גליוני הש"ס זרעים צו

יתקן אח"כ הגזילה וישלם מ"מ צריך כפרה וסליחה משום אכילת טבל ואם התרו בו משום טבל לוקח אבל בביכורים אין חיוב הבאת ביכורים ואם אכל הפירות ותיקן אח"כ הגזילה ושילם א"צ בקשת כפרת וסליחה על אכילתו הפירות במה שביטל הבאת ביכורים דלא הי' עליו כלל חיוב הבאת ביכורים כיון דאינו אדמתך:

ה"ג כתי' ארץ ארץ ב' פעמים להודיעך שאין הבית עומד אלא על ב' דברים הללו, נ"ב ע' רידב"ז בשם המהרא"פ ז"ל דהכונה עה"כ ארץ חטה וגו' ארץ זית שמן וגו' שאין הבית עומד אלא על ב' דברים הללו היינו חטה ושמן ול הירושלמי שאין הבית עומד נ' דהכוונה לגימטריא שכן חט"ה שמ"ן גימטריא בי"ת:

שם (ג' א') תאינים סוכות כ"ב נ' דצ"ל "סופות" תחת סוכות ע' בבלי פסחים ו' ב' סופי תאינים ע"ש ברש"י והוזכר גם בירושלמי דמאי פ"א ה"א נסתייפו התאינים כו' ע"ש בפני משה ובנות שבע הן תאינים מובחרים ביותר וע"כ אפי' הן בסוף מ"מ הן טובים ומביא מהם ביכורים [וע' ל' סוכי תאינים בבבלי סוכה י"ג ב' ובירושלמי ביצה פ"ד ה"ג ואין לו עניין לכאן]:

ה"ד בגוי שבא בעביר' על בת ישראל היא מתניתא, נ"ב פי' דהא דתנן הגר מביא כו' ואם הית' אמו מישראל כו' איירי בגוי שבא בעביר' על בת ישראל והוליד בן וקורא תנא לזה הבן גר ע' פני משה ורידב"ז וא"כ דצריך גירות וכתוס' קידושין ע"ה ב' ע"ש במהרש"א ובחידושי הארכתי דהא דהולד כשר מתייחס באמת אחר אמו רק דיש בו גם חלק מאביו העכו"ם ואותו החלק צריך גירות וע"כ גם כאן בשביל החלק ההוא הצריך גירות קורהו התנא גר:

ה"ו (ה' א') מעתה אפי' חיטין כך אנו אומרים הלוקח מן השוק מביא ביכורין, נ"ב פי' דכ"ז דברי ר' בון כו' דהשיבו על מה שאמר אפי' קצורה דמעתה אפי' קנה חיטין לבד נמי יביא דכיון דבקצורה מביא ובקצורה הרי הם ב' קניות קניית החטין לחוד וקניית הקרקע לחוד דכיון דהחיטין קצורים כבר אין כהם עוד חיבור ושייכות כלל להקרקע ולא מהני לקנייתם כלל מה שקנה גם הקרקע שגדלו בה דקניי' אחרת היא וא"כ ראוי דקונה חיטין לבד ממני יביא וזה וודאי אינו דכי כך אנו אומרים דהלוקח מן השוק מביא ביכורים וא"כ ראוי דגם בקונה קצורה אף דקונה גם הקרקע מ"מ לא יביא ונשאר בקושיא:

שם הדא אמרה חזר ולקחן ממנו מביא נ"ב מכאן ראי' למ"ש תוס' בב"מ פ"ח א' דאף דלוקח פטור ממעשר דדרשי' תבואת זרעך ולא לוקח מ"מ אם חזרו הבעלים ולקחוהו מלקוח חייב ע"ש ואף דהוא עתה ג"כ לוקח מ"מ כיון דהי' מתחלה שלו תבואת זרעך קרינן בי' ויש ראי' מבוארת לזה מירושלמי דכאן דמחייב בחזר ולקחן דאף דהוא עתה ג"כ לוקח מ"מ כיון דהי' גם מתחלה שלו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי ודו"ק:

ה"ז (ב') נטמאו הביכורים הסלים ניתנים לכהנים ולקח הכהן הטנא מידיך, נ"ב פי' דכעין דדרשי' בבבלי קידושין י"ט ב' וכי ימכור איש את בתו לאמה פעמים שאינו מוכרה אלא לאמה בלבד וכזה עוד בכ"ד וכך כאן כוונתו לדרוש ולקח הכהן הטנא מידיך דפעמים שאינו לוקח רק את הטנא לבד והיינו כגון שנטמאו הביכורים דאז הביכורים אין ראוין לכלום אז נוטל את הסל לבד:

פרק ב' ה"א (ו' ב') אמר (כמו עבר ונתחלף ע' בא' וב' בפ' וחילופים כאלו שכיחים בירושלמי מאוד) חמשים ועשה דבר שהוא בהיכרת אכל חדי, כצ"ל וכן להלן וכ' זה אכל חדי הוא כ' הרגיל כ' בבלי ביצה כ"ח ב' הרי שנתערב לו קב חטין בעשרה קבין חטין של חבירו יאכל הלה וחדי ובבבלי ב"ב קע"א ב' דאי ס"ד אין כותבין שובר אבד שטרו של זה יאכל הלה וחדי ובירושלמי שבועות פ"ז ה"ז שמע ר' יוחנן ואמר יאכל הלה וחדי:

שם (ז' א') ר' בא בר חייא בשם רי' יוחנן לך נתתיו למשחה למשחה לגדולה למשחה לסיכה למשחה להדלקה נ"ב ירושלמי תרומות פ"ה ה"א:

שם הייתי אומר בין טמאים בין טהורים ר' אבוה כו' נ"ב משמע דתרומה טהורה אסור להדליקה מה"ת וכן משמע להדיא לעיל בירושלמי שביעית פ"ח ה"ב ע"ש וצע"ג על התוס' פסחים י"ג א' ד"ה ושורפין דכתבו כמסתפקים אם אסור לשרוף תרומה טהורה:

ה"ב (ח' ב') מודה ר"ש באותה הסאה שהעלה מתוך מאה שהיא טעונה מחיצה וטעונה הניי', נ"ב פי' דמודה בסאה ביכורים העולה מתוך מאה חולין דטעונה מחיצה היינו דכהן צריך לאוכלה במחיצת ירושלים וכן טעונה הניי' היינו דנוהג בה איסור הנאה של כילוי דביכורים אסורים בהנאה של כילוי בין בטהורים בין בטמאים אפי' לר' שמעון ע' לעיל הלכה א' אוף בביכורין שנטמאו דברי הכל ע"ש בפני משה וברידב"ז ד"ה הייתי אומר [וקצ"ע ברש"י יבמות ע"ג א' ד"ה ואילו אסור לבער מהן בטומאה דכ' לת"ק דמקיש ביכורים למעשר כו' משמע דלר"ש מותר לבער בביכורים בטומאה ובאתי רק להעיר]:

שם לא כן אילפן רבי ראיתי כגריס שנים, נ"ב גי' הגר"א ז"ל מובא ברידב"ז ד"ה רי יוחנן כא כן אילפן רבי קירות שנים וכ' הכוונה לבריתא דבבלי נזיר ח' ב' למטה הוא אומר קיר קירות למעלה הוא אומר קיר קירות הרי כאן ארבע היינו דקירות הוא שנים וב"פ קירות הוא ארבע ע"ש:

ה"ג (ט' א') ניחא התרומה אוסרת את הגורן המעשר אוסר את הגורן, כ"ב כ' דצ"ל להיפוך ניחא המעשר אוסר את הגורן התרומה אוסרת את הגורן פי' דבמשנה תנן ב' דינים דתרומה אוסרת את הגורן ומעשר אוסר את הגורן היינו דאסור לאכול מן הגורן כשהוא בטבלו טרם הופרש תרומה ומעשר וע"ז פריך דניחא הא דתני המעשר אוסר כו' אף דתני תרומה וא"כ בלא"ה הא אסור לאכול משום תרומה דמ"מ צריך למיתני גם מעשר לומר דאפי' אחר שהפריש תרומה מ"מ אסור לאכול כ"ז שלא הפריש המעשר ומשא"כ הא דתני דתרומה אוסרת הא קשיא דלמה תני זה תיפוק לי' דבלא"ה אסור לאכול מפני המעשר והי' די במאי דתני דהמעשר אוסר] דבזה אין לומר דנ"מ לאם הפריש המעשר ולא הפריש התרומה דזה הרי אסור להקדים מעשר לתרומה וא"כ לא מיסתבר דמאי דתני תנא דהתרומה אוסרת כו' הכוונה להיכא דעבר והקדים מעשר לתרומה דזה הוי דאי כיון דאסור לעשות כן ואין דרך התנא למיתני דאי וע"ז משני תיפתר שהקדימו בשיבולין היינו דהקדים להפריש המעשר בשיבולין דאז אין חיוב הפרשה עדיין ולית בי' משום מקדים מעשר לתרומה כיון דאין חיוב הפרשת תרומה עדיין כלל וא"פ לא עשה איסור ואשמעי' דכשממרח אח"כ אסור לאכול מן הגורן קודם הפרשת תרומה והך דא"ר אבוה כו' מייתי רק להביא ראי' דיכול להפריש מע"ש בשבולין ודע דמשמע דפשיטא לירושלמי דגם קודם שהופרש תרומה ממנו הכרי טבול גם למעשר והאוכל ממנו עובר גם משום טבל למעשר ואם התרו בו משום אוכל טבל למעשר לוקה דהי' סברא לומר דכיון דצריך להקדים תרומה למעשר לכן כ"ז שלא הופרשה התרומה אין חיוב מעשר עדיין כלל ואין הכרי טבול כלל למעשר ואין איסורו כלל מחמת שלא הופרש המעשר רק כל איסורו מחמת שלא הופרשה התרומה ולסברא זאת הרי אין קושי' כלל על המשנה דתני התרומה אוסרת כו' דאיירי שפיר כשלא הופרש עדיין לא התרומה ולא המעשר ועכ"ז הוצרך למיתני התרומה אוסרת כיון דקושטא דמילתא הוא כן דהתרומה היא שאוסרת אז ולא