דיבמות כה"ג בצרתה במדינת הים דחיישינן שמא יהיה הולד בן קיימא ואתה מצריכה כרוז לכהונה והכא נמי איכא למיחש להכי, ובהכי ניחא מה שכתבתי לעיל דקשה מאי קמ"ל רבה בגוסס, ולפ"ז ניחא דאפי' יש לה בנים לא יתננו לה משום הך טעמא דתצטרך כרוז לכהונה ודו"ק וצ"ע, עיין מ"ש בחידושי לאה"ע סי' מ':

בתוס' ד"ה שאני התם כו' פירוש כו' עכ"ל. דבריהם דחוקים, ולולא דבריהם נלע"ד לפרש בפשיטות שהרי אסרה עליו שעה א' מחיים היינו דאם נתיר לה לאכול בתרומה א"כ נתיר לה לעולם וזה ודאי שלא כדין שהרי עכ"פ שעה א' אסורה בבירור לכן אסורה לעולם והיינו דמתקיף לה ר"פ דילמא איהי מייתא ברישא א"כ אינו מוכח שיעשה שלא כדין והוי כמו במתני' אף שסוף אדם למות מ"מ מותרת כל ימי חייה, כנ"ל נכון ודו"ק:

בד"ה הא כו'. סברת התוס' דגם ר"מ חייש לשמא ימות לזמן מרובה, ולפ"ז בנוד מדמי לשמא ימות לזמן מועט ובהא פליגי ר"מ ור' יהודה, ומתני' דלא חיישא לשמא מת לזמן מרובה לא אתיא כר"י דכיון דחייש לשמא ימות לזמן מועט יש לחוש שמא מת לזמן מרובה דהכי ס"ל לאביי, ורבא ס"ל דאף דר"י חייש לשמא ימות לזמן מועט מ"מ לשמא מת אפילו לזמן מרובה לא חייש, מיהו קשה איך אמר הא ר"י הא הך דה"ז גיטך שעה א' קודם מותו הוי שמא ימות לזמן מרובה וא"כ אפי' כר"מ אתיא, ואיפשר לומר דה"ז גיטך שעה א' ע"כ לא איירי במעכשיו, וא"כ קשה הא הגט הוא מוקדם, וצ"ל דאיירי לאותו יום א"כ הוי לזמן מועט, מיהו איפשר דכתב בו שבוע או חודש וי"ל דמ"מ תהא מותרת לאכול בתרומה בכל פעם דהוי שמא ימות לזמן מועט דלא חיישינן לר"מ:

(ע"ב) בתוס' ד"ה והא בעי סמיכה אע"ג דסמיכה לא מעכבא כו' עכ"ל. הכא ודאי י"ל דקשיא ליה דמשמע דאפי' לכתחילה יכול לשלוח דומיא דגט פריך שפיר הא בעי סמיכה ולמה ישלח לכתחילה, ועיין בסמוך:

בא"ד וקשה דבפ' תמיד נשחט כו' ערל וטמא משלחין קרבנותיהן כו' עכ"ל. לענ"ד איפשר ליישב בפשיטות דכיון דמרבינן דטמא משלח קרבנותיו כדמסקי התוס' מדכתיב מזובו ולא מנגעו א"כ י"ל דבשעה שהם טמאים לא קפדה התורה אסמיכה כלל ושהויי מצוה לא משהינן לכן א"צ להמתין דבעודנו בטומאתו לא חיילא עליה מצות סמיכה כלל, אבל כשחל עליו מצות סמיכה מה לנו להקריבו בלא סמיכה יבא בעל הקרבן ויעמוד על קרבנו:

ועוד נ"ל דבלא"ה כתבו התוס' בזבחים שם דהכי פריך כיון דאיכא נמי ספיקא שמא כבר מת וגם להקריב בלא סמיכה לכן לא היה לנו להקריב והוא דחוק, ולענ"ד נראה יותר דהא דערל וטמא משלחין קרבנותיהן בלא סמיכה היינו מה"ט גופיה דבנדרים דף ג' אמר בל תאחר דנזירות היינו באמר לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר דה"ל נזיר מיד ומייתי מהך דה"ז גיטך שעה א' קודם מותו דאסורה לאכול תרומה מיד דאמרינן דילמא השתא מיית, והשתא י"ל דערל וטמא א"צ להמתין מכח הך חששא גופיה שמא ימות כדלעיל גבי מצות יבמין דחיישינן דילמא מיית והכא פריך ממה נפשך הא בעי סמיכה דאי חיישת למיתה לא יקריבהו כלל שמא מת וע"כ מוקמינן ליה בחזקת חי גם בלא סמיכה לא יקריב דכי היכי דלא חיישת שמא מת לא תיחוש נמי לשמא ימות ולא יקריב בלא סמיכה דלענין זה אין לחלק בין שמא מת לשמא ימות ודו"ק:

בא"ד א"נ שהיה עובר בבל תאחר. וקשה לפ"ז מאי פריך הכא נימא שהגיע זמן בל תאחר, ולמאי דפרישית לעיל י"ל דמשמע ליה דאפי' לכתחילה שולח כדלעיל בגט, ומיושב ג"כ מה שהקשו התוס' בסמוך משולח קרבנותיו דשם שפיר י"ל שאינו עתיד לחזור ויבא לידי בל תאחר והכרח להקריבו בלא סמיכה: