גליוני הש"ס זרעים צט

ולילה אין נחשב חיוב ללילה ורבנן פליגי:

לה) שפחה, אם יש בה איסור נדות, כבר כתבתי וע' ירושלמי ברכות פ"ג ה"ד מעשה באחד שבא להיזקק עם שפחתו כו':

לו) מאבד עצמו לדעת. מ"ש בשאילת יעב"ץ דעובר עביר' שיש בה מיתת ב"ד מותר לאבד עצמו משום תשובה, ע' ירושלמי שם מן נדה ומן אשת איש אפי' כן א"ל לא תסכן בנפשך:

לז) מים חיים, בירושלמי שם דיש מחמירין בטבילת עזרא להצריך מים חיים והוא חידוש גדול:

לח) טירחא דחשו לטירחא שבת פ' במה מדליקין אי מטרחת לי' טובא אתי לאימנועי ממצוה וכן בב"ק פ' הכונס ובב"מ פ' אלו מציאות לא הטריחו רבנן באבידה יותר מדאי ובפ"ק דברכות התם נמי מיבעי לך למיהב אגרא למיחזי אפי מלכא דאר"י לעולם ירוץ כו' הרי דמדמי טירחא להפסד ממון ובירושלמי ברכות פ"ב ה"ה מפני שטירחותן מרובה ושם פ"ג ה"ה ואם באונס אין מטריחין עליו ר' חגי כו' בין כך ובין כך אין מטריחין עליו ובפ"ק דשבת הני חברין בבלאי למ"ד תפלת ערבית רשות כיון דשרי לי' המייני לא מטרחינן לי' כו', ובירושלמי ברכות פ"ד ה"א עלה אדם על מטתו אין מטריחין אותו לירד ע"ש בפי' החרדים ובמסורת הש"ס דפי' התוס' יומא כפי' החרדים ועוד בירושלמי שם פ"ח ה"ב אבל לאחריו אין מטריחין עליו כו' ואת אמר אין מטריחין עלי' כו', ועוד שם נטל ידיו בשארית אין מטריחין עליו בין הערבים ושם פ"ח ה"ז שמא מטריחין שיחזור למקומו כו', וע"ע סוכה כ"ט א' אין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור סעודתו כו' עד שיאור כו'. ועוד בכ"ד:

מא) נגיעה הוי חיבור ירושלמי ברכות פ"ג ה"ה ובלבד שלא יהי' חבלי המטה נוגעין בתיבה ע"ש בפני משה וכן לעניין מוקף דתרומה הנגיעה מחברת וע' מנחות ע"ז ב' והקריב ממנו מן המחובר עש"ה בתוס':

מג) כוס, הפה מכונה כוס, בירושלמי ברכות שם כדי שיהא כוסו נקי וכן אותו מקום באשה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו וסוף גיטין יש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו כו', וכן בשם פה עצמו מכונה ג"כ אותו מקום באשה פה כמו בנדה עד שהרוק בתוך הפה נימוח ובמנחות צ"ח א' ועלהו לתרופה להתיר פה עקרות:

מד) פ"ק דסוכה כיון דלכי יבשי פרכי כמאן דליתנהו דמיין וכזה פרק ג' דברכות לעניין צואה כ"ז שגוללה ואינה נפרכת דבנפרכת כמאן דליתא דמייא וע"ש בירושלמי סוף הלכה ה' בפי' החרדים ד"ה ר' אבא מחמיר במים דכשנפרך חשוב אין משמושה קיים:

מה) שבע לי' טומאה, גמ' מנחות וכזה בירושלמי ברכות פ"ג ה"ו אין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה ובגוף הירושלמי שם דהגירסא תמוה והכל מגיהים, ולענ"ד אילו באנו להגיה ראוי להגיה כך עד כדון זב שראה קרי ואפי' קרי שראה זוב (וארישא קאי זב שראה קרי אם ר"י פוטר ג"כ אף דקרי קדום) נשמיענה מן הדא המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה ור"י פוטר (דמשמשת שראתה נדה כזב שראה קרי דמי ופטר ר"י) מ"ט דר"י משום מה מועיל הוא שהוא טובל (הרי עדיין נשאר הטומאה חמורה עליו) או שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה (דשבע לי' טומאה ולא חלה טומאת קרי הקלה על טומאת זיבה החמורה) מה נפיק מביניהון ראה קרי ואח"כ ראה זוב אין תימר שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה לית טעמא (דבב"ק שראה זוב הא אין שייך הטעם הנ"ל דהא הקרי קדמה ושפיר חלה בשעתה ואין נדחית ע"י חלות הזיבה שאחרי') אין תימר משום מה מועיל הוא שהוא טובל מה מועיל הוא נשמיענה מן הדא והמשמשת שראתה נדה צריכה טבילה ור"י פוטר הדא אמרה היא הדא היא הדא (דאין חילוק בין זב שראה קר' לבין קרי שראה זוב ונפשט דטעמא דר"י משום מה מועיל הוא כו' ומן הך אמ"ט דר"י כו'" הוא באמת איבעי' הראשונה ופשיטותה אלא דהוא לישנא אחרינא דמפרש יותר טעם ספיקו של האיבעי' וע"ש בחרדים דכ' ג"כ כזה אלא דגורס גירסא אחרת מהנ"ל ויש לגרוס גם מעין גירסתו אך הכל כפי הכוונה הנ"ל דבקרי שראה זוב שייך טעמא דמה מועיל כו' אלא שייך טעמא דאין שם לטומאה קלה כו' והוא פשוט וכל שזולת זה הוא דרך עקלתון):

מו) הואיל ואישתרי אישתרי, אי שייך בדרבנן, הארכתי באתוון דאוריתא בכלל מיוחד וע"ע ירושלמי ברכות פ"ז ה"א ובני בייתי' דאבא כו' ונ' הכוונה דר' מנא אמר דר' אבא דהוי מצלי בקלא ג"כ הי' טעמו דלילפי בני בייתי' צלותא מיני' ואף דהי' מתפלל תמיד בקלא ואפי' בביהכ"נ זהו מסברא דהואיל ואישתרי כו' דס"ל דהואיל והוכרחו חכמים להתיר התפלה בקול בבית למי שיש לו בני בית כי היכי דלילפי כו' לכן הואיל ואישתרי כו' ומותר לזה להתפלל גם בביהכ"נ בקול:

מז) חשך הוא רק העדר האור ואינו הוי' עצמיית כמבואר באדרת אלי' עה"ת פ' בראשית וזה ג"כ הטעם בירושלמי ברכות פ"ד ה"ו כנגד ג' פעמים שהיום משתנה כו' היינו דהתהוות האור וסילוקו (בוקר וערב) חשיב תרתי ומשא"כ החשך א"א שיוחשב התהוותו וסילוקו לב' ויהי' בלילה ב' תפלות דכיון דהוא רק העדר אין כאן התהוות וסילוק כלל שהרי אין מתהווה דבר כלל ורק שנעדר האור וא"כ כל הלילה רק דבר אחד שנעדר האור וצריך להתפלל עליו לצאת מאפילה לאורה ודו"ק:

מח) פיגול, יש מקרא בפ"ע אפיגול דתמיד בירושלמי ברכות פ"ד ה"א שתהא שחיטתן לשם היום ע"ש בפי' החרדים וצ"ל דבעי קרא בפ"ע דאל"ה ה"א דכיון דהוא קרבן הקרב תמיד בקביעות דבסור האחד בא הב' תמיד של בין הערבים אחר של שחרית ושל שחרית אחר בין הערבים ה"ל כלהו כקרבן חד וכיומא אריכתא כמו ז' ימים דסוכה בביצה (ל' ב') דאמר דכיומא אריכתא דמיין ולכן לא הוי כלל מחשבת חוץ לזמנו דהזמן התמידי יומא אריכתא וכאילו חישב לזרוק בו ביום [דאף דבלילה אין קרב זה לא הוי הפסק דאין זה מפאת דאין אז זמן התמיד רק דאין אז זמן הקרבת שום קרבן והתמיד זמנו גם אז רק שעניין הקרבה אין שייך אז דו"ק מאוד וכזה כ' תוס' יומא פ' שני שעירי לעניין דיחוי דלילה ע"ש] ולפי"ז צ"ל דהב' שעות מן ד' שעות עד חצות ג"כ כשירים בדיעבד כסיפרי זוטא שהבאתי כבר [ע' ציונים לתורה כלל ל"ז] וחשיבי זמן מפאת הדיעבד דאל"כ אכתי הא יש הפסק דבירושלמי שם הא לר' יהודה קאי דס"ל עד ד' שעות עש"ה ודו"ק:

מט) קרבן תמיד, בירושלמי ברכות פ"ד ה"א והוא שיהא יודע איזה מהן נשחט שחרית כו' יעויש"ה בפי' החרדים דאין די שיאמר אלו לב' תמידין ויקריב אחד מהם שחרית ואחד בין הערבים רק צריך שיפרש בהקדישו זה לתמיד של שחרית וזה לתמיד של בין הערבים ע"ש דיליף לי' מקרא ולכאורה מה צריך קרא הא מסברא כך הוא דצריך לפרש בהקדש הקרבן החובה שהוקדש לו דרק בקינין יש קרא דמתפרשות בעשיית כהן אבל בעלמא פשוט לכאורה דצריך שיפרש בהקדישו ואולי מפאת דב' התמידין עניינם אחד [וע' תו' מנחות מ"ט א' ד"ה תדיר ומקודש בסה"ד וכוונתם שם דתמיד של בין הערבים הוא רק גמר התמיד של שחר ולכן אפי' אן מקודש קדים לתדיר מ"מ כיון שכבר קרב תמיד דבוקר ה"ל התחלה כבר גם לשל בין הערבים וצריך לגמור ההקרבה אף אי מקודש עדיף דוגמת הך דזבחים פ' כל המדיר הואיל והתחיל במתנות גומר ודו"ק] ולכן